הפה של ביבי: גידי שמרלינג מדברר את הלשכה הכי בעייתית במדינה
לאחר תקופה תדמיתית קשה, השריפה הגדולה החזירה לראש הממשלה את הצבע ללחיים. אחד המנצחים על הבליץ התקשורתי הוא גידי שמרלינג, הדובר הבלתי נלאה, שהפך בזמנו את אורי לופוליאנסקי לסבא חביב. פרופיל ראשון של דובר ראש הממשלה
גידי שמרלינג, דובר העירייה דאז, נהג לספק את הסחורה וחילץ את אדונו מהבוץ בנזק מינימלי לחליפה, כך סבור לפחות רובם המוחלט של הכתבים שעבדו עמו בשנים האחרונות.
המסירות הטוטלית של שמרלינג למושא דברורו באה לידי ביטוי גם בסוף השבוע שעבר, כאשר האש השתוללה על הכרמל. מי שנהנה משירותיו הפעם הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששכר את שמרלינג כדוברו האישי לפני כשבעה חודשים.
"השבוע, כששידרתי בין 24:00 ל-2:00 בלילה באחד הגלים הפתוחים במהלך השריפה, שמתי לב שהוא שומר איתי על קשר אישי של הודעות טקסט לאורך כל הזמן, והוא הקפיד לתת לי אינפוטים ואינפורמציות קטנות בשידור הלילי הארוך הזה", מספרת סיון רהב-מאיר, כתבת ומגישה בחדשות ערוץ 2.
"אני מניחה שיש לו חלק גדול בהחלטה התקשורתית לעשות מעין בליץ של נתניהו", מוסיפה רהב, "הוא לא הפסיק לקיים מסיבות עיתונאים מאולתרות ונודדות ולדבר למיקרופונים. הלשכה גם מיהרה לשחרר חומרי וידיאו של נתניהו במסוק תוך זמן קצר וליצור אווירה של אינטנסיביות, בהילות, טוטליות".
השבחים על עבודתו של פקיד בסביבת ראש הממשלה אינם
שריפת הענק הוציאה את ראש הממשלה מהדשדוש התדמיתי שהיה שרוי בו. אמנם עבור אגף ההסברה לא מדובר במבחן גדול ביותר, משום השריפה אינה אירוע שנוי במחלוקת. עם זאת, זה היה יכול להיגמר רע הרבה יותר מבחינת נתניהו מבחינה זו.
מהן המניות של הקרייריסט מכיכר ספרא במניעת הקטסטרופה התקשורתית? איזו דרך עשה הכתב הזוטר מ"כל העיר" אל לשכת ראש הממשלה? והאם הוא ישרוד את מאבקי הכוחות הניטשים בלשכה הכי סכינאית במדינה?
שמרלינג החל את תפקידו בעיריית ירושלים כעלה תאנה, כאשר התמנה לדוברו של ראש העירייה אורי לופוליאנסקי ב-2003, מיד לאחר הבחירות. רבים מתושבי העיר עדיין היו בהלם מכך שראש עירייה חרדי נכנס לתפקיד, ולופוליאנסקי שאף להרגיע את השטח. המנצח הטרי חיפש איש תקשורת שייתן לו לגיטימציה בקרב העיתונאים הליברלים.
שמרלינג עשה את העבודה. לופוליאנסקי היה ראש העירייה החרדי הכי כללי שאפשר, או כך לפחות זה נראה לציבור. כמי שמראש הגיע לתפקיד אחרי מפעל החסד הענק "יד שרה" ועם פרס ישראל באמתחתו, היו לו מספיק מניות אצל כלל התושבים. יתרון זה גובה באסטרטגיה מגובשת של שמרלינג, ששאף להרחיק את ראש העירייה מכל מה שקשור לענייני דת. בלי ראיונות לעיתונות חרדית, ללא הצהרות שנויות במחלוקת, תוך היצמדות מלאה לסטטוס-קוו הקדוש לחילונים.
הכתבים המוניציפליים ראו בו אי של מודרניות בלב שלטון אורתודוכסי שהם התקשו לפצח. זה עזר ללופוליאנסקי להפוך לראש העירייה של כולם, להוציא את ההומואים והלסביות כמובן. זה אחד הנושאים היחידים שהוא התבטא בבוטות אלימה בעניינם. אולי משום שהרגיש שיש לו רק מה להרוויח מכך בכור מחצבתו בשכונות החרדיות, ואולי כי הומופוביה היא פשוט עניין עמוק מדיי, שאי אפשר לרסן בכזו קלות.
בחלוף השנים בעירייה, נדמה היה שהפער הסמלי בין שמרלינג לעיר הקודש רק הולך ומתרחק. הדובר עזב את עיר מולדתו ועבר לתל אביב, אבל הקשר עם לופולאנסקי רק הלך והתעצם. זו הייתה יותר מהערכה הדדית, ויש גם מי שחושב שהסימביוזה הזו הייתה מוגזמת:
"אני לא כל כך אהבתי לעבוד איתו", נזכר אחד הכתבים המוניצפליים, "הוא הוציא הודעות שלא תמיד היו אמיתיות. אולי זה חלק מעבודה של כל דובר, אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שהוא מסלף דברים. למשל ישיבת מועצת העיר מתקיימת ביום חמישי בערב. יש כתבים שמגיעים לישיבה הזו, אבל רוב הכתבים מתעצלים. אני דווקא הייתי מגיע. זו הייתה התקופה של שיא היריבות בין ברקת, שהיה באופוזיציה, ובין לופוליאנסקי.
"אני זוכר שלאחר דיון לוהט בין ראש העירייה לראש האופוזיציה הוא הוציא הודעה הפוכה לגמרי ממה שהיה שם. מי שלא נכח בדיון לא ידע. כל דובר הוא סובייקטיבי, אבל אצלו מה שתואר היה ממש ההפך. שמרלינג הלך על הגבול שבין האמת, חצי האמת וסילוף. נכון שגם ברקת סילף דברים, אבל בכל זאת, מדובר בראש העירייה והציפיות הן שונות".
כתב נוסף שעבד עם שמרלינג טוען כי "הוא היה מזעזע. אני באופן אישי לא הסתדרתי איתו. הוא היה משקר באופן קבוע, שולח מכתבי תלונה רבים למערכת ומתקשר בזעם ודורש שאני אשנה את הכתבות. הוא היה פונה לעורכים ולעורכים של העורכים, הכול באיומים והפחדות. היו כאלה שהסתדרו איתו. הוא היה מאוד טוטלי, או שאתה מסתדר איתו או שלא. זה כמובן הגביר את הרצון שלי לבקר את העירייה עוד יותר. מי שנכנס למלחמות עם כתבים הרבה פעמים גורם לתוצאה הפוכה".
מריחות הן נורמה אצל דוברים, וגם גיבוי לעמדת ראש העירייה היא דבר מתקבל על הדעת, אבל שמרלינג הלך עם הנאמנות אל התחום האפור. המתיחה החזקה ביותר של הגבולות הייתה כאשר הוא השתתף, מאחורי הקלעים, בקמפיין שערך לופוליאנסקי כדי להיבחר שנית לראשות העירייה.
הסכם הרוטציה במחנה החרדי קבע שלופוליאנסקי יוותר על מקומו לטובת מאיר פרוש לאחר קדנציה אחת. כמה חודשים לפני הבחירות יזם לופוליאנסקי, לטענת גורמים בעירייה בעצתו של שמרלינג, סקר שהוכיח כי ריצה של פרוש לראשות עירייה תוביל לתבוסה חרדית. שמרלינג הדליף את הסקר לעיתונות החרדית.
בשל תפקידו הוא לא עשה זאת בעצמו אלא העביר את תוצאות הסקר אל שליחים חרדים, ואלה דאגו להעביר אותן בעצמם. במבחן התוצאה המהלך לא הצליח ופרוש רץ בסוף. במבחן המינהל הציבורי, ייתכן שמדובר בצעד אחד יותר ממה שהדובר הרשמי של העירייה אמור לעשות.
למרות הטענות הלא פשוטות כלפי שמרלינג והתנהלותו בעבר, יש לציין כי מיעוט שבמיעוט מהמרואיינים לכתבה זו האשימו את דובר ראש הממשלה בהתנהגות קטנונית או בסילופים. חלפו הימים שבהם הדובר הצעיר התעמת עם כתבים. הטקטיקות הפכו למתוחכמות יותר.
הכתבים המוניציפליים של ירושלים לדורותיהם מדברים על שמרלינג בהשתפכות כזו, עד שאפשר לחשוב שמדובר בעמית ולא ביריב שאמור לטשטש את האמת. "גידי הוא הדובר המקצועי ביותר שפגשתי", אומר עליו דורון בר-גיל, לשעבר כתב מוניציפלי וסגן עורך "זמן ירושלים".
"היכולות האישיות והמקצועיות שלו גבוהות כל כך עד שלעתים הוא מאפיל על הארגון או האדם שהוא מדברר, בלי שאפילו התכוון לכך. זו הדוגמה הקלאסית של הגולם שקם על יוצרו, רק שגידי יודע לתת לגופים שהוא מדברר את התחושה שהם אלה שיצאו נשכרים".
באשר לדרך ההתמודדות עם הטענות כלפי העירייה אומר בר-גיל כי "אם יש לך ביקורת מבוססת בסוף היא תעלה על הכתב, אבל גידי ידע איך למזער אותה לרמה נסבלת ולצאת עם כמה שפחות נזקים, בטח ברמה האישית שלו".
לצד ההתמודדות עם הביקורת הציבורית, שמרלינג יזם פעילות תקשורתית ליצירת תדמית חיובית לעירייה. הכתבים המוניציפליים נמצאים פעמים רבות במאבק ביניהם כדי לזכות בחשיפות בלעדיות מהשלטון. הערך של הצהרה רשמית על פרויקט עירוני חדש, רצוי בצירוף הדמיית מחשב להמחשה, נחשב לגבוה במיוחד בקרב הכתבים בתקשורת המקומית.
בר-גיל מסביר כי שמרלינג ידע לנווט את העיתונאים ולרתום אותם לצורכי העירייה: "הוא יודע איך לגבות את המחירים שלו: אם הבחנת בעמוד אחד בחשיפה בלעדית, עם טביעות האצבע הברורות של גידי, אם תדפדף כמה דפים קדימה סביר להניח שתמצא איזו ידיעה אולטרה חיובית על ראש העירייה, למשל 'חגיגות יום הולדת' שקיים לופוליאנסקי למתקן השעשועים 'המפלצת', אף שספק אם לופו בכלל יודע מה הוא עושה שם".
כיצד האסטרטגיה יצאה לפועל מסבירה גם טל מרום-מלובץ, היום בעלת משרד יחסי ציבור ובעבר סגניתו של שמרלינג בעירייה: "למשל ניקח את הנושא של הקמפיינים: מקמפיין ניקיון פשוט הוא הצליח לעשות חגיגה תקשורתית, ששמה כל עיר אחרת בכיס הקטן, האיש הוא אשף תקשורת".
משיחה עם הכתבים מתקבל הרושם ששמרלינג כמעט הצליח לתת סם הרדמה לעיתונות המקומית. מלבד חשיפות מדודות של תכניות מקומיות וזמינות גבוהה, הסם הורכב מחלומו של כל כתב – דובר שלא עושה עניין מביקורת: "בניגוד להרבה דוברים אחרים שלא אנקוב בשמם, ביום אחרי שפרסמת ידיעה שלילית על העירייה, גידי ממשיך הלאה. בבוקר שבו פרסמת ידיעה חריפה על לופו הוא ירים אליך טלפון, אבל במקום לצרוח עליך, הוא ינסה לראות איך הוא ממזער את הנזק לקראת הגיליון הבא", אומר בר-גיל.
הוא גם מסביר איך העסק השתלם לעירייה בסופו של דבר: "מכיוון שמנטאלית כבר הכנת את עצמך לצרחות ואיומים בתביעות, כל מה שהוא ינסה למכור לך באותו הבוקר הוא יצליח".
בתחום היחסים הבין-אישיים, הטוטליות של שמרלינג לא הייתה שמורה רק לראש העירייה. כתב מוניציפלי אחד נזכר כיצד היה מאושפז במצב לא קל לאורך שבועיים, שומרלינג הגיע לבקרו בתדירות של אחת ליומיים. "פשוט מענטש", הוא מחמיא.
שמרלינג (39), החל את דרכו המקצועית מהצד שני של המתרס התקשורתי, במקומון "כל העיר", בתקופה שהעיתון היה לוחמני ועוד ישב בירושלים ולא בתל אביב. לאחר מכן עבר למעריב ובמקביל ערך את "פי האתון".
על היכולת של שמרלינג לייצר ספינים אפשר היה ללמוד מגיליון ישן של עיתון הסטודנטים בעריכתו, "גיליון סקס". את נסיבות הוצאתו הסביר שמרלינג במהדורה שיצאה לאור לרגל 50 שנה ל"פי האתון": "מה עושים כאשר הרייטינג של 'פי האתון' מידרדר?", כתב שמרלינג בקטע נוסטלגי, "הוזעקתי לישיבת חירום באגודת הסטודנטים. אנשי האגודה החליטו כי אני, סטודנט שנה שלישית לתקשורת וכתב צעיר במעריב, חייב להציל את העיתון. כיצד ניתן במשיכת קולמוס להפוך את 'פי האתון' ממחצלת החוצצת בין ראשי הסטודנטים לדשא לשיחת היום במסדרונות הקמפוס? הפתרון נמצא במילה אחת: סקס!".
הכתבת המדינית של גלי צה"ל, אז סטודנטית צעירה בשם אילאיל שחר, נשלחה למשימה עם עוד חברות. הן ערכו סקר רחב היקף והגיעו עם ממצא שעורך העיתון הפך לכתבת שער מרעישה; "חצי מהסטודנטים בגבעת רם לא מקיימים יחסי מין", זעקו הכותרות. הגיליונות נחטפו, והאייטם מצא את דרכו לגלי צה"ל ולשער האחורי של מעריב.
אחרי פרק העיתונות, שנגמר בטונים צורמים, יצא שמרלינג ללמוד תואר שני במינהל עסקים בשוויץ. מאוחר יותר שימש דובר של אחת מוועדות הכנסת, ומשם הגיע לעיריית ירושלים. מי שהפגיש אותו עם לופולאנסקי היה אייל חיימובסקי, כיום סמנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים ואז יועצו הבכיר של ראש העירייה.
שמרלינג עבד בעירייה כשבע שנים, ולהפתעת רבים אף נשאר לקדנציה עם ברקת. הכתבים שמעריכים אותו טוענים כי זו עוד עדות לגישתו העניינית. המעבר הזה מראה גם כי שמרלינג מזדהה קודם כול עם תפקיד הדובר, ורק אחר כך עם המעסיק שלו. במילים אחרות, שמרלינג לא מאוהב בבוס אלא בתפקיד. ברקת כנראה זיהה את התכונה הזו, וידע שהוא ייהנה מאותו שירות. הוא ידע למי כדאי לסלוח.
התחנה הנוכחית של שמרלינג היא כבר סיפור אחר. חסל סדר כתבי מקומונים במשרת סטודנט, עם שאילתות על פאב שהעירייה סגרה בשבת; ביי-ביי הודעות לתקשורת על ראש העירייה שנהנה לאכול את הסופגנייה הגדולה ביותר בעיר עם שמונה חיילים בודדים, אחד לכל נר.
למרות השדרוג, שמרלינג התלבט ארוכות אם לקחת את התפקיד החדש. בעירייה הוא היה דג גדול באגם קטן, אבל מעל לכול הוא חשש להיכנס לביצה המעופשת של ביבי. בשל כך קדם למינויו ללשכה מסע שכנועים של חצי שנה, ובמהלכו שידרגו את התואר שלו ואת שכרו.
גורם המעורה בנעשה במשרד ראש הממשלה מספר שבין יתר ההבטחות, "הובטח לגידי שאם ניר עוזב הוא מקבל את התפקיד". במאי האחרון הוא נכנס לתפקיד בתור דוברו האישי של נתניהו וסגנו של ניר חפץ.
מי שיזם את הרכש החדש של לשכת ראש הממשלה הוא גיל שפר, לשעבר ראש מנהל ההסברה בעיריית ירושלים ומי שמכהן כיום בתפקיד "ראש מערך הסיורים" של לשכת ראש הממשלה. מתוקף תפקיד זה אחראי שפר על כל נושא הכנסים והנאומים של נתניהו בארץ ובעולם.
גורם פוליטי המצוי בנעשה בלשכה טוען כי הרכש החדש לא היה עניין מקצועי גרידא. בלשכת ראש הממשלה המסוכסכת והמפולגת קיימים שני צירים עיקריים. המלחמה ניטשת בין מחנה מזכיר הממשלה צבי האוזר, ולצדו ניר חפץ, ובין מחנה נתן אשל, ראש הלשכה, ולצדו גיל שפר. אותו גורם טוען כי שמרלינג הוא לא רק דובר אלא נשק.
"גידי הובא מלכתחילה כדי לחזק את המחנה של גיל. הוא מודע לכל הדברים האלה. הוא חשש להיכנס למלחמות המטורפות האלה, ולכן לקח חצי שנה לשכנע אותו לבוא", אומר גורם פוליטי.
העבודה של דובר ראש הממשלה מתאפיינת באינטנסיביות גבוהה, גם בגלל האווירה הלא פורמלית בישראל. אודי סגל, כתב מדיני של ערוץ 2, טוען כי "הוא צריך לדבר עם אלף אנשים, כל הכתבים המדיניים, הפוליטיים, כתבי משטרה, כספים, שוק ההון, חברה - כולם פונים לראש הממשלה. בבית הלבן יש פקידה שאומרת לך, 'שלח אי-מייל'.
עם זאת, טוען סגל, מדובר באתגר לא פשוט מבחינת יחסי האנוש: "גידי הוא בחור אנרגטי, מנוסה מאוד, שנכנס בקפיצת ראש לחור השחור הכי גדול במדינה. זה נכון לגבי כל לשכת ראש הממשלה, ובמיוחד לשכה שראש הממשלה שלה הוא בנימין נתניהו".
סגל מסביר זאת בריכוזיות הגבוהה שנתניהו מפגין בתחום התקשורת: "נתניהו הוא האחראי על המדיניות התקשורתית של נתניהו. שרון היה ממושמע מאוד. נתניהו תקשורתי מאוד וחושב שהוא מבין. זו אחת הבעיות איתו, ולכן קשה לעבוד תחתיו".
כמו כתבים מדיניים אחרים, סגל מציע לא להפריז בחשיבות ההשפעה שיש לדובר ראש הממשלה בתוך המערך הכולל: "יש לו השפעה כי לכל אחד בצוות הזה יש השפעה. ברגע שאתה נמצא ליד האוזן של ראש הממשלה אתה משפיע עליו. זה לא בינארי. קח לדוגמה את השריפה בכרמל; פתאום ראית את ביבי יוצא מהשתיקה התקשורתית הזהירה מאוד, ועושה תקשורת כמו שהוא אוהב. לא ברור מה הייתה ההשפעה של שמרלינג ומה בדיוק הוא אמר".
הקרדיט על שיטה אחת שהופעלה בימים האחרונים שייך כנראה לשמרלינג; בזמן השריפה שידר ראש הממשלה את עצמו באמצעות טכנולוגיית LiveView. זוהי שיטה חדשה יחסית המאפשרת להעביר צילום וידיאו באופן ישיר בעזרת מודמים סלולריים. המערכת כולה קלה, ניידת ונכנסת לתיק גב שהצלם יכול לשאת.
בזמן האסון לשכת ראש הממשלה קיבלה החלטה לתת לצלם טלוויזיה ללוות את ביבי 24 שעות ביממה. ביבי תועד כאשר הוא מפקד על כיבוי האש, מנחית פקודות על אהרונוביץ', מזמין מטוסים מיוון ובוחן בהשתאות את מטוס הסופר-טנקר.
חברות החדשות שלחו יחד צלם אחד שצילם חומרים כל הזמן, והן יכלו לבחור מתי מעלים את ראש הממשלה לשידור. אמנם בקרב רוב אנשי התקשורת שהתראיינו לכתבה זו רווחת הסברה שראש הממשלה הגזים בנוכחות התקשורתית שלו, אבל ייתכן שזו טענה ברנז'אית שמגיעה ממי שרגיל ללעוס את החומר.
במבחן הדימוי הציבורי ביבי יצא די נקי, ונראה כמי שמנהל את העניינים. הטכניקה הייתה להעמיד כמויות עצומות של חומר בשידור חי, כך שעורכי החדשות יהיו חייבים להשתמש בהן כדי למלא את המסך. לצד זאת, היה גם ניסיון של הלשכה להתחשב בעיתונאים.
מדיניות הלשכה הייתה להימנע מהפקעה של מהדורות החדשות. מסיבות עיתונאים והכרזות חשובות לא נקבעו לשעה 20:00, מתוך הבנה שאנשי החדשות לא אוהבים שפולשים להם לטריטוריה.
עוד שוני ששמרלינג נתקל בו בהשוואה לעבודה הקודמת הוא רמת האמוציות והדרישות שהוא נדרש להתמודד איתן. בעירייה היה כמעט בלתי אפשרי למצוא מי שיגיד עליו מילה רעה כמנהל וכדובר. גורם ממשרד ראש הממשלה מאשר כי "בשבועות האחרונים יש שמועות במשרד ששמרלינג יחליף את ניר חפץ", אך טוען גם כי "יש לו ניסיון, אבל לדעתי התפקיד הזה גדול עליו. הוא לא מספיק חזק במשרד. הוא לא מספיק כוחני וסמכותי כלפי עובדים אחרים. הוא לא יודע להניע עובדים, הוא מפוזר מאוד, לא זוכר דברים.
בנוגע להתנהלות מול התקשורת, אותו גורם סותר את דימויו של שמרלינג כקוסם: "הוא לא רגיל לעבוד מול סוג כזה של עיתונאים. מי שעובד במשרה הזאת צריך להיות אדם אסרטיבי ונושך, לעבוד מסביב לשעון, לדעת לעבוד מול המון גורמים ועם המון פוליטיקות, והוא עדיין לא פענח את הנוסחה איך עושים זאת. החשיבה מאחורי ההעסקה שלו הייתה לנסות להביא יוזמה חדשה וסיקור חדשותי אוהד, חיובי וארוך טווח, אבל בפועל זה קשה מאוד, כי כל היום הוא עסוק בכיבוי שריפות ופרשיות שצצות מדי בוקר".
עם זאת, אותו גורם מאשר כי בשבועות האחרונים שמרלינג הופך לדומיננטי יותר בלשכה. בימי השריפה בכרמל, "הקשר שלו עם ראש הממשלה התחזק כי הוא היה צמוד אליו ללא הרף. הוא היה שותף באסטרטגיה התקשורתית של ביבי והוביל אותה, וזה הוסיף לו המון נקודות מבחינת ביבי".
עם זאת, כעת שמרלינג צריך לחשוש לא רק מהסכינים הארוכות בלשכה, אלא גם ממבקר המדינה. גורם שמכיר את הנעשה בלשכה אומר כי "גידי תמיד הצטייר כמי שמנותק מפוליטיקה וכאיש מקצוע, אבל גם הוא לומד לבנות לעצמו כוח בלשכה. בשבועות האחרונים הוא הביא איתו עובדת שעבדה תחתיו בעיריית ירושלים. ואחר כך ארגנו מכרז כאשר היה ברור שהיא תזכה בו בסוף. זה היה תרגיל מכוער".
המעשה האחרון לא עבר בשקט; אחד העובדים העביר תלונה למבקר המדינה, וזה מסר כי "אנו בוחנים את העניין אחרי שהגיע אלינו מידע בנושא כדי להחליט אם יש בסיס לתלונה".
לצד פרשת המינוי, אותו גורם טוען כי תחושתו של שמרלינג רחוקה מלהיות טובה: "ניר (חפץ - א"א) עושה הכול כדי להפוך אותו לשוליה, ולכן גידי מוצא את עצמו הרבה פעמים עוסק בעניינים טכניים. הוא נאלץ לקבל את התכתיבים של ניר. מצד שני, הוא בא עם המון מוטיבציה. הוא יושב בישיבות ממשלה, אבל לא תמיד יש לו גישה לראש הממשלה. הוא מעדיף לא להגיע למשרד כשניר נמצא שם כי מרגיש מיותר. אין לו השפעה, הוא מתוסכל מאוד, ובנקודת זמן מסוימת הוא אפילו תהה אם זה הזמן לעבור הלאה".
עיתונאי בכיר מסביר כי באופן כללי "קשה לעבוד עם הלשכה הזו. אני לא מאשים אותו, אבל התחושה היא שגידי וניר לא תמיד בַּלוּפ (לא יודעים מה קורה - א"א). יש כל מיני שיטות הפעלה של דוברים. אצל אולמרט ינקי גלנטי תמיד היה בלופ, מההפצצות בסוריה ועד ועדת וינוגרד. גידי וניר לא בלופ. הם קצת דוורים. לא הכול תלוי ביכולותיו של גידי".
האם שמרלינג הטרי יירש את תפקידו של חפץ? כאמור הוא בן חסותו של שפר, שנחשב לאחד מאנשי אמונה של שרה נתניהו, מה שלכאורה אמור להקנות לו יתרון. מצד שני, גורם המעורה בלשכה אומר כי "ביבי לא אוהב 'אנשים משומשים', ייתכן שהוא הוא ירצה ללכת על מישהו חדש לחלוטין במקום ניר".
בסופו של דבר, גם אם שמרלינג יתקדם, בינתיים הסיפור הוא על איש מקצוע שהצליח. לאורך כל הכתבה איש לא הזכיר את תפיסת העולם של שמרלינג, את דעותיו בנושאים עקרוניים. כמי שדילג בטבעיות בין שני ראשי עירייה שונים בירושלים, כנראה עקרונות אידיאולוגיים לא נמצאים בראש מעייניו. לפיכך, גם אם הוא יתקדם ייתכן שתדמית ראש הממשלה תשתפר, אבל המדיניות תישאר זהה.
כרגע לא נראה כי הוא מסוג היחצנים דוגמת ראובן אדלר, שנטען עליהם שהם לא רק קובעים איך הדברים ייראו אלא איך הם יהיו ממש. זה לא בהכרח דבר שלילי – דובר שמתעסק ביחסי ציבור בלבד.
"הוא מקצועי ומהיר, טוב לעבוד איתו. אם אני צריך תשובה מהירה הוא נותן בשלוף, ומהבחינה הזו הוא אחלה", אומר כתב שעובד עם שמרלינג. אבל אותו כתב גם מזכיר מה תפקידם של דוברים: "עיתונאים הם אנשים שמחפשים את האמת ודוברים מחפשים להיטיב עם מושא עבודתם. העולם בלי דוברים היה טוב יותר. למשל בעניין גלעד שליט, היה מכתב חריף מאוד של צבי, הסבא.
"הוא אמר שביבי הורג את הנכד שלו, דברים קשים מאוד. ביקשתי מגידי תגובה, התקשרתי אליו, סיפרתי לו על המכתב והוא אמר 'או.קיי', ונתן תגובה מיד. כל המהלך קורה בלי שראש הממשלה מודע בכלל לסיפור הזה. תגובתו של ראש הממשלה עוברת לציבור. אומרים 'מלשכת ראש הממשלה נמסר כך וכך', אבל בסופו של דבר זה מגוחך".
מלשכת ראש הממשלה לא נמסרה תגובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם