איפה את? התעלומה סביב היעלמותה של רחל לבטקין
לפני שבועיים יצאה מביתה רחל לבטקין, צעירה תושבת ירושלים. מאז נעלמו עקבותיה. כל המסמכים המזהים שלה נשארו בביתה, גם הארנק והטלפון הסלולרי. הדבר היחיד שלקחה איתה הוא אקדחה האישי. הסיפור המלא על התעלומה שמדירה שינה ממשפחת הנעדרת ומשוטרי המחוז
היא לא השאירה מכתב, לא רמז, גם לא קצה חוט. מאחוריה היא הותירה ארנק, תעודות מזהות, כרטיסי אשראי, טלפון סלולרי ובני משפחה אובדי עצות, שמעל ראשם מרחפת עננה כבדה וקודרת של חוסר ודאות.
בסלון הקטן בדירה שחלקו רחל ואחותה מלכה נפתח חדר מצב. לוח לבן נושא טלפונים של כל מי שקשור לחיפושים: משטרה, כוחות הצלה, חברות וחברים, חוקרים פרטיים. ליד הלוח יש מחשב הכרחי וממול יושבת מלכה, על ברכיה כל חומר הלימודים של אחותה.
בהנחיית החוקר הפרטי שהמשפחה שכרה היא קוראת שורה-שורה, מנסה למצוא איזה שרבוט שיכול לשפוך מעט אור על האפלה שהותירה אחותה. על השולחן מונח הסלולרי, זה שמקפיץ אותה עם כל צלצול, ולידו קופסת סיגריות. לפני כמה חודשים זנחה את ההרגל המגונה אך מאז יום ראשון בערב, לפי מה שמספר אביה יהודה, היא מעשנת כמו קטר.
בסוף השבוע שעבר רחל, תלמידה מצטיינת שעמדה לסיים לימודי טכנאות רנטגן מטעם אוניברסיטת בר אילן, ישבה עם אחותה והתכוננה לאחד המבחנים האחרונים. בבוקר של יום ראשון הן אכלו יחד קורנפלקס לארוחת הבוקר, על הספה בסלון הקטן. אחרי שיחה קלה על מידת המוכנות של רחל למבחן מלכה לבטקין יצאה לעבודה. בשעה 7:30 בבוקר רחל התקשרה לאמה. מאז איש לא שמע ממנה.
בת 28, גובהה 1.58 מ', שיערה חום דבש, גוון עורה בהיר, מבנה גופה בינוני ועיניה כחולות - זאת האניגמה בשם רחל לבטקין שהשאירה את שתי אחיותיה, הוריה וחבריה בתדהמה מוחלטת. בבוקר המקרה הכול היה נראה סטנדרטי לחלוטין. מלכה שאלה את רחל אם היא מוכנה למבחן וזאת השיבה "לא מאה, אבל בסדר".
לפני שיצאה לעבודה, מלכה שאלה את רחל מתי מתחיל המבחן. רחל ענתה שבעשר בבוקר. מאוחר יותר התברר כי באותו יום היו שני מועדים למבחן, אף אחד מהם לא בשעה שנקבה רחל. במהלך היום, אחרי שלא שמעה ממנה, מלכה ניסתה להשיג את אחותה בנייד, אך לשווא. השיחות עברו ישר לתא הקולי. בהתחלה היא חשבה שאחותה העבירה את הטלפון למצב שקט.
בשבוע הבא יגיע יום הולדתה
"בהתחלה לא התרגשתי, אבל כשחזרתי ב-18:00 ראיתי שהטלפון שלה כבוי על המיטה", היא נזכרת. "הדלקתי אותו וחשבתי שלא הייתה לו בטרייה, ואז ראיתי שהייתה בטרייה ויש לה הרבה שיחות שלא נענו.
"התחלתי לדאוג ושלחתי הודעת טקסט לחברה שלה, והיא ישר התקשרה ואמרה שהיא לא איתה, ושאם עד 24:00 היא לא מגיעה היא הולכת למשטרה. ב-23:00 בערך התקשרנו למשטרה, והגיעו שוטרים ששאלו המון שאלות. הם שאלו על העבודה. אני והחברה אמרנו שנעבור שם לפני שנלך למרחב מוריה להגיש תלונה והיא לא הייתה שם".
רחל לבטקין גדלה בגבעת מרדכי בבית דתי ולמדה בתיכון עמליה. את שירותה הצבאי עשתה בחיל הים בבסיס בחיפה. לפני גיוסה היא טיילה מעט באפריקה, ואחרי השחרור נסעה לחודש וחצי למשפחה בקליפורניה. כששבה לארץ היא התחילה בלימודי סיעוד.
אחרי שלוש שנות לימודים מתוך ארבע היא החליטה שהמקצוע לא בשבילה. היא עברה ללמוד סייעות שיניים ואף עבדה במקצוע, אך נטשה אותו די מהר. לפני שלוש שנים התחילה כאמור בלימודי טכנאות רנטגן. "היא אחראית מאוד", מספר בדאגה רבה אביה יהודה. "יש לה את הלימודים שלה, יש לה את העבודה שלה. זאת השנה האחרונה".
קרוביה מתארים אותה כנוחה לבריות ואהובה, אך לא אחת שתשמור על קשר עם אנשים שאינם מחוג חבריה הקרוב ביותר. היא מתרחקת מהמוניות ואוהבת את הפרטיות שלה. "היא אינטליגנטית מאוד, בעלת שכל חריף וזיכרון יוצא מהכלל", מספרת מלכה.
נכון לכתיבת שורות אלה, לשום גורם המעורב בהיעלמות לא היה מקום שאפשר להתחיל לחקור ממנו. זה כמו להעמיד גשש מול מרבד חול שאיש מעולם לא דרך עליו. יתרה מכך, לאף אחד אין מושג מה לבטקין לבשה בבוקר ההיעלמות.
"בגדול המשטרה מתמקדת בתחקור אנשים קרובים וקרובי משפחה, במקומות שהייתה נוהגת להסתובב בהם, על פי עדויות של משפחה וקרובים", אומר גורם בכיר במשטרת ירושלים. "כרגע, לצער כולם, למשטרה אין קצה חוט.
"המשטרה חיפשה בכל המקומות שרחל נהגה להסתובב בהם: יער ירושלים, פארק גילה ועוד יערות ופארקים, כי היא כנראה חובבת טבע. כרגע אין למשטרה קצה חוט שיוכל להוביל אותה למקום שהיא נמצאת בו או למקום שהיא הייתה בו ועברה הלאה.
"לאור העובדה שהיא לא לקחה כרטיסי אשראי וכדומה, גם אין פעולות שיצביעו על מיקום. המשטרה נסמכת בעיקר על עדויות, חקירות ותשאולים. הפעילו מסוק, פרשים ומתנדבים, אבל מה שמטריד הוא העובדה שהיא לקחה איתה אקדח ושום דבר אחר לא".
למה זה מטריד?
"אם אדם נעלם כדי לקחת פסק זמן מהחיים, הוא היה לוקח איתו כסף ואמצעים אחרים לשלם ובגדים ותיק. הוא לא היה לוקח אקדח ותו לא. ברגע שמישהו רוצה לבצע מעשה קיצוני, הוא לוקח איתו אקדח. למשטרה יש ניסיון לא קטן במציאת נעדרים, גם כאלה שביקשו להיעלם, וכאן המשטרה לא מצאה נקודת אחיזה שאפשר לצאת ממנה לחיפושים.
"למרות זאת, המשטרה בודקת את המקומות שנהגה להסתובב בהם על פי הבדיקות והתחקורים, ואנחנו מקווים שעוד נאתר אותה".
מה בנוגע לאפשרות שהיא נחטפה או שזו פעולה על רקע לאומני?
"כרגע אין אפשרות כזאת. היא כנראה ביקשה להיעלם".
בימים האחרונים הגיעו לחדר המצב הקטן ברחוב בורוכוב לא מעט דיווחים בנוגע לרחל. אמרו שראו אותה מסתובבת מטושטשת בעין כרם וברמת בית הכרם. למשפחה הגיע מידע אמין למדיי שהיא נראתה בתל אביב.
אדם אחר סיפר שאסף אותה לרכבו לנסיעה בת כשתי דקות, והבין שהיא בדרך למפגש "ריינבו" בגולן. בניגוד לדיווחים האחרים, הוא הפריך את הטענות בדבר היותה מטושטשת. "היא סולדת מפסטיבלי שאנטי, זה ממש לא האופי שלה, אבל צריך לבדוק כל דבר", אומרת אחותה.
האם יש קצה חוט?
"בינתיים לא ממש".
יהודה: "הכיוון הוא שאנחנו לא מדברים על חטיפה. אין לנו משהו קונקרטי, אבל לפי עדויות מסוימות, אנחנו חושבים שהיא נעלמה מרצונה. אנחנו לא יודעים. בהתחלה חשבו על התאבדות חלילה, אבל אחר כך החליטו שלא. זה לא אופייני לה לעשות דברים כאלה. אם היא רוצה לקחת פרק זמן להיות לבד, אני חושב שהיא יודעת שהיא יכולה לעשות את זה בלי לעשות מעשה חריג כל כך.
"אנחנו לא כועסים עליה והיא יודעת את זה. לא היה כזה ניתוק במשפחה, למרות שלכל אחד יש את העולם הפרטי שלו ולא בטוח שמכירים אותו. יכול להיות שבפנים היה משהו עמוק אבל לא ראו את זה עליה. היא בחורה נורמטיבית ואחראית מאוד, גם בעבודה שלה.
"תשמע, היא עובדת עם קהל, גם בהתמחות ברנטגן, שלוש פעמים בשבוע, עם ילדים ומבוגרים. היא עובדת גם כמאבטחת. זה לא אופייני לה ולכן אני עדיין חושב שאולי חטפו אותה, לא יודע. בהתחלה הראש שלי הלך לכיוון הזה, אבל לפי המשטרה והחוקר הפרטי, שיש להם ניסיון בזה, זה לא המקרה".
אחת העובדות שמפריכות כמעט בוודאות את הסברה שיש כאן חטיפה היא העובדה שלבטקין השאירה מאחוריה כל תעודה מזהה כדי להיעלם. עד שלא תימצא המשפחה, כמו כל המעורבים האחרים בסיפור, מלאה בהשערות. "בהתחלה לא היה לי מושג, אבל אולי היא רצתה להיות לבד עם עצמה בעולם ולשבת על איזה חוף", משערת מלכה.
יכול להיות שהיא רצתה לעזוב את הלימודים ופחדה מתגובתכם?
מלכה: "לא היה לזה שום סימן. היא הייתה הכי טובה בכיתה. הרכזת ומי שמעליה דיברו איתה על עבודה והיא לא הבינה שזאת הצעת עבודה. כשהיא נעלמה הרכזת הייתה כאן. שאלתי אותה אם הם באמת הציעו לה עבודה בתום ההתמחות, והיא אישרה לי שהם שמרו לה תקן".
איך המשפחה הגיבה כשהיא ביקשה להחליף מקצוע ועזבה את הלימודים בעבר?
מלכה: "זאת הייתה הפתעה אבל קיבלנו את זה. המשפחה בארצות הברית לקחה את זה קשה יותר, אבל היא מבחינתה המשיכה. לפני סיעוד היא למדה ריפוי בעיסוק. ברנטגן הלך לה טוב והיא אהבה את זה. את הלימודים האחרים היא לא אהבה".
איך מתמודדים עם מצב של חוסר ודאות ויכולת לעשות משהו?
יהודה: "יש לנו את התמיכה מבחוץ, אבל אנחנו באוויר, משותקים באיזשהו מקום. אני הפסקתי את כל העיסוקים שלי. אנחנו עושים את המינימום האפשרי בשביל להתפרנס ולהחזיק מעמד. כל המאמץ והריכוז הוא במה קורה עם רחל. הכול מתרכז אליה.
"אנחנו לא יודעים כמה זמן אנחנו יכולים להחזיק את זה. זה מה שאנחנו עושים בינתיים, יום-יום. עברתי לגור פה כדי לא להשאיר את מלכה לבד, ואם אני לא פה חברה באה לכאן. אנחנו לא חושבים על דיאטות, לא חושבים על אני לא יודע מה. הנה, מלכה הפסיקה לעשן ועכשיו היא מעשנת כמו קטר".
מלכה: "אנחנו שומרים על רמת אופטימיות גבוהה מאוד ומבינים שאנחנו צריכים לאכול, לשתות ולישון כדי להיות ערניים וחזקים, ומצד שני זה נורא-נורא קשה כי אנחנו חיים עם השערות ולא יודעים מה קרה.
"לפני כמה ימים מישהי התקשרה לתכנית רדיו אחרי שאני התראיינתי, ואמרה שהיא שמעה על מישהי צעירה שהייתה במקלט וצעקה במשך כמה ימים. אחר כך הביאו אותה באמבולנס והיא ניסתה להתאבד. זה מערער את כל היום, ובסוף הצעירה הייתה מישהי בת 50. כל דבר כזה מקפיץ את הלב לגמרי".
יהודה: "הבעיה היא שעד עכשיו לא קיבלנו שום מידע קונקרטי".
מלכה: "זה שהיא עם נשק גורם לנו למחשבות לא כל כך טובות, שאולי היא רוצה להזיק לעצמה. מצד שני, אם היא הלכה בכוונה ללכת להתבודד ולישון בחוץ אולי היא לקחה את האקדח בשביל הגנה עצמית. אני מנסה לחשוב איפה היא. זה נשמע מפגר להעביר לה מסרים, אבל אני מנסה להגיד בראש שאני אוהבת אותה ורוצה שהיא תחזור הביתה.
"אין הרבה שעות מתות, כי הדירה מלאה אנשים ויש המון טלפונים. אני מנסה לחשוב חיובי. התחלתי עבודה חדשה עכשיו, וברגע שהם שמעו הם אמרו לי שאין בעיה ושהם שומרים לי את המקום. אבל נגיד, חס וחלילה, היא לא תימצא חודשים, אני אומרת לעצמי, 'מה, איך אני אחזור לעבודה, אלמד תפקיד חדש, אחזור לבית ריק, אבשל לעצמי ואמות מגעגועים?'. זה לא נורמלי".
יהודה: "אנחנו חושבים על הכול, איך להמשיך ולשמור על אופטימיות".
מלכה: "הכי חשוב שרחל תדע שאנחנו אוהבים אותה וממש לא כועסים עליה, ורק מבקשים ממנה שתשוב הביתה".
סייעה בהכנת הכתבה: עדי אדמית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם