היא משלנו: באר שבע מחזיקה אצבעות לסמדי בומבה
סמדי בומבה מבאר שבע מועמדת לזכות בגמר מאסטר שף, התוכנית בה מתנהלת מלחמת תרבות קולינרית של ממש: מצד אחד אייל שני האקזוטי ומצד שני חיים כהן העממי. באמצע: סמדר וקנין, אם הבית של בית דיור מוגן בשכונה ד', שהמפגש הראשון שלה עם מסעדת גורמה היה בפיצרייה השכונתית. האם היא תנצח? שאלה טובה
סמדי בומבה צילום: פיני סילוק
השבוע ניסינו לברר מה קורה עם סמדי בומבה, נציגתנו המוצלחת ביותר ב"מאסטר שף", שזה ה"כוכב נולד" של הבשלנים. סליחה, השפים. סמדי, בת 46, נשואה לנסים, אם לשלושה, אם הבית של הדיור המוגן 55 פלוס בשכונה ד' בבאר שבע, במפגש הרחובות דוד המלך ושאול המלך, שהשבוע הפך ליעד מבוצר וחשאי.
משהו מתבשל לקראת הגמר של התכנית הטלוויזיונית המצליחה ובהפקה של "קשת" לא רוצים שנריח אפילו. לא שזה מנע מאיתנו להריח. כל מי שכן שיתף איתנו פעולה השביע אותנו באמת התורה, בבבא סאלי ובאימא שלנו, שלעולם לעולם לא נגלה שדיברנו איתו (או איתה). אפילו הזקנים בדיור 55 המוגן מפחדים מההפקה. מלה אחת לא במקום ולכו תדעו מה יקרה. ככה זה בעסקי הרייטינג.
אחד הדברים היפים בתכנית הטלוויזיה "מאסטר שף", זה שהיא די משקפת את החברה שלנו. מצד אחד, בולט מאוד השף בעל הדימויים האקזוטיים - אייל שני. מצד שני, השף העממי חיים כהן. שני, הוא איש המטאפורות המובנות לעיתים רק לו ואולי גם ל'מדינת תל אביב'. מה הוא רוצה מהחיים שלנו?
שני אחראי לאחד הרגעים הטראומטיים בבישול הטלוויזיוני, כאשר פעם נתן לאביב גפן להכניס לתבשיל בשר ביין כמות בלתי שפויה של רוזמרין ושניהם חשבו שזה שוס. רוזמרין זה נחמד, אבל יותר מדי ממנו ותקבלו משהו בטעם נוזל ריצפה.
ההבדל בין שני לכהן, הוא שמתכונים של הראשון מורכבים פעמים רבות מחומרים שהבאר-שבעי הממוצע לא רק שלא מכיר, הוא גם לא יכול להשיג אותם בשום מקום או שאין לו את הכסף להשיג אותם. הבישול אצל חיים כהן, לעומת זאת, הוא כמו הבישול של הסבתות שלנו: חצילים, טחינה, צנון, פלפל שחור, בצל, שום, מקסימום איזו גבינת עיזים וחשוב שהכל יהיה בלאדי. אין בו את הריחוק הפלצני של אהרוני - שף שגם מתקלט, סליחה, מדג'ה במועדונים נחשבים.
תהרגו אותנו, אבל אנחנו עם חיים כהן, השף של ערוץ 1, זה עם השורשים האורפלים, הקינוח המתוק שאוכלים על הגג המשקיף על חוף ימה של יפו, אחת הערים הטעימות בישראל.
בומבה בקרב הענקים
לתוך קרב הענקים הזה של השפים הגדולים, שהוא כמעט מלחמת תרבות, נזרקה סמדי בומבה. היא, כמובן, לא נקראת כך בדרכון, אחרת הייתה לה בעיה בכלל להגיע לכל שדה תעופה בלי להקפיץ את יחידת החבלנים. קוראים לה סמדר וקנין והיא תושבת באר שבע מזה שנים אחדות, לאחר שעברה לבירה מאופקים השכנה.
שופטי מאסטר שף יחסי-ציבור קשת
בישול זה כמו שירה: או שיש לך את זה או שאין לך את זה. או שיש לך שמיעה מוסיקלית אבסולוטית וחוש קצב או שאתה מזייף. או שאתה יודע ליצור דברים מהחומרים הכי פשוטים, או שגם פטריית כמהין ב-2,000 יורו הקילוגרם לא תעזור לך עם החביתה השרופה.
אצל סמדי, כנראה,
יש את אותו גן בשלני או "אינטואיציה" של בשלנית, כפי שהיטיב להגדיר זאת חיים כהן, שגורם לטועמים את תבשיליה לחוש את החומרים, להרגיש את הבישולים ולדעת מה ייצא בסופו של דבר: תפיחה או נפיחה.
בתכנית ששודרה במוצאי שבת שעברה, למשל, תבשיל נפלא של סמדי המצטיינת טפח על פניו של השף המדופלם אייל שני. לאורך כל הדרך, הוא ניסה להסביר לבומבה שלנו שהיא טועה בהכנת הדג הנדיר והיקר ה"דובר סול", שאותו היא אינה כלל מכירה ושיגע אותה, עד שהיא פשוט התפרצה כלפיו וביקשה ממנו שיירד לה מהווריד, גם אם הסתכנה בהדחה: "אם אלך, אלך; אם אשאר, אשאר בזכות עצמי", אמרה בביטחון ובאומץ רבים ועשתה מה שבראש שלה ובהצלחה רבה. העיקר, שחיים כהן אהב.
אין על הבישולים שלה
אומרים שאין אין על הבישולים של סמדי ועל זה יעידו הדיירים של בית האבות. מישהו סיפר לנו (אסור לגלות מי, זוכרים?) שבשביל לבשל יש לה את ההשראה שלה: היא חייבת קודם כל לשים מוסיקה ים תיכונית בפול ווליום. רק אחרי שהיא נכנסת לקצב, היא מתחילה לבשל. בין אם זו מנה בודדה או אם זה סיר ל-50 דיירים, הכל יוצא לה טעים באותה מידה.
שכונה ד' בבאר שבע צילום: יהודה לחיאני
הטבחית עם הביטחון העצמי שאתם רואים בטלוויזיה עברה דרך ארוכה עד שהגיעה למקומה המכובד בשלב חצי הגמר המתקדם, בין ארבעת ה"שפים" האלמוניים הגדולים של המדינה, מתוך מאות רבות שהתייצבו למבחני הקבלה.
בהתחלה היא שרפה כמה תבשילים, אחרים לא יצאו לה מוצלחים והכי הרבה, חששה ממה יגידו. אחרי זה היא למדה להפיק לקחים מכל נפילה ובעיקר לא להתרגש מכל הערה, אם כי באותה מידה שהיא אוהבת לצחוק, לקפוץ, לחבק ולנשק, היא גם יכולה לפרוץ בבכי. את הרגשות שלה היא לא מסתירה. ההיפך, היא מחצינה אותם.
אחת החברות מספרת, שסמדי רגישה ואוהבת. "אי אפשר שלא להתאהב בה. היא מסוג האנשים שמקרין על הסביבה שלה והאמת, לא הפתיע אותי שלקחו אותה לטלוויזיה ואפילו לא יפתיע אותי אם היא תזכה. לסמדי יש את זה בטבעי. היא לא משחקת אותה בטלוויזיה. היא אמיתית. לא סתם קוראים לה בומבה".
מדברת עם החומרים
היות ובדיור המוגן לא רצו לדבר, הלכנו מסביב - למישהו שמכיר את הנעשה במקום. בדיור המוגן גרים בני כל העדות, בהן עדות שלא אוכלות חריף. "אתה יודע שרוסים וחריף לא מתחברים, אבל סמדי עושה אריסה כל כך טעימה שגם הרוסים אוכלים בתיאבון ובדמעות. היא תמיד עושה להם את החריף שלה, תמיד יש לה תבלינים מוכנים, שום כתוש.
סמדי בומבה רונן אקרמן
הדיירים הזקנים מתים על המז'וז'ין, הסרדינים המטוגנים שלה, ועל הקוסקוס ושאר התבשילים המזרחיים בהם היא מתמחה - אוכל ביתי, שיש שפים שמגדירים אותו "לא מתוחכם".
אחת המבוגרות שמכירה את סמדי, שהשביעה אותנו בבבא סאלי שלא נספר את שמה, אומרת מניסיון אישי, שזה לא חוכמה לבשל כל מיני "מוזרים ועם שמות שאף אחד לא מבין. החוכמה זה להכין סלטה מטבוחה שתהיה כמו ריבה, קוסקוס שייצא חלק כמו של הסבתות, דגים מבושלים בדיוק במידה. אפילו סלט ירוק זה תורה שלמה.
"סמדי אלופה, כי היא למדה בעצמה את הכל. היא מרגישה את זה מבפנים. אי אפשר לבשל מספר. ספר בישול זה נחמד לרעיונות, אבל אם אתה לא מרגיש את האוכל, לא ייצא לך בחיים משהו טעים. טבחית טובה תצליח גם במנה שהיא לא מכירה. היא יודעת מה החומרים יעשו ביחד, תדע לדבר איתם".
תכניות בישול בטלוויזיה זה שוס גדול, עוד מימי ג'וליה צ'יילד האגדית. האשה שהאכילה צ'אודר (תבשיל דגים) את בני הזוג הנשיאותי קנדי בארצות הברית. הישראלים אוהבים לראות איך שף מפלט פלמידה, פורס כמהין לדפים דקיקים דקיקים וזולף וינגרט מעל עלי מיקרו. זה עושה לו פלאים למנה החמה שהוא בולס מול הטלוויזיה. ממילא, את רוב החומרים הוא לא ישיג בחיים בסופר השכונתי שלו וכל פסח הוא יזרוק לפח שקיות שלמות של קינואה ועדשים שקנה ומעולם לא טרח להכין. תכניות בישול מוכרות חלומות, לא שונה בהרבה מסרטי סקס.
עם רייטינג גבוה של למעלה מ-30 אחוזים, אין פלא ש"קשת" מתייחסת ל"מאסטר שף" כמו למבצע צבאי, עם מעטה עבה של חשאיות. הרבה פוזה, הרבה דאווין, שסמדי שוברת פעם אחר פעם במהלך התכנית.
בבאר שבע מחזיקים אצבעות לסמדי בומבה וקנין, ששתזכה בגמר הערב (מוצ"ש) עם הבישול הביתי שלה, שהוא בסופו של דבר זה המנצח בקרב על לב הסועדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם