ד"ר אפי הלפרין: אסור לסגור את "ביקור חולים", זו סכנת נפשות
עומסי התנועה הכבדים, עם החשש התמידי מפיגועים, מזכירים מדי יום למה אסור לסגור את בית החולים "ביקור חולים". ד"ר אפי הלפרין, יו"ר ועד העובדים ומנהל המחלקה למחלות זיהומיות, יוצא למלחמה כדי לשמור על המקום היחיד שיכול לתת מענה רפואי במרכז העיר. ריאיון

לאחר התפטרותו של מוטי שטאובר, מנכ"ל העמותה שניהלה את בית החולים, ומיד אחריו של מנהל המוסד הרפואי דודי זילברשלג, שנטען כי משך מיליונים מקופת בית החולים לטובת חברה פרטית, גובשה הנהלה חדשה למקום.
זו כוללת בין השאר את יו"ר הסתדרות הרופאים לשעבר ד"ר יורם בלשר, שר הבריאות לשעבר ניסים דהן וצבי טרופ, יו"ר "רפאל" בעברו. בשבוע שעבר, בעקבות הגירעון הכבד שאליו נקלע בית החולים, התריעה ההנהלה כי ללא סיוע ממשלתי מיידי של 30 מיליון שקלים לשנה וחצי הקרובות, בית החולים עלול לסגור את שעריו כבר בסוף החודש.
ד"ר אפי הלפרין, יו"ר ועד הרופאים ומנהל המחלקה למחלות זיהומיות של בית החולים בעשר שנים האחרונות, לא מחכה לתגובת הממשלה. הוא קורא לתושבי העיר לצאת בקמפיין ציבורי ולהילחם למען עתידו של בית החולים היחיד במרכז העיר, שסגירתו עלולה להיות הרת אסון.
"אני פונה לתושבים ולעירייה לצאת מאדישותם ולהתחיל לפעול בנחישות כדי להבטיח שביקור חולים ימשיך לתפקד כבית חולים כללי וציבורי, עם חדר מיון נגיש לכל חולה", אומר הלפרין.
"בלי בית החולים יהיה קשה להגיע למרכז העיר כדי לתת סיוע רפואי דחוף מחד, ומאידך ייקח זמן לפנות את הנפגעים לבית חולים מרוחק. אבל עכשיו יש לנו כאן בית חולים, יש מערכת שיכולה לצאת לשטח עם רופאים ואחיות אפילו במקרים חריגים של פיגוע, ועשינו את זה בעבר".
הלפרין מתכוון לפיגוע במסעדת "סבארו", בפינת הרחובות קינג ג'ורג'-יפו, שהתרחש בעיצומה של אינתיפאדת אל~אקצה. מחבל פלסטיני התפוצץ במסעדה וקטל 15 בני אדם.
"אני אישית הייתי שם, לא מפני שתכננתי זאת אלא מפני ששמעתי את
"אבל לא מדובר רק בנפגעים מפעולות איבה; אנשים גם עלולים לחטוף התקף לב במרכז העיר", הוא מדגיש. "לפני כמה חודשים הייתה תאונת דרכים ברחוב הנביאים, שהוא צפוף, פקוק וכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו, והגיעו אלינו שלושה פצועים תוך שניות, אפילו לא דקות.
"כך שבית חולים במרכז עירוני צפוף ופקוק הוא לא פחות מהכרחי. בכל הערים הגדולות בארץ יש בית חולים אחד לפחות במרכז, וכמו בערים הגדולות, גם בירושלים יש אחד, וקוראים לו ביקור חולים".
הלפרין מזכיר את מצוקת האשפוז בכלל בתי החולים בארץ, וטוען כי במקום לסגור בתי חולים המדינה חייבת להקים בתי חולים נוספים, כפי שמתוכנן למשל באשדוד.
"ביקור חולים מקל על מצוקת האשפוז, בעיקר של הירושלמים, ולכן הם אלה שצריכים להבין: אם בית החולים ייסגר הם יחכו יותר שעות בחדרי המיון של בתי החולים האחרים, ואם הם יתאשפזו לא תהיה להם בהכרח מיטה בחדר, והם יצטרכו לשכב במסדרון".
במחלקת היולדות בבית החולים עוברות כ~6,000 נשים בשנה, והצורך במיטות נוספות גדול. גם בפגייה, המלאה תמיד, יש צורך במיטות נוספות. הלפרין מזהיר כי נשות העיר יצטרכו לנסוע לבתי חולים מחוץ לעיר כדי ללדת.
נוסף על כך, אחת ממרפאות בית החולים מטפלת בחולי סוכרת בעלי פצעים ברגליים - תחום שמוזנח בבתי חולים רבים - והיא מושכת חולים מכל רחבי הארץ. אם בית החולים ייסגר, המטופלים במרפאה זו יתקשו למצוא המשך טיפול הולם במקום אחר.

הלפרין התחיל את דרכו כסטודנט בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, והמשיך להתמחות בארצות הברית ברפואה פנימית ובמחלות זיהומיות. הוא החליט לחזור לארץ וחיפש בית חולים קטן וייחודי התואם את תפיסת עולמו הרפואית; ביקור חולים היה מושלם עבורו.
"יש לי הרבה זמן להקדיש לרפואה ואני לא מחויב לפרסם מאמרים, שאולי תורמים לעולם הרפואה אבל פחות חשובים לחולה שבא לקבל סיוע רפואי. לכן בחרתי בביקור חולים, ששונה מבתי חולים אחרים", הוא מסביר.
"על אף המאבקים הקשים והעובדה ששכרי קוצץ ואיבדתי מאות אלפי שקלים בתקופה הזו, כמו עובדים אחרים כמובן, אני לא מצטער. מעבר לכך, בבית החולים יש יופי וייחודיות שאני חושב שחסרה בנוף האשפוז. יש פה אווירה חמה, אווירה ביתית. אפשר להגיד שזה בית חולים קהילתי".
בית חולים קהילתי?
"אחד הדברים הייחודים לבית החולים הוא צוות הרופאים והאחיות שאוהב את המקום. בשבילנו זה לא רק מקום עבודה, אלא גם בית. כשאתה אוהב מקום מסוים אז קל לקום בבוקר ולהגיע אליו, הרבה יותר נעים לשתף פעולה עם אנשי צוות אחרים והתוצאה היא שירות יותר טוב לחולים.
"אני חושב שלהרבה מאוד חולים חסרה האפשרות לשבת בבית החולים ולדבר עם האחות או עם הרופא, כמו שלהרבה רופאים בבתי חולים אחרים חסר זמן כדי להקדיש תשומת לב ולעסוק בנושא של רפואה מונעת - איך אפשר לצמצם את הסיכוי שהחולה יחזור לאשפוז לאחר שחרורו. זה דבר שאני כן יכול לעשות, בזכות האופי המיוחד של בית החולים".

קיימות טענות מצד לא מעט מטופלים כי הם דווקא אינם מרוצים מהצוות, טענות שמובילות לירידה באחוז החולים המגיעים לאשפוז. בין השאר נטען כי היחס של הצוות מזלזל וכי השירות המוענק אינו איכותי ביחס לבתי חולים אחרים. מה דעתך?
"חלק מהטענות לגיטימיות, לצערי. לבית החולים יש תדמית גרועה מאוד, שנובעת גם מהמשברים הקשים שפקדו אותו בשנים האחרונות, ומהיותו 'מככב' בתקשורת בהקשר הזה. גם העובדה שהמבנה נראה לא מודרני מספיק והמלונאות בחלק מהמחלקות לא עומדת באמות המידה שקיימות בבתי חולים אחרים בעיר לא עוזרת, אבל המטרה שלנו היא לנסות לשנות את המצב.
"הייתי רוצה לראות שבית החולים, בזכות התמיכה שיקבל, ישפץ חלק מהמחלקות כדי שיהיה יותר נעים לשהות בו; שידאג שכל הצוות שלו, גם הרפואי והגם הסיעודי, יהיה איכותי וטוב; ובעקבות זאת הוא גם ייצא במסע שיווקי כדי לשנות את התדמית הגרועה שלו. אני חושב שזה אפשרי, בטווח הקרוב של חודשים ספורים".
המשברים שעליהם מדבר הלפרין הגיעו לשיאם ב-2003. משפחת פרוש, שניהלה את בית החולים, הואשמה אז בהלנות שכר תכופות ובשימוש לרעה בכספי הפנסיה של העובדים. מנהלי המחלקות הגישו אז בקשה לבית המשפט לפרק את העמותה שהמשפחה עמדה בראשה, ובעקבות הפנייה פוטרו כל מנהלי העמותה ומונה כונס נכסים רשמי מטעם המדינה.
כונס הנכסים ניהל את בית החולים עד לרכישתו בסוף 2007 על ידי ארקדי גאידמק, בסכום של 32 מיליון דולרים. גאידמק, שהזרים כל חודש סכום כסף נכבד שהועבר לכספי הפנסיה של גמלאי בית החולים, הפסיק את תמיכתו כבר בנובמבר 2008. הפסקת התשלום השוטף, עם הניהול הכושל לכאורה של מנכ"ל העמותה החדשה זילברשלג, הביא שוב את בית החולים לסכנת סגירה ממשית.
"צריך להבין, המשברים הכלכליים שעוברים על ביקור חולים בשנים האחרונות הם לא באשמת העובדים", טוען הלפרין. "זה לא שהעובדים מקבלים משכורות גבוהות יותר משאר בתי החולים או שמבזבזים תרופות בלי הכרה. המשברים נובעים מניהול כושל של בית החולים, ואפילו מחשדות לגניבה של כספים מקופת בית החולים לצרכים הפרטיים של המנהלים.
"אנחנו לא אשמים במצב הזה. פנינו בעבר לכל מי שרוצה לשמוע: אנחנו חושבים שאם המדינה תיתן לנו סיוע קטן יחסית, של כ~30 מיליון שקלים, בית החולים יוכל לחזור ולעלות על דרך המלך, העובדים יוכלו לעבוד ולהרוויח כמו עובדים בבתי חולים אחרים, וזה כל מה שאנחנו רוצים. אין לנו הרבה תביעות".
אז מה הלאה?
"יש הרבה תמיכה ממשרד הבריאות, וגם מיו"ר ועדת הכספים. כרגע כולם מבינים שצריך את בית החולים, אבל כסף עדיין אין. אני מקווה שההחלטות שיתקבלו לגבי ביקור חולים תהיינה ענייניות. בבית החולים עובדים כ~650 עובדים ומתפרנסים ממנו גם אנשים שנותנים שירותים חיצוניים, וסגירתו תגרום לאבטלה של חלק מהאנשים האלה. שני השיקולים העניינים האלה צריכים לעמוד בראש מעייניהם של מקבלי ההחלטות כדי לאפשר לו להמשיך להתקיים".
נוסף לכול, בית החולים ניצב כעת בפני בעיה חדשה-ישנה. ב-2003 הגיש בית החולים תביעה נגד קופת חולים "כללית" בטענה שהיא מתנהגת כמונופול ואונסת את הנהלת בית החולים לתת הנחות גבוהות מבתי חולים אחרים. אם לא יעשו כן, טוענים בבית החולים, איימו ב"כללית" כי ההתקשרות עמם תופסק לאלתר והם יימנעו מלשלוח חולים לביקור חולים.
"קופות החולים, אשר מכירות את מצבו הקשה של בית החולים, לוחצות עליו לתת הנחות גדולות מהמקובל. למעשה, חלק מההסכמים של ביקור חולים הם כאלה שבגללם אנחנו מפסידים על יום אשפוז: ההנחות שאנחנו נותנים מגיעות לכ-40 או 50 אחוז מתעריף האשפוז, בזמן שבהדסה או בשערי צדק גובה ההנחה מגיע ל~18 אחוז בלבד", טוען הלפרין.
"קופות החולים מאיימות עלינו שאם לא ניתן את ההנחה הן ישלחו את כל החולים שלהן לבתי חולים אחרים. קל ללחוץ אותנו ולאנוס אותנו לתת הנחות גדולות ושערורייתיות לקופות החולים, והדבר גורם לנו הפסדים. זכותו של שר הבריאות למנוע את האונס הזה, ובמסגרת ההידיינות שלנו מול האוצר אנחנו מצפים לטיפול דומה גם בנושא הזה".