מחבל או מחדל: פרשת חיים פרלמן מטלטלת את השב"כ
הפדיחה של השב"כ בפרשת פרלמן עלולה להכות קשה בארגון. חברי ועדת טירקל חייבים להטיל על ראשי המדינה את האחריות שממנה הם מנסים לברוח. אהוד ברק עשה קמפיין מדיני בוועדה, אבל הוא איבד מזמן את האמון שלו במשא ומתן. שלום ירושלמי מסכם שבוע
שלשום החליט בית משפט השלום בפתח תקווה לשחרר את פרלמן, אחרי כמעט חודש במעצר. פרלמן נעצר ברעש גדול ונחשד ברצח ארבעה ערבים בעיר בסוף שנות התשעים. לפני שנעצר העבירו חבריו של פרלמן את ההקלטות המפוקפקות של השיחות שקיים עם סוכני השב"כ. פרלמן עצמו עבד כנראה עם הארגון תמורת כסף, והסתבך בשטויות.
לפני שבועיים סיפרנו על תקרית מיץ האשכוליות. חבריו של פרלמן טענו כי הוא התחיל לספר לאנשי השב"כ באחד מבתי המלון על מעשי הרצח שהיו בעיר. אחד מאנשי השב"כ קפץ לעברו ואמר לו 'אתה עשית את זה'. פרלמן, שאחז בידו כוס מיץ אשכוליות ביקש להמשיך את הסיפור. "אם אני שותה את המיץ במכה אחת סימן שאתה צודק", הוא אמר לאיש השב"כ. מיד אחרי שלגם את כל תכולת הכוס, סיפרו חבריו, הוא נעצר.
2. בשב"כ עשו מאמצים גדולים להשאיר את פרלמן במעצר, ואתמול הגישו ערעור על ההחלטה לשחרר אותו. מישהו יודע שם היטב כי הפדיחה בארגון עלולה להיות כפולה ומכופלת: גם לא השיגו דבר וחצי דבר, וגם כל הסודות נחשפים. החברים של פרלמן חוזרים ואומרים שמדובר בחנון, יחסית כמובן לפעילים האחרים, בחור שקט וזהיר, שהעדיף שלטי הסברה על מכות. פה ושם, הם מודים, הוא השתתף בהפרות סדר אלימות, כמו כולם.
אבל מה שמעניין בימים האלה את העולם החרד"לניקי הוא אדם בשם חיים קליינמן. במהלך הדיון שלשום הזכיר השופט את חברו של פרלמן, שהפליל אותו בעבר הרחוק וכנראה נחקר גם בפרשת הדקירות. השופט שאל - אם האיש חשוד, מדוע הוא לא נעצר? באתרי האינטרנט הדתיים החלו לחפש במרץ אחרי הקליינמן הזה, בן 29, חרדי לשעבר, שהסתובב בשנים האחרונות בישיבת הרעיון היהודי. בינתיים לא מצאו.
תזכרו את השם הזה. יכול מאוד להיות שהוא הסיפור הבא של השב"כ, או שמא הפשלה הבאה. בכל מקרה, השב"כ פרסם אתמול הודעה, באורח נדיר, שבה טען כי פרלמן הוא עדיין החשוד העיקרי ברצח הערבים בעיר.
3. במהלך השבוע ביליתי שעות ארוכות בחדר הדיונים של ועדת טירקל באכסניית רבין בירושלים. ראיתי מקרוב את ההתפתלויות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, חזיתי במיומנות המילולית של שר הביטחון אהוד ברק, עקבתי אחרי הבוקיות של גבי אשכנזי, האיש היחידי שכיבד את עצמו ואת המעמד.
הניסיונות של נתניהו וברק לגלגל מהם את האחריות לפעולה האומללה נגד המשט הטורקי גרמו לי הרבה עצב. איש מהם לא גילה אומץ והוכיח מנהיגות. לא היה שם יצחק רבין שהודיע - אני קובע, אני מנווט. הולך ופוחת הדור.
הוועדה שהתחילה משום דבר החלה להלך אימים על ראשי המדינה, ולא ברור לי למה. קשה לי להניח שהיא תדיח ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל, אולי רק תשרוט אותם. הסיבה פשוטה, ועדת טירקל היא לא ועדה שהקים העם. את הוועדה הקים יותר האו"ם. אם לא היו על סיפון ה"מווי מרמרה", למזלנו הרב, חיילים שנהרגו, הציבור לא רוצה לבוא חשבון עם אף אחד. מבחינתו אפשר לשכוח את הפרשה
הבעיה היא הלחץ האדיר שבו נתונים בכל זאת מנהיגי המדינה. נתניהו הניף אגרופים באוויר מול השופט טירקל, ולפעמים נראה כמי שיושב על כיסא חשמלי. ברק גייס את כל כוח השכנוע שלו כדי להסביר שהוא לוקח אחריות, אלא מה, גם מעביר אותה במקביל לשרי השביעייה ולצבא. שניהם הגיעו אחרי עשרות שעות של דיונים עם עורכי דין צמודים וסימולציות אין-סופיות. זו גם התוצאה. כאשר אתה רוצה לסובב את האחרים, אתה מסובב את עצמך.
ועדת טירקל לא רוצה להיות ועדת קישוט. היא לא רוצה להסתובב סביב עצמה ולהתפזר בלא כלום. בחודשים האחרונים הוועדה עוד הוסיפה חברים וסמכויות. חברי הוועדה קראו היטב את הדוח הקשה של האלוף גיורא איילנד. לכולם ברור שהיה כאן משט מחדל שעלה לנו ביוקר רב. הם צריכים להטיל על ראשי המדינה את האחריות שממנה הם מנסים להתחמק. זה יעלה לפוליטיקאים ביוקר ויפגע בתדמיתם, אבל זו הדרך למנוע מעשי שטות לאומיים בעתיד.
5. ברק לא לבד. בשבוע שעבר פרסם צבי גבאי ספר חדש, "השירה היא האימפריאליזם היפה" שמו. גבאי, יליד בגדד, לשעבר ראש חטיבת המזרח התיכון במשרד החוץ, מתרגם מזה שנים ארוכות לעברית את השירה הערבית הקלאסית. "התרגום של גבאי הוא כוריאוגרפיה שהופכת את הריקוד הפרטי לריקוד של כולנו", כתב המשורר רוני סומק על הספר.
גבאי חושב שישראל טועה בגדול בריקוד סביב המנהיגים הערבים. הם צופים בנו ולא ממהרים לשום מקום. הוא גם סבור כי ראשי המדינה שלא יודעים מילה בערבית לא יכולים להתחבר להלך הרוח הזה. "בענייני פוליטיקה ודיפלומטיה הערבים הרבה יותר מוכשרים מאיתנו", אומר גבאי. "הם רואים אותנו וצוחקים. הם לא חושבים שתהליך השלום יביא להם את הישועה. הם לא ממהרים לפתרונות גם ככה".
שאלתי את גבאי אם הוא באמת חושב שכל כך טוב לפלסטינים, והם רוצים להמשיך ולחיות תחת כיבוש בגדה, או תחת שלטון חמאס בעזה. הוא אמר שהפלסטינים לא באמת מרגישים שהם תחת כיבוש, אחרי שחשו על בשרם את העותומנים, הבריטים, הירדנים והמצרים בעזה. גבאי הפנה אותי למאמר שפרסם לאחרונה החוקר ד"ר עלי זיהואר בעיתון "אל-שרק אל-אווסאט" על אודות הנפש של היישות הערבית. "אנחנו כנראה מאוהבים בכאב, בבכי ובנכבה", כתב זיהואר.
אבל הסיפור הרבה יותר מורכב, כנראה. בחרתי לצטט לכם את סוף שירו של המשורר הפלסטיני הידוע מחמוד דרוויש, שאותו פרסם שבועיים לפני שהלך לעולמו באוגוסט 2008. השיר נקרא "תסריט מוכן". התרגום של צבי גבאי:
"... אמר לי: האם תנהל עמי משא ומתן עתה?
אמרתי: על מה תנהל עמי משא ומתן עתה בבור הקבר הזה?
אמר: על חלקי ועל חלקך מהבלנו וקברנו המשותף.
אמרתי: מה התועלת? חמק לנו הזמן ורתם את הגורל ללא הבסיס.
פה ישנים הורג והרוג בבור אחד ועל משורר אחר לעקוב אחרי התסריט, עד לסופו".
6. לפני כחודש, ב-15 ביולי, קיבלה הממשלה באישון לילה החלטה מרחיקת לכת וביטלה את גיוס בני הישיבות מגיל 22 ויותר. ההחלטה התקבלה בתוך ההצבעה על הסעיף האחרון במסגרת חוק ההסדרים ולא קדם לה שום דיון ציבורי. על פי ההחלטה מי שילמד בישיבה עד גיל 22 יוכל לצאת לחיים האזרחיים, ולהסתפק בשנה אחת של שירות לקהילה. לא צבא ולא כלום.
קמה זעקה. קדימה ותנועת חדו"ש (חופש דת ושוויון) טענו נגד הפרת השוויוניות. קדימה תבעה דיון מיוחד בכנסת והגישה הצעה לסדר שאותה נימק ח"כ יוחנן פלסנר, בוגר סיירת מטכ"ל. בשיאו של הנאום הנסער ביום שני איבד פלסנר את העשתונות. הוא תקף את השר משה (בוגי) יעלון, מפקד סיירת מטכ"ל בעצמו, שתמך בחוק. "אנשים שבורחים מהנחשים בקריה מגיעים לממשלה והופכים לנחשים בעצמם", צעק פלסנר.
בימים אלה הוגשו כמה עתירות לבג"ץ נגד החוק. הדיונים עוד לא החלו אבל אומרים לי שמי שיקבור אותו בסוף יהיו דווקא ראשי הישיבות עצמם. וכל זה למה? בישיבות לומדים היום קרוב ל-150 אלף איש. ראשי הישיבות מקבלים מהמדינה 700-600 שקל לחודש עבור כל תלמיד. הסכומים שהם גורפים עצומים, מן הסתם. כך הם מפרנסים היטב את בני משפחותיהם ומקורביהם.
ראשי הישיבות לא ירצו לראות את התלמידים היקרים שלהם עוזבים אותם בגיל 22, הולכים לשנת שירות בקהילה ופונים לאחר מכן לחיים האזרחיים.
הם גם לא ירצו לראות אותם עוזבים קודם לכן את הישיבה והולכים ללימודי חול שיכינו אותם לחיים האזרחיים. הם רוצים אותם קרוב-קרוב, צמוד-צמוד, אם חרב הגיוס שמנופפת תמיד מעל ראשיהם ותוקעת אותם בישיבה, ועם הקצבות המיליונים שהם מביאים איתם.
תסמכו עליהם שהם יפילו את החוק הרבה לפני קדימה, מרצ, חדו"ש ובג"ץ.
7. איל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואחד מגיבורי האקווריום, המתחם הסגור של לשכת נתניהו, מתכנן קריירה חדשה. גבאי יתמודד לכנסת הבאה, כנראה בליכוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם