קם ונופל: האם יורם ארבל איבד את זה לגמרי?
מחולל סערות, מבקר קולגות, מועד בשידור, מותקף ברשת, ומושעה מעבודתו זו הפעם השנייה בחודשים האחרונים. עכשיו באמת, מה נסגר עם יורם ארבל?
יורם ארבל צילום: עדי אבישי
גאון ("המוזיקה המזרחית היא זבל שלא ברא השטן") התבטא בריאיון לסטודנט לתקשורת - לא לגוף תקשורת גדול על מנת לייצר סנסציה - בתחום בו הוא עוסק עשרות בשנים. דבריו הצליחו לעורר פולמוס בקרב יוצרים.
זק, במאי ועורך "האח הגדול" והאיש שעומד מאחורי הקול של "האח", ביצע בדיקת סאונד תמימה ("דנה, יש לך 30 שניות להסביר למה את רוצה שאשחק עם הבולבול שלי בין השדיים שלך"), בלי שידע כי המיקרופון שלו פתוח וצופי ערוץ 20 ואתר "מאקו" בהאזנה.
ארבל נבדל מהשניים. ההחלקה שלו, במהלך משחק הנבחרת מול לטביה במוצאי שבת שעברה, הייתה בשידור חי, "און מייק". שדר הספורט הוותיק היה מודע לכך שהמיקרופון שלו פתוח כשאמר "יש בחורה ישראלית שעשתה מעשה נורא ואיום ויושבת סגורה בבית כבר שנה. איך היא מעבירה את הזמן? היא אוהבת לראות כדורגל. אז לבחורה הזאת נקדיש חלק מהשידור". דקות לאחר מכן התנצל. התעשת בעצמו או שמישהו בהפקה לחש לו באוזנייה? לא ברור.
שדר הרדיו הוותיק מושיק טימור ("אני קיבלתי את יורם לעבודה בקול ישראל") ניפק אבחנה מעניינת בין השניים: "לטעמי, המעידה של ארבל חמורה יותר בהשוואה לזק. הפשלה של זק הייתה שהמיקרופון שלו היה פתוח וכולם שמעו, אבל זה כבר קרה ויקרה. לעומתו, אצל ארבל זו הייתה אמירה מכוונת בשידור חי לאומה, לא פליטת פה בפורום מצומצם. זו הייתה הודעה מפורשת שהוא מקדיש את שידור המשחק לענת קם".
יש שטענו שארבל הגיע עם האמירה החריגה הזו מהבית, אחרי שעיין באחד ממוספי סוף השבוע של העיתונות המודפסת, שם התפרסם ריאיון מקיף עם קם. תאוריה אחרת גרסה שבחר לקדם - בצורה מאוד לא מקובלת - שידור כתבה על קם במגזין "המקור" בערוץ 10 (שודרה ביום רביעי האחרון).
איך שלא נסובב את זה, הקדשת משחק של נבחרת לקם - עיתונאית שהועמדה למשפט בגין "ריגול חמור נגד המדינה" והורשעה - נתפסה בחלקים נרחבים בציבור כמתריסה וכחתרנית, ובמילים אחרות: רחוקה מהמיינסטרים כרחוק נבחרת ישראל מטורניר גדול.
"אני קם והולך מפה"
הקלישאה תאמר: "ככה לא בונים שידור". או כמו שאמר לנו איש טלוויזיה ותיק: "איש נבון אמר פעם שיש שלושה דברים שהולכים לבלי שוב: הזמן, אנשים שמתו ומילה שנאמרה. אף פעם לא תצטרך להתנצל על מה שלא אמרת".
אייל ברקוביץ': זה לא ענייני צילום: קובי קלמנוביץ'
בתגובה לדברים, ביום ראשון שעבר בחרו בערוץ 10 להשעות את ארבל ל-48 שעות - עונש חסר משמעות משום שהוא בלאו הכי לא שידר מאומה ביומיים האלה במסגרת הערוץ. גם העונש הזה גרר פולמוס לא קטן.
"כולם מבינים שזו בדיחה, ערוץ 10 מצפצף על צופיו", אמר ל"זמן תל אביב" חבר הכנסת מיכאל בן ארי, שדרש במכתב למנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי להשעות את ארבל למספר משחקים. "העונש הזה הוא כמו שידרשו ממנו לצום בין הארוחות או בזמן שהוא ישן" (מערוץ 10 אמרו כי דבריו של בן ארי אינם ראויים לתגובה).
אבל לא רק פוליטיקאים "מבקשים את ראשו" של ארבל, גם אנשי תקשורת מבקרים את המעשה. עיתונאי ספורט בכיר אמר: "השדר ישדר, המאמן
יאמן, הכינור ינגן והמחבט יטגן, ודי לחכימא ברמיזא".
ד"ר יריב בן אליעזר, מומחה בתקשורת המונים ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, מוסיף: "אם ארבל כותב טור אישי ב'מעריב' או ב'ידיעות' ומזדהה עם מעשיה של קם, שיהיה לו לבריאות, אבל משדר שכזה, שידור חי של נבחרת ישראל בכדורגל, הוא משדר חדשות לכל דבר וככזה, אסור לו להביע דעה. הוא צריך לדבר בשידור על אלמוג כהן, יואב זיו ודודו אוואט. ניצול הבמה שהוא מקבל בזכות המוניטין שלו להשמעת דעותיו האישיות הוא לא חופש הביטוי, כי אם חופש האיוולת. זה בדיוק כמו ששדר ימני ידוע יקדיש מחר שידור ללריסה טרימבובלר שיושבת בבית ומחכה לרוצח ראש הממשלה יגאל עמיר".
אפילו קולגות של ארבל מערוץ הספורט מתקשים להגן עליו. "הייתה ליורם התחלקות בשידור חי, אבל הוא התנצל", מודה שלמה שרף. "זה לא מתפקידו של שדר ספורט להקדיש משחקים לדמות שבכותרות", אומר גם השדר, הפרשן והחרזן אבי מלר. "בעיניי, יורם פעל מהלב. כמו אבא שרואה בחורה יושבת במעצר בית ואוהבת כדורגל שמשמש לה כנתיב בריחה, וחש אמפטיה כלפיה. אני מתאר לעצמי שהוא מבין היום ששיקול הדעת שלו היה לא נכון".
שלמה שרף. "הייתה ליורם התחלקות בשידור חי" צילום: אמיר מאירי
קולגות אחרות כמו מירי נבו, נדב יעקובי ובוני גינצבורג סירבו להתייחס לדברים, ואילו אייל ברקוביץ', שהיה הפרשן במשחק הנבחרת, הסכים רק לומר: "אני לא אחראי על מה שאנשים מוציאים מהפה, כל הפרשה הזאת היא לא ענייני".
חשוב לציין כי על רקע אלה הייתה גם תמיכה גלויה ויזומה בארבל. כך לדוגמה העיתונאית עירית לינור לגלגה על העליהום שנעשה לשדר הוותיק בתכניתה "המילה האחרונה" בגלי צה"ל, והעיתונאי שלמה מן הגדיל לעשות וכתב בטורו "עומד בשער" באתר "העין השביעית": "ארבל הפגין אומץ וביטא מחשבה עצמאית. זה אולי לא מקובל בישראל של היום להביע עמדה מנוגדת לזרם המרכזי בלי לשלם מחיר, אבל לגיטימי, ועל כך מגיעה לארבל מילה טובה".
כך או כך, אין זו ההשעיה הראשונה של ארבל ממקום עבודתו בתקופה האחרונה. ההשעיה האחרונה מצטרפת לעונש השעיה למשך שבוע שהוטל עליו לפני מספר חודשים, אחרי שהשמיע דברי תוכחה על עובדי הערוץ במהלך שידור חי מהאולפן של משחק ליגת האלופות בין ריאל מדריד למילאן.
בערוץ סיפרו כי באותה שעה הגיע לאולפן שליח עם אוכל מאחת המסעדות התל-אביביות, וחלוקת המזון גרמה ל"זמזומים" מאחורי אוזניו של ארבל. זה מה שיצא מפיו של השדר הזועם ונשמע היטב באוזני צופי הערוץ, מכיוון שהמיקרופון של הפרשן שישב לצדו שלמה שרף היה פתוח:
"אני לא יכול ככה לשדר, לך החוצה ותדבר. איזו בושה, זה חוסר כבוד מינימלי... חבר'ה, או שאתם שנותנים לשדר כאן כדורגל או שאני קם והולך עכשיו... אין לי בעיה, גם אני כמו וייץ (נטש בעבר עמדת שידור במחצית - י"פ) שם את המיקרופון על השולחן, קם והולך מפה".
" עדיף היובש של וייץ"
אם לא בקרב אנשי התקשורת, הרי שבקרב הצופים ניתן לזהות גל התנגדות עז לארבל. צונאמי הטוקבקים ששטף בשבוע שעבר את אתרי האינטרנט עם פרסום דבר השעייתו של האיש לא הותיר מקום לספק: חלק מציבור חובבי הספורט בארץ כבר לא שומר לו חסד נעורים. "זקנתך מביישת את נעוריך", "ככה לא מעבירים שידור", "שדר בכיר שמתבטא בשידור חי כמו אחרון האוהדים בטריבונה", "המערכת עושה לו הנחות בלי שום פרופורציה לחומרת מעשיו", נכתב באתרי האינטרנט השונים, ואלו עוד התגובות המעודנות.
אבי מלר. לא מסתמך על טוקבקיסטים צילום: אלי דסה
דוגמה נוספת לתחושות קשות "מלמטה" היא השיר הבוטה שכתב והפיץ אוהד הפועל תל אביב גל סוקולובסקי בשנת 1998, אחרי "משחק השרוכים" המפורסם בין בית"ר ירושלים והפועל בית שאן. לא ניתן לייחס משמעות רבה לדברים שהטיח סוקולובסקי בשדר (אהדה גלויה למכבי, ניסיונות השפעה על שופט וחריזה שערורייתית של "ארבל" עם "מחבל"), וסוקולבסקי אף הגן על ארבל בימים האחרונים, אך "היצירה" מלמדת: ארבל מושך אש.
"אם היינו מסתמכים על טוקבקיסטים היינו צריכים מזמן לתלות את הנעליים או לחילופין לחסום את פינו ברסן, כמו ששמים על כלבים", אומר מלר על התגובות הארסיות שספג ארבל. "זה הזכיר לי את המונח 'מקרתיזם' ואת ספרו הנודע של ג'ורג' אורוול, '1984'. אין לי מילה אחרת זולת 'רדיפה' כדי לתאר את מה שהתחולל באתרי האינטרנט כלפי האיש. ממש כשם שבשנות ה-40 של המאה הקודמת הממשלה והציבור הרחב סימנו והענישו פעילים שנקטו עמדה פוליטיות שלא תאמה את רצון הממשל ונחשדו בחוסר פטריוטיות".
דוגמאות נוספות לתגובות הציבור מתייחסות לירידה לכאורה ב"כושרו" המקצועי של השדר. "ארבל משדר בושה וחרפה. לא מזהה ולא זוכר שחקנים. הוא עושה המון טעויות", כתב מגיב אחד, בעוד אחר הוסיף בציניות: "הוא לא מבדיל בין שארפ לווייצ'יץ'. הוא כל כך גרוע לאחרונה שאני מעדיף את היובש של רמי וייץ ואת הצרחות של מאיר איינשטיין על הבושות המביכות של ארבל".
בריאיון למוסף "שבעה לילות" שפורסם באוקטובר האחרון הודה ארבל כי הוא טועה לא פעם: "זו תופעה שהולכת אתי מתחילת דרכי בטלוויזיה. לפעמים אני טועה בזיהוי, זה קורה ברמה כזו או אחרת לכל שדר בעולם. למה זה קורה לי? יכול להיות שיש לי נטייה להתפקס על דברים אחרים, יותר חשובים בעיניי מאשר אם יעקב נגע בכדור או שזה היה חיים שבעט. זה באמת שולי בעיניי".
באותו ריאיון הוסיף ארבל: "אני משדר מהבטן, אין לי איזו תכנית שאני בא אתה מראש למגרשים. הרבה פעמים, לפני שידור, אמרתי לעצמי שאנסה לא ללכת בכיוון זה או אחר, אבל כשהשחקנים עולים למגרש, אני לא זוכר כלום".
אחרי הדברים האלה תמוה עוד יותר איך נפל במוצאי שבת שעבר לבור. עם זאת, גם כאן נחלצים להגנתו של השדר. "להטיח בו רפש שהוא לא מזהה שחקנים ועוד כהנה וכהנה זה לא פייר", אומר ד"ר בן אליעזר. "הדבר הכי קל זה להטיל דופי במקצועיות של האיש, להגיד עליו שהוא כבר זקן, שהראש שלו לא עובד, שהראייה שלו לא כמו שהייתה פעם. זה ממש לא לעניין".
"זקנתו מביישת את נעוריו"
ארבל, איש אמיד המתגורר בקיסריה וחובב גולף מושבע, יחגוג או-טו-טו 70 ומשדר ספורט למעלה מארבעה עשורים. הוא איש תקשורת רב-זכויות ונחשב אחד מאושיות הטלוויזיה הישראלית.
יורם ארבל אמיר מאירי
לבד משידורי ספורט, בערוץ הספורט וברדיו תל אביב, הוא מתפרס על מגוון רחב של תחומים, החל מהענקת קולו ודמותו לפרסומות (לאחרונה נשכר עם אייל ברקוביץ' להוביל קמפיין לגיוס עובדים לענף התיירות הנכנסת), דרך בעלות על חומוסייה (חומוס "הללויה" ברמת גן) ועד הבלחה חד-פעמית בפסטיבל הגרוב העברי שהתקיים החודש בנמל תל אביב, עם גרסה חדשה לשירו האלמותי "אצבע את השלכת בירוק", זאת כחלק מאלבום חדש של אוסף שרי גרוב שהפיק הלייבל "אודיו מונטאז'".
בעבר הנחה את השעשועון "מי רוצה להיות מיליונר" בערוץ 2, שזכה בפרס "מסך הזהב", ולא מכבר מכר את חלקו (תשעה אחוזים) במניות פורטל הספורט באינטרנט, ONE.
תחושת העליונות של ארבל ניכרת היטב בראיונות עמו, וההיסטוריה מוכיחה כי צניעות אינה נמנית עם תכונותיו הבולטות. "כנראה שפיצחתי איזו נוסחה כי אני מוביל על וייץ ואיינשטיין בבטחה", אמר באותו ריאיון ל"שבעה לילות", והמשיך: "בעיני הציבור אני מספר אחת, אין ספק. זו עובדה, וזה קורה כבר 35 שנה. אתה לא משדר לקולגות או למתחרים. גם לא למנהלים. אני משדר לעם ישראל ומקבל המון אהבה ברחוב. היום כולם אומרים לי, 'ארבל אנחנו אוהבים אותך'".
על שדר הספורט רמי וייץ אמר בריאיון: "אני לא סופר אותו. כנראה שקשה מאוד להתמודד עם העובדה שאתה מספר שתיים בענף, או בעצם מספר שלוש. אני לא עוסק בפסיכולוגיה או בפסיכיאטרייה, אבל אם הבן אדם קם בבוקר ומודיע שהוא מספר אחת - יש לו בעיה"; על השדר הצעיר עמית הורסקי מהערוץ הראשון: "להוציא אותו לשדר מונדיאל זה כמו לצוות את אלרואי כהן כמגן בנבחרת"; ועל שותפו לשידורים חיים רבים, פרשן ערוץ הספורט שגיא כהן: "הוא בחור משכמו ומעלה, אבל לא שיחק מעולם, וזו בעיה. את המשחק צריך לפרשן שחקן. אחרת, מה מבדיל אותו מאחרים, כמות המשחקים שראה בחייו?"
מספרים כי וייץ והורסקי זעמו על הדברים, ובעיקר לא הבינו מדוע לו, במעמדו, לדבר כך על שדרים אחרים. "אני אחר ממנו, בוחר שלא להגיב", אמר לנו וייץ השבוע, ואף הורסקי הוסיף רמיזה: "אני לא אדבר לעולם על קולגות".
גם כאן, אגב, מלר מתקשה להגן על ארבל: "אצלנו במקצוע יש ביטוי שכלב לא נושך כלב. אני לא יודע אם הוא הרגיש טוב עם הראיונות האלה או הצטער עליהם. אני יודע שאני לא הייתי נוהג כך".
הריאיון המפורסם ב"שבעה לילות" אף הביא להשעיה אחרת, אם כי לא שלו. "הרמה של איציק זוהר כשחקן הייתה הרבה יותר גבוהה מרמתו כפרשן. אני לא יודע אם זה יעליב אותו, יכול להיות שהוא ישמח", ירה ארבל.
זוהר לא נשאר חייב ובראיון תגובה באותו המוסף אמר: "זקנתו של ארבל מביישת את נעוריו. מדובר באדם שמשדר עם מישהו שנמצא לידו ולוחש לו כל הזמן מי נמצא על המגרש ולמי הוא מוסר. למרות כל העזרה הזו, ארבל עדיין עושה המון טעויות". בעקבות הדברים זוהר הושעה מערוץ הספורט.
"למרות הכול, מספר אחת"
בו בזמן שהסדקים בקריירה של השדר המיתולוגי מתרחבים, על המסך הקטן כבר מתדפק דור צעיר ומבטיח של שדרי ספורט, דוגמת הורסקי (ערוץ 1), שרון נסים (ערוץ ONE) וניב רסקין, שלפני כמה שנים נטל ממנו את המיקרופון באחת מעמדות המפתח בתחום - שידורי מכבי תל אביב ביורוליג בערוץ 10.
ניב רסקין. דור צעיר מתדפק אמיר מאירי
ארבל, בדרכו, הגיב אחר כך בריאיון לאתר "וואלה": "אפשר לומר שהדיחו אותי ובצורה מגעילה. בלי לגרוע מזכויותיו של רסקין, תשאל את אוהדי מכבי ותראה שהיו רוצים שאמשיך לשדר אותם". באותו ריאיון גם התייחס ארבל למפת שדרי הספורט בעתיד ואמר, "הולך ופוחת הדור. איינשטיין, וייץ ואני לא נשדר ספורט לנצח. כשנפרוש יבואו שדרים אחרים, ובעוד 15 שנה הם יהיו הסטנדרט. אם בעוד 20 שנה תשמע אותי או את מאיר משדרים משחק, תגיד 'בוא הנה, פעם היו שדרים גדולים, איפה הם היום?'"
מכה נוספת בכנף הוא ספג בקיץ שעבר כשערוץ 1 השאיר אותו בבית לאחר שבעט אותו החוצה משידורי המונדיאל האחרון בדרום אפריקה. ארבל הפגוע, ששידר אין-ספור מונדיאלים, לרבות זה של מקסיקו86' עם שער "יד האלוהים" של מראדונה, שוב הגיב אז למוסף "שבעה לילות": "מאוד מפריע לי שלא אהיה במונדיאל, אבל ברור לי שאני לא חביב ערוץ 1. אנשים שואלים אותי כמעט מדי יום אם אהיה בדרום אפריקה, ומאוד מתפלאים שלא. מונדיאל שאני לא משדר בו את הגמר, לא שווה לי לצאת אליו. אני מעריך את עצמי ככה, לא פחות".
ההחלקות בשידור, ההשעיות שספג, והתגובות השליליות בתקשורת מעלים מחדש את שאלת הרלוונטיות של האיש ואם סוף הקריירה קרוב מתמיד. בריאיון ל"וואלה" לפני כשנתיים וחצי הוא התייחס ליום שבו יתלה את המיקרופון: "מתי זה יקרה? אין לי תאריך יעד. או כשימאס לי או לצופים. הגיל הכרונולוגי הוא דבר טכני. היתה לי תקופה רעה, אבל למי אין? כשלזמרים יש שנות יובש, שולחים אותם לתלות את הנעליים?"
גם מלר גורס: "כל עוד הוא מסוגל ורוצה, יש לו הרבה מה לתרום לנו להנאתנו", ואילו שלמה שרף פוסק: "למרות הכול, הוא עדיין השדר מספר אחת בארץ".
יורם ארבל סירב להגיב לכתבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם