נכנסים להקפאה: עלייתו ונפילתו של רדיו גלי ישראל
תדרים משתנים. קיצוצים כואבים. מוזיקה מזרחית במקום אקטואליה. בריחת טאלנטים. נטישת כתבים. והתפטרותו של המנכ"ל יהושע מור יוסף. ברדיו גלי ישראל הבטיחו לשבור את ההגמוניה של קול ישראל וגלי צה"ל. אז הבטיחו
"מי שרוצה להתיישב ביהודה ושומרון צריך להבין שמאחזים בדעת הקהל לא פחות חשובים מאלה שבשטח", הכריז מור יוסף בריאיון למוספשבת של מעריב בימיה הראשונים של התחנה. "אני אומר, בואו נשתלט על מתחם רחוב הארבעה ונגיע לפאבים. נדבר בשפתם. לא נפחיד.
"הרי אם אני אגיד את האמת בצורה נוקבת אני אפסיד מאזינים, אבל אם זה יהיה בצורה מרוככת, אם אבין מי עומד ממול, מה סולם הערכים שלו ומי גיבורי התרבות שלו, יש סיכוי שאגיע לקהל עצום. לעשות רדיו לשבט זו חוכמה קטנה. לעשות רדיו שיגדיל אותו - זו המשימה. הייתי רוצה שבעוד שנה יזכירו אותנו בנשימה אחת עם רשת ב' וגלי צה"ל. שיגידו, 'שמעת מה אמרו בגלי ישראל?’”.
לקראת סוף פברואר האחרון, בשעה שעמלו על הפינישים בחלל הצבוע בצבעים מעודדי עבודה בגבעת זאב, אפשר היה לראות את הניצוץ בעיניים של אנשי הרדיו, שאז אמור היה להיות מושק בשם רדיו ישראל. רדיו ישראל, לא פחות. עם טייטל כזה יוצאים לכבוש את עולם הרדיו, עם הרבה רוח קרבית במפרשים. זריקת עידוד נוספת בהכנה להסתערות הגיעה בדמות הגבולות הגיאוגרפיים של הזיכיון – כל אזור יהודה ושומרון. במדינה קטנה כישראל,
מדובר ברדיו בפריסה ארצית כמעט. מצפון הרדיו גובל בעפולה, נושק לירושלים במרכז ומגרד את באר שבע מדרום. בדיוק על העניין הגיאוגרפי בנו קברניטי הספינה מגבעת זאב את האסטרטגיה שלהם בבניית כלי המלחמה שיפרצו את בונקר התודעה של חובב האקטואליה הרדיופונית בארץ. אך חצי שנה אחרי ההקמה, היומרנות עשתה לרדיו גלי ישראל את מה שהסלולרי עשה בשעתו לאוזן של יחיא עייש: בום.
ההתחלה הייתה גרנדיוזית משהו. דיברו שם על טאלנטים כמו דן מרגלית, בן דרור ימיני, זאב רווח וצביקה יחזקאלי. יהושע מור יוסף, מי שהיה הדובר והמזכיר המדיני של מועצת יש"ע ודוברו של סילבן שלום בימים שהיה שר החוץ, מונה למנכ"ל על ידי הבעלים צביקה שלום (אחיו של המשנה לראש הממשלה) ויוסי סבן, שמחזיקים גם בשליטה ברדיו דרום וב-102 אף־אם בתל אביב.
מור יוסף היה האיש שביקש להטות את אוזני העם לסוג אחר של אקטואליה וברוח החזון התחיל להקים מערכת חדשות, ולא סתם מערכת חדשות: מכונה עתירת כתבים, מפיקים, שדרים ועורכים שכל תפקידם הוא להביא למאזין הצמא אקטואליה ברוח
כעבור חצי שנה, כאמור, הכול נחרב. הפאמפרס לא יכלו לשאת בנטל. לפני שבועיים התפטר מור יוסף מתפקידו, מערך האקטואליה המפואר התפורר כמו צמר קשמיר תחת מתקפת עש, ולפי שעה נראה שאריה גולן רובץ על כיסאו בנחת. תורת הלחימה התבססה על כוח אדם צעיר, רעב, בעל שאיפות לבנות לעצמו שם ובעיקר זול. 20.7 שקל לשעה זול. מינימום. מעל כורי הפחם בסטריאו היו אמורים להגיע כאמור טאלנטים משופשפים ויוקרתיים.
אלפי שקלים לתכנית יוקרתיים, הקרם של הקרם. אבל המשא ומתן איתם נפל כבר בהתחלה, עוד לפני שהתחנה עלתה לאוויר. הסטארים דרשו מזומנים, והרבה. "מה שהכריע את הכף זה השיקול הכלכלי", סיפר איש רדיו ותיק, "רק בגלל זה כל השמות האלה לא נמצאים שם".
מצד שני, איש גלי ישראל בעבר אומר שחוסר היכולת לגייס את השמות הגדולים הוא רק זמני. "צביקה יחזקאלי לדעתי עוד יהיה", אמר האיש, "יש הבנה משני הצדדים וזה עניין של סינדיקציה, ולא נראה לי שתהיה בעיה. דן מרגלית עסוק באיזה פרויקט. סוכמו איתו דברים, אבל עליית התחנה לאוויר התעכבה והוא רץ קדימה עם דברים אחרים. כשבאו אליו שוב הוא אמר שהוא עסוק ושידברו איתו כשיסיים. אבל הוא חיובי לחלוטין, ממה שאני יודע".
בסופו של דבר, הטאלנט הכי גדול של התחנה היה השחקן גולן אזולאי. בחור חביב, שחקן ראוי אבל אפילו הוא לא נחשב לכוכב רציני. אפילו לא בגבעת זאב, בפריפריה של רמות.
בינתיים מספרים ברדיו שגל הקיצוצים שעברו הוא חסר תקדים. בישיבת חירום של המגישים הצעירים עם בעלי התחנה והמנכ"ל היוצא נעשה ניסיון להשאיר חלק ניכר מהעובדים בתנאי שהם יקצצו עשרות, אם לא מאות אחוזים משכרם. הרוב סירבו, וכך פרש מגיש יומן הבוקר יניב לוי, שזכה להערכה רבה, ואיתו גם מגיש יומן הצהריים מתי טוכפלד . עוד מספרים ברדיו שרבים מהכתבים למעשה כבר לא נמצאים שם, וכך גם סמנכ"ל השיווק מירב ברקת.
הרעיון להוצאת מכרז לרדיו אזורי ביהודה ושומרון נולד אחרי שהמדינה סיימה למגר את תופעת תחנות הרדיו הפיראטי, לרבות ערוצי הקודש הבלתי חוקיים, ובעיקר את ערוץ שבע. בתמורה הוחלט להשיק מכרז לתחנת רדיו שתדבר אל המתנחל ביהודה ושומרון עם תכנים נכונים, מוזיקת "אנו באנו" בסגנון מודרני ובעיקר אקטואליה בשפה שונה ובניב לאומי יותר, פטריוטי בעיקרו.
אחרי עיכובים בגלל עתירות של "גוש שלום" שנדחו הוקם רדיו ישראל. שמו של הרדיו שונה לבסוף לגלי ישראל, אחרי עתירה של רשות השידור שטענה כי יהיה מקום לבלבול בין קול ישראל לרדיו ישראל. עשרה תדרים התחלפו, עד שבסופו של דבר ניתנו לתחנה שלושה תדרים: 106.5, 102.5 ו־89.3 אף־אם.
סטטיסטית, אם אדם מחפש תחנה בסריקה אוטומטית יש סיכוי לא רע שייפול על הרדיו, אלא שלא כך פועל מאזין הרדיו. יש לו תחנות קבועות. עכשיו לך תבנה קהל מאזינים נאמן, מה גם שבאזור יהודה ושומרון יש שפע של תחנות רדיו פיראטיות, ובחלק מאזורי הזיכיון אי אפשר לקלוט את התחנה הצעירה.
"הרדיו עבר עשרה תדרים לפחות עד שהתייצב על שלושה תדרים, וגם זה לא הגיוני", מספר בכיר בתחנה. "אף מאזין ממוצע לא יזכור שלושה תדרים, וחצי מאזור הזיכיון לא מכוסה. כל אזור השומרון לא מכוסה, כביש 443 לא מכוסה והוא משמעותי. זה יצר קושי בייצור מכירות".
ממה זה נובע?
"זה נובע מכך שמדינת ישראל לא שולטת בתדרים. יש 120 תחנות פיראטיות ביהודה ושומרון. יש לאבו מאזן תחנה ברמאללה ומפחדים להוריד אותו. הוא לא מפריע רק לגלי ישראל, גם לגלי צה"ל. תעשה סריקה ברדיו, כמעט בכל אזור במדינה, ותיפול רק על תחנות ערביות. הם מפעילים משדרים בעוצמות בלתי מוגבלות בניגוד לישראלים, שמודדים להם כל רבע ואט והם מפעילים תחנות עם אנטנות בלי פילטר. אז התדרים גולשים, וזה לא ייגמר עד שייפול מטוס.
"התחנה לא יכלה להתרומם מבחינת צבירת מאזינים. הבעלים ירקו דם בשביל לנסות לפתור את הבעיה. אני לא יודע איך להגדיר את זה למעט חוסר אונים של מדינת ישראל מול ההתפרעות של הפלסטינים.
"הצבא מצדו אומר שהוא לא יסכן חיילים בשביל לסגור תחנת רדיו ברמאללה והוא צודק, אבל מי שמתעלם מתחנת שידור ברמאללה שמפריעה לתחנה ישראלית יצטרך להתמודד עם תחנת רדיו ברמאללה שהפילה מטוס ישראלי".
התדר 102.5 אף־אם שניתן לגלי ישראל שייך לתחנת רדיו חוקית לחלוטין שמשדרת מעמאן. הקצאת התדר נוגדת את האמנות הבין לאומיות שעליהן ישראל חתמה במסגרת הסכם השלום עם הירדנים. "אחרי תקופה אמרו למנהלים לרדת מהתדר", ממשיך הבכיר. "זה היה מוקש משמעותי מאוד בניסיון לייצב את התחנה ולתפוס ציבור מאזינים". בעיית התדרים גרמה, מן הסתם, לצניחה במכירות. "היו מגיעים לאנשים למכור פרסום ולא היה ניתן אפילו להשמיע להם את התחנה", מספר גורם ברדיו. "אני בטוח שאם עניין התדרים היה מסתדר, לא היינו מדברים היום והתחנה הייתה נוסקת למעלה".
אחת הבעיות הגדולות בתחנה, לדברי אחד העובדים, הייתה סוגיית שכר המינימום ששולם לעובדים הזוטרים. "בשורה התחתונה אני יכול להגיד לך שהרבה אנשים עזבו בגלל הכסף", אומר יואל בירנבוים, מי ששימש רכז הכתבים מיום ההקמה ועד לפני חודשיים.
"המשכורות היו עלובות עד עלובות מאוד. שכר מינימום. זאת הייתה המדיניות של המנכ"ל. עורכים, מפיקים וכתבים ישבו שם על שכר מינימום. אנשים שסיימו תואר ראשון וכדומה, אקדמאים, נאלצו להסתפק בשכר של 21 שקל לשעה. הרבה חשבו שהם יתנו עבודה של כמה חודשים, יצברו ניסיון ויקבלו העלאה בשכר, וזה לא קרה בפועל. היו בעיות, אבל הבעיה העיקרית היא כסף.
"הרי אף אחד לא רוצה לעבוד בחינם. אתה לא יכול לצפות מבן אדם בן 26-25 עם תואר ראשון ובת זוג להשתכר 3,800 שקל בחודש, להגיד תודה ולהיות מרוצה. רוב האנשים עזבו בגלל העניין הזה.
"רוב האנשים קיבלו שכר מינימום לשעה, ולעומתם מי שנחשב טאלנט, ולא בהכרח היה כזה, השתכר פי כמה. הטאלנטים קיבלו לתכנית סכומים בלתי הגיוניים בעליל.
"זה יצר מרמור אצל העובדים הזוטרים שהחזיקו את התחנה. הרבה טכנאים עזבו בגלל הקטע הזה. היה יושב מולם שדרן, עושה בשתי תכניות את מה שהם עושים בשבוע והולך. אני התרעתי על זה כמה פעמים וכל פעם אמרו לי, 'מה אתה מבין? אנשים רוצים ניסיון. הם יבואו לעבוד פה בחינם אם נרצה'. עובדתית זה לא קרה. בגדול התחנה נפלה על זה".
בניגוד לבירנבוים, עובדים אחרים טוענים כי מור יוסף הוא לא האיש שקבע את נהלי השכר אלא הבעלים. מור יוסף סירב להתייחס לנושא. בכיר בתחנת רדיו אחרת דווקא סבור שתשלום שכר מינימום לעובדים זוטרים הוא הגיוני והוגן, כך מתחילים כולם ברדיו האזורי ומשם מתפתחים. הקלישאה הרווחת בקרב העובדים עם הפיי צ'ק המדולל הייתה שמי שקונה בזול משלם ביוקר.
משוחררים טריים מהצבא שנכנסו לתחנה דרך חבר של חבר ברחו מהר מאוד אחרי שהבינו שבתור מתדלקים יוכלו להרוויח יותר. "אנשים גויסו לרבע משרה ובפועל העבידו אותם במשרה מלאה", אומר עיתונאי שאמור היה לעבוד בתחנה. "הייתה שם חאפריות לשמה". ביקשתי את תגובת הבעלים יוסי סבן לנושא המשכורות, אך הוא סירב להגיב. "אני לא יכול לדבר", אמר. "יש מנכ"ל, תפנה אליו".
המשכורות הנמוכות הביאו איתן תחלופה גבוהה של כתבים ובסופו של דבר, ממצבה של 14 כתבים נותרו פחות מעשרה. גם מפיקים ועורכים נטשו בזה אחר זה. "לא נשארו אנשים בתחנה", אומר בירנבוים. "התחלנו עם 14 כתבים, עשיתי כמה שינויים, ואז בגלל העזיבות התחילה בעיית כוח אדם.
"פתאום כתב הופך להיות מפיק ליום אחד, ואז אין כתב בתחום שלו. יום למחרת הוא הופך להיות עורך ומגיש. גם לזה הגענו. אתה מגלה שכתב, במקום לתת מאה או 90 אחוז עבודה, פתאום נותן 20 אחוז כי הוא עסוק בעוד כמה תפקידים. חוץ מלשטוף את התחנה, כל אחד היה עושה הכול.
"זה לא שהייתה לי מצבת כתבים וידעתי מה כל אחד עושה כל היום. הייתי מקבל הנחתות מאפרת (אפרת שטרן, סמנכ"ל תוכן בתחנה - י"ה), שכתב מסוים לא יהיה זמין כי הוא צריך להפיק תכנית. הייתי אומר לה שאני צריך אותו כי יש עניין חשוב בתחום הסיקור שלו, והיא הייתה אומרת לי שאין מה לעשות. הבעיה העיקרית הייתה ניהול לא נכון.
"במקום להפריד בין התחומים, ערבבו הכול. אני יכול לספר לך על כתב שהיה במקרה באיזה ערב בתחנה, ואמרו לו לבוא למחרת להיות מפיק בתכנית הבוקר בלי שיהיה לו מושג מה הוא צריך ולא צריך לעשות". אפרת שטרן נמצאת בחופשת לידה ולכן לא הגיבה לטענות.
"בכל פעם שדוסים מנהלים משהו, הם נכשלים", צחק כתב שעבד בתחנה. "ואומר לך את זה דוס, לא מישהו שיש לו משהו נגד דוסים. בכל דבר זה נכון: במפלגות, במועצות, בכל דבר". עובד אחר בתחנה מקונן גם הוא על ההתנהלות. "הבעיה העיקרית הייתה ההנהלה הכושלת", אומר העובד.
"המנכ"ל הוא בן אדם טוב, אבל כישורי ניהול לצערי אין לו. זה התבטא בכך שהיו לו הרבה פעמים התפרצויות על כתבים, ואחרי חמש דקות הוא היה שואל אותם מה העניינים. הוא לא ידע לעשות את ההפרדה בין מנכ"ל לחבר. כל ההתנהלות הייתה לא נכונה. התעסקו בטפל במקום בעיקר כל הזמן.
“בהתחלה התחנה עבדה כמו בימי הביניים: לא היו טלפונים בחדר אקטואליה. נאלצנו ללכת למשרדים לעשות טלפונים, וזה דבר שלא מקובל בשום צורה. היה חוסר במכשירי הקלטה לכתבי שטח. זה היה בהתחלה ותוקן, אבל אחר כך כתב צבאי היה אומר לי שהיום הוא בדרום, מחר הוא בצפון ואף אחד לא מחזיר לו כסף על דלק ורכב. אמרו לו: 'קח 20 שקל ליום'. זה לא רציני, וזה היה חמור יותר כשכולם ידעו כמה מרוויח מגיש".
על פי אחד העובדים בתחנה, משכורתו של שדר זוטר, כזה שאיש לא מכיר את שמו, הייתה 150 שקל לתכנית, כשתכנית ארכה שעתיים לכל היותר. "כשאתה רואה מפיק שעובד על התכנית שש שעות, השדר מגיע לשעה ושניהם מרוויחים אותו סכום - אתה לא תצפה שהמפיק יגיד שכיף לו שם", מסביר בירנבוים. הוא גם טוען כי מבחינת יחסי אנוש הייתה בעיה בתחנה.
"בימים רגילים היו צעקות ומלחמות, ופתאום כשהיה מגיע כתב של 'בשבע' נניח, המנכ"ל היה מחליף כיפים עם הכתבים שחמש דקות לפני כן הוא צעק עליהם", הוא אומר. "הכתבים לא אהבו את הצביעות הזאת. תראה, היה שם רצון של אנשים להרים את התחנה ולהעיף אותה קדימה. זה היה רעיון טוב מאוד לקחת אנשים צעירים עם מוטיבציה ולתת להם את הבמה. הביצוע היה כושל".
יניב לוי (לאווי), מי שכאמור הגיש את יומן הבוקר, מנסה להסביר את קו השבר: "עלינו לאוויר בינואר-פברואר, והמטרה הייתה להגיע לכמה שיותר קהלים. הוקמה מחלקת חדשות רחבה יחסית לחדשות מקומיות. עבדנו ימים כלילות כדי להרים את הרדיו, במרוצת הזמן התגלו קשיים בקליטה וזה השפיע מאוד על הכנסות התחנה. בוואקום שנוצר הגיע החלטתו יהושע להתפטר, ואז החלה רעידת האדמה.
"על אף שנעשה ניסיון להשאיר את המגישים, לצערי לא הגענו לתוצאות. אני לא גר ביהודה ושומרון, אבל ראיתי בתחנה סמל לאחדות ודו־קיום. היה מעניין לעבוד עם מגוון רחב של אנשים: מתיישבים, תל אביבים, ירושלמים. המטרה שלנו הייתה לכוון גבוה וליצור תחרות לתחנות הארציות. זה נכשל, אבל בסך הכול היה לי כבוד להיות שותף ברדיו. חבל שזה הסתיים כך".
טענה נוספת כלפי מור יוסף הייתה שהשתמש ברדיו ככלי לקידום משרד יחסי הציבור בבעלות אשתו, אותו ניהל בעבר. על פי גורם הבקיא בעניין, מור יוסף התנה את קבלת המנכ"לות בכך שיוכל להמשיך לנהל את העסק הפרטי שלו.
"ודאי שזה נכון, זאת עובדה", אומר עובד לשעבר כשנשאל לגבי ההאשמות כי מור יוסף קידם עניינים לכאורה. "היה לו בחור במשרד שהיה שולח למייל של התחנה קומוניקטים, ובערב הייתי מקבל אס־אם־אס מהמנכ"ל ששואל מה קורה עם האייטם ומי מכסה את זה. אתה מבין שזה צריך להיכנס בדרך זאת או אחרת. גם לא ניסו להסתיר את זה או משהו".
מור יוסף טוען כי מדובר בשקר: "זה פשוט חסר כל שחר", הוא מכחיש, "ולו בגלל העובדה המצערת שאני יכול להכניס ידיעות לכל גוף תקשורת, ולרדיו אין רמת האזנה גבוהה מספיק כדי שייצא מזה משהו. אני בטח שלא טיפלתי בזה כי המשרד הוא של אשתי. הם פנו לרדיו כמו שפנו לכל מקום אחר. ההוכחה לכך שאני דובר אמת היא שהרדיו לא הגיע לרמת חשיפה שבה שווה לעשות כאלה מאמצים. והאינדיקציה הכי ברורה - האם היה אירוע שהמשרד של אשתי טיפל בו שהתפרסם רק בגלי ישראל? מי שאמר לך את זה הוא נקניקייה מלוכלכת".
כך או כך, מור יוסף התפטר מתפקידו לפני שבועיים ואז החל גל פיטורים המוני בתחנה. מור יוסף טוען רשמית כי רצה לחזור לניהול עסק יחסי הציבור שלו, אך נראה שהסיבה האמיתית להתפטרותו היא דרישת הבעלים כי יערוך קיצוץ נוסף בתקציב, קיצוץ שלו לא היה מוכן. כמעט כל תכניות האקטואליה, כולל זו שמור יוסף הגיש בבוקר במקביל לרזי ברקאי, ירדו, ובמקומן ניתן להאזין היום לתכניות מוזיקה, הנוסחה האהובה על בעלי התחנה.
"הבעלים רצו עממיות עם אוריינטציה של ציבור בוחרי הליכוד", אומר איש רדיו, "ומור יוסף רצה רדיו - איך אני אגדיר את זה - אשכנזי יותר. שמע, להרים מערכת חדשות כזאת זה אופרציה שגוף צעיר וקטן כמו רדיו אזורי לא יכול לשאת בהוצאות שלה. אני חושב שזה היה מהלך גדול ומסובך מדיי. לא פלא שהייתה דרישה לקיצוץ".
מנגד, יש אנשים שמשוכנעים כי גדיעת מערכת החדשות תשפיע לרעה על התחנה. "התחנה משנה כיוון לגמרי", אומר שדר בעבר. "זאת תחנה שהייתה אמורה להיות מבוססת על אקטואליה כדי לקרוא תיגר על סדר היום הפוליטי של התחנות הקיימות, והבעלים צמצמו את האקטואליה והלכו חזק מאוד על מוזיקה מזרחית בעיקר.
"זה שילוב של רצון לחסוך כסף והבנה שלהם שככה צריך לעשות רדיו. הם באים עם המודל של רדיו דרום. התוכן שלהם לא מדהים. הייתה יומרה, ופה צריך להוריד את הכובע בפני הבעלים שהלכו על המהלך. חבל שהם לא גמרו אותו".
אתה חושב שזה היה יכול להצליח?
"אני משוכנע, ואני אסביר לך למה. רוב המדינה ימנית, כמעט שלא נשארו שמאלנים. בוא ניקח את שבוע הבא כדוגמה. תראה איך ידווחו על פתיחת השיחות בוושינגטון. בגלי צה"ל ובקול ישראל תהיה אופוריה והתלהבות, ידברו על רגע היסטורי וכל המילים היפות האלה שמתחילות בבית הלבן ונגמרות באבו כביר, ובגלי ישראל ידברו על התהליך המדיני ובמקום שיחות השלום יגידו השיחות המדיניות.
"זה דבר שהציבור הישראלי צמא לו, והרדיו הזה היה יכול לקלוע לטעם של ההמונים. זה כמובן דורש קליטה, קמפיין וחשיפה. בסופו של דבר זה יהיה רדיו שיתחרה עם רדיו ירושלים, שהוא לא רדיו מוצלח. הוא רדיו של ערסים, בגדול".
לפני חצי שנה בדיוק, באותו ריאיון למוספשבת של מעריב, כשהאופק נראה מבטיח והצבא של מור יוסף היה צעיר ורעב, הוא עיקם פרצוף והכריז: "הכי קל ורווחי לעשות רדיו של מוזיקה, לקחת חדשות מערוץ 10 ולחלק כל היום דיסקים וטוסטרים”. אמר ולא ידע כמה הוא צודק. כך או כך, ברשות השנייה יבדקו את גלי ישראל, לאחר פנייה של האגודה לזכות הציבור לדעת בדרישה לבדוק את התחנה מפני שלטענתה אינה עומדת בהתחייבויותיה. המשך יבוא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם