יו"ר הקבלנים בי-ם: לא הייתי מהסס לבנות את הולילנד
ביורוקרטיה ברשויות. מחסור בקרקעות במערב העיר. הקפאה דה פקטו במזרח ובצפון. יו"ר ארגון הקבלנים בעיר מודאג ממצב הנדל"ן בעיר, אך מבטיח שהוא יעשה הכול כדי לקדם כאן דיור בר השגה
צחק הגורל, והבן הבכור שלו עובד הוא בעליה של רשת השווארמיות "השמן". אביו, עובד לוי, הקים את מלון שלום, אולמי נוף ירושלים ופרויקטים נוספים בעיר, "אני שייך למשפחת לוי", הוא אומר בגאווה, "עבדתי עוד עם אבי המנוח".
לוי למד מינהל בתי מלון ובמשך שבע שנים עבד במלון שלום וניהל את אולמי נוף ירושלים. "לאחר מכן בנינו את רדיו ירושלים, הייתי ממקימי הרדיו, התעסקתי בבנייה שלו. בכל השלבים האלה גם בנינו, ברמות במלחה, בגילה, בכל התקופה. אני תמיד הייתי עם אבא והרגשתי שזה הייעוד שלי. אומרים שאדם שבונה בירושלים אבן זוכה לעולם הבא".
לפני כשנתיים נבחר לוי ליו"ר ארגון קבלני הבניין והתשתיות בירושלים, לאחר שהיה חבר בארגון משנת 1998. תחילה נבחר לסגנו של אלי מזרחי, שהיה אז היו"ר, ולאחר מכן המשיך כממלא מקומם של אהרן כהן ושל יאיר ביטון (בעלי "ב. יאיר").
במקביל הוא נשא תפקידים באיגוד הקבלנים הארצי. "אני חבר נשיאות בארצית וסגן הגזבר הארצי, וחבר מועצת רשם הקבלנים, שזה מינוי שר השיכון. אני כבר עשר שנים במינוי הזה, חמישה שרי שיכון עברתי", הוא מתגאה.
לוי משווה את עצמו לאמן שעומד מול מגרש ריק ומדמיין את הבניין העומד על תלו. אך במהרה הוא חוזר לבעיות שכואבות למי שאמור לבנות את העיר.
"בעבודה הרטובה היהודים לא אוהבים לעבוד. את העובדים הזרים ועובדי השטחים מחזיקות החברות הגדולות. אנחנו, החברות הקטנות, המשפחתיות, באות ללשכת העבודה לבקש עובדים, ואין כזה דבר עובדים. היום אני צריך לקחת חברות גדולות כקבלני משנה ואני בעצם הופך ליזם, פעם היינו רק קבלני בניין".
חברת הבנייה הפרטית של לוי עוסקת בעיקר בתמ"א (תכנית מתאר ארצית) 38, המעניקה אפשרות לבניית עוד קומה, לדיירים שיחזקו את בתיהם מפני רעידות אדמה. "הבעיה של התמ"א זה שהיא מדברת על קומה אחת", אומר לוי, "זה לא משתלם בהרבה מקרים, ולא רק בעיר".
לוי מספר על מגעים עם העירייה על כך שהעירייה תעניק באופן גורף אפשרות להוספת שתי קומות למחזקי הבתים. "ביקשנו מהעירייה שתוסיף עוד
"אנחנו ביקשנו מהעירייה שיגישו לפחות עוד קומה וזה יהיה משתלם יותר כלכלית. אני יודע שמהנדס העיר מטפל בנושא. העירייה נכונה לעוד קומה, הייתי בפגישה עם ראש העירייה וקובי כחלון (יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה - מ"ש) והם אמרו לי בפירוש שהם עובדים על זה".
מצוקת הדיור מובילה לפתרונות יצירתיים, או לפחות לניסיונות יצירתיים לפתור אותה, כמו "פינוי-בינוי". בעירייה ובוועדות התכנון מקדמים את הפרויקטים האלה במהירות, אבל מבקשים לתת את הכוח לדיירים, שהם יהיו בעצמם יזמים. לוי חושב שלא זו הדרך:
"פינוי-בינוי זה בעיה רצינית מאוד. חייבים התערבות של הגוף העירוני שילך ויסגור עם הדיירים, כי אחרת הקבלן יחתום עם הדייר הראשון, והאחרון - עד שימות לא יחתום".
מכל הפרויקטים שהוכרזו לפינוי-בינוי, ב-15 השנה האחרונות אף אחד לא יצא אל הפועל.
"לא יודע אם ב-15 שנה האחרונות, אולי קצת יותר. יש אחד גדול שמתבשל בקריית משה, אבל גם הוא תקוע. זה קשה, אם לא יתנו 450 אחוזי בנייה זה לא משתלם ליזם. הוא עומד מול סחטנות, פשוט סחטנות".
לוי נותן כדוגמה מתחם בקטמון שקיימת בו תכנית פינוי-בינוי עתידית, "הדיירים יושבים על קרוב לדונם, 800-700 מ"ר, ארבע יחידות דיור, ארבעה דיירים.
"הם ותיקים, נתנו להם בעבר להרחיב את הדירה שלהם והם מלכי העולם. פתאום באים ואומרים להם: 'נבנה פה וניתן לכם דירה חדשה ונוסיף לכם עוד 50 מ'". מה הם צריכים עוד 50 מ'? הם כבר בני 80-70, גרים בווילה, מה הם צריכים את זה?".
ובכל זאת, בעירייה מעדיפים להעניק את הכוח לדיירים.
"תראה, הרי בסופו של דבר הכוח צריך להיות לדייר. אבל הדייר יעשה חשבון כלכלי, ישב מול קבלן אחד ויגיד לו ככה, ולקבלן שני יגיד אחרת, ההחלטה שלו תהיה קשה מאוד. אני חושב שגם גוף עירוני צריך ללוות את זה. רק בסדר גודל של 450 אחוז תוספת בנייה אתה יכול לבנות בניין ולתת לדייר ולקבלן להרוויח".
ובכל זאת, אומר לוי, "אני חושב שהעירייה היום עושה הרבה יותר ממה שעשו לפני כן, הדרך נכונה. אני חושב שקובי (כחלון - מ"ש) מוליך את זה. יש דרך, יש כיוון, אתה רואה היום שינוי בתפיסה, אבל זה לוקח זמן. אין לי תלונות כי כשאני יושב בפגישות אני רואה שזה חלחל. קובי מכיר את הנושא לעומק וזה ממש לא בא ביום אחד. העירייה עושה היום הכול כדי לקדם את הפינוי-בינוי". על כחלון הוא מוסיף כי הוא "האיש הנכון במקום הנכון".
וכך חושבים עליו שאר הקבלנים?
"להגיד לך כולם? רובם. אני חושב שמי שבא, יושב בוועדות ורואה מה עובר בוועדה המקומית ומה עובר בעירייה, ומי שמשתתף בסיור שהיה לנו לפני שבוע ורואה מה קובי עושה, אומר 'שאפו, כל הכבוד'".
למצוקת הדיור הבסיסית בעיר, שהולכת ומחריפה בשל היעדר עתודות קרקע וביטולה של תכנית ספדיה, התווספה גם עינה הפקוחה של ממשלת ארצות הברית על ועדות הבנייה.
"בעיר הייתה תקופה אדירה של בנייה" מזכיר לוי, "ובשנים האחרונות היא נעצרה מכיוון שההיצע מצומצם מאוד, אין קרקעות, וזה יותר ממה שקורה בכל הארץ. אם היום אנחנו צריכים אישור מיוחד בשביל לבנות בגילה, בהר חומה, בפסגת זאב, אפילו בגבעת זאב - שזה לא ירושלים אבל בינינו, ואנחנו ירושלמים, זה ירושלמי - מה נשאר בעיר? איפה תבנה?"
ובמקומות שניתן לבנות בהם יש היתרים?
"לנו הקבלנים קשה מאוד להוציא היתר, זה לוקח המון זמן. היום העירייה שינתה את מיקום קבלת הקהל לקבלנים, היא מנסה לקצר את לוחות הזמנים. הם בדרך טובה אבל עוד לא הגיעו למקסימום, מהפכה לא עושים ביום אחד.
"אבל העניין שלנו זה לא רק העירייה, שמנסה כל הזמן להתייעל; יש לנו בעיה גם עם משרד הפנים, עם הוועדה המחוזית. שם אנחנו יכולים ליפול ולהיתקע שלוש שנים, שם הכי קשה. אמנם יש לנו תקשורת איתם, הם מנסים לעזור, אבל דברים הולכים לאט במדינה שלנו".
איך מערכת היחסים שלכם עם יו"ר הוועדה המחוזית רות יוסף ומתכננת המחוז דלית זילבר?
"רות יוסף וגם דלית עושות עבודה נפלאה, באמת משתדלות. אם אנחנו רוצים פגישה אנחנו מקבלים. הן ישבו, יסבירו, וננסה למצוא פתרונות. גם להן חשוב לקדם את העיר. היום כולם הפנימו שחייבים לחזק אותה, חייבים להעצים אותה ובפרט את השכונות הקיימות, כי תכנית ספדיה נפלה, ואני לא בא להלין עכשיו למה נפלה ואיך נפלה".
ואולי זה הזמן לעשות חושבים מחדש?
"אני חושב שצריך להחזיר את התכנית. אני לא אומר לך שאני לא מהירוקים, אני ירוק. אני אוהב יערות ואוהב פארקים, אמרתי לך שאני צמחוני מטעמים הומניטריים.
"אבל צריך לחיות ואין לנו ברירה, צריך למצוא את האיזון. ארגון הקבלנים נלחם למימוש תכנית ספדיה. אני חושב שתכנית ספדיה זה לא רק עניין של ירוק, חייבים להרחיב את גבולות העיר כי אין לנו ברירה, אנחנו חייבים גם לקלוט תושבים חדשים וגם להשאיר את הילדים שלנו בעיר".
אחת הטענות החוזרות ונשנות של הקבלנים ויזמי הנדל"ן בעיר היא שבהיעדר קרקעות פנויות, יש להחליף את הדיסקט ולבנות לגובה. ואמנם, היד קלה היום על ההדק. במרכז העיר צצים מגדלים ובעתיד מתוכננים מגדלים נוספים. אלא שלוי סבור כי זה לא מספיק.
"חייבים להבין שצריך לבנות לגובה בעיר", הוא טוען. עם זאת, תכנית המתאר החדשה לעיר, שנמצאת בתהליכי אישור, לא מתאימה לצרכים שהוא מדבר עליהם. "בשנת 2000 הקים אהוד אולמרט צוות שיחליט על תכנית חדשה, שעדיין לא אושרה. בצוות הזה השתתף גם ארגון הקבלנים. לומר לך שאני שלם עם התכנית? לא. אני לא שלם איתה. ולמה אני לא שלם איתה? מסיבה פשוטה:
"באו וקבעו שבאזור מסוים יבנו נניח עד 50 קומות לגובה, באזור אחר עד 24 קומות ובאזור שלישי קבעו שיהיה מותר 12 קומות. זה טוב ויפה. אבל זה אומר שכל פרויקט משולב באזור מסוים צריך לעלות בוועדה המחוזית לגופו של פרויקט.
"זה אומר שאני מחר בא וקונה קרקע ברחוב שמותר לבנות בו 12 קומות לפי תכנית המתאר, אבל אז, כשארצה לבנות, תשב הוועדה, ויבוא השכן ויגיד לא, ואז יתנו לי רק שש. אז מה זאת תכנית מתאר? לא ייתכן ששני אנשים יקנו קרקע באותו מקום, ולאחד יתנו בסוף שמונה קומות ולשני 12. אנחנו יודעים שהיו מקומות שנתנו כך לאדם אחד ואחרת לאחר. קראנו בעיתונים".
"למה אנחנו רוצים שתהיה תכנית מתאר?", הוא שואל את עצמו, ומשיב במהירות כי "כדי שאדם שקונה קרקע ידע מה הוא יכול לבנות, אבל עם התכנית הזו אתה לא באמת יודע, כי כל תכנית ספציפית צריכה לעבור את הוועדה המחוזית".
ואולי פרויקטים של דיור בר השגה הם הפתרון?
"היינו בישיבה עם ראש העירייה ושיתפנו פעולה איתו", עונה לוי, "יש את התכנית של ראש העירייה 20-20-20 (בכל פרויקט שבו מעל 20 יחידות דיור יינתנו 20 אחוז הנחה לרוכשים על 20 אחוז מהדירות בפרויקט חדש - מ"ש). היא תכנית די טובה, רעיונית היא מעולה.
"אנחנו אומרים, 'תנו לנו עוד אחוזי בנייה, תקלו עלינו בהיטלי השבחה ונמכור בפחות כסף'. אדרבה, זה מה שאנחנו מעוניינים, אבל זאת כבר בעיה, כי העירייה לא יכולה לוותר על היטלי השבחה".
אבל היא יכולה להוסיף זכויות בנייה.
"גם זה קשה לה, אבל היא אומרת, 'אני אקל עליך ואגדיל קצת את הזכויות ואתה תוריד את המחיר בקצת לדירות הקטנות, ואת מחיר הדירות הגדולות תעלה'.
"לפי התכנית של ברקת, העירייה תעזור לנו באחוזי הבנייה ותיתן לנו יותר אפשרות לבנות דירות קטנות, כדי שנוכל לעשות 20 אחוז לדיור בר השגה, ואז ניתן 20 אחוז הנחה לדירות הקטנות ונעלה את המחיר של הדירות הגדולות, אבל במעט. כך ההנחה תפצה אותנו ואנחנו גם נספוג קצת".
והקבלנים בעניין?
"קודם כול, אני אעזור כל יכולתי לקדם את הנושא הזה, כי אני רוצה שהנוער שלנו יישאר בעיר. אנחנו בבעיה דמוגרפית קשה מאוד, ואנחנו חייבים לבנות את העיר ולהשאיר את כולנו פה. חייבים להוזיל את הדירות וחייבים דירות קטנות, כי זוג צעיר לא חייב חמישה חדרים".
אתה חושב שזה יעבוד?
"אם העירייה תוסיף לנו אחוזים ותקל עלינו בהיטל השבחה, ודאי שאפשר", טוען לוי. אלא שכאמור, העירייה אינה יכולה לגעת בהיטלי ההשבחה. יתרה מכך, השבוע אף הוציא היועץ המשפטי למשרד הפנים הנחייה שלפיה עיריות אינן יכולות ליצור מודלים של דיור בר השגה. "כל עוד לא תהיה חקיקה, הוועדות המחוזיות לא יורשו לאשר פרויקטים כאלה", אמרו השבוע במשרד הפנים, "מי יחלק את הדירות לציבור? באיזה מחיר? מי קבע את הקריטריונים?".
בניגוד לכל מי שנשאל על פרויקט "הולילנד", לוי דווקא לא מתרגש יותר מדיי באשר ליופיו המפוקפק של המגדל ושלוחותיו. "אני לא סובל, לי זה לא מפריע, אף על פי שזה מאסה. תראה איך זה יושב על בית וגן. אני רוצה לומר לך משהו בעניין הזה:
"אני זוכר כשאבי בנה את מלון שלום, שזה לרגלי ההר, לא נתנו לו לעבור את קו הגובה של רחוב הפסגה, (הרחוב המרכזי של שכונת בית וגן, בפסגת השכונה - מ"ש) כדי שלא יפריע לקו הנוף, אבל פה נתנו. זה שינוי תפיסה, אבל בעיניי בפירוש זה לא מפריע".
היית בונה את זה?
"לא הייתי מהסס, אדרבה, זה אתגר, פרויקט אדיר. אם גם מרוויחים בו - ודאי שכן, אנחנו אנשי ביצוע".
כשאני שואל אם יש לו שאיפות פוליטיות, לפחות ברמה המוניציפלית הוא אומר, "ברוך השם, הגעתי לאן שרציתי, רציתי לסגור מעגל עם אבא. אבי נפטר בשנת 1981, כשהיה יו"ר ארגון הקבלנים. אני, אחרי שאסיים את התפקיד, רוצה לנוח, ואיך אומרים, לעשות לביתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם