שי אהרון: היה לי קושי נפשי לעזוב את הפועל ירושלים
שי אהרון, הקפטן והסמל, נושא הלפיד, הילד שסתם בעזרת אצבעו את החור בסכר ומנע את השיטפון, החליט לחצות את הקווים וחתם על חוזה לשלוש שנים בהפועל קטמון
מרגע הוצאת ההודעה הרשמית אהרון מוצף במאות שיחות טלפון, מאות נוספות של הודעות טקסט ואין ספור פניות מאוהדים, מקורבים ואמצעי תקשורת שמבקשים לברר, כל אחד מהצד שלו, מדוע החליט לעשות את הצעד הקיצוני ולעזוב את הבית שלו ב~20 השנים האחרונות ולעבור לקבוצת האוהדים.
הקפטן האדום, כהרגלו, שלם מאוד עם ההחלטה המפתיעה, דבק בגרסה שהכול נעשה ממניעים אידיאולוגיים, הודף טענות על כך שזה נבע משיקולים כלכליים, לא שוכח את האוהדים שנשארו מאחור וממשיך לפנטז על היום שהיציע המערבי בטדי יהיה מלא תחת מטרייה של קבוצה אדומה אחת.
"בסוף העונה הבטחתי לעמוס שעד שהוא יחזור מחו"ל אני לא אשב עם אף אחד, וזה בדיוק מה שאמרתי לנציגים של קבוצות שפנו אליי", אומר אהרון בתשובה לשאלה מתי נוצר הקשר הראשוני עם אנשי קטמון, ולאור העובדה שיש גורמים בהפועל שטוענים שהקשר נוצר עוד לפני סיום העונה האחרונה.
"ברגע שהוא חזר נפגשתי איתו, ובשיחה הבנתי ממנו שהעתיד לא נראה מזהיר ושהוא לא יודע לאיזה כיוון הקבוצה הולכת. אחרי שיחה ארוכה שאלתי אותו, 'אם אתה שי אהרון, מה אתה עושה?'. לא הייתה לו תשובה עבורי, ונוסף על כך הוא אמר שהוא לא יוכל לעמוד בסכומים שאני מבקש. אז אמרתי לו שייקח בחשבון שמעתה והלאה אני מתכוון להיפגש עם קבוצות".
איזו הבטחה מסאסי הייתה משאירה אותך בסופו של דבר בהפועל?
"אני לא יודע איך דברים היו מתגלגלים, אבל ברגע שהוא אמר לי את הדברים שאמר אז הראש שלי נפתח לכיוונים אחרים, ובאותו רגע עמדו בפניי שתי אלטרנטיבות: האחת - להיות שכיר חרב בליגה הלאומית עוד שנתיים-שלוש, לקבל משכורת יפה, לעלות ליגה או לא לעלות ליגה, להבקיע או לא להבקיע; השנייה - לקחת החלטה מהותית ולדבוק בקו שלי שאומר להמשיך להיות מזוהה עם קבוצת הפועל בירושלים.
"העובדה שעברתי קבוצה לא אומרת שהשאיפות שלי השתנו, וזה מה שאני אומר כבר שנים, עוד מהימים הראשונים של קטמון. הקיום של הפועל קטמון זה אך ורק כדי לייצר קבוצה אחת חזקה בעיר. במשך הרבה שנים ניסיתי לעשות את זה דרך הפועל ירושלים וזה לא הצליח, בלשון המעטה. לכן החלטתי שזה הזמן לנסות לעשות את זה דרך הפועל קטמון".
מה היה בעצם השלב שהרמת ידיים מבחינת הפועל?
"זה תהליך מאוד~מאוד ארוך של הרבה מאוד שנים, ובאיזשהו שלב הגעתי למיצוי של היכולות הנפשיות שלי בלהכיל את כל הבעיות של הקבוצה, וזה לא קרה העונה אלא הרבה לפני כן. מה שהחזיק אותי בכל הזמן הזה בקבוצה היא האמונה שבעתיד נצליח להקים קבוצה אחת חזקה".
אתה עדיין מאמין, אחרי כל מה שעברת, שמהלך כזה יכול לקרות בעתיד?
"בתוך תוכי אני מקווה שהמעבר שלי יהיה סוג של קטליזטור להשלמת המהלך הכולל. זה לא באמת משנה אם קטמון תעלה לליגה א', או אם הפועל ירושלים תישאר בסופו של דבר בליגה הלאומית בגלל ביורוקרטיה כזאת או אחרת. כל עוד שני המועדונים האלה ממשיכים להתקיים במקביל זה לא טוב ולא בריא, וזה בעצם השיקול היחיד למעבר שלי לקטמון".
אהרון (31) אמנם ירד עם הפועל ירושלים לליגה א', אבל סיים עונה אישית פנטסטית עם 17 שערים וחמישה בישולים – שמציבים אותו אחראי ליותר מחצי משערי הזכות של הקבוצה בליגה.
הנתונים האלה לא נעלמו מעיניהם של ראשי הקבוצות בליגה הלאומית, והחלוץ קיבל הצעות ממכבי הרצליה, הפועל אשקלון, הפועל ראשון לציון והפועל כפר סבא, שבה למעשה סיכם כבר את תנאיו לשנתיים הבאות (על פי ההערכות מדובר היה בחוזה של 250 אלף שקל נטו לעונה). למרות זאת, אהרון בחר לסרב בסופו של דבר לחתום על חוזה בליגה הלאומית, לרדת לליגה ב' ולהרוויח פחות ממה שהרוויח בשנים האחרונות בהפועל ירושלים.
"מבחינה רציונלית המהלך הזה הוא הדבר הכי לא נכון מבחינתי", אומר החלוץ האדום, "אבל כשאני חושב על זה, ממתי חשבתי חומרי? אם הייתי חושב חומרי הייתי היום עם הרבה יותר כסף. יש לי זהות, שהיא בעיניי יותר חשובה מהכול. אני מזוהה עם ציבור גדול מאוד של אנשים, אני עושה משהו בקריירה שלי שגורם לי להיות גאה בדרך שאני מנסה להוביל וזה שווה יותר מכסף. אני לא מתחרט על שום מהלך שעשיתי בקריירה שלי ואני שלם עם הדרך שבחרתי לעצמי בעולם הכדורגל".
מי היה בעצם שותף להחלטה?
"יש כמה אנשים מאוד קרובים אליי שהם האנשים שאיתם ישנתי וקמתי על ההחלטה ושמעתי את דעתם לאורך כל הדרך. אבא שלי, אישתי וליאור (זאדה - מ"פ) מכירים אותי ויודעים שבסופו של דבר אני בדרך כלל לוקח את ההחלטות הסופיות לבד, רק בגלל העובדה שאני לא רוצה שחס וחלילה, במקרה של כישלון, תהיה סיבה להשליך את האחריות על מישהו אחר. בגלל זה את כל ההחלטות שלי לקחתי לבד".
מה בעצם היו שיקולי הנגד למעבר לקטמון?
"השיקול היחיד שאולי היה מונע ממני לעבור לקטמון הוא הקושי הנפשי והרגשי לעזוב את הפועל. ההרגשה היא לא פשוטה בכלל, בטח לאור העובדה שנשארה כמות מצומצמת של אוהדים שאני מחובר אליהם בקשר חזק ובשנים האחרונות הם הפכו להיות חלק ממני.
"לא משנה אם יהיו 4,000 או 5,000 אוהדים במשחקים של קטמון, כשאני ארים את הראש אותם עשרה אנשים יחסרו לי ביציע כי הם היו העוגן האחרון שלי בהפועל. על זה אני צריך להתגבר, וזה קשה לי מאוד. עדיין לא התגברתי על התחושה של עזיבת הפועל, ואני חושב שבימים האחרונים אני באמת מרגיש מה שעבר על אותם אלפי אוהדים שהחליטו יום אחד לקום ולעזוב את הבית שלהם".
מה אתה משאיר אחריך בהפועל ירושלים?
"קבוצת כדורגל עם מסורת נוצרת מהזדהות של אוהדים, קהל גדול שמלווה אותה וייצור של שחקני בית שייצגו את אותו קהל. ברגע שאחד מהאלמנטים הזה לא מתקיים, בעיקר היעדר הקהל, אך גם ההידרדרות בשנים האחרונות של מחלקת הנוער והעובדה שלמעשה קיים מיעוט קטן ביותר של שחקני בית שמזוהה עם הקבוצה – הזדהות עם הפועל הופכת למשימה קשה.
"בשנים האחרונות זה היה כמעט בלתי אפשרי להיות בהפועל, כי היא איבדה הרבה מאוד מנכסי צאן הברזל שהיא נשענה עליהם במשך השנים ושהפכו אותה למה שהיא. פעם היה עם מי להזדהות - עם שחקני בית מחויבים למועדון, הרבה מאוד קהל, מחלקת נוער בריאה – היום כל אלה נעלמו. לא נשאר לי עם מי להזדהות מלבד אותם עשרה אוהדים אחרונים. אני יודע שהעזיבה שלי היא זמנית ביותר כי אין לי שאיפות אחרות שלא קשורות למועדון הכדורגל של הפועל ירושלים".
יש משמעות לאורך החוזה שלך?
"חתמתי על חוזה לשלוש שנים מתוך ראייה לטווח ארוך שזו בעצם תקופת הזמן שאני נותן לעצמי כדי למצות את מהלך האיחוד בין שתי הקבוצות. אם בתקופה הזאת זה לא יקרה אז אני אדע שנכשלתי, אבל אם בסופו של דבר זה יצליח אז זה היה שווה את הכול".
מה עבר עליך מהרגע שקיבלת את ההחלטה הסופית ועד שיצאה ההודעה הרשמית על כך?
"טסתי לחופשה בחו"ל כדי לעכל את העזיבה של הפועל. עברו עליי שעות וימים לא פשוטים בכלל, כשהשיא שלהם היה ביום שני בערב כשנפגשתי עם אוהדי הפועל. הייתה שיחה מאוד ארוכה, סיפרתי להם בדיוק מה עבר עליי בקבוצה בשנים האחרונות ובסופו של דבר גם אם הם לא הסכימו עם המהלך שלי, אני מקווה מאוד שלפחות הם מבינים אותי".
תיארת לעצמך שההד סביב ההחלטה לחתום בקטמון יהיה כל כך גדול?
"הופתעתי מכמות התגובות, מההד ומהעוצמה של המהלך הזה. עכשיו, כשהרוחות נרגעו מעט, אני יכול להגיד שמתברר שהפועל ירושלים, הפועל קטמון ואני אישית חשובים להרבה יותר אנשים ממה שחשבתי".
ההחתמה של אהרון בעולה החדשה לליגה ב' היא למעשה הצהרות כוונות ברורה של הקבוצה לעלות לליגה א'. החלוץ מצדו לא ממש מייחס חשיבות לצד המקצועי של העניין, כי מבחינתו למעבר הזה יש אך ורק מטרה אחת – לייצר קבוצה אחת אדומה בעיר.
"זה ברור שלא תיארתי לעצמי שבשלב הזה בקריירה שלי אני ארד לשחק בליגה ב', אבל כפי שאני רואה את הדברים, הפן המקצועי בעניין הזה פחות חושב, ומבחינתי כרגע הוא כמעט שאינו רלבנטי", אומר אהרון, ומספר על יחסיו עם ליאור זאדה, מאמן קטמון, שהיה שותף קרוב להחלטה שלו לעבור לקבוצת האוהדים. "ליאור הוא הרבה יותר מחבר ואח עבורי, הוא חלק בלתי נפרד ממני וכל מערכת היחסים שלנו מחוץ למגרש תישמר, לא משנה מה יקרה בתוך המגרש. ברגע שנעלה על הדשא אז כל אחד יחזיק בכובע המקצועי שלו כי יש פה היררכיה ברורה, ואני בטוח שנעשה את ההפרדה הזאת ללא שום בעיה".
אתה מעכל את העובדה שאתה הולך לשחק בליגה ב' ושהבלמים שם הולכים לסמן אותך כמטרה המרכזית שלהם?
"תאמין לי שזה לא הולך להיות שונה ממה שקרה בשנים האחרונות בליגה הלאומית, שגם שם זכיתי כמעט מדי משחק לשמירה אישית. אני לא פוחד מהאתגר המקצועי שעומד בפניי, אבל יש בי תהייה איך הדברים יתנהלו בליגה הזאת. זו למעשה תהייה של כולנו, כי אף אחד לא באמת שיחק בה. אני לא יכול להגיד שאני הולך לליגה ב' בכיף גדול, אבל זה חלק מההקרבה האישית והמקצועית שלקחתי בחשבון כחלק מהמהלך כולו, ובכל אופן אני מתכוון להיות מחויב לקבוצה שאני משחק בה כמו שעשיתי לאורך כל הקריירה".
בעונה הקרובה אתה חוזר לשתף פעולה, אחרי הפסקה של עשור, עם אמיר גולה ויניב אברהמי.
"זאת הרגשה מדהימה בשבילי לחזור לשחק עם השניים האלה. יניב זה מישהו שגדלתי איתו עוד מקבוצות הילדים, וכל מילה שאני אגיד על אמיר היא מיותרת. האיחוד מאוד מרגש מבחינתנו, אין ספק".
איך הולך להיות המפגש המחודש שלך עם הקהל הגדול של קטמון?
"אנשים לא מבינים באמת מה עבר לי בלב בכל פעם שהייתי עולה על הדשא בטדי והייתי רואה את היציע ריק. זה היה בשבילי כמו חץ בלב, בטח בשביל שחקן שראה את היציע המערבי כשהוא היה מפוצץ באוהדי הפועל. בסופו של דבר כל המהלך הזה צריך להתנקז לאותו הרגע שכולנו נעמוד יחד, תחת קורת גג אחת, מול יציע מערבי אדום כולו. אני חולם על הרגע הזה, ולא משנה באיזה ליגה זה יהיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם