לא בלי אבי: יצהר פרלמן בן ה-6 מספר על השבועות בלי אבא
הטראומה של מעצר אביו הותירה אותותיה אצל יצהר פרלמן בן ה-6 מגבעת וושינגטון. הוא הכין לעצמו משחקים הקשורים לבריחה מהכלא, נכנס לפאניקה כאשר אמו יצאה מהבית לכמה דקות ולא יכל לשחק במחשב, שהוחרם על ידי חוקרי השב"כ. אתמול (א') שב האב חיים פרלמן הביתה
מדהים כמה מהר יכולים חיים של משפחה להשתנות מן הקצה אל הקצה. לפני כחודש וחצי נכנסה משפחת פרלמן, שחיה עד אז חיים שלווים למדי ביישוב הדתי במכללת גבעת וושינגטון, למערבולת. זאת כאשר האב חיים נעצר על ידי השב"כ בחשד לארבעה מקרים של רצח פלסטינים, ואף כונה בכלי התקשורת השונים בתואר "המחבל היהודי".
מאז כבר הספיק בית המשפט למתוח ביקורת קשה על המשטרה והשב"כ,
לפני כחודש וחצי, טרום הסחרור של חייהם, ההתרגשות אצל הפרלמנים הייתה גדולה. לא רק מהסיבה שזה עתה נולד בנם השלישי יאיר, אלא גם בגלל שבנם הבכור, יצהר, עמד לעלות לכיתה א'.
ההורים, חיים וקרן, החליטו לשלוח את יצהר לבית הספר התורני "תורת החיים", הנמצא ביישוב הסמוך יד בנימין. הבעיה הגדולה שהעסיקה את חייהם באותה התקופה, למרבה האירוניה, הייתה השאלה האם הילד יתקבל לבית הספר.
מדובר היה בעניין מסובך, מפני שאחת מדרישות הקבלה לבית הספר היא לדעת לקרוא עברית באופן שוטף. ההורים שמעו על הקריטריון הזה מאוחר, כחצי שנה לפני פתיחת הלימודים, והחלו במרוץ נגד הזמן כדי ללמד את יצהר קרוא וכתוב כדי שישלים את הפער.
אבא חיים ישב איתו שעות רבות במהלך היום ולימד אותו לקרוא ולכתוב. במשך שלושה חודשים יצהר הקשיב ולמד, עד אשר הוריו הרגישו שהוא מוכן למבחני הקבלה לבית הספר.
70 תלמידים היו מועמדים להתקבל לבית הספר "תורת החיים", אך רק 40 מהם הצליחו לעבור את מבחני הקבלה. יצהר פרלמן, שלמד לקרוא במהירות מעוררת התפעלות, היה ביניהם.
"היה יום אחד, לפני כמה חודשים, שבו חיים לקח את יצהר ל'צומת ספרים'", נזכרת האם קרן השבוע. "יצהר ביקש ממנו שיקנה לו את הספר של 'צעצוע של סיפור'. חיים אמר לו שהוא מוכן לקנות לו את הספר, בתנאי אחד: שיצליח לקרוא עמוד שלם מתוכו.
"אז ככה הם ישבו שם בחנות, במשך שעה, עד שיצהר קרא את כל העמוד, וחיים, כמובן, עמד בהבטחה שלו וקנה לו את הספר. הוא קורא מאוד יפה. יצהר הוא ילד מאוד מיוחד וחכם".
אחת הפעולות הראשונות שעשה יצהר עם יכולת הכתיבה החדשה שרכש הייתה מכתב מיוחד שהכין עבור הסבא והסבתא שלו, הוריה של אמו קרן. במכתב הוא השתמש באוצר המילים שלו כדי לספר להם כמה הוא מתרגש מהעלייה הצפויה לכיתה א'.
אלא שהסבים לא זכו לקרוא מכתב זה, כיוון שלפני שהספיק להעביר להם את המכתב, הגיעו לבית המשפחה חוקרי השב"כ. בין שאר החפצים שנהרסו ונקרעו במהלך הביקור של החוקרים, היה אותו מכתב תמים שכתב הילד.
הלימודים בבתי הספר התורניים מתחילים, שלא כמו בחינוך הממלכתי, על פי לוח השנה העברי - לא ב-1 בספטמבר, כי אם בתאריך א' באלול. הציפייה בבית משפחת פרלמן לעלייה של יצהר לכיתה א' רק גדלה לאחר שהצליח להתקבל ל"תורת החיים". אבל דווקא אז התהפך עולמם, כאשר האב חיים נעצר, ויצהר כבר לא רצה ללכת לבית הספר.
היום הראשון שלו ללימודים בכיתה א' היה לפני כשבועיים. חיים פרלמן עוד היה במעצר, תחת חקירות השב"כ, והאמא קרן היא זאת שלקחה אותו לבית הספר. כבר כשנסעו לכיוון בית הספר ביישוב יד בנימין, היא הבינה שזאת לא הולכת להיות משימה פשוטה להשאיר אותו שם. יצהר לא הסכים לצאת מהרכב בלעדיה, ולאחר מכן, לא הסכים לשחרר את ידה כאשר עמדו בשער.
"כל שאר הילדים הגיעו לבית הספר באותו היום יחד עם האבות שלהם", מסבירה קרן. "בכלל, יצהר מאוד קשור לאבא שלו. היה קשה מאוד לעזוב אותו שם ביום הראשון וזה לא הלך ונעשה קל יותר גם בימים הבאים. אני חושבת שמתוך שבועיים של לימודים, הוא הלך לבית הספר אולי ארבעה ימים".
לפני תחילת הלימודים, קרן רצתה ליצור קשר עם המורה של יצהר בבית הספר כדי לדבר איתו על הילד, אבל לא הצליחה כיוון שאנשי השב"כ החרימו גם את הטלפון הנייד שלה, בו שמרה את המספר.
למרות זאת, אנשי הצוות המקצועי ב"תורת החיים" היו מעודכנים היטב במצב הרגיש של הילד, מן הסתם, דרך אמצעי התקשורת. התלמידים האחרים בכיתתו של יצהר לא ממש יודעים על כל המהומה סביבו ולא שואלים אותו שאלות בנושא, אבל המורים יודעים ומתייחסים בהבנה להיעדרויות שלו מימי הלימודים.
בכיתה יושב יצהר מאחור, בשורה האחרונה. "אני לא אוהב לשבת בהתחלה של הכיתה", הוא אומר בחיוך שובב, "יותר כיף לשבת שם, מאחורה, רחוק מכולם".
זמן קצר בלבד הספיק יצהר לבלות בבית הספר עד כה. הוא לומד שם בשלושה מקצועות עיקריים: עברית, חשבון וכמובן, תורה. "המקצוע האהוב עליי הוא חשבון, כי מספרים זה כיף", הוא מדווח. "אני גם יודע לקרוא כמו הגדולים ומבין את כל מה שאני קורא".
שלושה ילדים יש לזוג פרלמן. הבכור הוא יצהר בן השש, אחריו טוהר בת השלוש, והצעיר ביותר הוא יאיר, בסך הכל בן שלושה חודשים. כאשר הגיעו חוקרי השב"כ לבית המשפחה בגבעת וושינגטון, יצהר לא היה שם.
בהמשך הסבירה לו קרן את פשר ההיעדרות של אביו: "המשטרה לקחה את אבא כדי לשאול אותו כמה שאלות, וכשהם יסיימו, הם יחזירו אותו אלינו". אבל יצהר, ילד פיקח, הבין שמשהו כאן לא בסדר. עד מהרה הוא הפך למודע מאוד למצב סביבו, למרות שאיש לא ישב וסיפר לו מה בדיוק קורה.
יצהר אומר שכאשר יגדל, הוא רוצה להיות צייר. בשבועות האחרונים, הוא מנצל את כישרון הציור שלו כדי להביע את רגשותיו: הוא צייר מספר ציורים שבהם רואים את אביו בכלא. הוא גם הכין לעצמו משחקים שמתארים בריחה מתא המעצר.
באחד הימים, לאחר מעצרו של חיים, יצאה קרן לביתה של אחת השכנות, כדי להשתמש במחשב שלה. באותו הזמן, יצהר עדיין ישן במיטתו. כעבור כמה דקות, הוא התעורר וגילה שהוא נמצא לבד בביתו. אחרי הטראומה של מעצר אביו, הילד נבהל והחל לרוץ לכל אורך היישוב כדי לחפש את אמו. הוא הגיע עד לשומר המוצב בכניסה ליישוב ושאל גם אותו האם ראה את אמו.
כאשר שמע ממנו תשובה שלילית, רץ יצהר בחזרה אל הבית, עם עיניים נפוחות מדמעות של היסטריה, ובדיוק אז, ראה את אמו נכנסת אל הבית והתנפל עליה בחיבוקים. רק שעה ארוכה לאחר מכן, הוא החל להירגע, שחרר אותה מאחיזתו והסכים לנגב את הדמעות.
משפחת פרלמן גרה ביישוב גבעת וושינגטון כבר חמש שנים. חיים למד במכללה לתואר בחינוך גופני, ולפני מעצרו, הוא תכנן להמשיך את הלימודים לשנה רביעית בחינוך מיוחד.
כמורה בהכשרתו, חיים בכלל רצה שיצהר ילמד בחינוך ביתי, כדי שהוא עצמו יוכל להקדיש לבנו את מלוא תשומת הלב. לפי תפישתו, הוא לא יוכל לקבל את אותה תשומת הלב ממורה בכיתה של 30 או 40 תלמידים.
בסופו של דבר החליטו ההורים לרשום אותו לתורת החיים, אבל הוא, כאמור, ממעט להגיע לבית הספר. את עיקר זמנו בימים אלה מעביר יצהר במשחקים עם הילדים האחרים ביישוב.
"יש לי הרבה חברים", אומר הילד, "אז אנחנו משחקים כאן בכל מיני משחקים. עכשיו אין לי מחשב בבית, כי ה'שב"כים' לקחו לי אותו, וזה חבל, כי אני ממש טוב במרוצי מכוניות. בינתיים אני משחק הרבה בגולות שלי. אני גם ממש אוהב לטפס על עצים ולרכב על אופניים. ואני כבר ילד גדול, נוסע בלי גלגלי עזר".
גם בבית הספר אתה משחק עם החברים?
"כן. יש לי הרבה חברים גם בבית הספר. החלק הכי כיף בבית הספר זה ההפסקה. אני הכי אוהב לשחק גולות בהפסקות, כי אני השחקן הכי טוב. אני מנצח את כל הילדים האחרים ויש לי כבר קופסא ענקית של גולות מכל הנצחונות שלי".
לפני כשבוע וחצי השתחרר חיים פרלמן מהמעצר במרתפי השב"כ ועבר למעצר בית בבית הוריו המתגוררים ביישוב תקוע ביהודה ושומרון. מאז התקיים דיון נוסף בעניינו ואתמול (א') שוחרר ללא כל תנאים מגבילים לביתו בגבעת וושינגטון. לזה קיוו בני משפחתו לאורך כל הימים האחרונים.
המפגש בין הילדים לאבא, לאחר חודש שבו לא התראו, היה מרגש במיוחד. הם קפצו עליו עם חיבוקים ונשיקות, ולא הסכימו להיפרד ממנו.
עוד בתקופת מעצר הבית, הכין יצהר בית מקרטון והעניקו לאביו. הוא השקיע שעות ארוכות בעבודה על המתנה המיוחדת מעשה ידיו. חיים מאוד התרגש לקבל את היצירה והניח אותה על מדף בולט בבית הוריו.
בינתיים, חוץ ממשחקים, יצהר נהנה גם מהיכולת שהקנה לו אביו, קריאה. בגיל שש, ועוד לפני שנכנס ממש לכיתה א', הוא כבר נהנה לקרוא ספרים. "העץ הנדיב" ו"מעשה בחמישה בלונים" כבר מאחוריו, "צעצוע של סיפור" שאבא קנה לו הוא הספר הבא בתור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם