בגובה העיניים עם ענבל גרשקוביץ'
היא נולדה בירושלים, גרה בתל אביב ובקרוב עוברת למושב אורה. היא יכולה לשתות 20 כוסות קפה ביום. בהיריון היא מגלה את הצד הנשי שבה. היא משוכנעת שהיא חיה את החלום. והיא הייתה בחצי עולם, אבל תמיד לצרכי עבודה ולא הנאה. 1,475 מילים עם ענבל גרשקוביץ' (31), נשואה לרובן, זמרת שבשבילה קול זה אופי
"גדלתי שם. אמא שלי התגרשה כשהייתי בת חצי שנה. בשנים הראשונות חיינו ברוממה אצל סבא וסבתא, ומגיל שלוש גדלתי ברמות. היום רמות חרדית יותר, אבל זו שכונה שזכורה לי לטובה. חיי החברה, הנוער, הבמות הראשונות שלי, הקונסרבטוריון. התפתחתי שם מאוד: ניגנתי בפסנתר והשתתפתי בלהקות נוער בשכונה".
תיכון
"אורט רמות. האמת שהתקבלתי לאקדמיה למוזיקה אבל כל מוריי יעידו שאני עצלנית בטירוף, ונראה לך שאתחיל את הלימודים בשבע בבוקר? שרתי במקהלת 'אנקור' כי התחלתי באופרה כשהייתי בת עשר, ואחר כך רציתי להתקבל לתיכון של האקדמיה בתחום המוזיקה.
"אבל יש מחיר לעצלות, והעדפתי להישאר בבית ספרי. יצא לי לא רע מזה, כי הייתי הזמרת היחידה בבית הספר. תקופה יפה. לא הרביתי להתייצב בבית הספר, אבל גם אם רצו להעיף אותי לא היה מי שישיר בטקסים, אז הם הבינו שיש לשמור על הרמה האמנותית והחליטו להשאיר אותי".
ירושלים
"מורכב. זו העיר שלי, מי שגדל פה אוהב אותה, מחובר אליה, נושם אותה, מרגיש אותה, אין עוד אחת כמוה. היא עיר לא קלה. יש לה עוצמות חזקות מאוד לכאן ולכאן. זה סוג של בית. אני לא יודעת אם אחיה בה כל חיי, אבל אני מחוברת אליה ברגשות מעורבים. מי שלא גדל ונולד כאן, לא מבין את הזיקה, הקשר והאהבה למקום הזה. לאמנים קל יותר באזור המרכז. ירושלים קשה יותר, יש פה משהו אחר, שקשה לי לשים עליו את האצבע, פחות בוהמיינית - יותר דתי ושמרן".
תל אביב
"שבע שנים מחיי. אחרי הצבא גרתי שנה באילת, חזרתי להתאוששות אצל אמא ואז עברתי לתל אביב עם 50 שקל בכיס. אמרתי שאני רוצה לטעום את טעם העיר הגדולה הזו, שם הדברים קרובים לצלחת ושם הדברים זזים. ואולם למרות כל זאת, בסופו של דבר הדברים זזו לי דווקא כשחזרתי לעיר. התקליט, בעלי היקר, הכול. זה לא משנה איפה אתה נמצא, אבל אומרים שמציון תצא תורה והכול יצא מירושלים".
אהבה
"אני חושבת שזה הכוח שמאחה את כל השברים, ואתה יכול לחוות את זה כמה פעמים בחיים. האהבה הכי גדולה שלי זה הבעל שלי, ומיום ליום אני מבינה את זה יותר".
רובן גרשקוביץ
"קולטת שאני גרשקוביץ' עכשיו?! אני לא כל כך נראית אשכנזייה. התחברתי לשם די מהר וזה הפתיע אותי. רובן היה ידיד טוב שלי תשע שנים לפני שהחלטנו להפוך לזוג. לא חשבתי עליו בקטע רומנטי באף שלב בחיים שלי וכשנפרדתי מהבן זוג הקודם שלי, אחרי ארבע שנים, באתי לבכות לו על הכתף ונישקתי אותו. היה לי אומץ, אין דברים כאלה. ובאותו רגע
"אחרי שנתתי פתח, גיליתי שהוא היה מעוניין בי כבר שנים הוא היה חכם לא להראות לי את זה, והיינו חברים טובים ממש. עכשיו הכול קיבל נפח אחר: אני נושאת ברחמי עוברית ממנו, וזה האושר הכי גדול שלי בעולם. לא יכולתי למצוא גבר מושלם יותר בשבילי. אני איתו מגיל 28, והוא החבר הכי טוב שלי עלי אדמות".
היריון
"ראשון".
מושב אורה
"עכשיו אנחנו עוברים ממלחה לשם. האמת היא שאני מאוד אוהבת מושב, ולא אכפת לי לגור בדרום או בצפון הארץ; העיקר שתהיה לי אווירה פסטורלית לגדל בה את ילדיי. כשאת חיה בזוגיות יש הרבה פשרות והבנות. הבנתי למשל כמה בעלי ירושלמי בדם, ואי אפשר לנתק אותו מהעיר הזאת, ומושב אורה היא בהחלט אופציה לא מבוטלת ומקסימה. מצאנו דירה קטנה ונחמדה, ונהיה שם לפחות בשנתיים הקרובות. מי יודע מה יהיה הלאה, לאן הרוח תנשוב".
הבנה
"זה שם האלבום הראשון שלי ושם הסינגל הראשון, שיר הנושא מתוך האלבום שכתבה ליאת דנקר, חברה טובה מאוד שלי, בת למשפחת דנקר הידועה. היא כותבת בצורה פנומנלית את כל ההבנות שלי. לא חשבתי שאי פעם אפגוש אדם שידע לכתוב כאילו שזה יצא ממני. כל האלבום למעשה הוא אוסף של תובנות במהלך החיים. זהו אלבום מסקנות, שאספתי בדרך, זו האמירה הראשונה שלי".
קול
"זה מי שאתה בעצם, הביטוי של הנפש. לכל אחד יש קול אחר, אין קול דומה למשנהו. הכול בעזרת הקול. אני לומדת גם פיתוח קול אצל חיים תמירי, שהוא מורה אלוהי, המון שנים, והוא לימד אותי כל כך הרבה שיטות להשתמש בקול ".
כוכב נולד
"יוזמה מצוינת, השירה העברית קיבלה במה מאז הפרויקט הזה. אני לא התמודדתי לתכנית".
הופעות
"אוהבת. ההופעה הראשונה שלי הייתה בגיל ארבע וחצי בחתונה של אמא שלי, שרתי שיר של אילנה אביטל 'אבא, אמא, קצת יותר לאט'. מאז אני על הבמה. הופעתי על במות מחול עשר שנים כי רקדתי בלט קלאסי. אני מחוברת לבמה ולמיקרופון כמו חמצן. כשיש לי הפוגה של יותר מחודשיים נטרפת עליי דעתי. אני צריכה את הבמה, אני אוהבת את זה.
"אני אוהבת הפקות גדולות, כי אני מקבלת דרכן המון ניסיון בימתי, כמו מפרויקט תגלית, שאיתם אני עובדת כבר שנים, או מעבודתי עם הבמאי רן צחור. אני עובדת איתו כבר המון שנים, וזה מרגיש לי כמו על גג העולם - הבמות עם התלבושות. מעבר לכך, אני אוהבת את ההופעות האינטימיות בברים, במועדונים הקטנים יותר. יש משהו באוויר שנותן לי אישור שבחרתי במקצוע הנכון. עם כל הקשיים, זה שווה את זה".
בגדים
"יש אישה שלא אוהבת בגדים? אני אוהבת קניות, אבל זו לא מחלה אצלי. הבנתי את זה פתאום. יש לי את הסגנון שלי, אבל אני לא מונעת מאופנה. מה שמתאים לענבל יתאים לכל הזמנים, כך שאני לא בהיסטריה".
כתיבה
"אני כותבת. היו תקופות שכתבתי המון. אני מאוד אוהבת שירה, אבל אני כותבת יותר בשביל הפורקן, בשביל הטיפול העצמי. כשיש משהו שיושב לי בראש לטוב ולרע, אני חייבת לנקות אותו ממני בכתיבה. הטקסט היחיד שלי באלבום הוא "חיכיתי שתגיע", הדואט שלי עם בועז שרעבי - שיר פשוט, שבו הוצאתי כאב החוצה. אולי יש לי חוסר ביטחון לגעת בחומרים שלי כרגע. אני חושבת שאני חזקה יותר בלחנים - את רוב האלבום הלחנתי. חלק מהשירים הלחנתי עם עדי חייט, שהוא המפיק של האלבום ויש לי חיבור גדול אליו".
בועז שרעבי
"איש מיוחד ויקר. היה לי כבוד גדול לעבוד איתו. אני חושבת שהוא זמר עם נשמה ענקית, ולכן הוא שר כך וחם בצורה הזאת. הפנייה לדואט באה ממנו. הוא שמע סקיצה של השיר, וזה החמיא לי מאוד כי הוא התחבר לשיר הזה. כבוד גדול".
בלט
"רקדתי מגיל ארבע במשך עשר וקצת שנים אצל פט נידלמן, שהיא בעיניי המורה הכי טובה. אנשים מפחדים ממנה. היא מדהימה, אשת חינוך כמו של פעם, מורה בכל נשמתה. היו לי בעיות ברכיים, ולכן הפסקתי. זה היה סבל נוראי של שנה".
קובה
קודם כול אין כמו הקובה של סבתא שלי, יוכבד, אבל אני עושה קובה לא רע בכלל, על אף שאני לא מרבה לגלגל כי סבתא שלי שולחת לי מגולגלים קפואים. מרק טעים זה גם חלק מהסוד. יצא לי לגלגל, ואני לא מתביישת בקובה שלי בכלל. זה הצד הכורדי שלי, אבל אני גם חצי מרוקאית".
קפה
"אני מתה על קפה, ויכולה לשתות 20 כוסות ביום, אבל עכשיו אני לא יכולה לשתות הרבה בגלל ההיריון. אני לא מרבה לשבת בבתי קפה אלא לקחת אותו איתי. אני לא צריכה את בית הקפה בשביל הקפה".
הצלחה
"אני מודדת הצלחה בתוך עצמי. מבחינתי, עשיתי אלבום שהוא פרי היצירה שלי. זה סוג של הצלחה. אני עשיתי את שלי. כל זמן שאני יכולה להתפרנס ממה שאני הכי אוהבת בעולם, זה סוג של הצלחה. מעטים האנשים שמרגישים את זה".
גלגל"צ
"הם עדיין לא פתחו את שעריהם בפניי, ואני חושבת שהם מפסידים. לצערי, זו הפלטפורמה היחידה שאומרת בריש גלי 'אנחנו נותנים את הטון'. אין מה לעשות, זו הפלטפורמה שנותנת את ההכרה של אני קיים, ואני מאמינה שכשיש משהו טוב אי אפשר להתעלם ממנו, אז אני מאמינה שזמני יגיע. יש לי סבלנות. עם זאת, אני לא מאזינה הרבה לתחנה. אני אוהבת את 88 אפ. אם, ואת רשת גימל, בעיקר בכניסת השבת, כשיש את השירים של פעם".
חוץ לארץ
"נסעתי הרבה בחיי. תמיד להופעות, אף פעם לא לשם הנאה. עוד לא עשיתי את הטיול. הייתי חודש במקסיקו, שבועיים ברוסיה במהלך הצבא ובכלל בחצי עולם. במה שאני גאה בה מאוד הייתה אולפני פארמונט בלוס אנג'לס: ארנון מילצ'ן, מפיק הסרטים היהודי, קיבל פרס על מפעל חיים במסגרת חגיגות ה~60 שנה לישראל; היה מופע הצדעה של הוליווד לישראל, בבימויו של רן צחור, והביאו כמה אמנים מהארץ וביניהם אני".
חלום
"אני חושבת שאני חיה אותו".
אמונה
"יש לי אמונה גדולה בקדוש ברוך הוא. אני לא אדם דתי אלא מסורתי. הוא הביא אותי עם הרבה כלים, ואני לומדת להשתמש בהם. הוא מחזק אותי. זה טוב שיש אמונה במשהו, יש במה להיאחז וזה מוכיח את עצמו, וכך גדלתי בבית. יש הרבה דברים מקסימים בדת לצד דברים פאנטיים שקשורים בהלכה, ואליהם אני לא מחוברת. יש לי גם הרבה אמונה בעצמי, זה לא רק הוא. הוא הביא אותך עם כלים, והשאלה מה את עושה עם זה".
ריטה
"היא בית הספר שלי באיך לעמוד על במה".
ניר ברקת
"מהצד האמנותי, מתוך התחושה שלי בעיר וגם כאשתו של רובן, שלקח חלק בהרבה הפקות כאן, כמו הפרונט סטייג', יש תחושה שדברים קורים. הוא משתדל מאוד. אני חושבת שברקת עושה עבודה יפה".
ענבל גרשקוביץ'
"מישהי בשלה, שמוכנה למשפחה ואמהות. זה מורגש גם ביצירה שלי, במה שאני מביאה איתי לבמה היום. אני מרגישה שמשהו השתנה לטובה בשירה שלי. מעבר לכך, כל חיי הייתי 'טום בוי', והיום אני מחוברת מאוד לנשיות שלי, וזה טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם