ככה כן בונים חומוסייה
התפריט בחומוסייה של יורם ארבל נראה כמו הרכב שחקנים פלוס מחליפים, התיבול של החומוס מזכיר בעיטה של מראדונה, והקפה? הוא ממש גולאסו. "למה חומוס? זאת האהבה הגדולה שלי באוכל", מסביר השדר. תבלו
יורם ארבל. צילום: עדי אבישי
" ... שלום רב לכם מאזור הבורסה ברמת גן. בזמן שכולנו מכירים את החומוסיות של עמק הסיליקון הישראלי כמו 'בהדונס' או 'אורדע', מצליחה בינתיים ההפתעה הגדולה של הקיץ, חומוסיית 'הללויה' ברחוב ז'בוטינסקי, להפתיע לא מעט לקוחות ועוברי אורח.
החומוסייה, שרק לפני שבוע וחצי קיבלה את ההזדמנות שלה, מוכיחה עד כה שיש לה פוטנציאל אל מול הגדולות, והיא בהחלט מתפקדת כאילו היא במגרש של הגדולים. מזג האוויר של סוף יולי חם, משהו כמו 35 מעלות, והלחות די גבוהה - מה שבוודאי יקשה את העיכול, אבל אנחנו מקווים, כמו כל עם ישראל, שהחומוסייה חסרת הניסיון תוכיח שוב שחומוס מכינים קודם כול מאהבה. או לפחות בשביל הסמל. ערב טוב אייל ברקוביץ'..."
תענוג צרוף
כן, אין מה לעשות. זה מה שקורה כשהחום של סוף יולי רובץ ולא מניח. אני מתרווח בכיסא אחרי צלחת חומוס מלווה בצ'יפס וכדורי פלאפל, מסתכל מסביבי במקום שאני נמצא בו, וחושב לעצמי איך בעל המקום יורם ארבל היה מתאר את מפגשו הבתולי עם הבייבי החדשה שלו ברמת גן - חומוסייה, הנושאת, איך לא, את השם "הללויה".
הללויה צילום: נאור רהב
מסתבר שחוץ מהאהבה העצומה של ארבל לספורט, יש לו גם רגשות חיבה עזים כלפי המאכל הכי ישראלי שיש. יעיד על כך בנו של ארבל, יונתן (30) שמנצל את חופשת הקיץ של לימודיו לעזרה בעסק כדי "לתת כתף לאבא ולעזור למקום להתפתח".
מה פתאום חומוסייה? הוא עד כדי כך אוהב חומוס?
"אוהב? 'חולה' זאת מילה מדויקת יותר. אני יודע שהרבה זמן הייתה לו בראש הפנטזיה של לפתוח חומוסייה. המקום הזה היה בעברו בית מרקחת, אבל כשהוא נסגר - אבא לא חשב פעמיים, ישר לקח את המקום ופתח את העסק".
בין משפט למשפט של ארבל ג'וניור הוא פוקח מאה עיניים על המקום. אבא שלו היה מסכם בשתי מילים את מצבו של המקום, כמו שהוא נוהג ללהג על שחקן שזה עתה עלה מהנוער - "המקום בהרצה"; ואכן, המקום באמת בחיתוליו. בשבוע שעבר, כשהגעתי למקום בשעה 15:00 אחר הצהריים התברר שהוא כבר סגור כי האוכל אזל, וכשניסיתי לצלצל למקום התברר שהטלפונים אינם מחוברים. השבוע, בזמן שהותי במקום החשמל אפילו הספיק ליפול פעם אחת למשך דקה, אבל לרגע אחד זה לא פגם בהנאת הקיבה שלי.
חומוסיית "הללויה" בנויה בדיוק כמו שחומוסייה עממית צריכה להיות. תקרתה גבוהה מאוד, כיאה לחומוסיות הידועות של אבו חסן וסעיד, השולחנות קטנים ואינטימיים, והמקום מעוצב די בפשטות. התפריט רשום
על לוח גדול שנמצא מעל הדלפק, ובמקרה - או שלא - הוא מוצג ב-11 שורות, כהקבלה ל-11 שחקני הרכב, ולצדו תפריט נוסף עם 18 שורות, כהקבלה להרכב, עם שחקני ספסל.
על אחד הקירות יש תמונה גדולה של דייגו מראדונה באצטדיון רמת גן משנת 1986, כשהגיע עם נבחרת ארגנטינה לארץ. המקום יכול לאכלס קצת יותר משלושים סועדים בו בזמן, לא כולל האזור החיצוני של המקום, אשר גם הוא עתיד להיות מנוצל. בחלק הפנימי יש דלפק עם קופה, ובצד יש מדפים ועליהם בקבוקי שמן וחבילות קפה "נחל'ה". במשפט אחד: חומוסייה ממש במובן האסלי של המילה.
החומוסייה של ארבל פתוחה מ-10:00 בבוקר עד 15:00 בצהריים בואכה 15:30, תלוי מתי החומוס נגמר. בפנים יש לא פחות משמונה עובדים בו בזמן. המלצריות מתזזות בלי הפסקה, ומאחורי הקופה עומדת בתו של ארבל ענת, שעוסקת בכלל בתחום האופנה, אך כמו אחיה, נותנת כתף לאבא. על כולם אחראי ז'יל הדס (57), הדוד של השניים, שנשוי לאחות התאומה של אמם.
הללויה צילום: נאור רהב
עוד לפני שהספקתי להתיישב בשולחן הגישה לי נועה, מלצרית שעובדת במקום, צלוחית עם כרוב ופטרוזיליה מעל, עם חמוצים וזיתים. זמן ההמתנה למנה היה קצר מאוד, וכבר אחרי חמש דקות הוגשה לי צלחת חומוס עם פטריות, ארבעה כדורי פלאפל וצ'יפס.
אני מודה כי כשהתחלתי עם הצ'יפס לא נפלתי מהכיסא, אבל כשאכלתי את כדורי הפלאפל כבר הרגשתי ניצוצות, ואז העברתי ניגוב. ואיבדתי את ההכרה. חומוס מתובל במינון הנכון ובדיוק שמתקרב לרמות של בעיטת עונשין של מראדונה, אשר מבטו בכדור שבתמונה היה שקול כנגד מבטי בצלחת החומוס רגע אחרי שניגבתי ממנה בפעם הראשונה.
במשך חצי שעה היה התענוג צרוף. בזמן שאני אוכל האנשים בחומוסייה מתחלפים כמו בתחנת רכבת, ואפילו השחקן אושרי כהן, חבר קרוב של יונתן, מגיע למקום כדי לפרגן. לאחר כמה דקות של ישיבה וניגוב בלתי פוסק הוא פולט אנחת רווחה מלווה בעונג רב. "אני רמלאי במקור", הוא אומר, "ואני יכול להגיד לך שזה אפילו יותר טוב מהחומוס של חליל, שהוא חומוס מוכר בכל הארץ". רק שחליל לא ישמע.
כשרביבו הכניע את אובארוב
אחרי חצי שעה שהכרס שלי התנפחה בה לממדים שלא הכרתי ולאחר שהחל האוכל להתעכל קצת, ניגש אליי יונתן עם כוס קטנה של קפה והפציר בי: "טעם! זה קפה 'נחל'ה', הקפה הכי טוב". אפילו שאני לא מחסידיו הגדולים של הקפה השחור, גם פה נכונה לי הפתעה רבה, ולאחר כמה לגימות קצרות יכולתי רק לשחרר הברה, משהו בסגנון "גולאסו", ובדיוק אז הוא הגיע. יורם ארבל בכבודו ובעצמו, בא לבדוק שהכול בסדר ולראות שאין בעיות.
הללויה צילום: נאור רהב
לאחר מכן הוא התיישב לשיחה קצרה. "אתה יודע ממתי התמונה? " הוא שואל כשעיניו נשואות כלפי מראדונה, ולרגע חשבתי שאני נמצא בשעשועון "מי רוצה להיות מיליונר". ארבל לא חיכה לתשובה - "בשנת 1986 ישראל הפסידה 7:2 לארגנטינה. מאחורי מראדונה אפשר לראות את הספסל של הנבחרת שלנו". ארבל יורה את השמות כאילו הוא מקריא הרכב. "הנה שלום תקוה, ג'ימי טורק, ניר קלינגר, ניסים כהן..."
עזוב את זה רגע, מה פתאום חומוסייה? איך נולד הרעיון?
"יש פה ליד תחנת דלק מקום מפגש של החבר'ה בבוקר, פרלמנט של חברים, אנחנו יושבים פה כבר 25 שנה ביחד, ותמיד שמתי עין על המקום. למה חומוס? זאת האהבה הגדולה שלי באוכל".
כשאני מברר אם יש קשר לתאריך הפתיחה של החומוסייה לכך שבקרוב ימלאו עשרים שנה למשחק המפורסם בין ישראל לקולומביה במוקדמות הגביע העולמי 1990 ("הללויה בוני גינצבורג, איזה שוער יש לנו"), הוא מבהיר כי ה"הללויה" נאמר זמן רב קודם לכן. "לא, ה'הללויה' בא עוד לפני כן, באמצע שנות השמונים, במשחקים של מכבי תל אביב בכדורסל", הוא אומר. "אני זוכר שאחת הפעמים הראשונות הייתה כשארל ויליאמס לקח כדור והטביע לסל, ואני מרוב ההתלהבות יצא לי 'הללויה'.
פחדתי אחר כך שהנוצרים לא יאהבו שאני משתמש במילה הזאת, הרי היא חלק מהתפילה שלהם. אבל' הללויה' נחרטה לכולם בראש, ומאז הכנסתי אותה לתודעה. זה היה אחרי שחיים רביבו הכניע את אובארוב בבעיטה משלושים מטר. זה היה בשנת 1995, וחיפה ניצחה 3:0".
מה יהיה מעכשיו. לאט תרד מהמסכים ותעבור להיות מאחורי הדלפק?
"לא אין חיה כזאת, אני עוד אמשיך לשדר כל עוד יש לי כוח. החומוסייה היא יותר הגשמת חלום, משהו כמו הובי שיהיה לי בצד ".
נא להמתין לטעינת התגובות
