ג'וגינג עם אקדח: כך הפכו יערות בית שמש לנתיבי הבריחה של השב"חים
הרצח של התיירת כריסטין לוגן ביער מטע היה כתוב באותיות גדולות על הקיר, אומרים תושבי מבוא ביתר. אין שום דבר שעוצר את זרם השב"חים אלינו. חלקם מחפש עבודה, אחרים גונבים רכבים ולכו תדעו, אולי גם רצח היה בתפריט. פיתרון אין בינתיים
אחת שעוד הייתה בשלבי סיום ארוחת הצהריים, הבחינה לפתע בדמות מבוהלת שעולה מהיער. הייתה זו מדריכת הטיולים, קיי וילסון, פצועה וכפותה, מבולבלת ונרעשת. היא סיפרה על תקיפה אלימה לא הרחק משם. אנשים דוברי ערבית, וחברה שטיילה איתה ונעלמה.
מהר מאוד הופיעו במקום כוחות הצלה גדולים ונפתחו חיפושים נרחבים אחרי הנעדרת. למחרת, בשעות הבוקר, נמצאה גופתה של כריסטין לוגן, מוסתרת היטב בשיחים. האזור מבודד מאוד מבחינה אקוסטית. גם אם תצעק לעזרה ספק אם ישמעו אותך. עניין של טופוגרפיה.
במרחק של כמה קילומטרים מהיער שוכן המושב מבוא ביתר, בו נמצא ביתה של עליזה מונק, שנושאת איתה צלקת עמוקה. לפני 14 שנים וחצי היא איבדה לא רחוק משם את בעלה, בנה וכלתה. רכב שעבר ליד מכוניתם, בסמוך לכפר מנחם, ריסס באכזריות אש תופת. עליזה יצאה ללא פגע.
"כל רצח שהנבלות האלה מבצעים באזור הוא כואב ומפריע", אמרה מונק השבוע. "אבל אין לנו שליטה. אם תעמדו פה בכביש מוקדם בבוקר תראו כמה עוברים פה דרך היער, והאשמים הם אנחנו. אלה שמעסיקים את השוהים הבלתי חוקיים. לא פעם עצרתי ליד המחסום ואמרתי לחיילים'תראו מה קורה כאן' והם ענו'אנחנו יודעים, אבל אנחנו רק ארבעה ואיך אפשר להשתלט על שטח כל כך גדול?'".
חקירת רצח התיירת עדיין נמשכת, ואין עדיין אשמים, אבל נושא השב"חים (השוהים הבלתי חוקיים), חזר בגדול לכותרות האזור. מבחינת התושבים זו הבעיה שחייבים למגר אם רוצים שהשקט יחזור אל מחוזות הפסטורליה של מטה יהודה.
"השב"חים עושים ברחובות שלנו כבתוך שלהם", מספר טל חזן, מנכ"ל היישוב צור הדסה, הצמוד למבוא ביתר. "הם חוצים אותם לאורך ולרוחב כדי להגיע להסעות. יש הרגשה של חוסר ביטחון שמשולבת בתסכול וכעס. זה אולי הנושא הראשון על סדר יומו של התושב, עוד לפני החינוך והניקיון. שמעתי כבר על כאלה שעושים ג'וגינג ליד הגדר ההיקפית עם אקדח צמוד".
יער מטע, צור הדסה ומבוא ביתר נמצאים מול צוואר הבקבוק. כ-12 קילומטרים מג'בעה עד מחסום המנהרות, שבהם אין גדר הפרדה שתמנע מתושבי הכפרים לחצות את הקו הירוק ולהגיע לשטחי ישראל. הרוב עושים את הדרך כדי למצוא מקום עבודה, אבל יש גם כמה שניצלו את הפרצה
"המצב הולך ומחמיר", משוכנע אלי יששכר, מזכיר מבוא ביתר. "זה התחיל בקטן ועכשיו זו ממש תעשייה של שב"חים. הרצח היה כתוב באותיות גדולות על הקיר. ידענו שהוא יגיע, אבל לא ידענו מתי, באיזה ממדים ובאיזו נקודה. בסוף זה קרה".
הקטע הפרוץ הפך לנקודת עלייה ללא מעט פועלים מהשטחים, ולא רק מאזור דרום הר חברון. אפשר לראות שם מוניות מרמאללה וג' נין שמביאות קליינטים, המחפשים את הדרך לפרנסה בטוחה בישראל.
המוניות מורידות את השב"חים בשיפולי ההרים, ואז הם חוצים ברגל את רכסי הסנסן והר היערן ומגיעים לכביש 375, שמוביל מצומת האלה לביתר עלית. משם הפועלים עושים את דרכם לפארק בגין, שנמצא בסמוך למבוא ביתר. על הפנייה, בדרך לעין קובי, עומד חניון מאולתר, שוק פועלים וגם ההסעה לאתר הבנייה או העסק שמעוניין לקבל אותם באותו יום.
מדובר בענף כלכלי מצליח, שנבנה על גבם של השוהים הבלתי חוקיים. לא מעט ערבים-ישראלים השתלטו על ענף ההסעות. מי שרוצה להגיע לאתר הבנייה מוטב שישלם, וכדי להבטיח שלא תהיה הפרעה מסיורי מג"ב המפטרלים בסביבה, יש להם מודיעים שפוקחים עין בצמתים של בר גיורא, צור הדסה ובנתיב הל"ה.
תפקידם של המודיעים הוא לדווח מתי הסיור מגיע ומתי כדאי לשב"חים להימלט לתוך היער כדי שלא ייתפסו." אנחנו מכירים היטב את המשפחות שמתעסקות בהסעות", מספר דובר מג"ב, סנ"צ משה פינצ'י. "נלחמים בהן, ממפים אותן. כל ימ"ר מחזיק רשימה של מבוקשים. מי שמתעסק בהסעות יודע שיש בזה הרבה כסף ואנחנו מתמקדים בשלושת המ"מים - המסיעים, המלינים והמעסיקים".
רכב הסעה שנתפס מעוכב לפעמים ל-30 יום . אם הוא נלכד פעם נוספת, המדינה רשאית לספח אותו אליה. הבעיה היא שהיריב ממול מתוחכם. לא מעט מסיעי שב"חים נוהגים היום ברכב שכור, ושהשלטונות ישברו את הראש מול חברת ההשכרה. אבל נוצרים גם מצבים שבהם שב"חים מוותרים על ההסעות ומותחים את גבול האומץ. לא מזמן, במהלך מבצע משטרתי, נתפסו כמה מהם באוטובוס, בדרכם לירושלים.
עמדו בתחנה בצור הדסה וקנו כרטיס. סנ"צ פינצ'י מספר שעם השוהה הבלתי חוקי אין הרבה מה לעשות, במיוחד עם הפועלים קשי היום. בפעם הראשונה מחזירים אותם למחסום, שישובו משם לביתם. אם זו פעם שנייה מחמירים איתם. רק שגם במג"ב יודעים שלא כולם תמימים שמגיעים למצוא פרנסה טובה.
"היכן שיש פלטפורמה של שב"חים, יש גם פעילות פח"ע", אומר פינצ'י. "הרי לכאורה יכולים להגיד בעולם שהם רק רוצים להתפרנס, אז למה רודפים אותם? אבל יש כאלה שאוספים מודיעין ומבצעים פעילות פלילית. לא כולם באים נטו לעבוד. פריצות, גנבות בעלי חיים. זו מלחמה. הם גם יודעים מתי הסד"כ (סדר כוחות, א"י) שלנו חסר ומתי מלא".
תושבי האזור מצביעים במיוחד על היישובים הערביים צוריף וחוסאן כמאיימים על ביטחונם. עם צוריף, שנמצא כחמישה קילומטרים בקו אווירי מצור הדסה, יש היסטוריה ארוכה של אלימות. משם יצאו אנשי ג'יהאד אל-מוקאדס, שטבחו בינואר 1948 את ל"ה הלוחמים שהיו בדרכם לסייע לגוש עציון הנצור. מצוריף יצאה גם החוליה שריססה באש תופת את משפחת מונק והייתה אחראית למקרי רצח נוספים. עליזה מונק מספרת שכבר לפי מספר הרכב שממנו בוצע הירי היא ידעה שהם משם ועובדה שלא טעתה.
"הרצח של התיירת אומר בבירור שיש פה חוליה שכבר טעמה טעם דם", משוכנע בני גרניט, חבר הוועד של היישוב צור הדסה. "ולמה שיפחדו? הם נכנסים, תופסים אותם ונותנים להם טרמפ למחסום. אין שום אמצעי ענישה. לפני חודש וחצי חבר שלי נסע בשעת לילה מאוחרת, פתאום מכונית נתנה לו מכה בכנף. לא הבין מה קורה, עצר בצד, התקרב אליו הבחור מהרכב השני, נתן לו אגרוף, העיף אותו מהאוטו. באו עוד שניים, הכניסו לו בעיטות וברחו.
"הבן אדם דידה למחסום, הזעיקו מג"ב, ופתאום הרכב הגנוב עבר לידם והתחיל מרדף. הגנבים הגיעו לכניסה לחוסאן במהירות של 140 קמ"ש. לקחו את הסיבוב לא טוב, עפו לתעלה, הכניסו רוורס. נוצר מצב ששוטר עמד מול האוטו ולא ירה. רק אחרי שלושה ימים, בתום מבצע משולב, השיגו את המכונית".
גרניט היה מאלה שהזמינו השבוע את סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, לביקור ביישוב כדי לדבר איתו על אמצעי האבטחה הלקויים, בעיית השב"חים ובמיוחד חשש התושבים מהסלמה. לפני כמה חודשים החליטו תושבי מבוא הדס, אחד הרחובות בצור הדסה, לתפוס יוזמה, ובמבצע משותף עם המשטרה הציבו מארב לגנבי מכוניות. הם אכן עלו על עקבות והתחילו בהסתערות, אבל הגנבים המיומנים מיהרו לברוח.
השבוע לקחו התושבים את וילנאי לסיור לצדי הגדר ההיקפית והראו לו את הפרצות השונות. חלקן היו חורים בגדר, שנעשו בעזרת מספרי תיל, ובכמה מקומות אפילו נעקרו עמודים כדי שיהיה נתיב מילוט לרכבים הגנובים.
סגן השר אמר שהוא מכיר היטב את הבעיה. לא פעם הוא רוכב על אופניים באזור ובזמן צמא לא נתקל בבעיה כלשהי להיכנס ליישוב, לאו דווקא דרך שערי הכניסה הראשיים.
בצור הדסה מספרים שהפעילות הפלילית עלתה הילוך בזמן האחרון. גנבת מכוניות, פריצות לדירות. בקיץ הייתה כמעט בכל יום הצתה, ואפילו בזמן השרפה בכרמל היו שתי שרפות באזור. ישנם מקומות באזור שבעת שרפות קק"ל שולחת אליהם כוח מג"ב בצמוד לכבאיות, מחשש שההצתה היא רק הזמנה למארב. כבאי ששקוע בשרפה לא יכול להגן על עצמו.
סופי השבוע הם הזמנים שבהם השב"חים נמצאים בתנועה, אחרי שבוע עבודה ולקראת שבוע נוסף. הם אינם חוזרים לביתם בכל יום בגלל הסכנה הגדולה להיתפס, וגם בגלל המחיר הגבוה שאותו עליהם לשלם בהסעות. לכן הם מאלתרים מגורים בסביבה הקרובה.
"מדי פעם אנחנו מוצאים ביערות את מקומות המסתור שלהם", מספר שי סופר, הממונה על הבטיחות בקק"ל. "במערות טבעיות או בחורבות ישנות. מדורות, מזרנים. היער מהווה מקום מסתור מצוין".
יחזקאל אברהם, יערן של קק"ל, אחראי בין היתר ליער מטע, שבו התרחש הרצח האחרון. השבוע הוא הסתובב עם נשק וסיפר שלא הופתע מהטרגדיה. "הרבה פעמים נתקלתי בשב"חים", עדכן אברהם.
"לפני שבועיים, באחד הסיורים שלי, יצאו מולי פתאום שישה חבר'ה. ניסיתי להפגין סמכותיות ושאלתי לאן הם הולכים. אני פחדתי, אבל הם אפילו יותר. הם סיפרו שהם בכיוון בית שמש, כנראה לאתרי הבנייה. אלה קורי עכביש, הדרכים שהם עושים לעצמם. עבודה מדהימה".
מטיילים כבר מכירים את העובדה שבאמצע היער הם עוד עלולים לפגוש אורחים לא מוכרים. בפורום האינטרנט "שביל ישראל", כשאחד הגולשים ביקש קצת מידע על מסלולים ליד חירבת חנות, כתב לו מישהו בתשובה: "אני מניח שבסוכות יש תנועה יותר ערה של מטיילים מאשר של שב"חים. בכל זאת - כל מקום והסכנות שלו".
משרד הביטחון מקצה ליישוב שומר במשך חמישה ימים בשבוע, ביומיים הנותרים התושבים הם שמתחלקים בנטל. "עובדה שלא מצליחים לעצור", אומר יששכר, מזכיר מבוא ביתר. "כמה שמירה אנחנו יכולים לתת? רוב התושבים כאן פנסיונרים, אלמנות. אז בכל בית כזה אין שומר, והמשימה נופלת על הצעירים ואין הרבה. השב"חים באים אלינו מכל הכיוונים".
ישמעאל בן יאיר, בן 80, לקח אותנו לראות את האנדרטה במבוא ביתר. אלה הם חבריו שנפלו בשנות החמישים. רצה להוכיח ששום דבר לא השתנה. "היום התנאים אפילו יותר גרועים", הוא משוכנע.
"קודם ידעת שמי שחוצה את הגבול הוא האויב. אתה יכול לזהות אותו וזה או הוא, או אתה. היום הפקרות. אתה לא יודע אם הוא בא לחפש פרנסה, או לגנוב.
"מצד שני אתה לא רוצה לקלקל את האווירה, וזה מלכוד. כי אתה רוצה שאנשים יטיילו באזור. תאר לך שאתה מפרסם מחר'פחד אלוהים', ' האזור פרוץ', ' מסתננים', ' גנבים', אנשים לא יבואו. בכל מקרה אני בעד חוק דרומי. מי שפורץ לבית שלך, אתה יורה".
קצת קשה להאמין שכל הרעש הזה נעשה כאן. לא מדובר בהתנחלויות מבודדות אי שם על איזה ג'בל. מבוא ביתר וצור הדסה נמצאות בתוך התחום, קילומטר מהקו הירוק. אזור שקט, מבוקש לטיולים. יש כאלה שניסו להרגיע מעט את הטון הלוחמני.
"לא חושב שצריך להתייחס לרצח כאל תופעה", אומר סופר מקק"ל. "אין אזור בארץ שלא היה בו לפחות פיגוע אחד. לפקוח עיניים צריך בכל מקרה, ולא להיכנס בקבוצות קטנות למעבה היער".
גם סנ"צ פינצ' י ממג"ב מבקש להבהיר. "יש לנו הצלחות. אנחנו פועלים בתוך הכפרים. יכולים להגיד לך מה זז בכל כפר. לא מזמן היה בצוריף מבצע ענק עם 25 מעצרים של עבריינים. האזור תחת שליטה וכל ראש עיר היה קונה את נתוני הפשיעה שיש פה".
רק לכו תרגיעו את התושבים. אלי יששכר ממבוא ביתר אומר שכבר לא נשארו אצלם טרקטורים, כולם נגנבו, ומזכיר שבעבר כבר היו גנבות שהתפתחו למעשי רצח.
"התושבים פה היו די שאננים", בטוחה עליזה מונק, שספגה מהלומה אנושה. "היינו צריכים לפנות מזמן לעיתונות שיבואו ויבדקו. אבל אתה שומע שנכנסו לבית של זה וגנבו, ומה? אדישות.
"הלוואי שתהיה התעוררות, כי לי ימים טובים כבר לא יהיו. ככה זה כשאתה מאבד חצי מהמשפחה. אתה כל הזמן עושה חישובים מה היה יכול להיות אילו. אלה לא דברים שעוזבים אותך, והכאב ממשיך ורק הופך ליותר קשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם