תושבי רמות ופסגת זאב בשוק: מה רוצים, לזרוק אותנו לים?
תושבי רמות הופתעו מהכנסתם לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בפסגת זאב לא מבינים על מה המהומה. לפחות על פי הסערה שחוללה הפשרת 238 יחידות דיור, שתי השכונות הגדולות ביותר בירושלים הן כמו אחרון המאחזים
אלא שאנחנו בימים של שיחות, הקפאות והיתרי בנייה, וכל קיוסק מפח מגלוון שמורם באזורים מאוד מסוימים בירושלים, מקפיץ את הפיוז האמריקאי עד לזקן של אייב לינקולן במאונט רשמור.
בשבוע שעבר פורסם מכרז לבניית 158 יחידות דיור ברמות ו-80 יחידות בפסגת זאב, וכל העולם מזדעק על הסכנות הטמונות בהפשרת הבנייה במזרח ירושלים. עכשיו, מאוד יכול להיות שלהפשרה המדוברת יש פוטנציאל נפיץ, אך על דבר אחד אין עוררין: פסגת זאב, ובוודאי רמות, לא נמצאות במזרח העיר.
אבל זה לא האישיו כאמור. העניין המרכזי הוא הפרדוקס בהפשרה הנדונה. במקרה של שכונת רמות, הקרקע המצויה במחלוקת ממוקמת במרכז רמות פולין, אזור מיושב עד אפס מקום כמעט. זאת ועוד, אין בבנייה משום חריגה מגבולות הגזרה הקיימים של השכונה לכיוון נבי סמואל, למשל.
במקרה של פסגת זאב, כלל לא ברור היכן הקרקע, אך הסברה היא כי מדובר בחלק ממכרז שיצא בספטמבר 2009 ולא נמכר בשל מחיר נמוך. גם כאן אין כוונה להרחיב עוד את שטח השכונה אלא לנצל קרקעות פנויות באזורים בנויים ממילא.
אז מה השוס הגדול, תשאלו? על מה המהומה? לצורך מענה על שאלת רגישותם של האמריקאים בכל הנוגע לבנייה במה שמוגדר מזרח ירושלים (למרות שפסגת זאב ורמות לא שייכות מבחינה גיאוגרפית למזרח ירושלים, אפילו לא קרוב), צריך לחזור למרס האחרון ולביקורו של סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בארץ, ולהודעתה המפתיעה של הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה על הבנייה ברמת שלמה. אותה הודעה גורמת מאז לטיקים של עצבנות אצל אנשי ברק אובמה, ובכלל בכל פעם שאומרים להם את שלוש המילים הבאות: "הפשרה במזרח ירושלים".
לכן, כולם קפצו על ההפשרה האחרונה, אף שגוף שאין לחשוד בו כי הוא ימני כמו "שלום עכשיו" מודה כי הקרקעות שהופשרו אינן פרובלמטיות. זאת אומרת, אין בהן כדי לסבך את הפלונטר בין ישראל לפלסטינים. הפרשנות של בכירה בארגון הייתה שממשלת ישראל מפשירה את הקרקעות כדי לעשות דווקא, להראות שגם היא יודעת להקשיח עורף.
בין שמשתמשים בשתי השכונות הגדולות ביותר בעיר כדי להשיג הישג נוסף ובין שיש כוונה אמיתית לבנות, מה שבטוח הוא שאלה 15 דקות התהילה של רמות ופסגת זאב. אם בגלל פרויקט 5330 שעתיד לקום בין הרחובות גולדה מאיר, מירסקי, ולנשטיין והרוא"ה ברמות, כמו גם חלק מתב"ע 8151 בפסגת זאב, יתפוצץ המשא ומתן בין ביבי נתניהו לאבו מאזן, צמד השכונות יקבל הכרה עולמית. ואם
כמעט 52 דונם של קרקע ליד ישיבת אמרי נעם ובית הספר לבנות רמות פולין באזור מאוכלס היטב כאמור, בלב לבה של השכונה, עומדים במרכז הסערה שתפסה את אנשי רמות, שפעם הייתה פלורליסטית והיום הולכת ומתחרדת בקצב מסחרר, בהפתעה גמורה.
הם בכלל היו בטוחים שרמות פולין הייתה שלנו עוד לפני תשכ"ז, 1967 למניינם. נדמה שכך גם הלך הרוח הכללי באוכלוסייה. רמות כמעט שאינה שנויה במחלוקת ונראה שעד ימים אלה אף אחד לא הכליל אותה בכפיפה אחת עם שכונות כמו הר חומה או נווה יעקב. לפי "שלום עכשיו" מאידך, כמעט כל רמות נמצאת מעבר לקו הירוק, למעט חלקיה הדרום–מזרחיים, אלה שידועים כאזור בנה ביתך וסביבות גן הקיפוד.
מה שמעניין הוא שרמות פולין מתפקדת כמובלעת בתוך שכונת רמות. בכניסות לשכונה שבתוך השכונה יש שערים לבנים גדולים שעומדים היכון לשבתות וחגים פן ייכנס רכב סורר ויפר את מנוחת היום הקדוש.
"בעיקרון, התושבים ברמות רואים בשכונה רצף של שכונות הספר בירושלים", אומר משה בלוי החרדי, מאנשי ועד השכונה. "בירושלים יש שכונות כקריית צאנז, סנהדריה, מטרסדורף, שמואל הנביא ופג"י, ותושבי רמות רואים עצמם כפריפריה של השכונות האלה. הייתי קורא לזה קריית צאנז המורחבת והיא מורכבת מצאצאים של אנשים מהיישוב הישן.
"אנחנו רואים בזה התרחבות טבעית. כל הסיפור הזה שפתאום אנחנו בתוך מחלוקת פוליטית, לא נראה לנו. בסך הכול באנו כי אנחנו ירושלמים. זה התהליך הטבעי. אגב, לאבא שלי יש יותר ממאה נכדים בכל רחבי שכונת רמות. אנחנו ירושלמים כבר שנים, בלי שיוך פוליטי. כשבאנו לגור ברמות כאילו באנו לגור בקריית צאנז.
"כל הסיפור הזה הוא דבר מאוד מעניין. חלק משכונת רמות הוא בכלל בתוך הקו הירוק, כך שבכלל לא בטוח שאנחנו מחוץ לקו. אף אחד לא קבע גבולות ברורים והגבול הברור היחיד שיש זה נבי סמואל. יכול להיות שאנחנו בתוך גבולות תשכ"ז. כל הסיפור הזה שהכניסו אותנו לתוך הוויכוח הפוליטי זה חידוש בשבילנו, כי תמיד ראינו את עצמנו חלק מירושלים הישנה, לא רק חלק מירושלים המאוחדת והמורחבת.
"ברמות יש מכל הדעות, אבל מי שיבדוק - כולם ירושלמים ותיקים שנולדו בירושלים והם ירושלמים שורשיים. אז מה רוצים, לזרוק אותנו לים? אנחנו רואים את עצמנו גרים בירושלים הקטנה והישנה. אנחנו לא מרגישים שאנחנו במזרח ירושלים ואנחנו באמת לא במזרח ירושלים. אף פעם לא הייתה בעיה עם רמות והערבים מעולם לא טענו שהיא שכונה שלהם. בשונה מכל השכונות הגדולות והחדשות בירושלים, לא עוברים שום כפר או שכונה ערבית כדי להגיע אליה".
מתי נולדה המחלוקת על רמות?
"תראה, יש הקצנה של מושגים. ברגע שכל תכנון של דירות נוספות בירושלים הובלט בתקשורת, כמו הסיפור של סגן הנשיא ביידן, לולא זה אולי לא היו שמים לב בכלל.
"אני אוסיף: אצל חרדים יש קיצונים אנטי ציונים שנקראים נטורי קרתא ויש שמכנים אותם חסידי סאטמר וסיקיריקים; יש להם עיקרון לא ליהנות ממה שהם קוראים הכיבוש הציוני של 1967. למשל, הם לא הולכים לכותל. בגלל האידיאולוגיה שלהם, הם לא גרים בנווה יעקב למשל או בקמיניץ, מתוך עיקרון. וברמות יש מהם בהמוניהם. הם לא ראו עצמם נמצאים בשטח שאחרי 1967. יש מהחוג שלהם בכל חלקי רמות".
בכל מקרה, הסיכוי שרמות תפונה כחלק מהסכם השלום שווה לסיכוי שסבא של אביגדור ליברמן יתחתן עם סבתא של סלאם פיאד וסאיב עריקאת ירקוד פסדובלה על השולחנות עם אריה אלדד.
"הדעה שלנו היא כזאת", פוצח מזכ"ל "שלום עכשיו" יריב אופנהיימר. "אנחנו חושבים שיש כאן שני אלמנטים. ישראל לא צריכה לבנות בשטחים שנמצאים במחלוקת וברור שאם יש שטח באזור רמות שהוא פנוי ואפשר לבנות בו, אין לנו התנגדות. אבל אם מדובר בהרחבה של רמות לכיוון שכונות ערביות, פלסטיניות, שהשטח ביניהן נמצא במחלוקת, אז אנחנו מתנגדים.
"אם מכרזים כאלה גורמים נזק והופכים את ישראל ליעד להתקפות ואת הפלסטינים ליעד להתקפות מהצד שלהם, אם ירושלים תישאר בירת ישראל לנצח נצחים, אז יש לנו נצח נצחים בשביל לבנות את אותן יחידות דיור. לא צריך לעשות את זה בתקופה כל כך רגישה גם אם המיקום הוא סביר".
סבירות המיקום היא בדיוק העניין. למה לא לאפשר בנייה במקום סביר?
"כי השטח נמצא במחלוקת ועובדה שלא סיפחנו את תושבי מזרח העיר הערבים, וכל מי שאומר שירושלים היא כמו כל עיר בירה אחרת פשוט טועה. גם מבחינת החוק הישראלי לא סיפחנו את התושבים הפלסטינים, גם אנחנו מכירים בכך שבירושלים תהיה פשרה ושהיא לא דומה לערים אחרות בעולם.
"אי אפשר לעצום עיניים. השטחים במזרח העיר הם שטחים במחלוקת מדינית והם נמצאים על שולחן המשא ומתן אצל כל ראש ממשלה, כולל הנוכחי. אנחנו מאמינים שאם בונים בלב שכונה שכבר נבנתה, אין עם זה בעיה, אבל האינטרס הישראלי כרגע הוא לא לבנות. מי שירוויח מהמהלך הזה הוא כל מי שרוצה לנגח את ישראל. צריך להפעיל חוכמה ושיקול דעת ולא רק תאוות בנייה".
לפני 25 שנה לא עשו מהומה מהקמת שכונות כאלה ונדמה כי רק בגלל הסיפור של אלי ישי וג'ו ביידן, רמות ופסגת זאב הפכו לנושא החם של השיחות. "סף הרגישות העולמי בנושא ההתנחלויות והבנייה מעבר לקו עלה בצורה דרמתית ואפשר לנחש שאם העולם היה מגיב באותו אופן לפני 20 שנה, חצי מההתנחלויות שאנחנו רואים לא היו קיימות וגם חלק מהדברים במזרח העיר.
"סף הרגישות עלה מתוך הבנה של העולם שהפתרון הוא שתי מדינות ושאם המפה תהיה יותר מדיי מסובכת לא יהיה אפשר להשיג פתרון. גם היחלשות הטרור בגדה מעבירה את תשומת הלב העולמית מהצד הפלסטיני לישראלי. כל עוד הם פוצצו אוטובוסים והייתה אינתיפאדה אלימה הזרקור היה על הצד שלהם והמלחמה בטרור. ברגע שהוא פסק כמעט לחלוטין בגדה, תשומת הלב לאחריות המשא ומתן והצלחתו מופנית הרבה יותר לצד הישראלי. זה לא הזמן לעשות מהלכים כאלה, זה מזיק לאינטרס הישראלי ומפנה את הזרקור מאחמדיניג'אד ולבנון למשרד ראש הממשלה".
בצד הפלסטיני נחושים לכפות על ישראל קיפאון נדל"ני במקומות שמוגדרים על ידם שנויים במחלוקת. "העמדה שלנו, בעיקר אחרי שהקבינט שוחח על כך בשבוע שעבר והגיב לכך, הוא שאנחנו מתנגדים להיתרים האחרונים לבניית 240 יחידות דיור", אומר רסאן חטיב, דובר הממשל הפלסטיני.
"העיתוי גרוע כי הוא יוביל לטרפוד המאמצים לנסות לחדש תהליך מדיני. כפי שאתה יודע, אנחנו לא רואים שום הבדל בין בנייה בהתנחלויות במזרח ירושלים ובהתנחלויות בגדה המערבית".
בזמנו אבו מאזן אמר שהוא מוכן לחילופי שטחים בהקשר של שכונות דוגמת גילה, פסגת זאב והר חומה. מדוע, אם כך, לא לאפשר שם בנייה?
"אז למה שאנחנו לא נבנה על האדמה שאנחנו אמורים לקבל בחילופי השטחים? תשמע, בכלל לא בטוח שיהיה לנו הסכם כזה.
"אתם לא יכולים להשתמש בחלק הזה של ההסכם בשעה שאנחנו לא יכולים להשתמש בחלק שלנו בהסכם. והסכם הוא הסכם רק ברגע שמגיעים להסכמה; כרגע אין שום הסכמה. אף צד, לא ישראלי ולא פלסטיני, יכול להתנהג כאילו יש הסכם. זה ניצול מצב בשעה שאנחנו לא יכולים".
בזמן שיש הקפאה בשכונות יהודיות, בשכונות הערביות יש תנופת בנייה.
"אין הגבלות לבנייה ישראלית בחלק הישראלי בקו הירוק. אבל בחלק הכבוש, לישראל אין זכות לבנות ולפלסטינים צריכים להיות כל הזכויות לבנות. אי אפשר לעשות את ההשוואה הזאת בכלל. בשעה שלישראלים אין שום זכות לבנות שם ולפלסטינים יש את מלוא הזכות לבנות שם".
האם הציבור אצלכם לוחץ על ההנהגה לדרוש הקפאה?
"בוודאי שכן".
האם יש לזה משקל גדול בדרישה שלכם?
"אני לא יודע כמה קטן או גדול המשקל, אבל אני יודע שיש קונצנזוס בקרב הפלסטינים שאין הבדל מבחינה חוקית בין האדמה שעליה נבנתה פסגת זאב לכל חלק אחר של הגדה המערבית. זה כמעט קונסנזוס גם בקרב 27 מדינות אירופיות".
לפני רבע מאה קולכם לא נשמע בצורה כל כך נחרצת.
"הפלסטינים הציגו התנגדות רשמית באותה תקופה, ואם אני לא טועה הלכנו עם זה לאו"ם. אתה צודק בנוגע לממדי הבעיה. בפשטות, בגלל הרחבת ההתנחלויות, אפשרות כינון שתי מדינות עומדת בסכנה. אלה לא רק פסגת זאב או רמות, אלא כל פעילות ההתנחלויות, בכל מקום, שהפכה לבעיה, כי ישראל הלכה רחוק מדיי עם הרחבת ההתנחלויות".
סיבוב בפסגת זאב בשעת צהריים חמימה לימד שרוב התושבים שווי נפש בנוגע לתכנית שעומדים להפשיר להם ליד הבית. רובם ככולם כלל לא מודאגים ובטוחים שגם אם לא יבנו היום, יבנו בעתיד הקרוב. דווקא התושבים הערבים של פסגת זאב בעד הפשרת הבנייה, ואם אפשר להרחיב את גבולות השכונה, מה טוב.
"תשאל כל ערבי בסביבה, גם בבית חנינא, והוא יגיד לך שהוא לא רוצה להיות בצד הלא נכון אם יהיה הסכם. אם תשאל אותי, אם אני מוכן לגור בפלסטין תמורת שלום או לגור בישראל ושהמצב יישאר ככה, אני אענה לך שלא יהיה שלום לעולם. אני אומר לך את האמת, לי יש הרבה מה להפסיד".
בין המתנגדים בחריפות להקפאה נמצאת חברת המועצה יעל ענתבי, שמתגוררת בפסגת זאב מיום הקמתה. "מדובר ב-80 יחידות דיור", היא מתרעמת. "תתאר לך מה זה. זאת התכנית בפסגת זאב, וגם אף אחד לא ממש יודע איפה זה אמור להיות. אין לי מושג על מה מדובר. לא מזמן אישרו תכנית של 800 יחידות דיור, אולי זה זנב של זה ואולי זו התחלה של משהו אחר.
"זה מגוחך בעיניי שאנחנו מתנצלים, מתרצים. יש 80 יחידות דיור ועוד 150 ברמות ואני מקווה שזה התחלה של משהו, כי המצב היום מוביל למחירים גבוהים מאוד, ולזוגות צעירים אין סיכוי בכלל לקנות דירות בירושלים. לא יעזרו כל המסיבות והקרנבלים, זוגות לא יגיעו".
על מה כל הרעש וההמולה, לדעתך?
"לא ברור. הרי אף אחד לא מעלה על דעתו שמישהו יחזיר את פסגת זאב, כמו שלא יחזירו את גילה, הר חומה ורמות. זה ממש תמוה בעיניי. זאת מן הלקאה עצמית. איזה מן דבר זה לא לבנות במדינה שלנו. מה, אנחנו לא הריבון?
"ויש עוד דבר. אם אתה הולך ומסתכל בעיר איפה יש את רוב הטרקטורים, זה בשכונות הערביות. שם יש סופר הפשרה. הם בונים שם השכם וערב בכל מקום, ברוב המקרים ללא אישורי בנייה ואף אחד לא פוצה פה ולא מצפצף. אני מאשימה את הממשלה, המשטרה והעירייה, שלא מעיזות להיכנס ולאכוף את הבנייה העבריינית בעודה באיבה".
לא זכור שלפני 25 שנה מישהו התרעם בצורה כל כך בולטת נגד בנייה בפסגת זאב, לא?
"אני לא זוכרת למה הייתה מהומה, אבל בדיעבד אני יכולה לחשוב למה. החיים של תושבי השכונות הערביות מסביב לפסגת זאב השתדרגו בעשרות מונים מעצם קיומה של פסגת זאב".
באחד הרחובות אני פוגש תושב עם עמדה מפתיעה. "אני בעד ההקפאה", הוא אומר. "המקום הזה גם ככה נהיה סיוט אחד גדול. אתה לא יכול לצאת מפה בבוקר ולא יכול להיכנס בערב. זה בלתי נסבל. עכשיו תוסיף על זה עוד 80 יחידות דיור או אני לא יודע כמה. מי צריך את זה בכלל? הכי טוב אם היו מורידים איזה 200 יחידות דיור ומשחררים קצת את הפקק".
פסגת זאב: אחת מארבע שכונות הטבעת של ירושלים, השנייה במספר התושבים אחרי רמות. התושבים הראשונים נכנסו לשכונה בשנת 1985. בפסגת זאב גרים כ-2 אלף איש והיא נמצאת, בניגוד לדעה הרווחת בקרב ציבור הלא ירושלמי בארץ ובעולם, בצפון העיר. השכונה גובלת במחנה הפליטים שועפאת, שבשנים האחרונות, עם הקמת גדר ההפרדה, הפך לשטח מופקר, ושכונת בית חנינא האליטיסטית.
מצפון נמצאת שכונת נווה יעקב היהודית. שטח השכונה סופח לישראל אחרי מלחמת ששת הימים ונכלל בחוק ירושלים. בשכונה יש רוב חילוני ומיעוט ערבי בן קצת יותר מאלף תושבים. חלקם אגב משת"פים לשעבר שמצאו מקלט בשכונה.
רמות: השכונה הגדולה בירושלים מבחינת מספר התושבים. כמעט 50 אלף איש גרים ברמות בפחות מ-10,000 בתי אב, דבר שמרמז משהו על הרכב האוכלוסייה. השכונה הצפון–מערבית הוקמה בשנת 1974. בתחילת הדרך השכונה כללה את כל קשת תושבי ירושלים. החל בחילונים גמורים, דרך כיפות סרוגות ומסורתיים וכלה בחרדים ואנשי נטורי קרתא. עם השנים השכונה התחרדה כמעט לחלוטין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם