גאידמק בא לביקור: "אני כבר לא דון קישוט"
גסיסתו המתמשכת של ביקור חולים החזירה לחיינו את ארקדי גאידמק. בראיון מיוחד הוא מוריד את הכפפות, ויוצא נגד כל מי שהאשים אותו בקריסת בית החולים ובמצבה העגום של בית"ר. ולמרות הכל, הוא לא מרגיש פרייאר
ארקדי גאידמק צילום: אריק סולטן
לפני שנתיים, בעקבות כישלונו המוחץ בבחירות לראשות העירייה, הוא עזב את הארץ, וחזר לראשונה רק לפני שלושה חודשים. כשנשאל אם הוא שמח לחזור לישראל, צל כבד של ציניות כיסה את פניו, תוך שהוא מונה את היתרון היחיד שהוא מוצא אצלנו: "מזג אוויר נחמד". באנגלית הכבדה שבפיו זה נשמע מעודד אפילו פחות.
בעוד הוועדה מתכוננת לשבת על המדוכה, עובדי בית החולים הפגינו מחוץ לשערי הכנסת נגד סגירת בית החולים, בפעם המי יודע כמה בשנים האחרונות, וכפי שהם צפויים לעשות גם מחר (ב').
מעת לעת עולה לכותרות הדיון על אודות עתידו של ביקור חולים, בית החולים הכי חולה בארץ. גירעונות, ניהול כושל, סכנת פירוק המרחפת מעל, והכול על גבם של 700 עובדי בית החולים וחולי ירושלים. גאידמק מבין ללבם של העובדים, ויש לו רק מילים חמות אליהם. "אני סיפקתי את כל התמיכה שיכולתי", הוא אומר. "עובדי בית החולים הם עובדים נהדרים ומסורים, המשקיעים מזמנם כדי לטפל בחולים יומם ולילה".
כלפי ראשי עמותת ביקור חולים יש לו מילים קצת יותר קשות. הוא תולה בהם את האשם למצבו של המוסד. לאחרונה הודיעה העמותה למשרד הבריאות על כך שהמוסד נמצא בגירעון של כ-30 מיליון שקלים, וכי אם לא יועבר סיוע מיידי, בית החולים ייסגר.
כששמע על כך, גאידמק התפלא מאוד. לפני כשנה, הוא מספר, מנהל בית החולים ביקר אצלו במוסקבה והציג דוחות כספיים שהיו מאוזנים להפליא. "היום, לאחר כשנה, פתאום הם טוענים שלבית החולים יש גירעונות עצומים והם מאשימים אותי בזה".
הוא מדגיש כי הוא מודע לחשיבות בית החולים לעיר ולכלל הציבור הנהנים משירותיו, אך במקביל טוען בתוקף כי "מדובר בשירותים ציבוריים שצריכים להתנהל באופן תקין, ראוי ובמימון המדינה, בלי להתעשר על חשבון מי שתרם עד היום סכומים אדירים".
התנהגות לא יהודית
לגאידמק חשוב להבהיר חזור והבהר כי הוא רק בעל הנכסים של ביקור חולים, דהיינו הבניינים, הקרקע והציוד הרפואי של המוסד, ואין לו קשר לפעילות העמותה שקיבלה על עצמה לנהל את בית החולים. ההתחייבות היחידה שלו כלפי העמותה, הוא מבהיר, הייתה לאפשר לה לנהל ולהפעיל את בית החולים למשך חמש שנים מיום הרכישה.
בית החולים ביקור חולים צילום: שימי נכטיילר
גאידמק מעלה עוד טענה: לאחרונה נדהם לגלות שלא די שלא קיבל את דמי השכירות המגיעים לו, אלא שהעמותה נהגה לגבות דמי שכירות מדיירים המתגוררים בנכסים של ביקור חולים, כלומר, הנכסים שלו. "בעמותה עשו זאת תוך התחזות לבעלי הנכס, גבו שכירות בשמי ושלשלו את הכספים לכיסם, והיום הם מאשימים שאני לא נותן מספיק", הוא מטיח.
באותה
הזדמנות מבקש גאידמק לפוגג את השמועות על כוונתו למכור את בית החולים. "אני לא מוכר את בית החולים", הוא מצהיר, "וגם אם ארצה למכור אין לכך שום שייכות לפעילות הרפואית של המוסד. בינתיים אני לא מנהל משא ומתן עם אף אחד בנושא".
השמועות הללו, לדבריו, צצו לאחר שסירב להצעת העמותה למכור את נכסי בית החולים במחיר נמוך בהרבה משווים הריאלי, 80 מיליון שקלים (את בית החולים רכש בזמנו תמורת 120 מיליון שקלים). "ניסיתי להתעלם ולא לדון איתם בהצעה, אבל להפתעתי החלו להופיע בעיתונות הודעות כוזבות שאני מעוניין למכור תמורת סכום נמוך, כדי ליצור עליי לחץ למכור. ואם זה לא מספיק", הוא מוסיף, "כיום גם נודע לי שהעמותה שכרה אנשי יחסי ציבור בתשלום, ותפקידם לפתוח בקמפיין גדול נגדי".
"אני לא כועס"
נכון לעתה, עד כמה שהדברים תלויים בו, מוכן גאידמק להשאיר את בית החולים עומד על תלו עוד שנים רבות. "אבל צריך שתהיה הנהלה מקצועית ואחראית שתדע להוביל את בית החולים למקום שהוא צריך להיות בו", הוא קובע.
ארקדי גאידמק צילום: פלאש 90
גאידמק ממשיך בשצף המילים ועובר לפסים ציניים: "אולי אני איש רע, אבל אני היחיד שנתן להם 200 מיליון שקלים", הוא אומר במרירות. "אולי זה לא מספיק להם, אבל זה מה שנתתי".
נשמע שאתה כועס, אולי אפילו מאוכזב.
"אני לא כועס. מאוכזב? גם לא. החברה היהודית בנויה על צדקה, שפירושה צדק. אני מנסה לעשות ככל שניתן, לתת ככל שאני יכול. כל בן אדם שיש לו יכולת לתת צריך ומחויב לתת למען הקהילה. מעבר לכך, יכול להיות שהנותנים היום יזדקקו לכך בעתיד, או הילדים שלהם, או הנכדים. אבל ההתנהגות של חלק מאנשי העמותה, שחלקם אנשים דתיים, היא התנהגות לא יהודית ולא נורמלית".
ההמתנה במסדרונות הכנסת מעלה בגאידמק זיכרונות מרירים. הפעם האחרונה שהיה במשכן הייתה אחרי מלחמת לבנון השנייה. הוא הוזמן להופיע בפני הוועדה לביקורת המדינה, אחרי ביקור בצפון החרוך. "המסקנה הייתה שהשטח והמקלטים לא היו מוכנים מספיק, והם האשימו אותי שהמדינה לא מוכנה למלחמה הבאה. בטח עכשיו הם יאשימו אותי שבית החולים נמצא במצב כלכלי קשה כי נתתי להם בסך הכול 200 מיליון שקל", הוא מעלה ניחוש פסימי.
לגאידמק בטן מלאה על מדינת ישראל. לא על התושבים, אבל בהחלט על התנהלות המערכות השלטוניות, ובעיקר על זו המשפטית ומערכת אכיפת החוק, אשר לדעתו עשו יד אחת נגדו. הוא לא קורא לילד בשמו, עדיין הוא שומר על נימוסיו, אבל נראה שבעיקר קשה לו לעכל את כפיות הטובה כלפיו. יש לו דוגמאות לרוב.
לסוכנות היהודית הבטיח 50 מיליון דולרים עבור חינוך יהודי ברית המועצות לשעבר, אבל נתן לבסוף רק עשרה מיליון, אחרי שבדק וגילה שהכסף הלך לכיסוי חובות ולמשכורות מנופחות. "כתוצאה מכך הפסקתי לתרום, אבל הם עדיין מאשימים אותי שלא הבאתי להם את ה-40 מיליון הנותרים. הסוכנות נפלה בגללי, המדינה נפלה בגללי, ועכשיו גם ביקור חולים נופל בגללי".
מטרה מסומנת מראש
בימים אלה ממתין גאידמק להמשך משפטו במה שהתפרסם כפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים, במסגרתה גאידמק הואשם בהלבנת הון בסכום של 650 מיליון שקלים. כיום מרבית הנאשמים בתיק כבר זוכו והתיק הצטמצם מאוד, אבל גאידמק, על אף שהוא מאמין בחפותו וצדקתו, אינו אופטימי. אם יזוכה זה יפתיע אפילו אותו.
ארקדי גאידמק בבית המשפט צילום: חן גלילי
"למרות זאת אני יודע שזה בלתי אפשרי שתוצאות המשפט יהיו בעדי, מאחר שזו הייתה חקירה שמתנהלת נגדי עם מטרות ברורות מראש. יהיה להם קשה מאוד להודות שכל החקירה הזו הייתה לשווא, שהם עשו חקירה על שום דבר. אני יודע שהם יבקשו לשים אותי בבית הסוהר. התביעה הציבורית לא תוכל לחיות עם זה שכל כך הרבה שנים של חקירה וסבל שהם הסבו לי יסתיימו בלי כלום".
כמי שלמוד ניסיון מר מהעבר, גאידמק פסימי. לטענתו, הצרפתים היו להוטים להפלילו בפרשת "אנגולה גייט", שבה הואשם במכירת נשק לא חוקית לממשלת אנגולה בזמן מלחמת אזרחים במדינה, ובשל כך פנו בבקשת סיוע למשטרת ישראל. זו מצדה הגיבה ב"להיטות יתר" לעזור ו"תפרה" לו את תיק הלבנת ההון בבנק הפועלים.
לדבריו, יש לו הוכחות מוצקות לקשר הישראלי-צרפתי נגדו, וברור לו לחלוטין שמדובר ברדיפה פוליטית. זאת, הוא מבטיח, עוד יתברר בבית המשפט הצרפתי שדן כיום בערעורו בתיק, בעקבות עדותם של נשיאי צרפת בעבר ובהווה, ז'אק שיראק וניקולא סרקוזי, כעדים מטעם ההגנה.
גאידמק מאמין בחפותו אך מתקשה לסלוח ליחסה של הפרקליטות בישראל כלפיו; אחרי שתרם כל כך הרבה כספים פה בישראל, עדיין דרשו ממנו בפרקליטות עשרה מיליון דולרים כפיקדון כאשר רצה לעזוב את הארץ. לדעתו, המפסיד העיקרי מכל הסיפור זה לא הוא, זה אנחנו.
"התיק נגדי בבנק הפועלים כבר מנע מהרבה אנשי עסקים יהודים להשקיע ולהעביר כספים לישראל, מחשש שיקרה להם דבר דומה. זה נזק גדול שקורה לכלכלה הישראלית. זה האינטרס של הדור הנוכחי, אבל גם של הדורות הבאים, שיוזרם כסף לכלכלה הישראלית ומה שעשו לי בבנק הפועלים זה נגד האינטרס היהודי". הרשויות, הוא קובע, "עברו את הגבול שהחברה נתנה להם כדי לשמור על החוק".
מרוצה מבית"ר
בינתיים גאידמק מנסה לשדר עסקים כרגיל, או כפי שנראה, משתדל לשמור על הקיים - הוא ממשיך להחזיק בבעלות על בית"ר ירושלים. "אני תמיד עם בית"ר", הוא מבטיח, אף שהמימון הנדיב שפיזר שם נפסק בשנים האחרונות. בימים אחרים הוא השקיע בקבוצה 400 מיליון שקלים. כיום הוא מניח לקבוצה להתקיים מכספים שהשקיע בעבר וממכירת שחקנים.
ארקדי גאידמק צילום: אלן שיבר
האם יש לך תוכניות עסקיות לעתיד בישראל?
"כנראה לא".
גאידמק ידוע כמי שמקמץ במילים, אבל אלה המעטות שהוא אומר מספיקות כדי לצייר את התמונה כולה, כפי שהוא רואה אותה. כשקצת מתעקשים איתו הוא מוכן גם להסביר מדוע לא. "יש לי את הניסיון שלי, וגם בהתאם למצב אני רוצה לקחת את הדברים לאט ולחשוב על עוד דברים".
שאלנו אותו גם על המרוץ לראשות העירייה, אם התאכזב מהיחס שקיבל מתושבי ירושלים. בזמנו גאידמק ספג מהבוחר עלבון צורב ואפילו לא עבר את אחוז החסימה. אך שהוא מבקש שלא לשמור טינה והוא אפילו מפרגן. "אני חושב שתושבי העיר עשו את הבחירה הנכונה", הוא אומר, ומוסיף גם שלאחרונה אפילו נפגש עם ראש העירייה ניר ברקת, "עושה רושם שהוא עושה עבודה טובה, הוא גם בן אדם נחמד מאוד".
אנסטסיה מיכאלי? מי זאת?
אולי גאידמק לא כועס ולא מאוכזב, כך לפחות הוא טוען, אבל נראה שמשהו בו נשבר. הרי עד לא מכבר הוא היה אחד האנשים המרכזיים בחיינו. הוא נסע ברחובות העיר בקדילק ונופף בידיו להמונים; פיזר לכל עבר כספי תרומות במיליונים וכמעט קנה את כולנו; הקים עיר אוהלים בניצנים תחת אימת הטילים שניחתה עלינו מצפון; והרעיד את האדמה תחת רגליהן של ממשלות בישראל.
ארקדי גאידמק ואורי לופוליאנסקי מנופפים להמונים צילום: פלאש 90
גאידמק, כיאה לג'נטלמן בעל חינוך אירופי גאידמק לחץ את ידה באדיבות, אך ניכר עליו בבירור שלא היה לו מושג מי ניגשה אליו. מיכאלי התרחקה מהמקום, עווית עלבון קלה ניכרה בפניה. רק לאחר שרוענן זיכרונו, הוא התעשת. "כן, אני זוכר, היא הייתה בערוץ 9, אבל היא השתנתה מאוד", תירץ.
את מרבית זמנו בימים אלה הוא מעביר בדירתו בהרצליה, עושה ספורט, מקדיש זמן רב לשיקום עסקיו ולמשפחה. בדירה המפוארת בשכונת ממילא הוא בקושי מבקר ועם כל מכריו הישראלים ניתק קשר, למעט אחד או שניים שלא הפנו לו גב כשהחלו הצרות. כשנשאל אם משהו השתנה בו הוא מכחיש, אך המשך דבריו מפריכים את קביעתו. "לא השתניתי, אבל אני כבר לא דון קישוט", הוא אומר, כאילו נכנע.
"הקדשתי את חיי למלחמה למען הצדק, כפי שאני מבין ורואה אותו, אבל אני רואה שאי אפשר להילחם בכל המערכת. הבנתי שאני צריך לפרוש מזה ופרשתי". כשמאחלים לו שימשיך להאמין בצדק בכל זאת הוא משחרר צחוק רם מדיי, כאילו שמע בדיחה גרועה במיוחד וזה מה שמצחיק בה. עורכי הדין שליוו אותו הצטרפו אף הם לצחוקו. "היום צריך להאמין בעורכי דין, לא בצדק", פסק ביבושת. עורכי הדין צחקו גם למשמע האמירה הזו. הם כנראה יודעים למה.
ביקור חולים: "דוחים בשאט נפש"
מעמותת ביקור חולים נמסר בתגובה לטענות שהועלו על ידי גאידמק: "עמותת בית החולים ביקור חולים דוחה בשאט נפש את דרישת גאידמק לתשלום דמי השימוש בנכסים, וכן את הדרישה להעביר מדי חודש לגאידמק תשלום בגין שימוש העמותה בנכסי בית החולים. לפי הסכם הרכישה התחייב גאידמק להפעיל את בית החולים למשך חמש שנים.
הפגנת עובדי ביקור חולים צילום: פלאש 90
"נוסף לכך, לאחר החתימה על הסכם הרכישה כינס גאידמק אסיפת עובדים ורופאים, והם הביעו את רצונם להשוות את שכרם ותנאי עבודתם לעובדי בתי החולים הציבוריים. גאידמק הודיע כי הוא מסכים לדרישתם זו והתחייב לממן את עלות ההפרש בין המצב כפי שהיה בזמן הפגישה ובין העלות שתיווצר כתוצאה מהשינויים שיוכנסו.
"בעקבות התחייבותו זו נפתחו מחדש ההסכמים הקיבוציים והחל משא ומתן בין העובדים להסתדרות הכללית, הרופאים, ההסתדרות הרפואית והנהלת העמותה. בעקבות ההסכמים הקיבוציים החדשים שנחתמו בסיום המשא ומתן עלו הוצאות השכר ותנאי ההעסקה במאות אלפי דולרים בחודש. סכום זה התחייב גאידמק לשלם וכך עשה עד נובמבר 2008.
"כאשר עזב את ישראל העברת הכסף הופסקה. עובדה זו, בצירוף הפסקת המימון של הפעילות השוטפת של בית החולים, הם מהגורמים המרכזיים למצבו הפיננסי של בית החולים. חשוב להדגיש כי נכסי בית החולים שייכים כרגע לכנ"ר ולא למר גאידמק, בין השאר משום שהלה טרם מילא את התחייבויותיו לפי ההסכם".
עוד נמסר מעמותת ביקור חולים כי בימים הקרובים תוגש על ידה תביעה לבית המשפט בגין הפרת התחייבויותיו של גאידמק בהסכם הרכישה, והדבר יתברר בין כותלי בית המשפט. "ניסיונותיו של מר גאידמק לרחוץ בניקיון כפיו היא מגוחכת, אך חמור מכך – התזמון שבו בחר לתקוף את ביקור חולים מעלה שאלות בדבר רצונו בסגירת בית החולים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם