מנחם בן, מתנחל, רח' הצבעוני 12, נופים
מנחם בן העביר השבוע את המשפחה להתנחלות קטנה בגבעות השומרון שבה גרים דתיים וחילוניים בצוותא. ביום בהיר רואים את תל אביב
תבואו לבקר. לכן, קניתי לאשתי בין כל מתיחויות אותו יום 13 ורדים יפהפיים (רציתי לקנות 12, על פי מספר הבית החדש, אבל המוכרת בחנות הפרחים באריאל הסבירה לי שהיא נגד מספרים זוגיים). אבל הסיפור הגדול שלנו באותו היום היה כמובן המעבר לבית קסום בהתנחלות רבת יופי. לא תאמינו למראה עיניכם. ובעיקר לא למחיר: 2,800 שקל עבור וילה יפהפייה, שבעה חדרים, השייכת לפסל ולצייר שלום דקל ואשתו אריאלה ועוצבה בטעם נפלא.
האמת היא שממש התאהבתי. עוד לא קרה לי שראיתי בית ומקום והתאהבתי בהם עד כדי כך. אני ממש רוצה לראות את בית הקברות המקומי הקטן של היישוב, אם יש כזה, כי אני רוצה למות בו. זה אמנם לא יקבי ראשון לציון מהשיר ההוא, אבל בעל הבית הוא גם יינן חובב, ובין השאר יש בחצר יקב קטן, חוץ מעשרות עצי פרי ושאר חמדות (כמו למשל שולחן שיש בחוץ, אקווריום עם דגים מסתוריים, ממטרות ממוחשבות, קצת פסלים, ועוד). וכל זה, אני חוזר ואומר, ב-2,800 שקל לחודש. מה כבר אפשר לשכור במחיר הזה בתל אביב? אז נכון שאני מאוהב בהתנחלויות הישראליות בארץ ישראל ממילא ומראש, אבל הסיבות למעבר שלנו לשומרון היו הרבה יותר מעשיות ומיידיות.
לכאורה, למה שאדם ירחיק את עצמו מהעיר הגדו לה-קטנה (כרמיאל) ויעבור לאיזו התנחלות קטנה (כמה מאות תושבים בלבד) על גבעות השומרון? אבל האמת הפשוטה היא דווקא הפוכה: זה לא שאנחנו מתרחקים מהמרכז, אלא להפך. מתקרבים אליו. חצי שעה עד שלושת רבעי השעה מתל אביב זה הרבה יותר קרוב משעה וחצי עד שעתיים מתישות למדי מכרמיאל לתל אביב. ותל אביב הייתה תמיד, מאז ענייני השירה שלי - כלומר, מגיל 15 בערך - המולדת הנפשית שלי, בכל מקום שלא גרתי, אף שכלשון הפתגם הצרפתי: "שערות בלונדיניות זה טוב, אבל לא בתוך מרק".
כלומר,
שבע שנים אנחנו בכרמיאל, הילדים שלנו גדלו והתפזרו ברחבי הארץ, וחוץ מהבת הצעירה שלנו, בת ה-16, שבחרה ללמוד בשנה שעברה בתיכון אמנויות במצפה רמון (השנה יש סיכוי שתואיל להישאר איתנו בנופים לשנת הלימודים האחרונה שלה), אין לנו משפחה בכרמיאל. גם רחל רן, מנוחתה עדן, האמא החיפאית הנפלאה של אשתי, מתה לפני שנה. ופשוט לא הייתה לנו סיבה להישאר בצפון. אז כרמיאל נהגה בנו בנועם, והייתה המפלט המבורך והשקט שלנו בשבע השנים האחרונות. אבל זהו. וממש לא רצינו לרצוע את אוזננו אליה, כמו במצווה ההיא על עבד, שאם דבק באדוניו שבע שנים ואמר "אהבתי את אדוני" הוא יישאר עבדו לעולם. לא רצינו. לא רוצים.
אז נדמה לי שעכשיו כמעט הכל ברור, אבל כדי להבהיר עוד יותר ולהשקיט את הדואגים, אגיד: הדרך מתל אביב לנופים שקטה לגמרי, בערך כמו הדרך מתל אביב לסביון ולא במקרה כמובן אני מזכיר את סביון, כי אם להמר הימור נדל"ן, אני נורא גרוע בדברים האלה (עובדה שהגעתי לגילי בלי בית ובלי נכסים כלשהם, אבל זה בסדר.
העוני שלי מלא שפע), אבל כן, סביון זה מה שנופים הולכת להיות בעתיד. שורת וילות מדהימה ביותר, שנבנו כאן (על אדמות מדינה נקיות מחטא. זה אף פעם לא היה שייך לפלסטינים) בתקופה שלא הטילו מגבלות על ההתנחלויות והייתה תשוקת בנייה באוויר. ועד כמה שאני יודע ועד כמה שהספקתי לסייר ולהבין (בסיור שערכו לי יוסי דגן ובועז העצני, המעצבים ממש תודעה חדשה בסיורים שהם עורכים בארץ ההתנחלויות לכל מיני בעלי דעה), כל ההתנחלויות שקטות עכשיו.
ואני הרי גרתי בכרמיאל, סמוך לגמרי לדיר אל-אסאד, למשל, וליישובים ערביים נוספים. שמצב מצוין של שלום שורר בינינו. כך זה גם בהתנחלויות היום. אתה נוסע בכביש, עובר פה ושם בהחלט ליד יישובים פלסטיניים וזה ממש, אבל ממש, כמו לעבור ליד סכנין, או טייבה או אום אל-פחם. אין שום הבדל. שום איום, שום פחד, פרט לפחד המיותר שבתוכנו. כמובן, אפשר לפחוד גם בתל אביב ובירושלים.
הרי לא היו פיגועים נוראים יותר מהפיגועים בדיזנגוף סנטר בתל אביב או בקפה מומנט בירושלים או במלון "פארק" בנתניה. ותמיד אפשר לפחוד שיבוא איזשהו מחבל עם פצצה. זה יכול לקרות חס וחלילה, בעיקר אם לא ננהג נכון ביחס ליחסינו עם הפלסטינים ולא נבין מה צריך לעשות. ברור, למשל, שאם צה"ל ייצא מיהודה ושומרון, חס וחלילה, יכולים בהחלט לירות עלינו משם. מחצר הבית שלי בנופים רואים את מגדלי תל אביב. אם נפנה את החצר שלי, יירו משם על תל אביב.
זה בהחלט יכול להיות. ואם נבטל את המחסום בכביש חוצה שומרון, יוכלו מחבלים לחדור בקלות רבה יותר מן השומרון ליישובי החוף והשפלה. לכן, אסור לנו באיסור חמור למסמס את ההישגים הגדולים של חומת מגן, שהחזירה את כוח המגן ביהודה ושומרון לידי צה"ל, ממש כפי שמלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה החזירו את הכוח לידי צה"ל. ומצב אי הלוחמה הנוכחי בכל החזיתות, שאין טוב וממושך ממנו בתולדות מדינת ישראל, חייב להימשך, והוא יימשך אם לא נקלקל אותו במו ידינו. יש כבר שתי מדינות פלסטיניות (פתחלנד וחמאסטן), וכל מה שצריך הוא לחיות איתן בשלום, אבל על פי החרב. כלומר, מצד אחד, לנהוג עם הפלסטינים בידידות ובפתיחות (סופרמרקט השלום של רמי לוי בגוש עציון הוא מופת מבחינה זו), ומנגד , להיות כל הזמן עם האצבע על ההדק, ולשמור על חופש הפעולה של צה"ל בערי ובכפרי הגדה.
שני האויבים הכבדים של ההתנחלויות הם מצד אחד, הכוחות המדיניים הפנימיים והבינלאומיים המתארגנים נגדן, ומנגד, המתנחלים הקיצונים בנוסח הרבנים האיומים, המתנגדים לאותו סופרמרקט שלום של רמי לוי בגוש עציון, בטענה שהוא מקרב "סכנת התבוללות" וכל מיני שטויות גזעניות פותות ומבישות מסוג זה. אנחנו חייבים לחיות בשלום עם הערבים ככל יכולתנו ועל פי כוח הרתעתנו, כי בלי זה לא יהיה שלום. כל מי שמחבל ביחסי השלום האלה ומפיץ גזענות, חייב להיות מגורש מחבלי הארץ המקסימים האלה. כי השלום כבר כאן. כמעט כאן. לפחות מצב אי הלוחמה. ואסור להדליק אותו או להפר אותו, ואסור להפקיר אותו בידי הגזענים משני הצדדים.
אגב, מזג האוויר בשומרון הוא הטוב ביותר. הררי, לא לח, לא חם מדי ולא קר מדי, נוטה לקרירות ירושלמית מכאן ולאיזו ידידות חופית מכאן. העובדה שהצלחנו להשיג בית נפלא כל כך במחיר נמוך כל כך נובעת מהפחד הישראלי המגוחך מן ההתנחלויות, שאין מוגנות מהן. אין בנופים גנבים, כפי שהסבירה לי בעלת הבית שלי. לכן אפשר להשאיר את הבית פתוח, ואין שום בעיה לילדים להסתובב בו. הכל בטוח ומוגן לחלוטין, כמו בקיבוץ. אין דברים כאלה בתל אביב. אבל עם ישראל פוחד, ולכן זכינו. אחרת המחיר היה קופץ.
מבחינה זו אני לא מעוניין בנהירה לנופים ולשאר ההתנחלויות, כי המחיר יקפוץ לשמים, ואז אנה אנחנו באים. אבל מבחינת ארץ ישראל, והיא כמובן העניין החשוב, ההתנחלויות חייבות להיפתח לכל עם ישראל, בלי מיונים דוחים בנוסח ההתנחלות נוקדים, שהמזכירות שלה דרשה למרבה החרפה "יהודים על פי ההלכה".
ליברמן , תושב נוקדים, יצא נגדם. נכון, מיון מסוים ביישובים הקטנים חייב להיות, כי מדובר בכל זאת במקומות רגישים בגלל קוטנם. באריאל, המקום גדול דיו להכיל את כולם. ואסור שיושבי ההתנחלויות הדתיות יסרבו לקלוט תושבים חילונים (גם אם אלה יידרשו לכללים מסוימים, כגון אי נסיעה בשבת במרכז היישוב וכד').
ההתנחלויות לא שייכות רק לחלוציהן הדתיים. הן שייכות לכל עם ישראל. ואם לא ייראה שהן שייכות לעם כולו, עם ישראל עלול חס וחלילה לוותר עליהן מתוך חולשת דעת והנחה מובלעת שהן "שייכות לדתיים". תבואו לנופים בשבת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם