לשלוח את אמא לדייט? זה מעוות
לא משנה איפה נולדתם ומתי, אם סיימתם תואר או נשרתם בכיתה ד' - יש תחום אחד שבו כל פיסת מידע היא הרבה יותר ממה שאתם צריכים לדעת: חיי האהבה של ההורים שלכם
לא משנה איפה נולדתם ומתי, אם סיימתם תואר או נשרתם בכיתה ד', מהי רמת ההכנסה שלכם או העדפותיכם המיניות - יש תחום אחד שבו כל פיסת מידע, אקראית ככל שתהיה, היא ימ"מ: חיי האהבה של ההורים שלכם.
רובנו גדלנו בבתים בהם המגע בין ההורים נשמר לשעות השינה של הילדים, מקסימום נשיקה על השפתיים ביום שישי, כשאבא חוזר עם פרחים שקנה בצומת. ילדות חטטניות כמוני, שאהבו לחפור במגירות של ההורים, פגשו מדי פעם בממצאים לא מוסברים שרק בדיעבד התברר שהיו חפיסת קונדומים מאובקת.
לא נרשמו אצלנו חריגות מהשגרה: ההורים לא שיתפו אותי בשום דבר שלא הייתי צריכה לדעת - ולמעשה גם לא בשום דבר שכן הייתי צריכה לדעת. למיטב זיכרוני, לא נערכה לי שום שיחת "כיצד באים ילדים לעולם", ובתור חנונה מיובשת שקראה הרבה יותר מדי חומרים לא לגילה, הבנתי הכול לבד ממילא.
כי באמת, מי רוצה לדעת את כל הפרטים? אף אחד לא רוצה להתיישב ליד אבא שאומר "בוא'נה, שולה, שכחתי איזו נמרה את יכולה להיות כשבא לך. מי רוצה קרטופלך?" ובטח לא להיתקל במסדרון באמא עם "היקי" סגול ענקי על הצוואר.
זה לא שסקס הופך להיות מגעיל אחרי גיל מסוים - ממש לא. אני מאחלת לכולנו זיונים מפרקי קפיצים עד 120. זו רק המחשבה שמדובר בהורים שלך, אותו זוג גרביים ותיק ופרום גומי שצופה ב"מבט". אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשאותן שתי נפשות טריינינג רפוי מחליטות לסגור את הבסטה וללכת כל אחת לדרכה.
בכיתה שלי בתיכון הייתי היחידה שההורים שלה עדיין ביחד, ולא הפסקתי לשמוע סיפורי זוועות מהחבר'ה: אבא דוקטור שמביא הביתה סטודנטית, אמא שנעלמת בלילה ובבוקר מתגנבת כמו גימנזיסטית עם איפור מרוח וריח עשן. חצאי אחים שנולדים פתאום ומרעידים את הבית בצווחות, בדיוק כששכנעת את עצמך שהתרגלת למצב, ויותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות.
אצלנו בבית, כמו בהרבה בתים אחרים, היה תמיד צד אחד שחש צורך לשתף אותי יותר מהנחוץ בנעשה בחייו. במקרה שלי מדובר באמא. אולי מתוך רצון להיות "כמו חברה" שלי; ואולי ממחסור כללי במישהו לקטר לו - היא נטתה לעדכן אותי בדברים שהורים לא אמורים לחלוק עם הילדים שלהם: היא כועסת על אבא, היא מדוכאת, היא מרגישה שהיא לא ממצה את היכולות שלה, היא מרגישה תקועה.
בתור ילדה בכורה וטובה, לא העליתי בדעתי להגיד לה "אימא, די". נשארתי שם וספגתי, בלי להודיע לה שהגיע הזמן למצוא פסיכולוגית;
אבא, לעומת זאת, ניחן בחוש הטבעי שאפשר לו לשאת את צרותיו (שלא היו פחותות מאלו של אמא - ולרוב גדולות יותר) בלי להעמיס אותן על הבת שלו, לא משנה כמה זמינה וקשובה היא.
בחודשים האחרונים, מאז שהוריי התגרשו, הופר הסטטוס קוו: הנסיבות הביאו אותי להיות אוזן קשבת וכתף תומכת גם לאבא. לא שמישהו הכריח אותי: התייצבתי כבר מהרגע הראשון, בלי שאלות רתמתי את עצמי למשא. ככה זה, סוחבים.
על הקערה השנייה במאזניים שאני מחזיקה ניצבת אמא - אישה שורדת ועצמאית שגדלה בבית של נשים חזקות ששולטות בסביבתן ביד רמה. אחרי 25 שנות נישואים שאליהן הגיעה כמו בדואית, עוברת מבית ההורים לבית החתן בלי תחנות ביניים, היא החליטה שגם לה מגיע ליהנות.
הדירה השכורה מחניקה? המשכורת לא מספיקה לקיום? על הזין! צ'יק צ'ק היא הורידה 10 קילו, התחילה למרוח לק על הציפורניים, ונרשמה לאתר היכרויות. כשהיא ביקשה שאצלם אותה בשביל תמונת פרופיל, לא אמרתי כלום - צילמתי.
כשהיא ביקשה ממני עצות בניסוח התיאור האישי באתר, נתתי. כשסיפרה לי על פניות שקיבלה מגברים, הקשבתי. אבל יום אחד, לפני שבועיים, היא הגיעה אליי לתל אביב, כולה זורחת: יש לה מחזר. למעשה, יש לה כמה. ישבנו בבית קפה והיא סיפרה לי איך דחתה את הזה וההוא, איזה מחמאות קיבלה, וגולת הכותרת: יש מישהו שנפגשה אתו כמה פעמים, והערב היא יוצאת אתו לדייט נוסף.
"יופי"! אמרתי לה, "תחגגי. מגיע לך". אחר כך, אצלי בחדר, היא שלפה שקית ורדרדה ודלתה ממנה גרבונים דקיקים בדוגמת תחרה - "את זה אני הולכת ללבוש לפגישה". לקראת השעה היעודה עזרתי לה להתארגן, סירקתי אותה, סידרתי את שערה בתסרוקת מחמיאה, איפרתי אותה בגוונים אופנתיים, יישרתי את שמלתה ושלחתי אותה החוצה עם נשיקה ואיחולי הצלחה.
ברגע שנסגרה מאחוריה הדלת הרגשתי רע. לקח לי זמן להבין למה: הסצנה הזו הייתה מעוותת כולה. היא צריכה להיות הפוכה: אמא שעוזרת לבתה להתארגן לקראת דייט או פגישה עם אהוב. לא אצלנו במשפחה, מתברר. אמא שלי אף פעם לא עשתה את זה עבורי, לא איפרה או סירקה אותי לקראת מחזר כזה או אחר. לא נתנה לי עצות. וגם אם הייתה עושה זאת - זה לא אומר שעכשיו תורי.
ובכלל, עם כל הפרגון וההבנה שיש בי (ויש הרבה) - אמא לא צריכה לערב את הבת שלה בדברים האלה. לעולם. כשיהיה מישהו רציני ותרצי שאכיר אותו, תזמיני אותי לארוחת ערב משותפת. כל השאר - ימ"מ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם