מרכז העיר הפך לשטח מופקר: סיכום שבוע ירושלמי
הרוצחים ששחטו השבוע את האמריקני המסכן לא לבד. כמוהם יש עוד עשרות, וזו רק שאלה של זמן עד הרצח הבא. איפה המשטרה? איפה המצלמות בזמן אמת? איפה האזרחים הטובים שידווחו לרשויות? לצערי, אין לי הפעם תשובות
את שני הטורים האחרונים פתחתי עם קצת חדשות טובות מהעיר. לא מעט אנשים שניאותו לקרוא אותם חשבו שמשהו קרה לי, אחד אפילו שאל אם התחלתי ליטול בקביעות פרוזאק לעידוד מצב הרוח.
"לא קרה לי כלום", עניתי למקטרגים. אחרי חמש שנים שבהן אני משחיז את עטי מדי שבוע ויורה ביקורות לכל הכיוונים, קטנוניות יותר או פחות, באמת שהיה לי חודש נחמד בעיר.
הופעה מעולה במגדל דוד, מסיבה נחמדה בבאסס, וכבר הדברים נראו לי טיפה יותר שפויים. אבל בירושלים כמו בירושלים, אין דבר כזה טוב שאינו מהול ברע, שמחה שלא נרטבת בעצב, אושר שלא מתחלף באימה.
לפני כשבוע נכנס כתב הפלילים של העיתון נרעש ונרגש למשרדי. "היה רצח בכיכר החתולות", הוא אמר לי, "שני נערים רצחו הומלס וברחו". האמת, לא הזדעזעתי. אני עובר מדי לילה באזור כיכר החתולות בואכה רחוב ריבלין. המראות קשים, בעיקר בקיץ.
המוני נערים מתודלקים, ששים אלי קרב, שוטפים את הרחובות, מחפשים סיבה לריב, שואפים לפרוק את תסכולם על הקרבן הבא. אני נותן סיגריה לכל זב חוטם שמבקש ממני, את חיי לא אגמור בגלל סיגריה. ואם כן, זה רק בגלל שעישנתי למוות ולא בשל סכין שננעצת בלבי. אז תסלחו לי אם
מה שכן פרט לי על העצבים החשופים זו האדישות של העוברים והשבים במקום. אף אחד לא הגיש עזרה לקרבן האומלל, איש לא נקף אצבע כדי לחייג שלוש ספרות למד"א. הלוואי שהיה אפשר לאתר את כל אותן חלאות שניגשו, הציצו ובסוף התעלמו, ולהאשים אותם בסיוע לרצח. זה לא יקרה כמובן. במדינה שבה מנהל בית ספר שמטריד מינית ומבצע מעשים מגונים מקבל שנה בפנים, אי אפשר לצפות ששלטון החוק ינעץ את שיניו.
מה שעוד מטריף אותי היא העובדה שהמשטרה אינה עושה מספיק כדי להשתלט על הכאוס במרכז העיר. נכון שאי אפשר למנוע כל רצח, אבל זה שאין מצלמות אבטחה במרכז העיר, למרות הבטחות חוזרות ונשנות, זה פשוט ביזיון. וזה שאין צי של שוטרים שיפטרל במרכז העיר זה עוד יותר ביזיון.
ניידת של מג"בניקים משועממים בכניסה לרחוב ריבלין אינה מספיקה, בעיקר שהם מתעניינים רק בערבים. צריכים פה יס"מניקים, פרשים, בלשים וכל מה שיש בארסנל של המחוז. צריכים לראות אותם, להרגיש אותם, לדעת שיש מישהו ששומר עלינו, התושבים השפויים שרוצים לעבור במרכז העיר ללא חשש דקירה או סקילה.
לפני כמה חודשים חבר טוב שלי התקשר אלי מלונדון. "אל תשאל, שדדו אותי בלסטר סקוור", הוא אמר לי. הופתעתי מאוד, הרי מדובר באזור מרכזי מאוד בלב לונדון. לאחר ששאלתי לשלומו ורווח לי כי זה נגמר בפנס בעין ובאובדן של 10 לירות סטרלינג בלבד, הוא סיפר לי כי לשוטרים לקח פחות משתי דקות להציל אותו ממלתעות השודדים.
השוטרים כמובן ראו את השוד מחדר הבקרה, שאליו אלפי מצלמות משדרות כל תנועה, ומיהרו למקום. ואצלנו? במחוז היו צריכים להתחנן לאחת המכללות הסמוכות לכיכר החתולות כדי לקבל את הצילומים מהרצח השבוע. יחי ההבדל הגדול. ולסיום, אם מישהו מבקש מכם סיגריה, תנו לו. אפילו שתיים.
הכותב הוא עורך זמן ירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם