בגובה העיניים עם יאיר שטרן
הוא נולד ברמת גן, גדל בנתניה וגר בירושלים. הוא הבן של אברהם שטרן (יאיר), ממקימי תנועת הלח"י ושימש כתב הערוץ הראשון בוושינגטון ומנכ"ל הערוץ. 1352 מילים עם יאיר שטרן (67), נשוי + 4, יו"ר התזמורת הסימפונית, שהיה רוצה לדבר יותר יידיש
"עיר ילדותי, ילדות שמחה, הרבה ים והרבה כדורגל. נולדתי ברמת גן ועברתי לנתניה כשהייתי בן תשע".
יאיר שטרן איור: עמית בוניאל
סבא וסבתא
"היו נהדרים, גידלו אותי, נתנו לי הרבה אהבה והיו לי כמו הורים".
הגבעה הצרפתית
"בית, שכונה מאוד נחמדה. אני גר שם כבר 31 שנה. הגעתי לירושלים בגלל העבודה בטלוויזיה, גרתי בהתחלה בדירה שכורה בנווה גרנות ואחרי כמה שנים, כשהחלטנו להישאר בעיר, חיפשנו ומצאנו את הבית הנוכחי".
ימי המנדט
"הייתי ילד קטן, אני לא זוכר הרבה מהתקופה. רק כשהייתה ההצבעה הגורלית באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 שבה הוחלט על הקמת המדינה, אמא וסבא שלי גילו לי שאבי נרצח במלחמה נגד הבריטים. זה היה זעזוע עמוק מאוד, הייתי בן חמש ועד אז אמרו לי שהוא נסע לארץ רחוקה, והייתי בטוח שהוא יחזור יום אחד. זה היה השוק הכי גדול בחיי".
אברהם שטרן (יאיר)
"אבא. אמנם מעולם לא הכרתי אותו, אבל אני מרגיש שהוא נמצא איתי ואני מדבר איתו כל יום. החוסר שלו בחיים שלי הוא חוסר ענק שאי אפשר למלא אותו אף פעם. כשאני מסתכל על זה היום, שנים רבות לאחור, אני חושב שזה לא יכול היה להיות אחרת. הוא הלך בדרך שהוא האמין בה וידע שהוא ייהרג. הוא הלך לקראת זה בעיניים פקוחות ובנחישות, כי זו הייתה האמונה שלו ואני חושב שהוא נהג נכון".
הבן של
"אני נושא בגאון את השם של אבי, ומילדות ועד היום אנשים מזהים אותי בגלל השם. בהתחלה זה היה נטל לא קל ולאנשים הייתה התייחסות פוליטית או תגובה כלשהי לגבי אבא שלי, אבל במשך השנים הנטל הזה הפך למשא של גאווה. כיום אני בהחלט הולך בגאון עם השם הזה".
אידיאולוגיה
"אין לי אידיאולוגיה, אני לא מתעסק עם פוליטיקה. יש לי את ההשקפות האישיות שלי לגבי כל מיני נושאים. אני לא אידיאולוג, אני מתעסק עם הפרקטיקה של החיים".
לח"י
"המשפחה הגדולה שלי. קודם כול, זו תנועה שאבא שלי הקים ומחתרת שלחמה נגד הבריטים. אנשי הלח"י, שאותם הכרתי מגיל שש, מהווים בשבילי עד היום משפחה גדולה של דודים שהלכו אחרי אבא שלי, האמינו בו והיו מוכנים להקריב הכול בשביל החזון שלו. אני מעריץ אותם עד היום".
חדשות
"אני פריק של חדשות. כל חיי המקצועיים גדלתי במערכות חדשות ועד היום אני כל הזמן מקשיב, עוקב ומתעניין. אני לא יכול לתאר לעצמי יום שבו אני לא אהיה צמוד לחדשות".
עיתונאי
"כשעפתי מבית הספר לקציני ים בעכו, שם למדתי כשנתיים, חבר שלי שעבד בעיתון 'חדשות הספורט' אמר לי שמחפשים כתב בנתניה. מכיוון שהייתי פריק של כדורגל זה מצא חן בעיניי, והתחלתי לכתוב בעיתון 'חדשות הספורט' ז"ל. שם בעצם נדלקתי על המקצוע. אחרי הצבא התחלתי לעבוד ב'מעריב' בספורט, ומי שקיבל אותי לעבודה היה נחמיה בן אברהם, שדרן הספורט המיתולוגי.
"משם התחלתי להסתכל גבוהה וקדימה ורציתי להיות כוכב בעולם העיתונות. זו פשוט הייתה אהבה ממבט ראשון. אחרי שעשיתי המון תפקידים, ביניהם כתב ספורט, משטרה, משפטים וכתב באילת, עברתי לעריכה. התפקיד האחרון שלי היה עורך בדסק החדשות. אהבתי את זה נורא, אבל הטלוויזיה קטפה אותי".
הערוץ הראשון
"עיקר חיי המקצועיים, אהבה גדולה למקצוע, מקום שהתפתחתי בו ממש מהרצפה, ככתב מתחיל, ועד להיותי מנכ"ל. היום כואב לי לראות את כל הצרות והסבל שעוברים על הערוץ, ואני מקווה שזה יסתיים במהרה והערוץ יתאושש. יש לכך כבר סימנים ראשונים עם שידורי המונדיאל, ואני מקווה שזה יימשך".
וושינגטון
"אני חושב שזה התפקיד הכי מרתק שעשיתי בעיתונות כעיתונאי שטח. אתה נמצא במרכז העולם ואתה רואה מקרוב איך מנהלים את העולם. אתה נמצא כל יום בבית הלבן, בסטייט דיפרטמנט, בפנטגון ובקונגרס ואתה רואה איך מעצמה ענקית עובדת. הבית הלבן הרבה יותר צנוע ממה שחושבים.
אין שם פאר כמו בארמונות בצרפת ובאיטליה, זה הרבה יותר אמריקני. חדרי העיתונות שם צנועים מאוד. נפגשתי עם גדולי עולם, ולמעשה כשהייתי כתב בוושינגטון היה רק ערוץ אחד בארץ ולכן הרגשתי שאני מביא את העולם הגדול לישראל בדיווחים שלי. היה נהדר".
ערוץ 10
"ערוץ נחמד, שבשעתו עמדתי בראש הצוות לכתיבת המכרזים להקמתו..מערכת החדשות יוצאת מהכלל ויתר השידורים הם ככה ככה".
מונדיאל
"חגיגה גדולה של כדורגל לכל אוהדי הענף בעולם ומיליארדים של אנשים שבמשך שאר ימות השנה לא כל כך מתעניינים בכדורגל. התקופה הזו מאחדת את כל העולם סביב נושא אחד, וטוב שכך. הקבוצה שלי כרגע היא ברזיל".
כדורגל
"אחת מאהבות חיי. כנער שיחקתי כדורגל ובהמשך הייתי כתב ושדר ספורט. אני אוהב כדורגל וזה בהחלט חלק מרכזי מתחומי ההתעניינות שלי".
מכבי נתניה
"שיחקתי שם כנער. הנאמנות הזו עברה גם לבן ולנכד שלי, שכיום הם אוהדי הקבוצה. זה עובר במשפחה".
ים
"כילד היה לי חלום להיות רב חובל, גדלתי ליד הים, הלכתי ללמוד בבית הספר לקציני ים בעכו. היום עושה לי תמיד משהו בלב. במשך השנים למדתי להיות ירושלמי ולחיות גם בלי ים, אבל כל פעם שאני רואה מרחוק את הכחול הזה, זה עושה לי טוב בלב".
תנועות נוער
"הייתי בכולן. בהתחלה הייתי בנוער העובד. אמא שלי לא הרשתה לי להמשיך ללכת לשם, מן הסתם, אז ניסיתי את השומר הצעיר ושוב היה אותו הסיפור. בסופו של דבר עברתי לצופים בנתניה. המדריך שלי היה מוטי קירשנבאום. מאוחר יותר, כשהתחלתי לשחק כדורגל במכבי נתניה, חייבו את כל הילדים להיות במכבי הצעיר אז עברתי לשם".
ירושלים
"בירת הנצח של העם היהודי, הבית שלי ועיר מגוריי. עיר שאני מאוד אוהב, טוב לי כאן. ירושלים היא קודם כול עיר בעלת משמעות היסטורית. לי נוח לחיות כאן, למרות שאני חילוני. דתיים לא מפריעים לי, אני מסתדר איתם, וערבים לא מפריעים לי. ירושלים בשבילי בהתחלה הייתה רק הטלוויזיה, שרצתי שם מהבוקר עד הלילה. היום, כיו"ר התזמורת הסימפונית, בוודאי שהעניין התרבותי תופס יותר מקום בחיי ואני שמח שאני יכול לתרום במשהו לפיתוח וגידול חיי התרבות בעיר הזאת".
חלוקת ירושלים
"אין דבר כזה. ירושלים בקלישאה היא בירתו של העם היהודי לנצח נצחים ולעולם לא תחולק. אני לא הראשון שאומר את זה, ומרשה לעצמי להשתמש בפסיקה הזו. ירושלים היא שלנו לעולמי עולמים".
העיר העתיקה
"מקום חשוב מאוד לישראל וליהדות, יש בה מקומות מעניינים ומקומות שאני לא אוהב להסתובב בהם, כמו כנסיות, למשל".
יידיש
"שפה שאני מת עליה. הלוואי שיכולתי להשתמש בה יותר בסביבה שלי ביום~יום. יש לי חבר ילדות מנתניה שאני מתקשקש איתו ביידיש בטלפון. זו שפה שהיא הרוח והלב של היהדות".
ניר ברקת
"ראש העירייה..אמנם אנחנו מדברים בענייני התזמורת מפעם לפעם, אבל אני לא מכיר אותו אישית..אני מקווה שהוא יפעל כפי שהוא הבטיח לפני הבחירות וכפי שהוא מנסה לקיים היום: באמת להגדיל את מכסת התרבות של ירושלים, את התקציבים לתרבות ושאכן מוסדות התרבות המקומיים יהיו אבן שואבת לתיירים ואורחים מהארץ ומחו"ל".
סיגרלות
"סיגרים דקים, בגודל של סיגריה פחות או יותר, עם פיה מפלסטיק. זה מה שאני מעשן כל יום, שש שבע פעמים ביום".
התזמורת הסימפונית
"האתגר הנוכחי שלי, שהתגלגלתי אליו במקרה. זה מחזיר אותי בדרך האחורית לרשות השידור, שהיא המממנת הראשית של התזמורת. לתזמורת יש קושי למכור מינויים בירושלים, זו עיר קשה ויש תחרות רצינית מצד תזמורות ומוסדות תרבות אחרים. יש נזילה של הקהל החילוני בעיר הזאת, הרבה עוזבים או שגדלים הציבורים שמוזיקה קלאסית לא מדברת אליהם.
הבית הלבן צילום: חיים איסרוביץ
"הגעתי לתזמורת כי התבקשתי להיות חבר הנהלה ואיש ציבור מטעם רשות השידור, אולם כעבור שנה יו"ר ההנהלה התפטר ואז בחרו אותי להיות יו"ר. לצערי, חודש אחרי שנבחרתי לתפקיד מנכ"ל התזמורת חלה במחלה קשה ולקחתי על עצמי מחוסר ברירה גם את הניהול היום~יומי, וכרגע אני מחזיק בשני כובעים בגלל מצב שלא היה מתוכנן. אני עושה כמיטב יכולתי בשביל לקדם את התזמורת ולהחזיר אותה למקום שהיא ראויה לו".
תאטרון ירושלים
"הבניין שאנחנו שוכנים בו. המנכ"לית יפעת צחי קיראל היא במקרה ידידה שלי כבר כמה שנים, עוד לפני שהייתי בתזמורת, ואנחנו מסתדרים נהדר. אני מקווה רק שיימצא כסף לשיפוץ רציני כדי שהאולם שלנו ייראה יותר טוב ולאנשים יהיה יותר כיף לבוא לכאן".
העמותה להנצחת מורשת לח"י
"אני יו"ר העמותה, וזה נראה לי טבעי. זה תפור עליי שאעשה את זה. אנשי הלח"י הוותיקים, מסיבות ביולוגיות, או שכבר לא איתנו או שמתקשים לתפקד, ואנחנו, דור הבנים, צריכים להמשיך את המורשת ולהנחילה לדורות הבאים, ואני עושה את זה באהבה".
משפחה
"נהדרת. אני נשוי לאשתי 44 שנה, היא אהבת חיי ויש לנו ארבעה ילדים מוצלחים וחמישה נכדים. זה כיף, אנחנו משפחה מאוד קרובה ואוהבת. היות וגדלתי בלי אבא, באופן טבעי או מתוך איזשהו רצון שאני לא יודע להסביר אותו, נתתי לילדים שלי את מה שלי לא היה. אני נורא אוהב אותם ומשתדל לתת להם הכול ואני מקבל הרבה אהבה בחזרה, אין יותר טוב מזה".
תקציב
"אנחנו משתדלים לשמור על מסגרת התקציב, שורדים".
פעילות גופנית
"טניס, משחק שלוש פעמים בשבוע במרכז הספורט במלחה. אני מת על טניס".
יאיר שטרן
"אופטימיסט, תמיד רואה את הצד הטוב של החיים, את חצי הכוס המלאה, וזה עוזר לי להתגבר על הרבה קשיים בחיים ובכלל. מעבר לכך נשאיר לאחרים לדבר עליי, אני לא אוהב לדבר על עצמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם