מזכ"ל העבודה חיליק בר דווקא מרוצה מהמפץ הגדול
חיליק בר, מזכ"ל מפלגת העבודה וחבר מועצת עיריית ירושלים, מתאושש מההלם. המפץ הפוליטי שהרעיד את המפלגה, והשאיר אותו ואת חבריו ללא מנהיג, דווקא הפיח לדעתו רוח במפרשים של הספינה הטובעת. למרות התחזיות השחורות וההספדים הוא משוכנע כי יש למפלגה עתיד, וכששמע על הנטישה הגדולה, היה לו "חיוך על הפנים, כי הוקל לי". ריאיון
פואד בן אליעזר ניגש אחרון אל המיקרופון שהמתין לו כדי להשמיע את הודעת ההתפטרות. הגוף שלו ותנועות פניו לא שידרו את אנחת הרווחה שנשמעה אצל הרצוג וברוורמן. היה נדמה כי הוא עדיין מחשב במוחו מה פספס בשבועיים האחרונים, כיצד זה קרה לו.
על פי התסריט המקורי בן אליעזר ובן טיפוחיו, מזכ"ל המפלגה הטרי חיליק בר, היו אמורים להיות שותפי סוד. לפני שלושה חודשים מונה בר לתפקיד בהסכמה משותפת של פואד ושל אהוד ברק.
הייתה זו המנחה הראשונה וגם האחרונה של ברק לשר התמ"ת לאחר שהתחיל לחוש את נשיפותיו בעורפו. פואד לא הסתפק בכך והחל להתבטא בגלוי נגד ראש המפלגה ולטובת הקדמת הבחירות הפנימיות. ברק כנראה הבין שאת המהלך החשאי הזה, שחשיפתו הייתה יכולה להפיל אותו, הוא לא יכול לעשות עם שותפו הוותיק, והפנה לו עורף בעצמו.
קשה לתאר את גודל השבר. בן אליעזר ובר הרי הובילו עם החמישייה של ברק את המחנה הביטחוניסטי במפלגה, וכינו את עצמם מפלגת מרכז או מרכז שמאל בימים יוניים יותר. כעת הם מצאו עצמם עם הקבוצה השמאלנית יותר, החברתית יותר.
את אי הוודאות הזו באשר למקומם הם מבקשים לפתור בממלכתיות: בן אליעזר על תקן סבא, אריק שרון מודל 2011, זקן השבט שייקח לידיו את המושכות הזמניות; בר מבקש להדגיש שיהיה המזכ"ל של כו-לם, ולא מוכן לגלות במי יתמוך. רק בעניין ברק עצמו הזעם גובר. בריאיון שהתקיים ביום שני בביתו של בר - מזכ"ל המפלגה וחבר מועצת העירייה – בבקעה, נראה כי הוא יצא מההלם והגיע הזמן שלו לעבור למתקפה.
בהודעת ההתפטרות פואד נראה כמי שהסכין עדיין נעוצה בגבו.
"פואד באמת מאוכזב מאהוד ברק כי אין אחד כמו פואד. הוא מי ששכב על הכביש ועל כל גדר אפשרית בשביל אהוד ברק, והוא אפילו לא היה שותף בחלקיק סוד בעניין הזה. אפילו היועץ הפוליטי של ברק לא ידע על התרגיל, תבין איך הם עובדים.
"כמזכ"ל
מה קרה בין פואד לברק?
"נוצר משבר אמון ונוצרה הבנה אצל פואד שאהוד לא יכול לספק את הסחורה. גם אם הוא איש נחמד וטוב ומנהיג וגיבור ישראל, אם אנחנו מקבלים בסקרים שישה או שבעה מנדטים, זה לא יכול להיות".
אתה מאמין לאהוד ברק שהוא עזב בגלל הרצון להגיע להסכם שלום?
"לא. אני מאמין שאהוד ברק הבין שהוא לא יהיה יו"ר מפלגת העבודה הבא. הוא הבין שהבחירות הבאות לראשות מפלגת העבודה לא יהיו באוקטובר 2012, כפי שהוא רצה, אלא הרבה הרבה לפני כן".
גוננת על אהוד ברק בכל הזדמנות בחודשים האחרונים. כעת אתה תוקף אותו כגדול אויביך.
" לא גוננתי על אהוד ברק, גוננתי על מוסד היו"ר ועל האחדות. בסניפים אני שומע מאנשים שמה שהכי מגעיל אותם זו הסכינאות, לכן אמרתי, 'את המלחמה תעשו בקלפי לבחירת היו"ר'. גם בליכוד יש את הפייגלינים ואת סילבן שלום שלא אוהבים את היו"ר, ואת שאול מופז בקדימה עם ציפי לבני. הם לא דוקרים אותו מהבוקר עד הערב ".
אתם מנסים למחוק כל זיכרון לאהוד ברק. פעילי המפלגה ניפצו את תמונתו מול המצלמות והודיעו "ברוך שפטרנו".
"אמרתי שסוף סוף אנחנו יודעים מי נשאר להילחם על הבית ומי החליט לברוח. ברק וחבריו החליטו לנטוש את הספינה בשעות הקשות שלה. קמתי היום בבוקר, קיבלתי את הבשורה והיה לי חיוך על הפנים כי הוקל לי. ידעתי שמתישהו צריך להיות שבר. חשבתי שהוא יבוא מצד 'המורדים', הוא בא מהצד הממסדי יותר. הסתכלתי על הפלאפון והיו לי מאה הודעות חדשות של אנשים שרוצים להצטרף".
בחודשים האחרונים הייתה ביקורת קשה על פואד על כך שהוא נדבק לכיסא.
"פואד וגם בוז'י, ברוורמן והאחרים היו בממשלה מתוך אמונה אמיתית שמתוך הממשלה אפשר לתרום יותר. אומרים אצלנו שבאופוזיציה אפשר לפתח שני דברים: מיתרי קול וטחורים. כל היום יושבים וצועקים".
ואם לא היה קורה המפץ הזה?
"אז כנראה היו נשארים עוד חודשיים-שלושה. פואד אמר בשבועיים האחרונים שהוא חושב בין שנישאר בממשלה חודש לחודשיים. אחרי הבחירות אני הפגנתי בתור מזכיר המחוז נגד כניסה לממשלה. קיבלתי את דין התנועה לאחר שהוחלט להיכנס. בחודשים האחרונים שמעת אותי אומר בכל ערוץ אפשרי שצריך לצאת מהממשלה לא מחר, אלא אתמול".
היום אתה ופואד מהווים מיעוט בסיעה.
"אנחנו לא מיעוט. אני חושב שלא ברוורמן, לא בוז'י, ואפילו לא שלי הם שמאל קיצוני".
אתה חושש שעמרם מצנע יתמודד?
"אני לא חושש, אני מזמין אותו. אני לא חושב שעמרם מצנע הוא שמאל קיצוני או שמאל הזוי. אני לא מאמין במשיח מבחוץ, אבל הוא מוזמן להצטרף קודם כול לנבחרת של האנשים שרוצים להציל את המפלגה. לצורך העניין, גם אם יוסי ביילין יתמודד וייבחר ועלול לקחת אותנו שמאלה מדיי, אני לא אהיה מזכ"ל לעומתי כלפיו או כלפי אף יו"ר".
קשה להמעיט בחשיבות תפקיד המזכ"ל בימים של תוהו ובוהו כזה. בר הושלך אל הקלחת הרותחת של מפלגת העבודה בימיה הקשים ביותר. ההחלטות הטכניות כביכול הנוגעות להחלפת החוקה, וכמובן מועד התכנסות הסיעה לבחירות, הן שיקבעו את זהות היו"ר הבא.
על השולחן מונחות כמה שאלות: האם ימונה יו"ר זמני, ואם כן, מי הוא יהיה; ומתי תתכנס הסיעה לבחירת יו"ר לקראת הבחירות הבאות. אם יוחלט על בחירות פנימיות בעוד חודשיים, קשה לראות מועמד חיצוני מצליח להספיק להפיק קמפיין ולגייס תומכים.
"היום יש לי אחריות גדולה מאוד מתוקף התפקיד הפורמלי, אני היחיד שמנהל את משק הבית של המפלגה. אני מתכוון לעשות זאת בשיתוף כל חברי המפלגה והמוסדות, נראה לאן אנחנו הולכים. אחרי הרבה שנים שהם חשו שיש דיקטטורה, הם יחושו שיתוף ודמוקרטיה. אני לא דיקטטור ואני חושב שהכוח צריך לחזור לחברים בשטח".
בר מנהל שיחות קדחתניות עם חברי הכנסת הטוענים עתה לכתר. הרצוג רוצה בחירות תוך חודשיים, ברוורמן רק בעוד חצי שנה. יחימוביץ', שטרם הבהירה אם בכוונתה להתמודד על ראשות הסיעה, דורשת לפחות שלושה חודשים, ובר עצמו מעדיף את חודש מאי.
"יש כאלה שגורסים, כמו בוז'י הרצוג, שצריך לעשות את זה כמה שיותר מהר, יש כאלה שרוצים באזור ספטמבר, כמו ברוורמן, שהוא דווקא מבפנים. הסיבה היא לא השיקול של אנשים מבחוץ, אלא שנספיק עשות מפקד ולגייס חברים. אגב, גם בוז'י לא עשה מפקד גדול. לא יודע, יכול להיות שהם בונים על 30 אלף המתפקדים הקיימים".
לפני כמה שנים היו מאה אלף מתפקדים.
"נכון, פעם גם היו 44 מנדטים. גם לקדימה אין היום מאה אלף", טוען בר. הוא מודע למצבה של הסיעה בעיני הציבור, ומציין כי "אין לי ספק שמי שיבוא לא יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל".
אנחנו נפגשים כמה שעות לאחר המפץ הגדול, בגינת ביתו של בר בשכונת בקעה.
"הוא מסיים סבב שיחות עם השרים הפורשים ומתיישב. נדמה כי אלה רגעי המנוחה הראשונים שלו ביום ההיסטורי וההיסטרי של המפלגה. הטלפון הסלולרי שלו מצפצף במהלך הריאיון כולו. בר מחייך: "אלה הודעות של אנשים שרוצים להתפקד מחדש".
את הדרך לתפקיד הקריטי הזה בצומת כה מרכזי בחייה של "המפלגה שהקימה את המדינה", כפי שבר (35) מציין שוב ושוב, הוא עשה בטבעיות ובמהירות. הוא גדל בצפת בבית מפ"איניקי והיה אח בכור מבין חמישה אחים, אחד מהם מאומץ וגם שמו חיליק. הוא מתאר את סביבת ילדותו כ"שכונת מצוקה שנבנתה כמעברה". אביו מימון כיהן במשך עשר שנים כמזכיר מועצת הפועלים בצפת, ולאחר מכן שימש סגן ראש עיריית צפת מטעם מפלגת העבודה במשך עשר שנים נוספות.
כאשר אני שואל אותו מה לעיר שהוציאה מתוכה את מכתבי הרבנים ולמפלגת העבודה, הוא מסביר כי "אנשים הצביעו לאבא, המפלגה לא עניינה אותם. הוא פשוט היה בן אדם". בבית אביו הכיר לראשונה את פואד, כמו גם באי בית נוספים כגולדה מאיר, אורה נמיר, מיכה חריש, אפרים סנה ורבים אחרים. חיליק היה היחיד שפנה לפוליטיקה כאביו. "יש פה מעין סגירת מעגל מבחינתי", הוא מתמוגג. "התפקיד הראשון שאבי החזיק בו בעירייה הוא מחזיק תיק התיירות, ממש כמוני".
בר עבר בין תשעה בתי ספר ופנימיות ב~12 שנותיו בבית הספר. המנהלים העיפו אותו בגלל התנהגותו הלקויה. הוא התגייס לחיל התותחנים ויצא מאוחר יותר לקורס קציני שלישות. יום לאחר שסיים את השירות הצבאי הגיע לירושלים. את הרומן שלו עם העיר התחיל בר כבר בגיל 13.
"היו אוטובוסים מהמתנ"ס של מועצת הפועלים, כל הילדים היו יוצאים לטיול בירושלים לבר מצווה והגעתי לכאן", הוא מתאר בדרמתיות. "הייתי כמו בהוליווד. הסתובבתי בעיר העתיקה, ראיתי את הצבעים ואת החומות, נגעתי בהן. הרגשתי זרם. התרגשתי ואמרתי, 'וואו, יש מקום כזה בארץ?'.
אמרתי לאבא שלי: 'או שאתה שולח אותי לפנימייה בירושלים או שאני אהיה בירושלים בכוחות עצמי. מבחינתי בשנה הבאה אני אברח מהבית'. את זה אמרתי בגיל ,13 בבר מצווה, ושנה לאחר מכן הייתי בפנימייה בירושלים. כבר אז נשבעתי שירושלים זאת העיר שלי, שאני רוצה לחיות בה".
בר למד אז בפנימיית מכללת בזק בגבעת מרדכי, שנסגרה כמה שנים מאוחר יותר. בגלגול השני בעיר, כסטודנט, השלים תואר ראשון ביחסים בין לאומיים ובמדעי המדינה ותואר שני ביחסים בין לאומיים, שניהם באוניברסיטה העברית. "ביום הראשון של שנה א' שאלתי אם יש תא של מפלגת העבודה", הוא נזכר. "ראיתי תא של שלושה אנשים - יו"ר, סגן יו"ר ומזכיר - והצטרפתי".
בסוף השנה נבחר ליו"ר התא. כעבור כשנה נבחר ליו"ר ארגון הסטודנטים הארצי של מפלגת העבודה. במסגרת זו הבחינה בו דליה איציק, וקלטה אותו בתור עוזר לשרה לאיכות הסביבה. לאחר מכן הוא המשיך איתה למשרד התמ"ת. לפני שלוש שנים פואד הציע לו לעבוד כעוזרו הפוליטי, ומאז הם יחד. "פואד זה אוניברסיטה לפוליטיקה", הוא אומר.
בר התגורר כמה שנים בפסגת זאב, שם הכיר את אשתו, ילידת אופקים. לשניים נולד בן בכור בשם הראל, "זה אחד מ~70 שמות ירושלים, וזו החטיבה שכבשה את העיר", מסביר בר את הבחירה בשם. הפטריוטיות המקומית כנראה לא מרפה ממנו.
"אני לא רואה את עצמי עוזב את העיר. ירושלים זו אהבה, זו התמכרות. אין יום שראית אותי בלי סיכה של ירושלים על הז'קט שלי". בבחירות האחרונות לעירייה הצטרף בר כנציג העבודה לסיעה של ראש העירייה ניר ברקת, וקיבל את תיק התיירות ואת התיק לקשרי חוץ.
בספטמבר 2009 נבחר לכהן כמזכיר המחוז של מפלגת העבודה והיה המזכיר הצעיר ביותר אי פעם, עד בחירתה הנוכחית של מחליפתו אסתי קירמאיר.
היום השדולה למען ירושלים מונה כ-40 ח"כים, כולם מהטווח שבין האיחוד הלאומי לקדימה. נראה שהשמאל ויתר על העיר הזו, גם כמאוחדת וגם כמחולקת.
"מהבחירות האחרונות למועצת העירייה עלינו למנדט, זה יותר מהאפס שהיה לנו. המשמרת הצעירה של המפלגה עורכת עשרות כנסים. גם ניר ברקת נותן לאיש של מפלגת העבודה, כמחזיק תיק התיירות וקשרי החוץ, להסביר את ענייני הפנים של ירושלים. כנראה הוא יודע שאנחנו עושים את זה הכי טוב שאפשר".
עמדותיו המדיניות של ברקת לא מפריעות לך?
"יש לי מחלוקות לפעמים עם ניר ברקת בנושאים מדיניים. פפה (אללו - ע"מ) פרש בגלל סילוואן. ירושלים זה לא רק סילוואן, ירושלים זה בתי ספר, זה חינוך, זה תרבות. בנושא של גן המלך, אני לגמרי בעד זה".
חבריך בעבודה מבקרים את ברקת שלא אוטם בית יהונתן, ואתה נותן לו רוח גבית עם התווית של מפלגת העבודה.
"יכול להיות שאני, עם המנדט הבודד שלי, לא אוכל למנוע החלטות בנושא בית יהונתן. למרות זאת, האם כדאי לעזוב את הקואליציה בגלל בית ולזנוח את כל הנושאים החברתיים, התיירותיים, שהם המנוע הכלכלי הכי גדול בעיר הזאת? אגב, בשאר הדברים אני אומר שניר ברקת הוא ראש עירייה טוב. נכון שהייתי רוצה שהוא יהיה יותר מרכז בדעות הפוליטיות המדיניות שלו ופחות יעצבן את האמריקאים, אבל לא רק זה ירושלים".
בר כאמור נמנה עם השמאל המתון בסיעה מבחינת השקפותיו המדיניות. במהלך השיחה שלנו הוא חוזר על הביטוי "שמאל הזוי" אין~ספור פעמים. כאשר הוא נדרש לעניין, הוא מבהיר כי "אני לא אנטי שמאל, אני לא חושב שמפלגת העבודה צריכה להיות שייכת לשמאל הזוי וקיצוני, שהוא חלק קטן מאוד בשמאל. אני מרכז~שמאל ואני שמאלני גאה. שמאל כמו שאני רואה זה שמאל חברתי ומרכז~שמאל מדיני אחראי. אני בעד שתי מדינות לשני עמים, החזרת שטחים תמורת קץ כל התביעות".
אתה בעד ירושלים המזרחית כבירת מדינת פלסטין?
"בוודאי לא בעיר העתיקה. בחלק מהשכונות במזרח העיר שמאוכלסות אך באוכלוסייה ערבית ונושקות לרשות הפלסטינית, אם הם רוצים לקרוא לזה בירת המדינה שלהם, שייקחו אותם. אם יש שם התנחלויות קטנות, מקומות פרובוקטיביים, צריך לפנות אותם בהסדר הזה. אני לא מוכן להחזיר שטח שנושק לכותל או חלקים בעיר העתיקה. פה אולי ההבדלים בין שמאל ושמאל".
איך תבדלו את עצמכם מקדימה?
"אני לא מבדל את עצמי מאף אחד. הטעות של מפלגת העבודה היא שכאשר קמו מפלגות מרכז היא ניסתה לבדל את עצמה, הלכה יותר שמאלה, חיפשה דגלים אחרים חוץ מהדגלים החברתיים. קדימה זו מפלגה שלא עשתה כלום. מה ציפי לבני עשתה אי פעם?".
מה הדבר הראשון שתעשו באופוזיציה?
"נילחם בממשלת ביבי, כי היא גרועה בנושא המדיני. היא נגד שלום, היא לא רוצה שלום. היא ממשלת ימין קיצוני ששר החוץ שלה זה ליברמן, ובגלל זה ישראל מוקעת בכל מדינה בעולם. היא גם גרועה מאוד בנושא החברתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם