החרדי שיעץ למשפחת כהן לא לתרום איברים: "רציתי שאבי ימות כמו יהודי"
בסוף השבוע בזמן ת"א: כדורגלן העבר אלון קפלן, שיעץ למשפחת כהן שלא לתרום את איבריו של שחקן העבר, מדבר לראשונה: "לא כעסתי על כל הכתבים והשדרנים שביקרו אותנו", הוא אומר. "מה הם מבינים?"
טקס האזכרה לאבי כהן צילום: אלן שיבר
ב-29 בדצמבר הודיעו רופאי בית החולים איכילוב למשפחת כהן כי אפסה התקווה וכי שחקן העבר מת מוות מוחי לאחר שעבר תאונת דרכים קשה. באותן שעות התלבטה המשפחה - שהבינה כי בתוך שעות ספורות כהן ייפרד מן העולם - בסוגיית תרומת איבריו.
לכהן עצמו היה כרטיס אדי, שבו הוא נותן את הסכמתו לתרומת איברים במטרה להציל חיי אחרים. באותם רגעים התגודדו אנשי דת סביב המשפחה ודיברו על לבם שלא לתרום את אבריו של כהן, משום שהדבר מנוגד לפסיקות של גדולי הרבנים החרדים האשכנזים. אחד מהחרדים שהגיעו לאיכילוב הוא כאמור קפלן, חוזר בתשובה המתגורר כיום בבית שמש ושייך לזרם האשכנזי החרדי.
"אנשים שלמדו שנים רבות פסקו שברגע שהלב דופק האדם נקרא חי", הסביר השחקן, ששיחק בשנות ה-70 במכבי של אבי כהן וויקי פרץ בתפקיד קשר. "גם הרופאים יודעים שהאיברים האחרים טובים להשתלה עקב היותם חיים. בשביל שיהיה אפשר להעביר את האיברים, האדם צריך להיות במצב של חיות. לכן התקשרתי לתמיר".
למה היה חשוב לך להגיד לו את זה?
"הכרתי את אבי מגיל עשר עד 24 שהוא נסע לליברפול, שיחקתי אתו במכבי מהילדים. בגלל שהוא היה חבר שלי ואני יודע שהוא יהודי, ורציתי שימות כמו יהודי במוות טבעי, שאלוהים יקבע פה את המוות. עשיתי מה שאעשה לילדים שלי ולעצמי. אם אני חבר שלך אני רוצה שיהיה לך טוב כמו לי".
יש רבנים גדולים מאוד כמו הרב אבינר שחושבים שזו מצווה גדולה לתרום, ולהם בעצמם יש כרטיס אדי.
"בסדר גמור, זה כמו שיתווכחו איזו קבוצת כדורגל הכי טובה, זו אמונתי ורציתי לתת לו את הטוב ביותר. זה שיש מחלוקות בין רבנים זה ידוע וחבל שזה כך".
מה עם זה שהלכת נגד רצונו של אבי שרצה לתרום איברים ולהציל חיים?
"מה זה משנה מה רצונו? אם יבוא מישהו שיחליט שאחרי שהוא נפטר כולם מהמשפחה לא יחיו אז מה, צריך לכבד את ההחלטה שלו ולהרוג את כולם? ההחלטה שלו היא מוטעית כי הוא לא הבין את החשיבות שאסור להפסיק חיים".
החלטת המשפחה גררה ביקורות קשות עליה ועל הרבנים. לאחר ההלוויה הדפו בני המשפחה את הביקורות בראיונות שונים, בטענה כי אף אחד אינו יכול
להבין את מצבם. גם קפלן מספר על התגובות:
"אחד מבני המשפחה של אבי בא אליי בשבעה ואמר לי 'למה עשית כזה דבר? למה נתת עצה כזו'. לא הרגשתי כעס בדבריו. דיברתי גם עם אחים של אבי אותם אני מכיר היטב, ולא נכנסנו לנושא הזה. בני המשפחה התלבטו מאוד קשה בזה, חיכו לישועה ולא ידעו מה לעשות, הם חיכו לעזרה הזאת ואני באתי ועזרתי".
מה אתה חושב על הביקורת שהוטחה בתקשורת על הנושא ועל ההחלטה שגרמת להם לקחת?
"לא כעסתי. על מי אכעס, על הכתבים והשדרנים? מה הם מבינים?"
הסיפור המלא מחר (ו') בזמן תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם