מה עם הכסף? סיכום שבוע ירושלמי
המלחמה בין עיריית ירושלים לממשלה מסלימה. ברקת כבר לא אותו אופטימיסט בלתי נלאה. מה יקרה ביום שערביי מזרח ירושלים ילמדו מהמצרים. ומה הרשויות רוצות מהברים?
בשבועות האחרונים כתבנו לא מעט על הממשלה שמדברת גבוהה~גבוהה על העיר ומפקירה אותה הלכה למעשה. עם זאת, הקמפיין האגרסיבי של ברקת נגד הממשלה בכלל ובנימין נתניהו בפרט נראה לנו (ולא רק לנו) תמוה במקרה הטוב ובזבוז כספים משווע במקרה הרע.
בלשכת ברקת לא אהבו בלשון המעטה את הכתבה משבוע שעבר, שבו נכתב כי המאבק אבוד מראש והקמפיין הנגטיבי ששם את נתניהו החזק במרכז הוא מוטעה ועלול להזיק במקום להועיל.
נפגשנו השבוע עם ברקת בלשכתו. השיחה הייתה אוף רקורד ולמען האתיקה לא אחשוף את מה שנאמר שם, על אף שהיו כמה אמירות מעניינות ביותר. אתייחס לאיש עצמו ברשותכם. אני מכיר את ברקת שנים רבות, ועל אף שאני בטוח באהבתו האובססיבית לעיר מעולם לא זיהיתי אצלו רגש, ובעיקר לא איזשהו ביטוי של פסימיות. ברקת שמזכיר בכל הזדמנות שניתנת לו את עברו כהייטקיסט, הוא בדיוק האב טיפוס, או נכון יותר הטיפוס של הכלכלן הקר שלא חושף רגשות.
בפעם הראשונה מזה שנים ראיתי בפניו דאגה של ממש, אם לא חרדה, מן הבאות. העימות הזה עם הממשלה לא עושה לו טוב. יש אנשים שפורחים במצבים כאלה, ששים אלי קרב וטובעים באדרנלין של עצמם. ברקת כנראה אינו כזה, אולי זו העייפות בשל השעה המאוחרת שנפגשנו, אך יכול מאוד להיות שהוא מבין שבקרב הזה הוא הפסיד. עכשיו הוא ייאלץ לקצץ והרבה. ההבטחות הגדולות למיליונים נוספים לחינוך ותרבות יגוזו, והטיקט שבזכותו הוא נבחר עוד עלול להיות חרב הפיפיות שלו.
ברקת מתחייב בפה מלא שבקמפיין שהוא פתח נגד נתניהו אין לו שום אספירציות פוליטיות, והטענות כאילו הוא מסמן את דרכו לראשות הממשלה הן ספין זול מבית היוצר של יועצי נתניהו.
יכול להיות שהוא צודק,אבל מה שבטוח הוא שהיועצים האסטרטגיים שלו הבינו אחרת וההליכה על ראשו של נתניהו נתפסה בקרב פרשנים פוליטיים ופרסומאים כיריית הפתיחה לזירה הפוליטית. ברקת אולי לא התכוון לכך, אך התוצאה היא כמובן
כך או כך לא השתכנעתי מאותן סיסמאות שחוקות של חברי הכנסת שהבטיחו לעזור לעיר בישיבת ועדת הכספים. שמענו את הקלישאות הללו מספיק. ברקת חייב למצוא את הדרך לנתניהו ולשכנע אותו כי אין מדובר במאווים אישיים, אלא באמת ובתמים בטובתה של העיר. לדעתי זה כבר מאוחר מדיי; הלוואי שאני טועה. נראה עוד כמה מיליונים יישפכו מתקציב העירייה על הקמפיין הזה כדי לגלות האם נתניהו יתכופף בסוף.
2. נחמד לראות את ההמונים בקהיר מגרשים את חוסני מובארק, הדיקטטור הגדול. זה באמת עושה טוב לראות עם שמדוכא בדרך קבע יודע להתקומם נגד מי שקם עליו, גם אם אין לציבור המורד הנהגה סדורה. בניגוד לאמריקאים, שמתפעמים מהרוח הדמוקרטית שנושבת במצרים, אני לא מתפעל. דמוקרטיה היא קצת יותר מפתק, היא עניין של ערכים ונורמות. לצערי העם הערבי עדיין רחוק משם.
מה שכן אני שואל מה יקרה ביום הפקודה של ערביי מזרח ירושלים. מה יהיה ביום שהם יחליטו לשנע 10,000 מפגינים, שלא יזוזו מכיכר ספרא? מה יקרה ביום שהם יחליטו שהדמוקרטיה חשובה להם יותר מהאידיאולוגיה ויצביעו בהמוניהם בבחירות המוניציפליות? זו קטסטרופה שעומדת לפתחנו. גם להם אין הנהגה, בדיוק כמו שלמצרים לא הייתה. גם הם צופים באל ג'זירה ורואים מה קורה במקומות אחרים.
בשבוע שעברהכתב עמרי מניב חשף צכי מחצית מהילדים בגילאי 12-9 הם בני המגזר הערבי. רוב ציוני בירושלים? הצחקתם אותי ובעיקר אותם. אם נתניהו לא יתעורר וישב סוף~סוף עם אבו מאזן, התרחישים הקיצוניים רק ילכו ויקצינו. שיהיה לנו בהצלחה.
3. בשבועות האחרונים הולכים ומתרבים דיווחים של בעלי ברים על מה שהם מכנים "התנכלות של העירייה והמשטרה". בעל מקום סיפר לי כי בלילה אחד היו אצלו פעמיים מהעירייה ושלוש פעמים מהמשטרה. הרשויות צריכות לאכוף את החוק, על כך אין ויכוח.
העניין הוא שאין תיאום בין האגפים השונים בעירייה וביניהם למשטרה, כך שבעל מקום בילוי צריך להתמודד איתם במקום לתפעל את העסק. הנזק הוא אדיר כמובן. הרשויות ממאיסות את החיים של בעלי המקומות, ומפריחה תרבותית אנחנו עלולים להיכנס לשפל שלא ידענו כמותו. אני לא אומר לא לאכוף בנחישות, אבל קצת רגישות והפעלת שיקול דעת לא תזיק לעירייה ולמשטרה.
הכותב הוא עורך זמן ירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם