לצלוח את אלנבי ולהישאר בחיים: אין איזור מסוכן יותר בתל אביב
מה בסך הכול רצינו? להגיע מאזור נחלת בנימין לקצה רחוב שוקן על אופניים. אין יותר פשוט מזה, אבל אין יותר מסובך
כשחבר שחזר לאחרונה מאיזשהו חו"ל רצה לתאר את האכזבה שפקדה אותו (שם, לא כאן. לכאן הוא רגיל), הוא אמר: "זה היה הכי אלנבי שיש". קצת נעלבתי. בתור אחד שגדל על פינת אלנבי - ולא שבשנות השבעים והשמונים מצבו היה מלבב יותר - קצת מעציב לגלות שרחוב ילדותי מגלם את הדימוי הרשמי של עליבות אורבנית.
במקרה, למחרת, הזדמן לי לחוות על גופי את קסמו המפוקפק של הרחוב המפויח. זה קרה כשניסיתי לצלוח אותו על אופניים. ההכרזות הירקרקות של עיריית תל אביב על "עיר של אופניים" ועל רשת השבילים המופתית שנטוותה כאן מעולם לא נראו מנותקות יותר מהמציאות. מכיוון שרון חולדאי - כך למדתי מדברים שאמר בראיון כלשהו - נוהג לרכוב בשבתות על אופניו לכיוון יפו, אני מזמין אותו לנסות לדווש באלנבי, ביום חול כמובן.
בעצם, אני חוזר בי. הזמנה כזו יכולה להיחשב לניסיון התנקשות. מה בסך הכול רצינו? להגיע מאזור נחלת בנימין לקצה רחוב שוקן. כל מה שצריך זה להתגלגל בקו ישר: אלנבי, העלייה, שוקן. אין יותר פשוט מזה, אבל אין יותר מסובך.
על שביל אופניים,
אחרי העונג הזה עליתי על המדרכה. ובכן, אי-אפשר לרכוב על המדרכה באלנבי. במקרה הטוב, הצפיפות מאפשרת להתקדם בקצב הליכה מייאש, ולספוג מהבאים ממול - בצדק מבחינתם - מבט של אישיות לא רצויה.
הגענו אל היעד מותשים, לוהטים ובאיחור ניכר. בפעם הבאה שנצטרך לצלוח את אלנבי בקו ישר, נעדיף להקיף את העיר בקשת רחבה ככל האפשר. זה לא אסון, רק שלא יבלבלו לנו את המוח עם הצהרות חגיגיות על עיר של אופניים ושבילים שמתוחים לאורך כל צירי התנועה הראשיים.
אין הרבה תענוגות גדולים יותר, ותמימים יותר, מליקוט עירוני. סתם כך, ללכת ברחובה של עיר, ולגלות שמעל ראשך מתנשא עץ עתיר תותים בשלים שאיש לא הבחין בהם, כי מי מסתכל היום על דברים כאלה.
האמת היא שגם אני כבר כמעט לא מסתכל. ככה זה כשאין זמן: כל היום רצים, העיניים נעוצות קדימה כדי לוודא שאין מכשולים על המדרכה, ומחמיצים את מה שקורה בקו הצמרות.
לכן הלב שלי נצבט קלות כשמישהו זרק לי לאחרונה אם בדקתי את מצב הג'ומסים בעיר. למעשה, עצם קיומם של הג'ומסים כמעט נשתכח ממני. הג'ומסים - ממש כמו הכינוי של מנהיג מרצ - הם פירותיו של עץ השקמה. במראה החיצוני הם קצת מזכירים תאנה, ומי שטעם - אני לא חושב שיצא לי אי-פעם - מגדיר אותם כתאנה סוג ב'.
פעם אכלו אותם כאן לתיאבון - אולי לזה התכוונו בתנ"ך כשכתבו שעמוס היה בולס שקמים - אבל בתל אביב יש כיום מעט מאוד שקמים, ולעומת זאת אפשר לקנות המון תאנים משובחות.
בקיצור, הסקרנות הביאה אותי השבוע להתנהג באופן מוזר מעט, ולדלג אל אי-התנועה שרובץ באמצע קינג ג'ורג', מול גן מאיר, ושעליו מונחים השקמים הקשישים מהשיר הנושן ההוא על גן השקמים. כמו שאמר לי עודד יפה, מומחה העצים החביב, לא צריך לטפס כדי להגיע אל הג'ומסים - האשכולות מתחילים כבר בנקודות נמוכות מאוד על הגזע, כך שיכולתי לבחון אותם מקרוב, מספיק קרוב כדי להבין שלא בא לי לאכול אותם.
לא שבניתי מראש על קערת ג'ומסים עסיסיים, אבל הפירות של גן השקמים היו מאכזבים במיוחד: חלקם היו קטנים, ירוקים ולא בשלים, אף שזו אמורה להיות העונה, ואלה שכבר קיבלו את הצבע והרכות הנכונים, נראו כה מפויחים ואומללים ממשכנם באמצע הכביש הסואן, שממש לא התחשק לערבל אותם עם מיצי הקיבה שלי.
נטשתי את הג'ומסים באכזבה, ובכל זאת סימנתי לעצמי שאחרי עץ השקמה הגדול שעל המדרכה - ממול לאי-התנועה - כדאי לעקוב. האשכולות שלו נראים מרשימים ובריאים יותר, אולי בעוד כמה שבועות אפשר יהיה לארגן כאן טעימה נחמדה, אלא אם כן העטלפים יקדימו וישתלטו על העניינים.
למרות ניסיונות הסיוע הנמרצים של דליה, המנהלת האגדית של ה"ביגודית" של ויצו בקינג ג'ורג', לא הצלחתי לאתר שם בשבוע שעבר בגדים שהתאימו לי. היו שם כמה זוגות מכנסיים ולפחות חולצת כפתורים אחת חדשה לגמרי - מדהים מה שאנשים מוציאים מהבית - אבל לרוע מזלי הם היו גדולים או קטנים, אבל לא בדיוק.
לעומת זאת, מצאנו מקבץ מוצלח מאוד של ספרים לילדים, ובהם כותר מסדרת רחוב סומסום שלא ידענו על קיומו, ואפילו "סינדרלה 3". עד השבוע לא ידעתי שיש המשכים לסינדרלה. אף פעם לא סיפרו לי שזו טרילוגיה. האמת היא שזה די מדאיג: עד כמה שאני זוכר הסוף של חלק מספר 1 היה טוב, היא חיה באושר ועושר עד עצם היום הזה, כך שמכאן יכולה לחול רק הידרדרות.
כמובן שערימה של ספרים בוויצו עלתה לנו כמו ספר חדש אחד בסטימצקי, ובהזדמנות זו כדאי להזכיר שלדיל הכלכלי יש גם ערך סביבתי ואנושי. ההכנסות של ויצו מנוצלות לטובת ילדים בסיכון ונשים מוכות. שווה לקפוץ לשם לבדוק אם יש בגד או פאזל או ספר שיכולים להתאים לכם. הסינדרלות אף פעם לא מתות, הן רק מתחלפות.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם