הכירו את התענוג הפרטי של האלפיון העליון
המגדלים בתל אביב לא מציעים פתרון לבעיית הצפיפות בעיר, הם רק מאפשרים לקומץ עשירים להשקיף על הבעיה הזו מלמעלה. וגם: למה העירייה מתעקשת להעיר את מיכל בחמש בבוקר
בוויכוח הנצחי בעד ונגד מגדלים בתל אביב אני מתקשה לגבש עמדה שתחזיק מעמד יותר מחמש דקות. מצד אחד מגדלים נהיו סמל להפיכתה הזוחלת של תל אביב לעירם של האוליגרכים הישראלים (והצרפתים). הרי עצם העובדה שאהוד ברק גר במרומי מגדל שן מעוררת חשד שמשהו לא בסדר עם הקונספט הזה; שלא לדבר על השכנים שבדיוק כמוהו מסתובבים עם מאבטחים צמודים, רק מסיבות קצת אחרות.
אבל למגדלים יש גם שפע יתרונות: הם מחוללים רוח (הנקודה הכי נשיבה בתל אביב נמצאת בין שני המגדלים של דיזנגוף סנטר), מטילים צל ארוך על עיר שבמשך חודשים ארוכים בשנה מחפשת רחמים ומפלט מפני השמש, ובעיקר מיישמים במו גובהם את התפיסה הירוקה,
התאוריה מצוינת; רק שהמציאות מסרבת לשתף עמה פעולה. במציאות, אין שום קשר בין המגדלים שמתרוממים בתל אביב לצורך הדחוף לדחוס את עם ישראל. שורה של ידיעות נדל"ן שפורסמו בשבועות האחרונים מאירות את הטיעון הזה באור כל כך מצחיק, שבא לבכות.
למשל, הידיעה שהופיעה בשבוע שעבר במעריב ובnrg, שכותרתה הייתה: "פיבקו יהפוך 10 קומות על הים בתל אביב ל-4 דירות יוקרה". מיהרתי לקרוא את גוף הידיעה כי הייתי בטוח שהספרות התבלבלו בדרך מהטקסט אל הכותרת: הנחתי שמדובר ב-10 דירות בוטיק ב-4 קומות. ובכן, טעיתי. הבניין יכלול שלוש דירות דופלקס, שישתרעו על פני 235 מ"ר כל אחת, ועוד ארמון טריפלקס שיתפרס על שלוש הקומות העליונות בבניין.
מחירי הדירות ינועו מ-30 מיליון שקל עד 22 מיליון עבור הדירות העממיות. מיהם האנשים שיכולים להשקיע סכום כזה בדירה? אולי ברוני הגז החדשים, שביום בהיר יוכלו לראות מהמרפסת את הגז זורם ממעמקי הים הישר לחשבון הבנק שלהם.
כמה ימים לפני הסיפור על הדירות המפלצתיות של פיבקו, קראתי על התפלגות המטראז' במגדל נווה צדק, וגם שם, איך לומר, איש לא מתכוון להצטופף: במגדלים האלה אנשים לא קונים דירות, אלא קומות שלמות. 300 מ"ר, 400 מ"ר - מדובר בנכסי נדל"ן שצריך למדוד בדונמים, משל היו נחלות במושב. בעוד העם ממשיך לרקום חלומות על בית פרטי, חתיכת דשא וכלב, המיליארדרים מממשים את הפנטזיה הזו בשמים.
ישראל בכלל, ותל אביב בפרט, צריכות לצמוח לגובה; אבל בינתיים הצמיחה לגובה - בדיוק כמו הצמיחה הכלכלית - היא התענוג הפרטי של האלפיון העליון. המגדלים אינם מציעים שום פתרון לבעיית המחסור בקרקעות; הם רק מאפשרים לקומץ אנשים עם עושר דמיוני להשקיף על הבעיה הזו מלמעלה.
מיכל גרה בפינה של רחוב המסגר ובן אביגדור. יש אזורים אטרקטיביים יותר בתל אביב, אבל לאחרונה היא גילתה שאין לה תקציב לדופלקס במגדלי יו והחליטה להסתפק בשכונה שבה חוץ משכנים רגילים יש גם כמה וכמה מועדונים, שולחנות קזינו ומוסכים. עם כל אלה היא חיה בשלום. את השלווה מפרה דווקא תאוות הניקיון של העירייה.
הבעיה היא שהעירייה מממשת את התאווה הזו בחמש בבוקר. לפעמים ברבע לחמש. בשעה הזו מגיח מתחת לחלונה של מיכל המפוחן המפורסם, ומתחיל לנקות במרץ. הרי יש שפע ג'יפה על המדרכות, ומישהו צריך להעיף אותה ממקום למקום. מתוך דמדומי העייפות מיכל התחילה לאחרונה לחשוד שיש קשר טלפתי בין מישהו בעירייה לשעון המעורר שלה: לא משנה לאיזו שעה היא מכוונת אותו - תמיד המפוחן יעיר אותה חמש דקות לפני.
אחסוך מכם את המסע הפתלתל שעברה מול פונקציונרים שונים בעירייה, מזכירות, פקידים, מזכירים, פקידות, מוקדנים ומוקדניות, אותם ניסתה לשכנע ש-4:45 לפנות בוקר היא שעה שלא כיף להתעורר בה לקול ניסורו של מפוח. אחרי שהעבירו אותה מכאן לשם, ומשם לכאן, קיבלה את התשובה הסופית והרשמית: האזור הזה מוגדר כאזור תעשייה, ועל אזורי תעשייה לא חלים אותם חוקים שחלים על אזורים שבני אנוש מתגוררים בהם. דהיינו, מותר לנקות בכל שעה שרוצים.
התשובה הזו של עיריית תל אביב, ואני מגייס את כל העדינות שיש בי, נגועה בצביעות. אם מדובר באזור תעשייתי, מדוע העירייה מתקינה לתושבים שמתגוררים שם שעוני מים וגובה מהם ארנונה מלוא הכיס? אם זה אזור תעשייה, מדוע כשבעל הבית של מיכל סגר את בית המלאכה הקטן שלו ושאל בעירייה מה הלאה, הציעו לו להסב את החלל למגורים? אם זה אזור לתעשייה בלבד, מדוע העירייה לא מודיעה למיכל ולשכניה (הרבים) שמגוריהם במקום אינם חוקיים וכי עליהם להתפנות מיד?
בקיצור, לא ייתכן שכשרוצים לגבות ארנונה זה אזור מגורים, אבל כשצריך לרסן את המפוחים הדיירים שמשלמים ארנונה הופכים לפתע שקופים. ויש עוד משהו שלא מסתדר עם ההיגיון: האם בעיר שבה על כל דירה יש 200 קופצים; שבה כדי לשכור חדר - לא כדי לקנות - צריך לקחת משכנתה; שבה האינטרס הציבורי מחייב לחפש כל דרך להגדיל את היצע הדירות; האם בעיר כזו יש היגיון בכך שהעירייה תמרר את חייהם של תושבי שכונה שלמה בטענה שהם בכלל לא אמורים לגור בה? אם כל דיירי אוף המסגר יעזבו מחר את דירותיהם, לאן הם בדיוק אמורים לעבור? לאלפי הדירות הפנויות הממתינות רק להם במחיר ידידותי בגזרת רוטשילד?
כשצוות התכנית שלי בגל"צ ביקש את תגובת העירייה, התשובה הייתה שאף שמדובר באזור תעשייה, ואף שמותר לנקות מתי שרוצים, העירייה תגלה התחשבות ותשגר את מפוחיה לא לפני שש בבוקר. אם זה נשמע לכם מוקדם, כדאי לדעת שזו השעה שבה מותר להתחיל להרעיש באזורי מגורים.
ההבטחה הזו נראתה כמו צעד נכון לכיוון התושב(ת), אבל נחשו מה: ביום ראשון, ארבעה ימים אחרי שההבטחה ניתנה חגיגית, שלחה לי מיכל מייל. "כנראה שאיפוק אינו ממעלותיה של עיריית תל אביב", כתבה . "הבוקר בחמש, על הדקה, הפציע המפוח תחת חלוני כשהוא מזמר את הסרנדה הידועה שלו". מעידה חד-פעמית או עוד פרק בצפצוף המתמשך על התל-אביבים? תשובות בפרק הבא של עלילות "המפוח מרחוב בן אביגדור".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם