הצרות של גינדי: מי צריך את פרויקט הענק בשוק הסיטונאי?
הזדמנות של פעם במאה שנה? פרויקט הבנייה בשוק הסיטונאי הוא בעיקר הזדמנות לעוד פיח, לעוד פקקים ולעוד ב.מ.וו חדשה לקבלן. דורון ברוש מציע לתקוע את הפרויקט באלף בירוקרטיות
שיהיה בריא גינדי איך שהוא מקרקס בימים האלה את כל תל אביב. העירייה משפיטה לכבודו לשלושה שבועות את היכל התרבות המרכזי של העיר שימכור את הדירות שלו. הטלוויזיה והעיתונים מצטרפים כמו חיילים טובים למסע השיווק. האדמה בוערת, שלום, שמלום, ביבי, שמיבי - מה זה חשוב: האליל התורן זה גינדי, הכסף הגדול של גינדי, הפרויקט הגדול של גינדי - ואף אחד בפסטיבל הזה לא שואל אם זה טוב או רע ליהודים. בואו קודם כול נשתחווה: ברוך אתה אדוני בורא פרי הכסף, בורא הב.מ.וו ולא נשכח כמובן את שמחת כבוד ראש העיר על הפיתוח והבנייה והבנייה והבנייה.
האמת שהרבה סנטימנטים לשוק הסיטונאי אין לי. בניגוד לפינות ישנות אחרות בעיר, אני לא הולך להצטער כשיעלו עליו הדחפורים. הוא לא חלק מנופי ילדות. אם כבר, החוויות ממנו הן מהסוג שפחות מתגעגעים אליו. הוא צמוד לבית מעריב, ויותר מדי פעמים בעיניים שבקושי הצלחתי להחזיק פקוחות מרוב עייפות ראיתי את השחר עולה עליו אחרי שעוד גיליון של עיתון שרף לילה שלם של עבודה.
היו גם ימים בתקופה הרחוקה שמעריב עוד הודפס בשחור לבן, וסיימנו את העבודה בשלוש-ארבע לפנות בוקר, והיינו יורדים לאכול חצי זיווה בנרגילה של נרי אבנרי ברחוב קרליבך, ואחר כך הולכים לריב עם הנהגים של המשאיות שהגיעו לשוק הסיטונאי בחמש וחסמו את היציאה של המכוניות שלנו מבית מעריב.
רומנטיקה לא הייתה בשוק הסיטונאי. סירחון היה בשפע. עשרים וארבע שבע כמו שאומרים. אולי בגלל זה השוק לא היה אתר התמזמזויות פופולרי. אני חושב שזאת הפינה היחידה בתל אביב שלא התעסקתי עם מישהי, אף על פי שהוא היה זמין, נרחב, ממש תחת לאף.
אני זוכר פעמים שהעניינים היו חמים באמצע יום העבודה ונכנסתי לאוטו עם גברת נחמדה ונסענו לים למשל. לחניון השוק הסיטונאי, שהיה במרחק חצי דקה, לא העלינו על דעתנו לנסוע. אולי גם בגלל הסוחרים, שלא היו הטיפוסים הנחמדים ביותר שיכולת לפגוש, ולא הפכו את המקום למסביר פנים. אולי כוסברה ולפת בחמש בבוקר פוגמים בכישורים החברתיים של הבנאדם. באמת צריך לבדוק את זה פעם באופן אקדמי.
אז בכל אופן מספרים שמסע השיווק של גינדי עובד, ואלפים מסתערים על היכל התרבות - לפחות עכשיו מסתערים על היכל התרבות-ומסתכלים על התמונות של האנשים שמסתכלים בכיסופים ובערגה על הבניינים שיהיו בפרויקט.
גם אני אגב הסתכלתי בכיסופים ובערגה בתמונות של השיווק, ברחובות הרחבים והמוארים והשקטים שמוצגים שם, שלהם ינשוק הפרויקט, שהכול נקי וירוק בהם, ואף מכונית לא נוסעת בהם, כמו הרחוב הדומם והפסטורלי הקרוי דרך בגין מצד אחד, שאגב הגשר העילי שבו המוביל אוטובוסים ושאר יצרני ג'יפה איכשהו נשתכח על ידי ציירי תמונות השיווק. וגם הסתכלתי על תמונות הרחוב השלו
כמעט לא הבנתי איך בעצמי אני לא רץ לשלם שניים וחצי מיליון שקלים על הדירה הקטנה בפרויקט בת ארבעה חדרים - קחו אגב, נייר ועט ותעשו חשבון: זוג שמשלם חמשת אלפים שקל לחודש משכנתה הולך לשלם אותה עכשיו קרוב לחמישים שנה עם הריבית, וזה לפני שקנה מזלג ראשון, צלחת ראשונה, לפני שקנה את המסמר הראשון לדפוק בקיר לתלות את הפוסטר של הילד עם הדמעה. אבל מה - רוצים לשלם חמישים שנה? שישלמו ויהיו בריאים. החיים שלהם, הארנק שלהם, לא נכנס להם לארנק.
אלא שמה שעצוב מאוד הוא שבסוף כל הפסטיבל הזה, כשיקפלו את השלטים של הערגה והכיסופים, והדחפורים של גינדי ייסעו, והפרויקט יעמוד, והדיירים החדשים יתמקמו בדירות, כולנו כאן בעיר נתחיל לשלם. תוציאו שוב את המחשבונים ותתחילו לעשות חשבון: 1,200 דירות זה אומר בערך עוד אלפיים מכוניות. איפה ייכנסו עוד אלפיים מכוניות לצמתים דרך בגין, המסגר, חשמונאים, קרליבך.
איך ייסעו הדיירים החדשים והמטפלות של הילדים והאורחים והשליחים שיביאו טייק אווי והאינסטלטור שיבוא לתקן סתימות - ברכבת הקלה שבונים אותה על העננים? ברכבת התחתית? והולך להיבנות שם גם קניון, מה שאומר עוד תנועה של אלפי מכוניות. איזו תופת תעבורתית הולכת להיות שם בשעות העומס ובכלל - הרי כבר עכשיו זה גיהינום - מישהו בעירייה הכניס את זה לחשבון כשאישר את הפרויקט? אבל בעצם למה לעירייה לחשוב מראש? עדיף להכין את הכיסים לכסף שנכנס ממכירת הקרקע. עדיף להכין את חשבון הבנק לאלף מאתיים ארנונות שייכנסו כל חודש. לארנונות שייכנסו מהקניון.
ואיזו היסטריה שהפרויקט יעשה למחירי הדירות בסביבה. אם עוד נשארו כמה כיסים באזור שונצינו שאפשר להשיג שם איזה לופט בזול, אם נשארו כמה דירות זולות באזור חשמונאים, בלבונטין, אפילו בשדרות יהודית בשכונת מונטיפיורי, תשכחו מזה. גלי ההלם יגיעו גם לשם. וזה עוד לפני שבנו את כל המגדלים באזור השקם באבן גבירול וכל המגדלים בנחלת יצחק ואת כל צומת גלילות. איזה פחד הולך להיות כאן.
אני, אם אני הוועדה המחוזית או ראש העיר, הייתי עוצר את הפרויקט של גינדי, הייתי עוצר כל פרויקט, מעכב אותו באלף עיכובים, תוקע אותו בצינורות באלף בירוקרטיות. מה הבעיה לתקוע בבירוקרטיות, אנחנו הרי מדינת ישראל. הרי מה יוצא לתל-אביבים מכל הפרויקטים האלה חוץ מזה שבית המשוגעים הופך להיות משוגע יותר.
הרי עוד כמה שנים מי שרוצה לחיות בעיר הזאת חייב להיות או נוחי דנקנר או ללכת לריב עם סודאנים בתחנה המרכזית על מלונה בפחות משני מיליון שקל. שיהיה בריא גינדי איך שהוא מקרקס בימים האלה את כל תל אביב. הזדמנות של פעם במאה שנה. כיסופים. ערגה. אנחנו בתוך כמה שנים נצטרך לברוח מכאן, והוא יהיה לו ב.מ.וו חדשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם