נגע הסמים: צריך לעצור את הטרור החברתי
בעיית הסמים היא סוג של טרור חברתי. סוחרי הסמים אינם מסתובבים עם נשק ברחובות. הם פוגעים בעיקר בילדים למשפחות מעוטות יכולת המתקשות להתלוות לילדים. יש לטפל בסוחרים באמצעות שילוב של חינוך, אכיפה וענישה
בנג מאולתר צילום: דודו גרינשפן
לפיכך נראה לי שאפשר להודות בחצי פה שמצבנו הביטחוני השתפר בצורה כזו או אחרת, אך למרבה הצער הטרור עדיין כאן, הוא משתולל בשקט ברחובות, בבתים ופינות נידחות וחשוכות. תגידו שלום לנגע הסמים.
לפי הנתונים שפרסמה לאחרונה הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, נגע הסמים, כמו פצע ממאיר, רק הולך ומתפשט. 200 אלף בני נוער בישראל מוגדרים כשייכים לקבוצות הסיכון של שימוש בסם. הם מהווים 29.3 אחוז מאוכלוסיית בני הנוער הנורמטיביים. 17.5 אחוז מבני הנוער מוגדרים כלא מחויבים להתנגדות לשימוש בסמים ועשרה אחוזים מודים כי הם צורכים סמים במידה כזו או אחרת.
סוחרי הסמים השוכנים בקרבנו מחוללים פשע חברתי בלתי הפיך, הם חודרים לעצמותינו והורסים את החברה הישראלית בגלל בצע כסף. הנפגעים העיקריים הם ילדים ונערים ממשפחות מעוטות יכולת, הנופלים קורבן לתחבולותיהם. כמו שאומר הפתגם "אבן שטיפש זרק לבאר, 100 חכמים יתקשו להוציאה". אז לכו תנסו עכשיו להוציא מהסם נער רך בשנים שעכשיו רק מחפש את המנה הבאה.
בינתיים לא שומעים קול זעקה אמיתי מהממשלה, מהכנסת ומהרשויות המקומיות. בינתיים סוחרי הסמים ממשיכים להרוס חיים ומשפחות. את ייאושם וחוסר האונים של בני המשפחות ניתן לשמוע בכל מקום, הם הולכים ומאבדים את ילדיהם ומרגישים שהטרור החברתי הולך ומשתלט עליהם. אני מכיר משפחות רבות שבוכות יום ולילה ואין להן כלים ודרך לשקם את הילדים שחיים להם באיזה יקום מקביל.
ההורים, מטבע הדברים, עסוקים בדאגה לפרנסת המשפחה ומעוניינים לתת לילדיהם את כל מה שהם יכולים. אין להם את היכולת להתלוות אל ילדיהם בכל אשר ילכו, מה שמשאיר לסוחרי הסמים למיניהם כר פעולה נרחב לבצע את זממם. סוחרי הסמים לרוב לא הולכים ברחובותינו עם נשק ויורים, הם פשוט צדים את ילדינו בשעה שהם נמצאים ללא השגחת הורים.
לא רק חינוך
הפתרון מתחיל בחינוך. היום מי שלא עושה סמים נתפס בעיני החבר'ה כחנון, כסחי וסליחה על השליטה המעטה שלי בסלנג הצעיר. על מנת להיתפס כאחד שמבין עניין, על הצעיר לשאוף מהבאנג, לדעת לגלגל, לקסס, להסניף ולבלוע. לא עדיף להשקיע כעת בחינוך נכון ולקבוע מדיניות ברורה על מנת לעצור את גל ההידרדרות לתהום של בני הנוער שלנו?
אבל חינוך יכול לקדם את העניין עד גבול מסוים. הכנסת צריכה לתת כלים ברורים לגורמי האכיפה, כלים שיעניקו להם סמכויות ביצוע רחבות יותר, כלים שיגנו על האזרחים הנורמטיביים מפני הטרור החברתי.
יש לקבוע מדיניות ברורה ולפעול למיגור סוכני הסמים, הנשאים של זרע הפורענות. על הרשויות להצטייד בתקציבים המתאימים, להגביר את סיורי המשטרה וכוחות הביטחון העירוניים
בגנים ציבוריים, ולערוך ביקורי פתע בבתי ספר. כמו כן, עליהם להפגין נוכחות מאסיבית באזורי בילוי ובתוך כך, כמובן, לצוד את העבריינים המוכרים כסוחרי סמים.
במקביל, יש להעניק כלים נכונים לסיירות ההורים ההולכות ומוקמות. גם ועדות החינוך העירוניות חייבות לתת חיזוק וגושפנקה להורים שרוצים להתגייס למשימה המקודשת הזו.
אבל חינוך ואכיפה לבדם אינם מספיקים. יש להשית באמצעות בתי המשפט ענישה מכאיבה על הפושעים שמפוררים לנו את המרקם החברתי.
חייבים לעצור את הטרור החברתי לפני שיגרום עוד נזקים, לפני שיגבה עוד קורבנות. עד שזה יקרה, נצטרך להמשיך לזחול לתהום הפשיעה והמדינה תשקיע כסף בגמילה. במקום צעירים בעלי עתיד מבטיח יש לנו חבורה גדלה והולכת שהופכת לנטל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם