מחפשים את המטמון: הנה הסיבה האמיתית לחפירות בת"א
שוב טרקטורים צהובים, שוב שיניים גדולות בתוך האדמה. ואז זה הכה בי: סוף-סוף הבנתי למה העירייה חופרת פה כבר שנים. בתל אביב, מתחת לאדמה, יש באיזשהו מקום אוצר. אתם יכולים לצחוק, אבל אני בטוח
אני עוקף את החופרת ויורד לחוף. נכנס למים. יחסית לחודש אוגוסט הים מתנהג השנה. רגוע, לא סוער מדי. גם המדוזות מתנהגות. איימו עלינו בנחילי חוטיות שיגיעו בגדלים של שלושה מטר החוטית. מרוב איומים הייתה תחושה של פלישה מהחלל האוקיאני בדרך, של חייזרים עגולים שיכבשו אותנו נחילים-נחילים. והנה כלום. הכול רגוע, נטול גלים, נטול מדוזות.
תענוג צרוף הרחצה הזאת אחרי הצהריים בים. פלא ששטייניץ עוד לא הטיל עליה מס. ובמבט מתוך המים על החוף, הפלישה היחידה שנראית זה הטרקטורים החופרים של העירייה. הם החייזרים האמיתיים פה, נחילים-נחילים צהובים. עם שיניים גדולות מברזל.
איזו התחלה של רעיון מנצנצת לי פתאום בראש בעניין החפירות. אני מסמן לבדוק אותו מאוחר יותר. כשאני יוצא מהמים אחרי כמעט שעה כבר חושך. אני הולך לכיוון מתחם התחנה. בפעם הראשונה שנכנסתי למתחם התחנה אמרתי שצריך להוריד את הכובע בפני העירייה. אמרתי, זה רעיון יפה. לא סתם יפה - רעיון גדול. ענק. אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד שאין כבוד בעירייה למורשת. הנה הם באים ופשוטו כמשמעו עושים היסטוריה. חיה ונושמת. לא הכול כסף בעיריית תל אביב.
הנה הראו לנו שלא הכול נבלע במירוץ המטורף של היום-יום. עיר שרוחשת כבוד לעברה תיתן כבוד לעתידה. כבוד. פשוט כבוד. והביצוע. איך עשו הכול בשושו, בלי לגלות, הפתיעו את כולם. וכשראיתי בכניסה את שחזור בניין התחנה והקרון והפסים, ממש רציתי
אחר כך המשכתי לטייל בתוך המתחם, והתחילה להתעורר אצלי ההרגשה שאולי בכל זאת אין סיבה למהר לחנות הכובעים. איך שנגמר הקרון הראשון ותצוגת התמונות ההיסטורית מימי התחנה של פעם שבפנים, נגמר לעירייה מההיסטוריה, ומכל פינה במתחם הסתערה עליי כמות מחרידה של בתי קפה וחנויות ומסעדות ועוד בתי קפה וחנויות ומסעדות. בכל פינה שאפשר וגם בכאלה שאי-אפשר נדחסו עוד חנות בגדים, עוד מיכל נגרין, עוד חנות סבונים, עוד חנות סנדלים, עוד שמונצעס כזה ועוד שמונצעס אחר.
חשבתי שזו בדיחה. שזה תכף ייגמר. שלקחתי פנייה לא נכונה, שיצאתי ממתחם התחנה ההיסטורי ותעיתי בדרך. חזרתי למרכז המתחם ולקחתי פנייה אחרת, וזה לא השתנה. לאן שסובבת את הראש ראית בית קפה, מסעדה או חנות. ואז תפסתי את זה. הם לא בנו שום דבר היסטורי. הם בנו קניון. פשוט קניון. זה היה כל כך שקוף, כל כך בוטה. הם אפילו לא התאמצו להעמיד פנים.
תלו כמה תמונות של התחנה הישנה בקרון רכבת והלכו. אפשר היה להקים שם מוזיאון נפלא שישקף את רוח התקופה הנהדרת והחשובה בתולדות העיר וישלב גם אפשרויות התרגעות, אבל העירייה לא התכוונה מלכתחילה לייצר איזשהו ערך מוזיאלי במקום הזה. הם בנו את השמאלץ הממוסחר הזה כי הם רצו קניון. עוד אתר לבידור זול, לחנויות ולמסעדות ולבתי קפה לעשות כסף על ההשכרה ועל הארנונה.
באמת הרגשתי טיפש באותו יום שחשדתי בעיריית תל אביב שעשתה מעשה ראוי להסרת כובע. וכשיצאתי מהים השבוע ועברתי ליד הטרקטורים, קראתי על השלטים שכאן חופרים חניון חדש לבאי התחנה, ואז נפל לי האסימון. הרי זה לא הגיוני לחלוטין שיחפרו כאן חניון, חשבתי. כבר בנו חניון לתחנה המסכנה הזו, ויש בצמוד את חניון חוף מנטה ריי הגדול, ויש את כל חניוני סוזן דלל הצמודים. יש די חניה לכל באי הסביבה. אפילו עירייה לא הגיונית כעיריית תל אביב לא יכולה להחמיץ את העובדה הגלויה הזו - אז למה הם חופרים? למה שוב הם שולחים דחפורים לפצוע את האדמה האומללה הזאת? למה?
ואז - וזה הרעיון שנצנץ בי כשהייתי בים, ועכשיו קיבל את צורתו המושלמת - הם חופרים כאן, הם עושים את המעשה הלכאורה בלתי הגיוני הזה - ושימו לב קוראים נכבדים, עכשיו הבנתי את זה בדיוק - כי הם מחפשים אוצר. זהו. באדמה הזאת של תל אביב יש אוצר והם חופרים כדי לחפש אותו. בגלל זה הם עשו את הכאילו שחזור הזה של התחנה, כדי שיהיה להם תירוץ לחפור חניון שלא צריך אותו, כשלמעשה הם מחפשים אוצר.
אין הסבר אחר להתנהגות הלא הגיונית של עיריית תל אביב. ואתם בטח אומרים, הוא יצא מדעתו הברוש הזה, אבל אם תחשבו לעומק תראו שאני צודק: זה מסביר את ההתנהגות של העירייה בכל השנים האחרונות בכל העיר. זאת הסיבה שהעירייה חופרת בכל העיר בלי הפסקה באדמה, למשל ברחוב אבן גבירול.
בתל אביב, מתחת לאדמה, יש באיזשהו מקום אוצר. אולי נפט. בגלל זה ראש העיר חופר מתחת לאדמה בכל פינה בעיר. הוא אומר שהוא משפץ, אבל האמת שהוא מחפש נפט. או גז. אין הסבר אחר להתנהגות שלו. רק חיפוש אחרי אוצר יכול לגרום לו ככה להפוך את כל העיר. זה מדעי. אני בטוח. קראתי את זה בספרים. אתם יכולים לצחוק, אבל אני יוצא עכשיו עם טורייה לחצר. אל תבואו אליי אחר כך בבכי לנדבות כשאני אהיה רוטשילד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם