בגובה העיניים עם רחל עזריה
היא נולדה בירושלים, נדדה בין ערים ולבסוף שבה לעיר. בצעירותה כשחברותיה היו מבלות בתל אביב, היא נהגה לבלות כל הלילה בכיכר ציון ולחזור עם אוטובוס ראשון למרכז. 1,596 מילים עם רחל עזריה (33), נשואה + 3, חברת מועצה ומחזיקת תיק הגיל הרך, שמבחינתה לפתור את בריחת הצעירים זה אתגר
"העיר הכי יפה בעולם. מה שקורה כאן קורה 15 שנה לפני שהוא קורה בכל מדינת ישראל, ולכן זו הזדמנות נהדרת להתעסק בדברים מאתגרים ומעניינים. תושבי ירושלים הם בעיניי אנשים מיוחדים מאוד. יש בעיר חברה אזרחית חזקה שאכפת לה ממה שקורה כאן. ירושלמים הם בעיניי טיפוסים אחרים, עם זיקה חזקה לעיר. תמיד היה לי ברור שאני רוצה להיות ירושלמית, זה תואר יפה מאוד בעיניי".
מעברי דירות
"אני מומחית בזה. עברתי הרבה דירות בחיים שלי. בגיל חמש עזבנו את ירושלים בעקבות פרנסת אבי. מתברר שכבר אז אנשים עזבו בעקבות פרנסה, וצריך לזכור את זה. חיינו באשקלון, גבעת וושינגטון, מקווה ישראל, בית גמליאל, עד שחזרתי לעיר. מעברים זה אתגרים. מעולם לא ביקשתי שהחיים יהיו קלים, אלא שיהיו מעניינים באופן חיובי, וכל מעבר הוא כיף בעיניי. זה קשה, אני יודעת, אבל אני אוהבת אתגרים".
תיכון
"כל המעברים שלי היו עד התיכון, לכן למדתי ברחובות, ובשנות התיכון עצמן למדתי המון. היו לי מורים מרשימים מאוד, ואספתי מהם מה שיכולתי. בתקופת התיכון כל החברים שלי היו יוצאים לבלות בתל אביב, ואני ועוד חברה היינו מבלות בירושלים:
"פסטיבל הסרטים, הופעות בבריכת הסולטן. לא היו אוטובוסים חזרה לרחובות בשעות הלילה, לכן היינו נשארות בירושלים למשך כל הלילה ב'בונקרס בייגל' בכיכר ציון, שהיה פתוח 24 שעות ביממה. בשש בבוקר נסענו חזרה עם האוטובוס הראשון. זה היה כמובן בחופשות".
"מגמה ירוקה"
"גדלתי שם. כל כך הרבה ממה שאני יודעת למדתי שם. קודם כול למדתי שאפשר לשנות את העולם, כשאתה מחליט שמשהו חשוב לך באמת".
תנועות נוער
"גדלתי בבני עקיבא. בעיניי תנועת נוער היא אחד הדברים החשובים ביותר, זה מעצב את הילדים. בסופו של דבר בכמעט כל מה שאני עושה מתנגנת לי בראש המוזיקה של בני עקיבא. זו חוויות מכוננת, ההבנה שאת חלק ממשהו גדול יותר. שליחות, ציונות, עשייה וערכים – אלה הם תנועות נוער. אני מקווה שגם היום זה ככה. הייתי פעילה מאוד".
הגיל הרך
"הגיל הרך בישראל הוא לצערי הגיל הנשכח. החינוך לגיל הרך יקר מאוד. שנה בגן פרטי עולה בערך כמו שנה בבין-תחומי, ואף אחד לא מדבר על זה. אלה אתגרים מטורפים. העולם השתנה מן הקצה אל הקצה, ואומרים שמשנת 1989 השתנתה מדיניות הרווחה בארץ.
"למעשה לגדל ילדים משנת 1989 זה משהו אחר לחלוטין: יש פחות תמיכה, העלויות גדלו בצורה מטורפת, הורים עובדים
חרדים
"אחינו היקרים, חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. הם צריכים להיות חלק מהחברה ולהיות שותפים למה שקורה פה. תפיסת העולם של החברה החרדית היום היא שהם דואגים לעצמם, לא רואים את כלל החברה ולא חושבים איך כולם יוכלו לחיות ביחד. אבל לחיות ביחד הוא אחד האתגרים העצומים שעומדים בפנינו. בירושלים זה בולט מאוד וזה ילך ויבלוט גם בכל מדינת ישראל.
הרכבת הקלה
"ביום שזה יקרה, זה יהיה מגניב".
בריחת צעירים
"זה האתגר. זה היה אחד הנושאים המרכזיים שדיברו עליו בבחירות, ואני מסתכלת על בריחת המוחות מישראל ומבינה שזה מה שקרה לפני 15 שנה בירושלים. אם נמצא פתרון, נציע אותו לכל המדינה. מטריד אותי מאוד. אנשים עוזבים לא כי הם לא ציוניים, הם שורדים".
הפגנות
"גדלתי בהפגנות. הייתה תקופה שהייתי אומרת 'תנו לי איזו הפגנה, זה מרגיע אותי'. גדלתי ב'מגמה ירוקה' והפגנתי שם נגד תחנת הכוח הפחמית, כביש חוצה ישראל, חוק הפיקדון, ממש בלי סוף. זה כלי חשוב מאוד שמגבש את החברה הישראלית ומאפשר למקבלי ההחלטות להבין מה הצרכים של הציבור. החלטתי שאני רוצה לשבת בחדר שמולו מפגינים ולקבל את ההחלטות; הרי שנים עמדתי בחוץ עד שהחלטתי שאני רוצה להיכנס פנימה ולהשפיע, וזה כיף נורא".
פמיניזם
"הרב שג"ר הגדיר את זה כ'התפתחות הרוחנית של דורנו'. אני יודעת שיש כאלה שעבורם זו מילה מלחיצה, אבל בלי זה לא הייתה לנו את הזכות להצביע, לעבוד וכולי. לדעתי הדור שלנו לא מבין מה היה פה, מה זה אומר שאישה לא יכולה להצביע בבחירות, ואנחנו צריכות להגיד תודה ללוחמות הגדולות שעשו את העבודה. אני חושבת שזה לא נגמר. משפט קצב היה משמעותי מאוד, אבל אנחנו לא לגמרי שם".
"החברה החרדית עוברת מהפכת צניעות. כשהייתי בתיכון, חברות שלי למדו בבית יעקב והשרוולים שלהם כיסו את המרפק. היום זה שרוולים ארוכים. משהו משתנה בחברה החרדית: הפרדה לא הייתה בזמנו, אף אחד לא דיבר על זה.
"חלק ממהפכת הצניעות כיום כולל הדרה של נשים, איפה הן יכולות להיות ואיפה לא. אני לא אוהבת את זה, ואני חושבת שלנו כחברה צריכה להיות אחריות על הנשים החרדיות. העניין הזה לא נעצר בחברה החרדית. אנחנו רואים את זה גם באוטובוסים וגם במאה שערים. היו חומות באמצע הרחוב, אזור לנשים וגברים.
"עתרתי בעניין לבג"ץ עם חברת מועצת העירייה לורה ורטון ופעילים נוספים מתנועת ירושלמים, ודרשנו שיסירו את החומות האלה. בג"ץ קבע שזה לא חוקי ואסור לעשות הפרדה במרחב הציבורי במדינת ישראל. חשוב לומר שמה שמטריד בהפרדה במרחב הציבורי הוא שהיא זולגת לתוך החברה שלנו.
"כולנו רוצים שגברים חרדיים יתגייסו לצבא, ואחד התנאים שלהם לגיוס הוא אזורים בלי נשים. אחד ההישגים של הפמיניזם במדינת ישראל הוא שנשים מגוייסות ושותפות לשירות הצבאי כמה שאפשר. הצבא הוא מקום משמעותי בחברה הישראלית, והדרה של נשים היא בעייתית מאוד. אותו דבר בנוגע למקומות עבודה. זה ממש לזרוק אותנו אחורה. החברה הישראלית לא מבינה עד כמה זה הולך לאתגר אותנו".
כותל
"בעיניי יש לו שני אלמנטים: הדתי הקלאסי, אני בעצמי אישה דתייה, והציונות, השיבה של עם ישראל לארצו, למקומות שהתפללנו בהם 2000 שנה. זה מדהים שבמשך 2000 שנה אנשים התפללו שלוש פעמים ביום לחזור לירושלים. יש פה מטען אדיר שאנחנו נושאים איתנו ושיש לנו אחריות כלפיו.
"חשוב לי מאוד שהכותל יהיה מקום שכולם ירגישו בו נוח, שלא יהפוך למקום של קבוצה קיצונית, בעצם של החרדים. אחרי 1967 החרדים לא נכנסו לכותל כי זה סימל מקום של ציונות, ועם הזמן הכותל הפך למקום של חרדים. זו מגמה שצריך לעצור".
"קשה לי מאוד עם היעדר המחשבה והתשתיות. אני חושבת שבין אם מדובר בשמאל או בימין, אין שום הצדקה שלא להשקיע במזרח ירושלים. זה לא נותן לנו שום יתרון, אלא להיפך. בעיניי מבחינת היהדות זה הדבר הנכון לעשות אזרחית ומוסרית. יש לזה אלמנט של בור שחור. צריך להשקיע שם כל כך הרבה תקציבים, ואנחנו בכלל לא מתקרבים לזה. אני עובדת קשה מאוד כדי לפתוח שם טיפת חלב".
כיכר ספרא
"כיכר שתוכננה להיות מרכז העיר, כיכר העיר מה שנקרא. משהו בתכנון לא עבד כמו שצריך. תושבים לא מגיעים לכיכר. שוק מחנה יהודה, המושבה המרכזית ומרכז העיר עושים את העבודה. הכיכר לצערי לא".
ניר ברקת
"ראש העיר של עיריית ירושלים, שנבחר על ידי הרבה מאוד אנשים שרוצים שהעיר הזו תהיה עיר שמאפשרת לכולם לחיות בה. אני מסתדרת איתו טוב מאוד, ומרגישה שבהרבה מאוד דברים שאני רוצה להוביל הוא שותף מלא. הוא לגמרי מבין על מה אני מדברת בנושא הגיל הרך. אני מרגישה שיש בינינו דינמיקה של שיח. אני יכולה להעלות דברים ואני יכולה לדבר.
"לפעמים הוא מקבל ולפעמים לא, ואז אנחנו מתגלגלים הלאה. לי נוח וטוב לעבוד איתו, ואני מעריכה את זה שהוא אדם ערכי, אידיאליסט, ושהוא בא לתפקיד הזה מתוך רצון לעשות טוב לירושלים".
תנועת "ירושלמים"
"תנועה שקמה אחרי הבחירות כי הייתה הבנה שצריך תנועה שתעסוק בנושאים אזרחיים, ואין הרבה ארגונים שעוסקים בירושלים. בתקופת הבחירות הייתה התעוררות היסטרית בעיר, כולם היו פעילים מאוד. אחרי הבחירות פניתי לכמה אנשים והחלטנו להקים תנועה א-פוליטית שתעסוק בכל מיני נושאים שקשורים בעיר. היום זו תנועה שעובדת לבד כדי להשפיע על מה שקורה כאן".
"התעוררות"
"תנועת צעירים חשובה. היינו מאוחדים בתקופת הבחירות, ולי חבל מאוד שהתפצלנו. כל הזמן חשבתי שזו טעות. הציבור הלא חרדי נוטה להתפצל בקצב מסחרר, הם רצו להתפצל. אגב עוד לא התפצלנו משפטית, מתברר שזה מורכב. אני חושבת שכל האנשים שם הם אנשים מצויינים שיגיעו רחוק, הם עוד לא חטפו מספיק סטירות בחיים".
"המקום הכי טוב שיש".
בישול
"מבשלת הרבה. כל יום יש אצלנו בבית ארוחה שאני מכינה. אני גם אוהבת לבשל בריא וזה חשוב מאוד".
קניות
"אני אחראית על הבישולים והקניות לבית בסופר פעם בשבוע. אני לא אוהבת לקנות בגדים, מבחינתי זו מטלה. בן זוגי אחראי על הניקיון ועל הכביסה".
ספרים
"זה מה שנותן את שאר הרוח. כשאת קוראת ספר, את נמצאת בעולם אחר. כשאני קוראת ספרים ושוקעת בהם, הם מלווים אותי כל היום. עכשיו סיימתי את הביוגרפיה של אברהם לינקולן והרגשתי שמלחמת הצפון והדרום מסתובבת איתי".
בלוג
"יש לי בלוג שלפעמים הוא פעיל יותר ולפעמים פחות. אני משתדלת בבלוג שלי לתת לאנשים להבין עוד דברים מעבר למה שרואים ביום יום. נהנית מאוד לכתוב אותו".
בילויים
"לא הצד החזק שלי".
מקומונים
"כלי תקשורת חשוב מאוד. לפעמים אני מרגישה שיש שתי ערים בירושלים: כיכר ספרא והעיר עצמה. התושבים לא מבינים מה קורה בכיכר ספרא ואת המאבק בין זה לזה. גם לתושבים הכי מעורבים זה עובר ליד הראש לפעמים. גיליתי שאני אומרת למישהו שם של חברת מועצה והם לא יודעים מה זה בכלל. ככל שמקומון מתעסק במה שקשור בתושבים ופחות במה שקורה בעירייה, זה טוב יותר לדעתי. אתה צריך לחשוב על התושב, על זה שקורא את המקומון".
רחל עזריה
"איא לשלוש בנות, חברת מועצה ובראש ובראשונה מישהי שמאמינה שאפשר לשנות את העולם, שאנחנו חייבים לקחת אחריות על מה שקורה בירושלים ובמדינת ישראל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם