בעל המזנון בקולנוע סמדר: הסרט קוצר כדי שלא יקנו אצלי
בעל המזנון בקולנוע סמדר בירושלים רותח: לטענתו המנהלת קיצרה סרט של 96 דקות לשעה וחצי, כדי שהצופים לא יוכלו לקנות בהפסקה. ההנהלה: "זה הנטו"
המזנון בקולנוע סמדר בירושלים צילום: פלאש 90
שורשי הסכסוך, שנראה כאילו נלקח מתסריט יצירתי במיוחד, צצו כבר לפני שנים אחדות: בין מנהלת הקולנוע הוותיק, הילה לב, לבין מפעיל המזנון, מולי שטרן, נתגלע סכסוך כספי שבעקבותיו החליטה לב שלא להוציא את לקוחותיה להפסקות במהלך ההקרנה.
שטרן, שמכירותיו נפגעו קשות, הגיש תלונה וזו נפתרה רק בהליך בוררות בין הצדדים, שבו נקבע: חובתו של הקולנוע לערוך הפסקה של שש דקות לפחות בכל הקרנה של סרט שאורכו מעל 90 דקות. עוד קבע הבורר כי אם תחול הפרה של ההסכם בין הצדדים, תחויב מנהלת בית הקולנוע לשלם קנס על סך עשרת אלפים דולר בגין כל הפרה.
עם זאת, לתדהמתו של שטרן, כך לפי כתב התביעה שהגיש באחרונה באמצעות בא כוחו, עו"ד אריה תוסייה כהן, הוא שוב נותר ללא קונים עם הקרנתו של "וינסנט רוצה לים". הסרט הגרמני עטור הפרסים, שהיה אמור להיות הצלחה מסחרית בהקרנתו בישראל, הופיע על לוחות המודעות של הקולנוע כיצירה באורך 90 דקות.
אבל שטרן סירב להאמין ששוב ייוותר בודד במזנון: הוא בדק את אורכו המקורי של הסרט וגילה כי זה עומד על 96 דקות. גם בשאר בתי הקולנוע של הרשת זהו אורכו של הסרט, ורק
בסניף הירושלמי אבדו להן שש דקות יקרות, תרתי-משמע.
כיוון שמדובר בהקרנה של סרט במשך חודשיים, חישב בעל המזנון את הפגיעה המצטברת: 620 אלף דולר. כעת הוא דורש מן הבורר לפצותו בסכום זהה.
גורמים ברשת בתי הקולנוע דחו אתמול את טענותיו של שטרן. לטענתם, מדובר בתביעה קנטרנית כיוון שאורכו של הסרט הוא אכן 90 דקות "נטו" - קביעה שאישר גם מומחה למדידות שהוזמן. הילה לב, מנהלת בית הקולנוע "לב סמדר", מסרה בתגובה: "מדובר בסרט באורך של 90 דקות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם