מיהו תל-אביבי? עומר סיקסיק בטוח שתל אביב מחקה אותו
יפו שאני מכיר, יפו שהיא כלת הים, נדרסת תחת רגליה הכבדות של התל-אביביות. אני תל-אביבי? ממש לא. בתל אביב אני לא חש בבית. היא אחרת. זה לא שאני לא מחבב אותה, אבל היא לא יפו
תל אביב נולדה לפני כ-115 שנה . מיתוס ה-100 שנה לתל אביב נחמד לחגיגות וליחסי ציבור, אך מבחינה היסטורית יש קצת בעיות בסיפור הזה. אין זה פלא שהשכונות הראשונות שצמחו מתוך יפו בסוף המאה ה-19 לא כל כך נחשבות: הן הרי נוסדו על ידי יהודים ערבים (בני עדות המזרח, אם תרצו, ולא כחלק מהמפעל הנאו-קולוניאלי, הציונות). ובכל זאת, קצת פרספקטיבה היסטורית רצויה כאן.
כאשר אנו מדברים על יפו, למה הכוונה? העיר העתיקה, הדיסנילנד המפוברק הזה שאין בו אף דייר פלסטיני אחד, ואולי אפילו אין בו דיירים בכלל. כלה עזובה, מופקדת בידי קומץ עשירים ותיירים. מקום בלי מכולת, בלי גן ילדים, בקיצור, מקום בלי חיים, יפה אבל מזויף, בלי לב. מקום למבקרים בלבד.
הנמל? יפו צמחה מסביב לנמל והתעשרה ממנו. הנמל היה מרכז חייה של כלת הים. היום הדייגים האחרונים בקושי מתפרנסים ממנו, הוא הופך למרכז בילוי, וספק כמה תועלת תצמח ליפואים מכל המפעל היאפי הזה שמתפתח שם. אין זכר לעבר הפלסטיני המפואר. נותר נרטיב אחד, של היהודים. כלת פלסטין נמחקה, ועצוב לי מאוד. מקום נחמד עבור תל-אביבים, זה כן. אולי נוכל לשטוף שם כלים ולמלצר, ואחרי זה ללכת הביתה.
מנשייה? נהרסה. כן, מסביב לתחנת הרכבת הטורקית קם מתחם בילוי יוקרתי, ובעיקר יקר. יפואים לא יראו שם הרבה. יפו היא ענייה. פעם מנשייה הייתה שכונה מעורבת, ערבית-יהודית, עממית במובן הפשוט והטוב של המילה. חיבור טבעי בין יפו לתל אביב, אזור מעבר. אך כל זה נמחק כלא היה.
שוק הפשפשים: היה שם רחוב על שם משפחתי, רחוב סיקסיק. ועד שנות השישים השם עוד היה קיים, אבל כמו שקרה בכל יפו, מחקו את שמות הרחובות גם שם, והיום קוראים לרחוב בית אשל. שם נחמד, אבל מה הקשר ליפו? שוק הפשפשים הפך אף הוא לאתר ליאפים, קצת זרוק, נחמד, אין לי דבר נגד האזור, אבל זה כבר לא יפו.
אני לא איש נוסטלגי, דברים משתנים, מתפתחים, אך יפו נהרסה, וממשיכה להיהרס. יפו הייתה מרכז תרבות והפכה לסלאם, למוזנחת. יפו הייתה גדולה, מרכז לכפרים מסביב לה: שיח? מוניס, סומייל, יז?ור, סלמה, אבו כביר (רק רשימה חלקית). כל זה לא קיים יותר, נמחק מהמפה, מהתודעה ואף מהזיכרון, וזה כואב. המגדלור של רדינג הוקם בתוך אזור של דייגים יפואים שהתגוררו שם ודגו בשפך
עג'מי, ג'באליה, לב יפו, שכונות שעוד נותרו, אבל השינויים שחלים בהן בשנים האחרונות, הג'נטריפיקציה המואצת שמוחקת לא רק את הזהות הפלסטינית של יפו, אלא מרוקנת אותה פיזית מתושביה הערבים. ואף מזייפת אותה. סגנון בנייה "ערבי? (כי זה יפה), אבל "כאילו,? ובעיקר ללא ערבים.
יפואיות זה משהו אחר, בלב, בנשמה, בתודעה, בתרבות, באוכל, בצלילים, ברוח, בריחות, בלבבות, בסבלנות ובקצב האחר של החיים. בתל אביב אני לא חש בבית. היא אחרת. זה לא שאני לא מחבב אותה, אבל היא לא יפו.
אין לי דבר נגד שינוי והתפתחות, אך במקום עתיק כמו יפו יש להתקדם בקצב זהיר, תוך כבוד אמיתי לעבר על כל המורכבות שלו, לא מתוך רצון לזייף את ההיסטוריה ולבנות משהו מזויף שיפו אף פעם לא הייתה. ויפו שאני מכיר, יפו שהיא כלת הים, נדרסת ונמחקת תחת רגליה הכבדות של התל-אביביות. כואב לראות כלה בוכה. אני יפואי, ואני לא מתכוון ללכת מפה. אני יפואי, לא תל-אביבי.
עומר סיקסיק (53), דור עשרים ביפו וגר בה כל חייו. בעל חנות לחומרי בניין וחבר מועצה מטעם סיעת יאפא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם