שופרא דשופרא: 4 משוגעים לדבר משדרים בארמית לכל העולם
אחת לשבוע, בתחנת רדיו קטנה בחולון, נפגשים שלושה גברים ואישה ומעבירים שידור בארמית. כתבתנו הצטרפה לשידור, ולמדה שאברהם אבינו דיבר ארמית שוטפת ושמיליון איש בעולם דוברים את השפה, שפעם הייתה האנגלית של העולם. בונוס: האזינו לקטע מהתוכנית
הם כולם בני חמישים פלוס, והם דוברים שפה שנדמה היה שכבר עברה מן העולם. "אנחנו לא מחיים את השפה רק בעזרת הרדיו, אלא יש לנו עמותה בשם 'נוטרי הארמית המדוברת ומורשתם'", מספר אברהמי בגאווה. "אני יושב הראש של העמותה, דליה היא חברה בעמותה ואילו משה מייצג אותנו והוא זה שיזם את השידורים ברדיו רדיס איןשמשדר באינטרנט ובאפיק 87 בהוט".
"ארבעתנו באים לפה כל יום רביעי", מספר טווקולי, בעודו דואג לכולם לשתייה חמה. "אנחנו עוזבים את הכול, את העבודה, הילדים, לא נחים וישר באים לפה". כשהוא אומר "פה" הוא מתכוון למקום שממנו רדיו רדיס אין משדר, תחנת רדיו קטנה הממוקמת מול בית החולים וולפסון בחולון.
המקום עצמו קומפקטי מאוד, שני חדרים, האחד משמש לפינת שתייה ופינת ישיבה והשני משמש כאולפן הרדיו שעל קירו האחד תלוי דגל ישראל ועל קירו השני תלוי ציור של נביאי ישראל, וכמובן לא לשכוח את השולחנות העמוסים בשלל משדרים וציודים אלקטרוניים שבזכותם קולם ודעותיהם של השדרנים מגיעים לכמה שיותר בתים.
הארמית הינה שפה שמית עתיקה שמדוברת ברציפות מאז האלף הראשון לפני הספירה. הארמית של ימי קדם במזרח התיכון ובמרכז אסיה הייתה משולה לאנגלית של ימינו אנו – שפה בינלאומית שבלעדיה קשה מאוד להסתדר.
נכון להיום מיליון אנשים דוברים את השפה וזו השפה השמית השלישית המדוברת בעולם, לצד הערבית והעברית. אך בניגוד לערבית ולעברית, השפה הזו הולכת ונעלמת מהעולם, וייתכן ולא ירחק היום בו היא תהיה עוד אחת ממאות השפות המתות שהיו ואינן.
כדי למנוע את מות השפה, קמה העמותה שמטרתה העיקרית היא תיעוד השפה ושימור האוצר הלשוני של הארמית המדוברת והכתובה בת זמננו, ריכוז כְתבים, ספרים, מסמכים ויצירות קודש הנוגעות למורשת המפוארת של יהודים שחיו במשך דורות רבים בכורדיסטאן האיראנית. "אנחנו גם רוצים שמוסדות המדינה יכירו בשפה הארמית כרשות", מוסיף אברהמי.
למה הכוונה שיכירו כרשות?
"ניקח כדוגמא את האידיש", אומרת עזיזי. "שומעים אותה בבתי הספר, במחזות, בלימודי תורה, היא מוכרת בארץ. אבל ארמית לא, וגם ארמית היא שפה בה דיברו היהודים, אז למה שמוסדות המדינה לא יכירו גם בה?".
מה ההבדל בין הארמית המדוברת לבין המקראית?
"המקראית היא בעצם ארמית ספרותית, היא קבועה מראש, קשה להבינה, לעומתה הארמית המדוברת היא שפה חיה, מדברים בה, נושמים אותה. היא שפה זורמת".
קורורי מוסיף בהומור: "במילים אחרות היא בעצם שפת רחוב". הבדיחה של קורורי מקפיצה את ארבע הנפשות היושבות סביבי בתחנת הרדיו: "זו לא שפת רחוב, זו שפת אבותינו!", מתקנת אותו חזיזי, "ואם תשימי לב למילים, את תביני את מה שאני אומרת".
אה? אני אבין? אבל אני לא דוברת ארמית.
עזיזי צוחקת, "לא חשבתי שאת דוברת ארמית, אבל הארמית מאוד קרובה לעברית. בואי אני אלמד אותך משהו בשפת הארמית, 'את רבה חלטאת'. נסי להבין את משמעות המילים ותביני שאמרתי שאת מאוד מתוקה (בשלב הזהז חיוך גדול מכסה את פניי, קיבלתי מחמאה, כבר היה שווה לבוא לפה). לדוברי העברית מאוד קל ללמוד את השפה".
אברהמי: "אלה שפות שיושבות בשכנות קרובה, אם הארמית לא תהיה, אז העברית תהפוך לשפה עזובה וגלמודה. צריך לשמור על הארמית בגלל העברית".
כמה דוברי ארמית חיים בארץ?
"בארץ יש קרוב ל-20 אלף דוברי השפה הארמית מאיראן. אלה הם האנשים שעלו לארץ לפני כ-50 שנה, ולצערנו הרב כיום הילדים שלהם לא מדברים בשפה הזו. בודדים הם ההורים שמלמדים אותה".
מדוע לא מלמדים אותה?
"מכל מיני סיבות. חלק מההישרדות בארץ זה לימוד השפה העברית, וזה לא קל לשרוד בארץ, צריך להתקיים, צריך לעבוד. בשנים הראשונות לעלייה אין זמן לצורכי הנפש אלא לצורכי הקיום. בנוסף יש נישואי תערובת, נכנסים למשפחה אנשים שלא קשורים לשפה. והכי גרוע הוא שאין צורך בשפה הזו, הילדים חושבים 'מה הטעם ללמוד אותה?'".
עזיזי מוסיפה: "זו שגיאה מאוד גדולה. אני בעצמי ילידת הארץ, אך השלישייה שסביבי הם ילידי סננדג'ז איראן, ואני ספגתי את השפה מסבא וסבתא. ההורים שלי כל הזמן עבדו בחוץ, ופחות דיברו איתי בארמית".
איך שעזיזי מזכירה את סננדג'ז, את הבית, עיניהם של חבריה נוצצות. טווקולי אומר בגאווה: "בזמנו היו שם כ-5,000 יהודים, שלושה בתי כנסת מפוארים שעד היום קיימים, בית ספר לבנים, בית ספר לבנות, ואילו היום יש רק שני יהודים מתוך מיליון תושבים".
אברהמי: "וזה מאוד עצוב".
עצוב? היהודים ברחו מאיראן כדי לחיות. הם לא רצו למות.
"ברור שלא רצינו למות, אבל כל היהודים חיו בשכנות טובה מאוד עם הקהילה הכורדית המוסלמית. הם אהבו אותנו, והם עמדו ליד האוטובוסים ובכו לנו שלא נלך, שנישאר איתם".
אם אהבו אתכם כל כך, למה לעזוב בעצם?
"איך אפשר להישאר כשקמה מדינת ישראל? מדינת היהודים? עם הקמת המדינה, היהודים נהרו אליה בלי לשאול שאלות, בלי לדעת לאן הם הולכים, בלי לדעת מה לעשות, אם יש עבודה או לא, אהבת ציון דלקה בתוכם. כולנו עזבנו הכול, ובאנו לכאן ופה התפזרנו בכל רחבי הארץ. חיינו בארץ ללא קשר עד שלפני עשר שנים התעוררנו וראינו כי אבד לנו משהו, אבדה לנו השפה".
למה לא ללמד ארמית בבתי הספר אם זו שפה כה חשובה?
אברהמי: "יפה! זו הנקודה שלנו בדיוק. לכאן אנחנו רוצים להגיע, וזו הסיבה שבגללה הקמנו את העמותה".
למי פניתם עד עכשיו?
"לפני שנתיים היו כל מני ניסיונות, פנינו לחברי כנסת אשר התחילו לעשות צעדים, אך הם הוקפאו".
עזיזי: "אבל אנחנו עדיין ממשיכים במאבק. ארמית כן תהיה מוכרת על ידי המדינה, כך שנוכל לקבל תקציבים, לעשות הרצאות בשפה, ללמד תלמידים. נכון להיום אנחנו עושים הכול בהתנדבות, ואנחנו מתנדבים ברצון, אך זה צריך להתכסות בגוף מסוים, שתהיה לכך לגיטימציה".
נעשו ניסיונות ללמד את השפה בארץ?
אברהמי: "לפני שנתיים לימדתי כיתה מעורבת בת 25 תלמידים, גם צעירים וגם מבוגרים. ניסיתי להסביר בצורה מאוד קלה את השפה, להעביר את המסר, אולם לאחר מספר חודשים הכיתה שלי הצטמצמה לתלמיד אחד".
מדוע התלמידים נשרו?
"כנראה הם לא מצאו עניין בלימודים, לא כולם באו מתוך אהבה לשפה, אלא כי ההורים הביאו אותם לשם. מדובר בתלמידים צעירים, יש להם בחינות, שיעורים, הם צריכים ללמוד את המקצועות של מערכת החינוך, ואילו פה הם לומדים שפה שמוסיפה על עומס הלימודים בבית הספר. מדובר בעוד שיעורי בית, ואילו אני לא מחלק ציונים או תעודות".
מה לגבי הילדים שלכם? אותם לימדתם את השפה?
לראשונה קורורי מדבר: "אני לימדתי את הילדים שלי, אך הם לא מצאו בזה עניין. הם שאלו אותי 'אבא למה לדבר בשפה הזו? במה זה עוזר?'. הם מדברים בה מעט, אך הם מבינים את הרוב".
עזיזי: "בעלי ממוצא אירופי, כך שאני לא יכולה לדבר עמו בארמית, אך אני מדי פעם מלמדת את הבת שלי, והיא מאוד מתלהבת כי היא לומדת בבית ספר דתי והארמית גם כתובה בגמרא".
הארמית היא שפה נפוצה בעולם?
אברהמי: "כיום יש כמיליון דוברי ארמית בעולם, ולא רק יהודים אלא גם ארמנים, סורים ונוצרים. חוסר התפוצה של השפה נעוצה בהיסטוריה שלה, כשהמוסלמים, שמקורם בחצי האי ערב, כבשו את המזרח התיכון, הם הנחילו את הדת והשפה שלהם וכך הגיע הקץ על השפה הארמית. רוב האנשים התאסלמו, גם יהודים וגם נוצרים, כך שנשארו רק מקומות מבודדים ומנותקים האחד מהשני שנותרו עם הארמית, בעיקר בכורדיסטאן. וזה מאוד חבל, כי השפה שלנו היא תעודת הזהות שלנו".
איזו שפה הייתה קודם? עברית או ארמית?
"הארמית באה קודם, אברהם אבינו יצא מארם נהריים ודיבר ארמית. לשפה יש ותק של מעל ל-4,000 שנים, זו השפה הכי קדומה. אומרים שהאדם הראשון דיבר ארמית".
כמובן שאת דבריו מגבים מאות מחקרים, ובאותה מידה קיימים מאות מחקרים נוספים האומרים את ההיפך הגמור. ללא שום קשר לחשיבות השפה הארמית, ארבעתם מאוד מתגאים במוצאם. "יש לנו אחוז מאוד גבוה של אקדמאים," משתפת עזיזי. "אין בארץ משפחה אחת שאין בה רופאים, מהנדסים. וככה זה גם היה באיראן".
אברהמי: "כל המוסלמים היו מסתכלים עלינו בקנאה. היינו קרוב ל-80 משפחות יהודיות, וכל משפחה שלחה אז לפני יותר משישים שנה לפחות ילד אחד לאוניברסיטה".
עזיזי: "אני חושבת שהעדה היהודית-ארמית מחבל כורדיסטאן האירני נמצאת גבוה בכל הסטנדרטים, לא נעים לי להשוות אותנו לעדות אחרות, אבל לדעתי משום שהיינו עסוקים במשפחות שלנו, בלימודים, בבתי הכנסת, לא הלכנו לדרכים עברייניות. והאוכל שלנו מדהים, יש לנו אוכל מאוד מגוון עם המון ירקות ובריאות".
אתם מאוד גאים במוצא שלכם. אתם נחשבים לעדה סגורה?
עזיזי: "אנחנו ארבעה פה, ותוך כדי טיפוח קשרים גילינו בעקיפין קשרי משפחה בין כולנו שבכלל לא ידענו עליהם".
מה לגבי נישואי תערובת? אתם בעד או נגד?
אברהמי: "אין לנו שום בעיה עם זה. אנחנו מקבלים את כולם".
טווקולי: "זה קיבוץ גלויות".
קורורי: "כשרציתי להתחתן, כל הזמן חשבתי שאני צריך לחפש אישה דוברת שפת האם כך שאוכל לדבר איתה בארמית, ולי זה הצליח. ולכן גם הילדים שלי יודעים וחיים את השפה".
ואם הבנים שלך יתחתנו עם מישהי מחוץ לעדה?
קורורי צוחק: "גם אם הייתי נגד, זה לא היה עוזר. כיום אין ילדים דוברי ארמית. הם לא יכולים לחפש כמו שאני חיפשתי, אני הגעתי מדור יותר ישן. אולי הם כן ימצאו, מי יודע? הסיכוי מאוד נמוך. אולי את רוצה לצאת עם הבן שלי? הוא בן 18".
עכשיו תורי לצחוק, "אני בת 29, נראה לי שהבן שלך צעיר מדי בשבילי".
מה לגבי תוכנית הרדיו שלכם? איך היא התחילה?
עכשיו הגיע תורו של טווקולי לדבר. אחרי הכול, השידורים בארמית היו יוזמה פרטית שלו: "כשפניתי להנהלה של רדיס אין, שזו בכלל תחנה בפרסית, ואמרתי להם שאני רוצה לשדר בשפה הארמית, הם לא ידעו איך לעכל את זה. הם טרטרו אותי במשך שבועות, אמרו לי 'היום, מחר'. בסופו של דבר מנהל הרדיו אמר שהוא נותן לי חודשיים ניסיון, ואם לא יהיה לי רייטינג אז הוא יוריד אותי מהשידור".
אני רואה שאתם עדיין בשידור.
טווקולי מחייך, "אנחנו משדרים כבר שנה. ולא רק שהשידור הצליח, אלא יש לנו את הרייטינג הכי גבוה".
אברהמי מוסיף: "התחלנו משעה אחת של שידור ועברנו לשעתיים. מתקשרים אלינו כל הזמן אנשים, ולא סתם, אלא אקדמאים, מרצים בקיימברידג', באוניברסיטת תל אביב. אנשים מקשיבים לנו".
מה הרייטינג שלכם?
מנהל התחנה הגיע לפני מספר דקות. הוא שמע דיבורים על רייטינג והצטרף לשיחה: "יש לנו בעולם כ-2,500 בתים מאזינים, וזה נחשב להמון. אנחנו עוקבים אחרי הרייטינג ואנו רואים שהוא עולה עם הזמן, ואנחנו אפילו לא משווקים את עצמנו, לבטח עם שיווק נכון נגיע למימדים יותר גדולים".
כולכם שידרתם ביחד על ההתחלה?
טווקולי מניע את ראשו בשלילה. "בהתחלה רק אני שידרתי, ועם הזמן הבאתי את הרצל, ואחר כך את דניאל ואז את דליה".
ארבעתכם עולים ביחד לשידור?
אברהמי: "כן, משה פותח את השידור עם שיר ודברי פתיחה, ואז כל פעם מישהו מעלה נושא ואנחנו מדברים עליו".
שיר הפתיחה הוא בארמית?
טווקולי שוב מניד את ראשו בשלילה: "לא, בכורדית. אין לנו דיסקים בשפה הארמית. אנחנו עדיין מחכים לכוכב הנולד שיבוא וישיר בארמית. אני כל הזמן אומר בשידור שאני מחפש זמר או זמרת".
עזיזי: "אחרי שהשיר נגמר, אנחנו מדברים עם אנשים, שואלים שאלות, מדברים על השבוע שעבר, מקשיבים למאזינים שמתקשרים ומדברים בשידור חי. בין לבין אנחנו שמים עוד שירים בכורדית".
לאן השידורים שלכם מגיעים?
אברהמי: "לכל העולם דרך האינטרנט. מתקשרים אלינו מכל העולם. פעם התקשר אלינו מישהו נוצרי שפתח את האינטרנט ושמע אותנו בארמית, הוא היה המום. הוא מאוד התרגש ונהנה לשמוע את השפה".
אתם מרגישים שהשידורים עוזרים לקדם את הארמית?
עזיזי: "כן, השידורים מקרבים בין האנשים. התוכנית שלנו עוברת מפה לאוזן, הרבה אנשים מקשיבים לנו, אבל רובם מתביישים להתקשר, מתביישים לדבר בשידור מהפחד לטעות במילים, או שאולי פשוט אין להם מה לומר והם מעדיפים להאזין. אחרי הכול הקהילה שלנו ידועה כקהילה שקטה, כל הדיבור שלנו שקט".
אנשים מפרגנים לכם?
אברהמי: "בהחלט. אין בן אדם שלא מתקשר ולא מעריך את מה שאנחנו עושים, אין אדישות, כל אחד שואל למה לא עשינו זאת לפני שנים. אנחנו מרגשים אנשים, למשל התקשר אלינו פעם מישהו שביקש להקדיש שיר לאמא שלו, לקח לנו חודשים למצוא את השיר, אבל כשמצאנו הוא מאוד שמח. יש לנו הרבה מקרים כאלה".
עזיזי: "יש לנו הרבה אנשים מבוגרים בקהילה, בני שמונים פלוס, וברגע שהם שומעים את השפה שלהם, זה עושה להם משהו. פתאום מתייחסים אליהם, מישהו דואג להם, המוצא שלהם לא נעלם".
מה אתם מצפים להשיג באמצעות הרדיו והעמותה?
אברהמי: "אם אני מסתכל על השנה האחרונה, אז הספקנו לעשות המון. בשנה אחת עשינו מה שלא נעשה במשך 20 שנה. אנו מקווים שבזמן הקרוב נוכל לפעול גם בכנסת".
עזיזי: "היה לי גם רעיון להנפיק בול בארמית, אבל זה לוקח זמן. צריך להגיש בקשה, להקים ועדה. יצרתי כבר קשה עם השירות הבולאי והם יצאו מגדרם, הם חושבים שהרעיון שלי הוא מבורך. הם אמרו שיוציאו מכרז לאומן לצייר את הבול, ואז הוא יופץ בארץ בתור בול דואר רגיל".
כולם מסתכלים על השעונים, השעה כבר 20:00, הגיע הזמן לעלות לשידור. דלת האולפן נפתחת, צלילי שיר כורדי ממלאים את החדר בו אנו יושבים. בחור צעיר יוצא מהחדר, הוא כרגע סיים לשדר בפרסית, הוא מדבר עם הרביעייה בשפה שאני לא מבינה. הם מדברים בארמית? בפרסית? מתברר שבפרסית.
הפרסית והארמית נשמעות לי אותו דבר. יש ביניהן דמיון?
אברהמי: "ממש לא, יש פה ושם מילים משותפות, אבל יש גם מילים משותפות בין הארמית לבין יוונית והודית. אנחנו מדברים פרסית, כורדית וארמית באופן שוטף, כך שאנחנו שומעים את ההבדל בין השפות".
אני מבקשת מהם לומר את אותו המשפט בשלוש השפות, לשמוע אם אני מזהה הבדל כלשהו, כלום. השפות נשמעות לי אותו הדבר בדיוק. כנראה צריך אוזן יותר מקצועית כדי להבחין, אז בלשנית כבר לא אהיה, ניחא.
השיר שהתנגן ברקע נגמר והשידור מתחיל. לראשונה בחיי אני נכנסת לאולפן רדיו. שואלים אותי אם אני גם רוצה לדבר, בגמגום אני מתרצת שלא, שאני לא דוברת את השפה ואין לי מה לומר. מיד לאחר שהתיישבנו, נדלקת נורה מלבנית על הקיר עם המילים ON AIR. כולם משתתקים, זהו, אנחנו בשידור חי. טווקולי הוא הראשון שמדבר בארמית, וכמובן שאני לא מבינה דבר. עזיזי לא אמרה שהעברית והארמית דומות? ובכן, כנראה שמדובר בדמיון קטן כי אני באמת לא מבינה, אולי מילה פה ומילה שם.
את המילה "מעריב" זיהיתי, הם בטח דיברו עליי. אני שומעת את המילה "מלאבי" חוזרת על עצמה, זה אומר שהם מדברים על אוכל? האמת שאני די רעבה, הייתי מפרקת איזה סטייק עסיסי, אבל כבר אחרי שמונה בערב, מה יגיד לי המשקל יום אחרי?
מה שכן, מההאזנה לשפה הארמית ניתן להבין שאכן מדובר בשפה שקטה, איטית, רגועה לעומת העברית הרועשת, המהירה, הזורמת ומלאת הרגש. עשר דקות של חוסר הבנה עוברות עליי, בסופן שמים שיר ואנחנו יורדים מהשידור. הנורה האדומה על הקיר נכבית. אני לא מתאפקת ושואלת אם הם דיברו על אוכל, נאמר לי שלא. הם דיברו על זעפרן, צמח שעוזר לטפל בבעיות עיניים.
בין לבין מאזינים עולים לשידור, והארבעה משוחחים עימם. חצי שעה עוברת עליי במילים לא ברורות, בשמיעת שירים לא מוכרים, הגיע הזמן לפרוש בשיא. אני מאחלת לכולם בהצלחה בשידורים ובקיום השפה הארמית, שפה שמקפלת בתוכה היסטוריה עשירה שחבל לאבדה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם