עונש קיבוצי: מה יש לשופטת אביבה טלמור נגד קיבוצי השרון?
בשבועות האחרונים כתבה השופטת אביבה טלמור שלושה פסקי דין נגד יקום וגעש. בשלושת התיקים היא קרעה להם את הצורה. האם לשופטת יש משהו נגד הקיבוצים מאזור השרון או שהיא סתם הגזימה בחריפותה?
בפסקי הדין שלה טלמור לא חסכה שבטה מהקיבוצים המעורבים בעברות הבנייה. "עברות חמורות ביותר", "עושים דין לעצמם" ו"עברה המצדיקה ענישה משמעותית", הם מקצת הביטויים הקשים שהופיעו בהכרעות הדין שלה.
מי שיקרא את הדברים הללו, עשוי לחשוב שבקיבוצים מתגוררים עבריינים סדרתיים, כאלה המשתלטים על קרקעות המדינה, מתעשרים על חשבון הציבור ודופקים את כל העולם.
את הנרטיב הזה קבע עוד בסוף שנות השבעים ראש הממשלה מנחם בגין, שדיבר בלשון ארסית נגד "הקיבוצניקים העשירים בעלי ברכות השחייה".
קריאה מדוקדקת של פסקי הדין שיצאו תחת מקלדתה של השופטת טלמור מעוררת מחשבות עגומות על מערכת המשפט. המילים אותן מילים, רק הנסיבות שונות.
לעניות דעתי, המשפט "עברה חמורה בתחום התכנון והבנייה" היה במקומו אילו הקיבוץ היה משתלט ללא רשות וללא היתר על קרקע ציבורית שאינה שייכת לו, מקים מבנה ללא היתר, מוכר סחורה גנובה ועל התמורה מהמכירות היה מתחמק מתשלום מסים. זה לא המצב במקרים שלפנינו. את התנהלות קיבוץ געש בכל הנוגע לחנות "צומת ספרים" אפשר לתאר, לכל היותר, כביורוקרטיה מיותרת.
החנות פעלה תקופה ארוכה במבנה שייעודו היה חקלאי לאחר שהוועדה המחוזית העניקה לו היתר לשימוש חורג. מי שמתמצא בהתפתחות מרכזי המסחר בישראל, יודע כי רבים מהם הוקמו על שטחים
אלא שבעקבות החלטת בג"ץ בתיק ביג אילת, החליט מינהל התכנון לצאת נגד ההסדר שבו מרכזי קניות פועלים על קרקע המיועדת לתעשייה או לחקלאות על בסיס היתר לשימוש חורג, והוועדה המחוזית סירבה לאשר היתר מהסוג הזה לקיבוץ געש. כך מצא עצמו הקיבוץ, בעל כורחו, במעמד של עבריין.
2. עד כאן העובדות. עכשיו, ברשותכם, שלב התהיות. מילא שהשופטת טלמור הרשיעה את קיבוץ געש והטילה עליו קנס כבד, מדוע היא הייתה צריכה להשתמש במילים חריפות בגזר הדין?
האם העברה שביצע הקיבוץ הצדיקה ביקורת כל כך נוקבת? האם העובדה שאנשים רבים מצאו תעסוקה במרכז המסחרי ובחנות "צומת ספרים" היא בבחינת פשע חמור כל כך?
האם חברי הקיבוץ צריכים להיענש בגלל התעקשות הוועדה המחוזית שלא לבצע שינוי ייעוד לקרקע מחקלאי למסחרי? האם רשת צומת ספרים הייתה צריכה לפרק את החנות אחרי שהשקיעה בה כסף רב ולפטר את העובדים שגייסה? אליבא דטלמור, כל התשובות לשאלות אלה הן חיוביות.
אבל השופטת יכולה הייתה גם לפסוק אחרת ולהיטיב עם הצדק. היא יכולה הייתה להטיל את האשמה בהפעלת החנות ללא היתר על הוועדה המחוזית, ולהורות לראשי הוועדה לקדם את התוכניות לשינוי ייעוד המתחם. משום מה, היא בחרת לא לעשות כך.
למרבה המזל, בבית המשפט המחוזי יש שופטים קצת יותר אחראים מהשופטת טלמור. בשבוע שבו טלמור הרשיעה את קיבוץ געש, ביטלה השופטת נגה אוהד מבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה את החלטתה לסגור באופן מיידי את אולם האירועים "האגם" בקיבוץ יקום.
גם באותו פסק דין טלמור לא חסכה שבטה מהקיבוץ. האם גם פסקי הדין נגד קיבוץ געש ונגד מרכז הבנייה הישראלי יתהפכו בערעור? למען מאות העובדים במתחם המסחרי בגעש, למען שלטון החוק ולמען ההיגיון הבריא, נותר אלא להתפלל כי כך אכן יקרה.
הכותב הוא סגן עורך זמן השרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם