באיזו שכונות ירושלמיות הכי צפוף, ואיפה הכי מרווח?
השכונות החרדיות במרכז ירושלים, ובהן גאולה, בית ישראל ושכונת הבוכרים, הן הצפופות ביותר בעיר. ומה הן השכונות המרווחות ביותר? אלה המוכרות לנו מהקפאת הבנייה
רחוב חרדי צילום: פלאש 90
בתכנון מבחינים בין צפיפות נטו, המבטאת את מידת הניצול של המגרש הבודד, לבין צפיפות ברוטו, הבוחנת את הניצול של כלל השטח - כולל שטחים ציבוריים, רחובות ושטחים פתוחים. לרוב נמדדת הצפיפות ביחידות דיור לדונם (אלף מטר רבוע), אך בבחינה של עיר שלמה ראוי לבחון גם את מספר התושבים לדונם בכל אזור.
האזורים הצפופים ביותר בעיר, שבהם עולה הצפיפות על 25 תושבים לדונם, הם האזורים החרדיים במרכז העיר, ביניהם השכונות גאולה, כרם אברהם, בית ישראל, ושכונת הבוכרים. שכונות אלה מתאפיינות בבנייה צפופה – טוּרי ברובו, רחובות צרים ומיעוט שטחים פתוחים.
נתון זה מלמד שצפיפות גבוהה אינה מושגת בהכרח על ידי בנייה גבוהה. נוסף לכך, צפיפות גבוהה מאפיינת את האזורים שמואל הנביא, סנהדריה, חלק מנחלאות, מרכזה של שכונת בית וגן וגבעת שאול.
צפיפות בירושלים
עיבוד לנתוני מפקד האוכלוסין 2008, למ''ס
כל האזורים הללו מתאפיינים בין היתר במשקי בית גדולים יחסית. אחד מהיתרונות שלהן זוכות שכונות אלה כתוצאה מהצפיפות הגבוהה הוא מרחקי הליכה קצרים לשרותים שונים בשכונה ובקרבתה. יתרון נוסף הוא חיי הרחוב התוססים.
בצפיפויות הנמוכות משישה תושבים לדונם, נמצאות שכונות עתירות שטחים לא מבונים, כגון אזורים בשולי העיר (לדוגמה חלקים מפסגת זאב), אך גם אזורים
הכוללים פארקים גדולים (כגון רמת דניה) או דרכים רחבות (כגון האזורים הסמוכים לדרך חברון). אפשר לשער כי אזורים אלה מתאפיינים במרחקי הליכה גדולים, ולכן גורמים להישען על רכב פרטי או תחבורה ציבורית.
יצוין כי בשל חוסר בנתונים באזורים הערביים, הם לא נכללו בניתוח.
מקור הנתונים: עיבוד לנתוני מפקד האוכלוסין 2008, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
הכותב הוא חוקר במכון ירושלים לחקר ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם