"ואז אחותו התקשרה וסיפרה את הגרוע מכל: בני תלה את עצמו"
"אני בטוחה שבני פחד לספר למישהו כי בטח פחד שמחר יקבל עוד כאפה בבית הספר": אימו של הנער בן ה-15 שהתאבד בגלל הקנטות בפייסבוק הרצתה בגילוי לב בפני תלמידי תיכון מור ברעות ובקשה מהם לא לשתוק עוד. המונולוג המלא מחר ב"זמן מודיעין"
"בני נולד לפני 15 וחצי שנים בן בכור לזוג הורים צעירים. בגיל שלוש וארבעה חודשים הוא חלה בווירוס נוראי והיה משותק 100 אחוז. הוא היה מאושפז שלושה וחצי חודשים בבית חולים ואני ראיתי את הילד הקטן הזה כגיבור..".
"בני היה תמיד ילד נמוך יחסית לגילו, זה הקשה עליו בבית הספר, גם ביסודי, הילדים הקניטו אותו אמרו לו שהוא נמוך וקטן. מבחינה רפואית לא הייתה איתו שום בעיה, יש ילדים שקצת מתעכבים עם הצמיחה.
"הוא כן עבר טיפול נפשי וזה היה קשה, כי פעם בשבוע הוא רכב על סוסים בחווה טיפולית והרגיש על הגובה, אבל למחרת חזר לבית הספר ושם שוב המשיכו והקניטו אותו וקראו לו בשמות "יא גמד" ו"דרדס" וזה שוב הוריד אותו.
"ידענו את זה. זה לא שלא ידענו שהוא רואה את עצמו כחלש מול החברה אבל יחד עם זאת הוא היה ילד שמח, כל הזמן צוחק. הקול השמח שלו מהדהד לנו עדיין כל הזמן. הוא היה ילד אהוד ונערץ. כמו זבובים על דבש -כך אנשים היו נמשכים אליו, אבל באמת לא ידענו מה קורה בבית הספר. הפידבקים מהמורים תמיד היו בסדר והילד שלנו אומר שהכול טוב והכול בסדר אבל בעצם הכול היה רקוב. אני קופצת במהירות לרביעי בינואר".
"באותו בוקר לקחתי אותו למרפאה כי הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב. אני עד היום לא יודעת אם הוא באמת הרגיש לא טוב או שזה היה איזה תירוץ... היה לו מבחן בהיסטוריה באותו הבוקר הוא ביקש מבית הספר לעשות מועד ב' ובית הספר נענה לבקשתו.
"כשחזר הביתה בצהריים, הוא התקשר אלי כמו כל צהרים ואמר לי באותו טון שמח 'אימא הגעתי הביתה הכול בסדר' והוא הוריד את המדים של בית הספר, עלה על טרנינג הלך למקרר והוציא לו מיץ תות בננה, ישב בפייסבוק וחיסל אפרופו וחבילת וופלות (אני בכוונה מכניסה אתכם לדקויות
"במהלך הצהריים, אימא שלי התקשרה אליו ודיברה איתו וגם היא חושבת שהכול היה בסדר, וכשאנחנו אומרים שאנחנו חושבים שהכול בסדר זה היום בדיעבד, כי באותו זמן לא הייתי צריכה לחשוב מה כן בסדר ומה לא בסדר, כי מבחינתי הכול בסדר.
"ואז אחותו הקטנה, נכנסה הביתה כמה דקות לפני השעה שלוש והתקשרה אלי וסיפרה לי את הדבר הגרוע מכול, בני הבכור ילד בן 15 וחצי החליט בצהריים שהוא תולה את עצמו ומחסל את החיים.
קשה לי להגיד שהוא התאבד, לדעתי הוא הקריב את עצמו למען החברה".
"כשהגענו לבית, מבחינת המשטרה זאת הייתה זירת רצח ואז הכניסו אותנו להיפרד והבן האמצעי שלי, רצה שאראה את הפייסבוק בחדרו של בני הבכור. נכנסתי לחדר והקיר של הפייסבוק היה פתוח.
"לא חשבתי להיכנס לצ'טים. על הקיר היו שלושה סטטוסים וכשבן אדם נמצא במקום נמוך כל כך זה מספיק. אני הבנתי שיש אצל הנוער נורמת שתיקה. גם הבן שלי בחר בנורמת שתיקה אבל בעצם המעשה אמר זהו עד כאן. לא עוד שתיקה.
"לפני שיצאנו להלוויה חשבתי שאני חייבת להגיד לו כמה מילים. נכנס בי כוח מסוים ואמר לי שזאת הצוואה שלו - אנחנו המשפחה חייבים להיות השגרירים שפוקחים את העיניים ומוותרים על השתיקה. לכל אחד מאיתנו שנמצא בבעיה תמיד יש בן אדם אחד קרוב, לא צריך לפחד מהחברה, חייבים לספר למישהו על מה שכואב. אני בטוחה שבני פחד לספר למישהו כי בטח פחד שמחר יקבל עוד כאפה בבית הספר ואני ממש זועקת - חייבים לדבר!
"בית הספר שבני למד בו נחשב לאחד מבתי הספר מהטובים בארץ, אבל גם בו לא היה צדיק אחד, לא מהחברים ולא מלמעלה. אף אחד לא ראה ומי שראה משהו שאינו כשורה לא חשב שצריך לדבר כי הוא לא הבין עד כמה הילד פגוע. היום אני כנראה מבינה".
המונולוג המלא יפורסם בסוף השבוע בזמן מודיעין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם