ארץ הנרדפים: רעייתו של חיים פרלמן מדברת
אתמול קיבלה קרן את פני בעלה, שכונה "המחבל היהודי", ושוחרר למעצר בית. היא משוכנעת שהשב"כ תפר לו תיק. "לא יכול להרוג עכבר"
כל חבריו לכיתה קפצו בהתרגשות מהמכוניות של הוריהם בדרך אל יומם הראשון בבית הספר, אבל ביום שבו נקבע דיון בהארכת מעצר שישית של אביו, חיים פרלמן - שנעצר לפני כחודש על ידי השב"כ בחשד שרצח ארבעה ערבים בדקירות סכין ופצע שבעה נוספים - יצהר לא רצה לעזוב את האוטו הקטן של אמו קרן.
"קשה לו מאוד", סיפרה קרן אחרי שיהודה גליק, מנכ"ל מכון המקדש בירושלים, שליווה את בנו בן ה-19 לישיבה המקומית, הבחין במצוקתו של הילד והצליח, תוך כדי משחק, להכניס אותו לכיתה. "לא ממש הסברתי לו איפה אבא. רק אמרתי לו שלקחו אותו כדי לשאול אותו שאלות, וכשהוא יסיים לענות על הכל הוא יחזור. הוא אומר לי שהוא לא מוכן לדבר על אבא, אבל כשראיתי שהוא משחק בלשחרר את אבא מבית הסוהר, הבנתי שברור לו איפה חיים נמצא".
חיים ואשתו קרן מתגוררים ביישוב גבעת וושינגטון הסמוך ליד בנימין, שם לומד בנם. ביום רביעי הפכה קרן פרלמן לכוכבת של ממש ברחבת בית הספר. רבים מהעוברים ושבים, הורים ששלחו את ילדיהם לבית הספר ותלמידי הישיבה הסמוכה, עצרו לידה ובירכו אותה "ברכה והצלחה". אחד מהם אף הוסיף "בעזרת השם שהכל ייגמר עוד היום", ולא ידע כמה צדק. בית משפט השלום בפתח תקווה הורה לשחרר את חיים פרלמן למעצר בית, וביום חמישי אף נדחה ערעור המשטרה בעניין. פרלמן נשלח למעצר בית בן 15 יום בבית הוריו.
בחזרה ליום רביעי בבוקר. הבוקר של קרן, שהתחיל בהבאת בנה הבכור לבית הספר, המשיך בחזרה מהירה אל הקרוואן המשפחתי בגבעת וושינגטון כדי להניק את התינוק יאיר בן הארבעה חודשים. קרן, שמלווה כל הזמן בפעיל הימין איתמר בן גביר, לחוצה מאוד. "היום זה היום הכי גורלי במעצר של חיים", היא אומרת ומנסה לשאוב מבן גביר תקווה.
את הרגעים הביתיים הספורים עד היציאה לבית משפט השלום בפתח תקווה, לדיון בהארכת המעצר, קרן מבקשת לנצל לתפילה. החברות הרבות שמקיפות אותה כל הזמן מאז שחיים נעצר שומרות על יאיר התינוק ועל טוהר בת השלוש, וקרן פורשת הצדה ומתפללת.
תוך כדי כך, כשנשמע צפצוף בתוך הקרוואן, היא נדרכת. כשמתברר שמדובר בסך הכל בביפר של הצלם, היא נרגעת
"עד עכשיו יש לי כל מיני צפצופים לא ברורים ממכשירים חשמליים בבית. אני מרגישה כמו בבית האח הגדול. השבוע ראיתי סרט במחשב ופתאום המסך התחיל להבהב, הכל שם התעוות. בטוח עדיין עוקבים אחריי".
חיים וקרן פרלמן הכירו לפני תשע שנים, כשהיו פעילים בתנועת הנוער של כהנא. "חיים היה רכז הנוער ואני הייתי נערה צעירה", היא נזכרת, "הייתי באה בטרמפים מהבית של ההורים שלי בפרדס חנה כדי להשתתף בפעילויות שחיים היה מארגן, כמו הפגנות, הסברה או חלוקת סטיקרים. ממש הערצתי אותו בגלל המסירות שלו למען ארץ ישראל".
למרות המותג "כהנא", שנשמע מאיים, קרן מדגישה שחיים הוא בחור עדין. "חיים נחשב לרכז נוער חנון. כולם אמרו שהוא מוכן לעשות רק פעילויות פרווה ואצלו הכל היה חוקי. הוא היה מאוד לא מרוצה אם החבר'ה היו משתוללים בהפגנות".
זה לא ממש לא מסתדר לי. איך דווקא עליו נפלו האשמות כל כך כבדות?
"הכל כסף. חיים רצה כסף, ולכן עשה טעות קשה וקשר את עצמו לדברים שאין לו כל קשר אליהם. זו הסיבה היחידה לחשוד בו, אבל אין בחשדות כלום. הכל קרה ממצוקה כספית קשה ולא יותר". קרן מבקשת לספר סיפור, שמבחינתה מהווה הוכחה לכך שחיים אינו מסוגל לפגוע באיש.
"לפני כמה שנים הוא למד בישיבה והייתה להם בפנימייה מכה של עכברים. חיים מצא מלכודת עם עכבר תפוס, ולכולם היה ברור שהולכים להטביע את העכבר במים. חיים הלך עם המלכודת לשירותים, אבל פשוט לא היה מסוגל להרוג את העכבר. במקום זה הוא הלך ברגל דרך מאוד ארוכה עד לאיזו מזבלה אזורית, כדי לשחרר בה את העכבר חי. בנאדם כזה יכול לרצוח אנשים עם הידיים?".
לאחר כשנה וחצי של היכרות, חיים וקרן נישאו. בתחילה התגוררו ביישוב תפוח שבשומרון. אף שגרו ביישוב המזוהה עם אנשי כהנא, קרן אומרת שמיד אחרי החתונה חיים חדל להיות פעיל. "הוא רצה להתמקד בפיתוח החיים שלו. כמה חודשים אחרי החתונה הוא כבר לא עשה כל פעילות".
לאחר כשלוש שנים החליט חיים לממש את מה שקרן מכנה "החלום" וללכת ללמוד. "הוא התלבט בין חינוך גופני לעבודה סוציאלית", היא נזכרת, "כי כל המטרה שלו היא לעבוד עם אנשים ולעזור. בסוף הוא בחר בחינוך גופני". בני הזוג עקרו מהשומרון ועברו להתגורר במכללה הדתית בגבעת וושינגטון, הסמוכה לגדרה. "זה היה מעבר מאוד לא קל כי עזבנו את הכל - אווירה, חברים וסביבה מוכרת, כדי שחיים יוכל ללמוד".
בנקודה הזו, לטענתה, התחילו הצרות. כדי להתחיל ללמוד נטל חיים הלוואה מותנית ממשרד החינוך, שאותה, על פי ההסכם, הוא לא צריך להחזיר אם יעבוד כמורה במשך שלוש שנים. "חיים היה בטוח שלא תהיה בעיה והתחיל ללמוד בשמחה רבה. הוא נחשב לתלמיד הכי חנון מכולם, היחיד שמגיע לכל השיעורים וממש בעניין של ללמוד". קרן מספרת שהתקשו להתקיים מבחינה כלכלית, ולמרות זאת "חיים התחיל במקביל עוד תואר בחינוך מיוחד, וההוצאות שלנו היו גדולות. הצורך והמחסור בכסף היו באוויר כל הזמן".
זימון שקיבל למשרד החינוך לפני כשנה טרף את כל הקלפים. קרן: "יום אחד בקיץ שעבר חיים מקבל הביתה מכתב, שאומר לו שהוא לא יכול להיות מורה כי יש לו עבר פלילי. הוא לא הבין מאיפה זה בא לו".
מה זאת אומרת לא הבין, הוא לא ידע שיש לו עבר פלילי?
"הוא ידע, אבל זה היה בגלל כל מיני עניינים של הפגנות. שום דבר של אלימות, הכל במסגרת המחאה הלגיטימית. בזמן הגירוש מגוש קטיף הוא נעצר וכך גם בלוויה של הרב בנימין וטליה כהנא, אבל לא דבר קיצוני".
ייתכן שהאיש שמשרד החינוך הגדיר "בעל עבר פלילי" הוא הדוקר הסדרתי?
"אל תשווה בכלל. זו מחאה לגיטימית, וגם אז, כשחיים קיבל את העונש הוא קיבל עליו את הדין. מה הקשר בין להיות פעיל ימין שמפגין ובין לרצוח אנשים עם הידיים?". חיים, שלדברי קרן היה המום מההתנפצות הלא צפויה מבחינתו של חלום ההוראה, פנה לוועדת ערר מיוחדת של משרד החינוך.
"הוא הגיע לוועדה וכל ארבעת החברים המקצועיים בה הסכימו לאשר שהוא יהיה מורה, אבל מי שמנע את זה ממנו הוא קצין הביטחון של המשרד. כנראה בהנחיית השב"כ הוא הטיל וטו". האיסור על חיים לעסוק בהוראה סיבך אותו בצרה כספית נוספת, כיוון שללא משרת הוראה, ההלוואה שנטל מהמשרד לא תהפוך למענק, ויהיה עליו להחזיר אותה.
שיחת הטלפון הזו, כך נדמה, הייתה למעשה הזמנה למפגש הראשון בין חיים פרלמן לאיש שירות הביטחון הכללי, פגישות שהלכו ונעשו תכופות ומשמעותיות יותר. "הם כל הזמן גרמו לו לרצות עוד על ידי כך שהפינוקים כל פעם גברו", מסבירה קרן ומפרטת: "בהתחלה המפגשים היו בבתי מלון באשקלון, אחרי זה עברו לתל אביב ואחר כך לבתי המלון הכי מפוארים שיש. כל פעם פתחו לו שולחן ואכלו ארוחות פאר. גם הכסף שנתנו לו, זה התחיל מ-800 שקל בפגישה הראשונה ועלה עד ל-1,500 שקל לפגישה".
רוב הזמן קרן לא הייתה מודעת לקשר של בעלה עם מפעילי השב"כ. את מקור הכסף שהביא הביתה הסביר בחוגים שהוא מעביר לילדים באשקלון. "המצב הכלכלי שלנו היה מאוד בעייתי", מתארת קרן, "וחיים התעקש שלא ניעזר בהורים. לכן, כשפנו אליו מהשב"כ הוא הרגיש שאין לו ברירה".
יום אחד, אחרי שש פגישות שקיים עם מפעיליו, חיים לא הצליח להסתיר עוד מקרן את הסוד, וסיפר לה כי הוא עומד בקשר עם השב"כ. "בהתחלה כעסתי", היא מספרת." אמרתי לו שאנחנו לא רוצים את הכסף המגעיל שלהם, אבל מהר מאוד זה הפך לתחושה של כאב על חיים, שהיה צריך לעבור את זה לבד והכל בגלל הדאגה הכספית שלנו".
מה הוא סיפר לך על הפגישות האלה?
"זה התחיל מזה שהם אמרו לחיים שהם רוצים לשמוע עליו ולהכיר אותו. אחרי כמה פגישות הם התחילו לומר לו'די עם הדיבורים על הלימודים שלך, אנחנו רוצים משהו מעניין באמת'".
ומה הוא אמר להם?
"הוא אף פעם לא אמר להם 'אני עשיתי ככה וככה', אבל חיים היה מאוד תלוי בכסף שלהם, אז הוא שיחק איתם קצת. הוא אמר דברים כמו'אם אני שותה את כוס המים הזו, זה אומר שאני יודע מי הרוצח באירוע מסוים'. לפני המעצר הוא הסביר לי שהוא היה חייב למשוך אותם כל פעם עוד קצת, כדי שירצו להמשיך להיפגש ולשלם. הוא רצה לנצל אותם".
הוא באמת חשב שהוא יכול לנצל את שירות הביטחון הכללי?
"כנראה שכן".
הוא כזה תמים?
"חיים מאוד תמים. הוא לא הבין איזו שטות הוא עושה כשהוא בכלל נמצא איתם בקשר, בטח כשהוא מספר להם על דברים שהוא כאילו קשור אליהם. הוא רצה את הכסף שהיה חסר לנו ולא הבין מה ההשלכות של זה".
לאחר שחיים התוודה בפני קרן על פגישותיו עם השב"כ, החליטו בני הזוג יחד כי חיים ייפגש פעם אחת נוספת עם מפעיליו ויודיע להם על ניתוק הקשר עמם. ואכן, כפי שסיכם עם קרן, בפגישה השביעית עם מפעיליו הודיע חיים כי הוא לא מעוניין להמשיך את הקשר. באופן מפתיע גם על הפגישה הזו הוא קיבל תשלום של 500 שקל.
למרות בקשתו המפורשת של פרלמן, ולמרות הרושם שמפעיליו נתנו לו כאילו הם מצטערים על רצונו לנתק איתם את הקשר אך מכבדים זאת, בשב"כ החליטו להמשיך את הקשר עם פרלמן ללא ידיעתו. "יום אחד, לא הרבה זמן אחרי הפגישה האחרונה של חיים איתם, הגענו לאוטו ועל השמשה הודבקה מודעת דרושים - מחפשים מדביק מודעות לשעות הלילה", מספרת קרן.
"זו עבודה בדיוק כמו שחיים היה עושה פעם, הוא טוב בזה, וזה מתאים כי ביום אפשר ללמוד ובלילה לעבוד. מאוד התלהבנו וחיים מיד יצר קשר, אבל כבר בפעם הראשונה, כשהוא פגש את שלושת האנשים מהחברה של המודעות, הוא חזר הביתה ואמר לי 'קרן, הם שב"כניקים'".
איך הוא ידע?
"ביום הראשון שפגשו אותו הם שאלו 'מה שלום ההורים שלך בתקוע?' בלי שהוא אמר על זה מילה". חיים סיפר לקרן על שלושה האנשים שנראו לו חשודים, ואף שהחברה שבבעלותם עסקה לכאורה בהדבקת מודעות, הם כלל לא ידעו כיצד לבצע את המלאכה. כשגבר חשדו של פרלמן, הוא החל להקליט אותם. "קנינו מחזיק מפתחות מקליט, וכל לילה חיים היה הולך לעבוד כשזה עליו ומקליט את כל השיחות שלהם. כל לילה בשתיים הוא היה חוזר הביתה ומשמיע לי את ההקלטות. היינו יושבים ולא מאמינים שזה קורה לנו", היא מספרת.
אותן הקלטות, שבסיוע חבריו נועם פדרמן ואיתמר בן גביר יציפו את כלי התקשורת לאחר מעצרו, מגוללות מסכת ארוכה ומפוקפקת של ניסיונות דיבוב, כשבחלק מהמקרים התחושה היא של הדחה לביצוע פשע. כך לדוגמה, באחת ההקלטות נשמע המדובב "דדה" מסביר לפרלמן כיצד ניתן לרצוח את השייח ראאד סלאח בקלות יחסית.
בשלב הזה, כאשר פרלמן כבר בטוח שמדובר באנשי שב"כ, הוא פונה לחבריו, פדרמן ובן גביר. פדרמן נחשב לגורו של פעילי הימין בכל הקשור להתמודדות עם נייונות גיוס וחקירות שב"כ, ובן גביר הוא מאסטר התקשורת של הימין. השניים, שמבינים מהר מאוד את הסיפור, בונים יחד תוכנית מדוקדקת לניהול המערכה. פרלמן מתודרך היטב כיצד יוכל לעמוד בחקירת שב"כ ממושכת וקובצי ההקלטה שביצע למדובבים משוכפלים במספר עותקים ומפוזרים בנקודות שונות.
זמן קצר לאחר מכן, בהנחיית פדרמן ובן גביר, מודיע פרלמן לחבריו החדשים כי אינו חש בטוב ולא מתכונן להגיע לעבודה. "הם הגיבו לזה בלחץ חריג", נזכרת קרן, "היה לנו ברור שמהר מאוד יבואו לעצור את חיים".
פחות משעתיים לאחר ההודעה על המחלה, הגיעו לקרוואן של קרן וחיים תשעה אנשי שב"כ והחלו לבצע בו חיפוש מדוקדק. "הדבר שהם חיפשו אחריו הן ההקלטות שחיים עשה לדדה", אומרת קרן. אנשי השב"כ מצאו חלק מהן, מה שלדברי קרן שימח אותם מאוד. חוקרי השב"כ לא ידעו שהפעם פעילי הימין הקדימו אותם ודאגו מראש לפזר עותקים של ההקלטות בכמה מוקדים.
מאז, באמצעות החומרים שאספו מראש, דאגו פעילי הימין לקמפיין תקשורתי אדיר. אפשר לשער שללא הקמפיין התקשורתי וההכנה המקדימה לחקירה, שבזכותה פרלמן ממשיך לשתוק בחדרי החקירה של השב"כ גם אחרי חודש, מצבו המשפטי והתדמיתי היה קשה מאוד.
בחודש שבו חיים עצור, קרן אינה לבד אפילו בלילה. חברותיה מגיעות אליה מדי יום כדי לעזור לה עם הילדים, ועושות ביניהן תורנות של לינת לילה. ביום רביעי בצהריים, הורה השופט נחום שטרנליכט על שחרורו של פרלמן למעצר בית.
בקשת עיכוב הביצוע שהגישה המשטרה דחתה את המפגש בין פרלמן ומשפחתו ביממה אחת בלבד. עוד לפני שהחליט בית המשפט המחוזי, ביום חמישי, לדחות את ערעור המשטרה, הריחה קרן את חירותו הקרובה של בעלה. "אני מאמינה שממש בעוד כמה ימים חיים יחזור הביתה. היום הוא ראש חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. נקבל אותו במסיבה גדולה, ואז רק נרצה לחזור לחיים השקטים שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם