בואו נפוצץ מיליון: סיכום שבוע ירושלמי
הקמפיין של ברקת נגד נתניהו לא באמת משרת את העיר, אלא דווקא את ראש העירייה. וגם: למה אבו מאזן יכול להיות רגוע?
נתניהו לא יכול היה להתמודד ראש בראש עם סגולותיו המופלאות של שמעון פרס, ונדרש במקרה הזה מה שנקרא בשפה החביבה על ראש הממשלה דיל ברייקר. כך נולדה הסיסמה שחיסלה את סיכוייו של הלוזר הנצחי "פרס יחלק את ירושלים".
בימים ההם, כשהמדינה נסחפה ימינה לאחר שרשרת פיגועים, מזרח ירושלים הייתה בלב הקונצנזוס ותושבי המדינה, שרובם לא באמת יודע מה הולך בכפר עקב ובשועפאת, חש כי השמאל גונב לו את הבירה. פינקלשטיין, שידוע בערמומיותו הרבה, ידע ללחוץ על עקב האכילס של הציבור, ונתניהו הפתיע את כולם והותיר את פרס ואת השמאל המומים.
מאז עבר הרבה דם בנהר הלא קיים של ירושלים, אבל השיטה של פינקלשטיין לא השתנתה. פרס כבר לא יחלק שום דבר חוץ מחנינות, אבל לפי ניר ברקת ופינקלשטיין ראש הממשלה הנוכחי מאבד את ירושלים. לפני כשבועיים הושק הקמפיין של ברקת ויועצו לשעבר של נתניהו בעיתונים ובשלטי החוצות.
"ביבי מאבד את ירושלים", נכתב בו ותמונה לא מחמיאה במיוחד של ראש הממשלה מתנוססת על הכרזות. למי שלא היה בעניינים, ברקת טוען כי הממשלה הפקירה את העיר ואינה מזרימה את התקציבים הדרושים לנוכח הגזירות התקציביות שהושתו על העירייה. ברקת כמובן צודק בוויכוח, אבל לצערי הוא לא ממש חכם.
הקמפיין שעולה מיליון שקלים, על חשבונכם כמובן ולא מכספי האקזיט של ברקת, מכוון ישירות נגד נתניהו ולא נגד האוצר ושאר חברי הממשלה. ברקת טועה כאן פעמיים. ראשית כול, קמפיין ציבורי צריך להעיר את הציבור ולא נראה לי שההמונים יסתערו על בית ראש הממשלה ברחוב בלפור.
אם לא מפגינים נגד עליית מחירי הדלק, יהיה אכפת למישהו אם לא יממנו לעירייה את הטמנת הפסולת בדרום ולא באבו דיס? שנית, לתקוף את נתניהו בשעה זו, כאשר הוא חזק וזוכה לשיעורי תמיכה גבוהים (מדיי לצערי), זו טעות קולוסאלית.
היה צריך ללכת על הראש של יובל שטייניץ ולא על ראשו של ראש הממשלה. כל זה מחזק את הטענה כי ברקת סימן את נתניהו כדי להתמודד איתו
השבוע שוחחתי עם כמה מקורבים לראש הממשלה. ציפיתי לשמוע זעם על ראש העירייה, חשבתי שנתניהו ייעלב ויעקוץ חזרה. קדחת. את ברקת הם לא סופרים שם מזמן, והקמפיין הזה לא מדגדג ולא מדאיג את נתניהו.
לא התקיים באקווריום שום דיון, הערכת מצב, או אפילו שיחת מסדרון על דרישותיו של ראש העירייה. ואני שואל: איפה הימים שטדי קולק היה נכנס לראש הממשלה, ממתיק לו סוד, או דופק על השולחן, ויוצא עם חבילת מזומנים? כך או כך, הקמפיין הזה, שהיה ראוי על הנייר, גורם בסופו של דבר נזק לברקת וחשוב מזה לנו.
2. בסוף השבוע התפרסם ב"ידיעות אחרונות", עיתון הבית של אהוד אולמרט, פרק מספרו של ראש הממשלה לשעבר על המשא ומתן החשאי עם אבו מאזן. אולמרט וודאי יקונן על ההזדמנות הגדולה שפוספסה, ואם רק היו נותנים לו היה היום שלום בר קיימא בינינו לבני דודינו.
זה כמובן לא נכון. הצעתו המפליגה של אולמרט לא הייתה עוברת בכנסת, ויש לי תחושה שגם לא בציבור. קשה לי להאמין שאני כותב את זה, אבל האדם היחיד במדינה שיש לו את הכוח לחתום על הסכם קבע עם הפלסטינים הוא נתניהו. רק הוא יכול לעשות שלום. בטוח. כמה חבל שהוא לא רוצה.
חיים רמון התראיין השבוע תחת כל מיקרופון רענן, וטען שנתניהו אפילו לא הסכים לקבל את המפה מאבו מאזן. לרמון אין להלין אלא על עצמו. אם קדימה לא הייתה מונעת מאגו, הייתה יכולה להיות ממשלה ליברלית וחילונית, שיכלה לקדם מהלך גדול של חלוקת הארץ והבירה.
היום לאחר שהעבודה בחוץ וחבורת האופורטוניסטים, גנבי הקולות, של אהוד ברק מחזיקים באידיאולוגיה של הכיסאולוגיה, אבו מאזן יכול להפסיק לחשוש מאל ג'זירה. אף אחד לא יעמיד אותו במבחן. נתניהו לא יחלק את ירושלים, גם אבו מאזן לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם