הבמה שלך, מאסטרו: אורי מלמיליאן חוזר לטדי
העקשנות. הנחישות. הפדנטיות. הכבוד. הסמל. האמונה. התחכום. גדול שחקני בית"ר בעבר נוחת בבית וגן. האם המאמן שלא היה מוכן עד כה להתכופף בפני אף אחד יצליח להיות פוליטיקאי בפעם הראשונה בחייו ולהרים את בית"ר מהתקופה הכי מדכדכת בשנים האחרונות?
בימים אלה בית"ר למטה. הכי למטה שיכול להיות. אין לה משאבים, יכולת לעמוד בהתחייבויות העתידיות ואין מי שיושיע במישור הפיננסי. זה אפילו לא כאוס. זה מיתון שאין בו מרחב תמרון. הנתון הזה הוא, לפחות לזמן כתיבת שורות אלה, הדבר היחיד שאפשר להתבסס עליו. כל השאר לא ברור, בלתי ניתן לחיזוי. כמו שדברים נראים כרגע, המצב לא הולך להשתפר. לתוך חוסר הוודאות, אי הידיעה, נכנס במפתיע אורי מלמיליאן.
למה מפתיע? משום שכבר 15 שנה, מהיום שבו התחיל לאמן, מלמיליאן מתנהל בצורה ייחודית: בניגוד למאמנים אחרים, האיש מציב דרישות מדוקדקות להנהלה שאיתה הוא בא במשא ומתן. הוא דורש שליטה בתקציב, פרמטר שראשי מועדון לא נוטים לוותר על השליטה בו. הוא מחייב בעלים, יו"רים ומנכ"לים לשבת ביציע במקום על ספסל המחליפים ומתנגד לכל התערבות בנושאים מקצועיים, כולל נאומים חוצבי להבות בחדר ההלבשה לפני משחקים מכריעים.
להגיד שההתנהלות הזאת יוצאת דופן בעולם הכדורגל הישראלי יהיה אנדרסטייטמנט. שיטת העבודה של מלמיליאן בולטת כמו דראג קווין עם שיער ורוד בשיעור של הרב עובדיה. בזמן שהקולגות שלו מתכופפים בפני בעלי בית עם שיגעון גדלות ומילה של סכיזופרן, רק בשביל לעבוד, מלמיליאן מתעקש.
מתעקש לקבוע תנאי פתיחה, מתעקש לקבל חוזה ארוך טווח, מתעקש שיעמדו בחוזה שעליו חתמו מולו. ומנגד, אם דופקים לו קטע, הוא שם את המפתחות. כשמאמנים אחרים מוכנים לספוג קללות מהקהל ועלבונות מהבוסים בשביל לקבל פיצויים, מלמיליאן לוקח את הרגליים ואומר שלום אם הוא מרגיש שנכשל. זה האיש, לטוב ולרע.
זאת לא הפעם הראשונה שבית"ר והמאמן מלמיליאן מנסים לרקוד טנגו. שלוש פעמים התנהל משא ומתן. פעמיים בתקופת הניהול של משה דדש ואברם לוי ופעם אחת, לא ידועה עד היום, בעידן של ארקדי גאידמק. הניסיון הראשון להביא את הסמל הבית"רי חזרה למועדון היה באמצע שנות התשעים. הרעיון היה שמלמיליאן יהיה הג'נרל מנג'ר ויוסי מזרחי המאמן בפועל.
המאסטרו ביקש חוזה לשלוש שנים עם שליטה מלאה על התקציב והמשא ומתן על השכר עם השחקנים. על תקופת האימון דדש עוד היה מוכן להתפשר, על ניהול התקציב והשכר סירב להתגמש. "דדש אמר, 'אני אביא תרומות, אלחם, ואתה תנהל'", נזכר המנהל המיתולוגי אברם לוי. "דדש אמר לו שהוא יישב איתו במשא ומתן ואורי לא הסכים".
כמה שנים מאוחר יותר, כשבית"ר עמדה בפני עונה קשה,
הסיפור לא היה מוכר עד היום והוא מפורסם כאן לראשונה. מלמיליאן היה חתום בהכח עמידר הקטנה כשהאוליגרך הזמין אותו ליאכטה והציע לו לאמן את המועדון שבו גדל תמורת 450 אלף דולר לשנה, לשלוש עונות. גם הדביל הכי גדול בעולם או לחילופין האדם האתי מכולם היה אומר כן להצעה המפתה ביותר בכדורגל הישראלי באותם ימים. גדול שחקני בית"ר בכל הזמנים סירב. הוא היה מחויב להכח. פאקינג הכח.
הנסיון לכתוב תסריט עבור מאמן בקבוצה כמו בית"ר ירושלים כמעט תמיד נועד לכישלון. בית"ר, בטח במצבה הנוכחי, היא אניגמה אחת גדולה. שום דבר לא ברור כרגע בקבוצה. מצד אחד, יכול להיות שאיציק קורנפיין יצליח להשיג חמישה פילנתרופים שיהיו מוכנים לשים חצי מיליון דולר כל אחד ואז למלמיליאן תהיה אפשרות לרכוש כמה שחקנים.
מצד שני, הקבוצה עשויה להגיע להליך של פירוק ואז כל החוזים בטלים ותידרש בנייה מחדש. מצב אחר, סביר באותה מידה כמו שני האחרים הוא שקורנפיין ימכור או ישתחרר מעוד כמה נכסים של המועדון, יעמיד תקציב מינימלי ומלמיליאן יסתפק בסגל הקיים מינוס השחקנים ששוחררו או נמכרו. בכל מקרה, למלמיליאן צפויה עונה מעניינת שיכולה להיות או מלבבת או שתמאיס עליו לגמרי את בית"ר.
תסריט אופטימי: חודש לפני תחילת העונה קורנפיין מצליח למצוא את חמשת המשקיעים שהוא מחפש בנרות ונותן למלמיליאן תקציב סביר לרכש. מלמיליאן מצדו פוגע בול עם שלושה זרים איכותיים ואיזה ישראלי או שניים. בד בבד, אוויר המזומנים מטרפד ברגע האחרון את מכירתו של טוטו תמוז. ברוכיאן מתאושש מהפציעה של העונה שעברה ובאקט של נאמנות משפחתית, נותן את עונת חייו בקבוצה.
צעירים כמו קובי מויאל, אבי ריקן, שי חדד, שמואל קוזוקין וחן עזריאל, שהשתפשפו בעונה שעברה, הופכים למועמדים לגיטימיים לסגל של מאמן הנבחרת לואיס פרננדז ובית"ר של המאסטרו משחקת את הכדורגל המשובב והסימפתי ביותר בליגת העל. ביציע, מבוגרים וצעירים כאחד מתמוגגים מכדורגל שוטף ותכליתי, כולל כמה תצוגות דליקטס.
הקבוצה של הנער מממילא מפתיעה ומסיימת במקום הרביעי המכובד. היא לא זוכה בשום תואר אמנם, אבל במחזור האחרון של העונה, בטדי, היא דופקת את האליפות להפועל תל אביב עם שער בתוספת זמן של שמעון גרשון.
תסריט פסימי: מלמיליאן עושה דז'ה וו לקדנציה שלו בהפועל פתח תקווה ופותח את העונה עם רצף מיסטי של שמונה משחקים ללא ניצחון. הקהל יושב לאיש על הפדחת, מקלל, מקניט וזורק בננות לכיוון הספסל. ובינתיים, רגע לפני סגירת חלון ההעברות, פיני זהבי מוצא קבוצה בחו"ל לאריאל הרוש.
מלמיליאן, איש העקרונות, מתנגד למהלך אבל בהנהלה מתעלמים ושמו הטוב כאיש מקצוע בעל דרך ונטול פשרות, נפגע אנושות. הפועל רמת גן מגיעה לטדי במחזור השמיני מהמקום האחרון. עד הדקה ה-87 יש תיקו מאופס ומשמים. רמת גן שולפים מהספסל את אלירן אסאו שמלמיליאן זרק עונה קודם מאשקלון.
דקה 88, אסאו נותן את שער חייו ורץ לכיוון הספסל של בית"ר בהקנטה תוך חיקוי נפנוף היד המפורסם של מלמיליאן. דקה מאוחר יותר מלמיליאן מסתכל לכיוון היו"ר בתא הכבוד, שמצדו פותח בנפנוף יד משלו. מלמיליאן הופך פרסונה נון גראטה בטדי והוא נשבע כי כף רגלו לא תדרוך יותר בבית וגן.
תסריט ריאלי מס' 1: למרות הקשיים ואחרי שהקבוצה מצליחה לשחרר חמישה שחקנים בכירים במטרה להקל על התקציב, מלמיליאן מצליח לבנות סגל נחמד וצעיר שעושה את המוטל עליו ומסיים את העונה בפריפריה של ציפיות ההנהלה, מקומות הרביעי עד השישי. נוסף לשחקנים שהספיקו להשתפשף בעונה הקודמת, המאסטרו מצליח לטפח שלושה צעירים אנונימיים והופך אותם לשחקני הרכב לגיטימיים.
תסריט ריאלי מס' 2: בדומה לתסריט הריאלי הראשון, מלמיליאן מגרד סגל שחקנים סביר שמדשדש בין מרכז לתחתית הטבלה במין לימבו שנמתח כמו מסטיק. לא חלב ולא בשר. בסביבות אמצע העונה כשברור שבית"ר לא תיאבק בצמרת ולא תשתתף במתח של מאבקי הירידה, לקהל נשבר המה שמו והוא מתחיל לדרוש את הראש של המאמן מהשעמום.
הדבקות, ואולי העקשנות, ללכת בדרך מסוימת בלי להתפשר, יצרה דיסוננס באורגניזם שנקרא מלמיליאן. מצד אחד, שמו הלך לפניו כאדם ישר והגון. הסיפור עם גאידמק אינו היחיד, הקריירה שלו רצופה באירועים מהסוג הזה. מצד שני, אמונתו בצדקת הדרך מנעה ממנו להגיע רחוק.
הקבוצה הכי גדולה שאותה אימן מלמיליאן עד שסיכם במכורתו הייתה מכבי נתניה, וגם זה כשהייתה בליגה השנייה, בהחלט לא רקורד מזהיר. בסוף שנת 2004 הוא היה אמור להתמנות למאמן הפועל תל אביב. מלמיליאן, אז מאמן הכח, קיבל את ברכת הדרך של הבוסים שלו.
חלק מעסקת ההעברה כללה זכות סירוב ראשונה של הכח על שלושה משחקני הפועל. הנהלת הכח ישבה עם מלמיליאן כדי לסכם את העזיבה. נמרוד ורד הבעלים התקשר לבעלי הפועל תל אביב והזכיר את עניין השאלת השחקנים.
לפי איש מהנהלת הכח, מהצד השני התקבלה התשובה הבאה: "אני משתין עליכם בקשת". באותו רגע מלמיליאן ביטל את הסיכום עם הפועל תל אביב. הקדנציה הראשונה שלו בנתניה הסתיימה לא טוב. בית"ר ירושלים ביקשה לצרף את כוכב נתניה דאז איציק זוהר.
בהנהלה הודיעו למאמן, שהביע התנגדות אלא אם יובא שחקן במקום זוהר. כשאמרו שאין אופציה לצרף עוד שחקן וההעברה של הכוכב סופית, מלמיליאן התפטר. מקרה דומה היה כשאימן את הפועל פתח תקווה והודיע להנהלה שאין לו כוונה לשתף יותר את החלוץ אחמד קסום. כשההנהלה לא גיבתה אותו, הוא שם את המפתחות.
מי שמכיר את מלמיליאן מספר שמאז העונה שעברה, כשאימן את אשקלון, מועדון בעייתי מהליגה הלאומית, הוא החליט להתפשר, לרדת מהדרישות המחמירות ולשחק, לפחות חלקית, את המשחק שמשחקים כל המאמנים בארץ. בחזונו מלמיליאן רצה להיות מעין אלכס פרגוסון של מנצ'סטר יונייטד או ארסן ונגר של ארסנל: מנג'ר על שמתווה דרך יותר מאשר עומד על הקו באימונים וגוער בשחקן שלא מתאמץ. מלמיליאן רצה לעצב מועדון שלם בדמותו.
אחרי כמעט 15 שנה בכדורגל הישראלי, גם מלמיליאן העקשן הבין שאשקלון היא לא מנצ'סטר, ירושלים אינה לונדון וליגת העל, למרות השם, היא לא הפרמייר ליג. ההתגמשות הזאת סללה את הדרך של מלמיליאן לבית"ר, קבוצה שעוד יכולה להגיע לידיים של המפרק. הוא עדיין לא חתם על חוזה, לא התעקש על רכש, הבין מהר מאוד שכמעט כל השחקנים הטובים עשויים להימכר ושאין לו מה לעשות בנדון ולראשונה בקריירת האימון הלא מזהירה שלו, הוא ויתר על שליטה. "כשהצענו לאורי את התפקיד היינו די פסימיים", מספר גורם בהנהלת בית"ר.
"ידענו שאנחנו מציעים לו תנאים גרועים ביותר. נכון להיום אי אפשר לאשר לו שום שחקן רכש ואני לא מדבר על שחקנים שעולים הון". מהרגע שאיציק קורנפיין הציע לו את התפקיד, נדרשו למלמיליאן שבועיים להחליט. הוא בא עם רשימת שאלות ואחרי שבוע קיבל תשובות לפחות על 20 אחוז מהן.
על השאר הוא לא קיבל תשובה עד היום. לא מפני שמישהו מנסה להסתיר ממנו מידע אלא כי אף אחד לא יודע מה יעלה בגורל המועדון. "כשהוא הסכים להיות מאמן הופתענו", ממשיך אותו גורם.
"הוא ידע שהתנאים גרועים ולא היה אכפת לו. הוא השתנה. הוא דורש פחות, הוא משוחרר יותר והוא לא מתעקש על דברים קטנים. אני אגיד לך יותר מזה, למרות המצב, למרות שהוא לא יכול להביא אפילו שחקן אחד, הוא מוכן שנשחרר כל שחקן שלא רוצה להיות בקבוצה".
אך יש מי שחושב שדווקא במקרה הנוכחי, מלמיליאן היה צריך לחזור לסורו ולהתעקש לדעת יותר. "דווקא הפעם אורי היה צריך להיות עקשן", אומר אברם לוי, שמכיר את מלמיליאן מאז היה נער בן 13 משכונת ממילא. "אני שמח שהוא ויתר למרות שלפי דעתי הוא ויתר יותר מדיי".
כל מי שדיברתי איתו, ללא יוצא מן הכלל, מרעיף שבחים על מלמיליאן. כולם אומרים שמדובר קודם כול באיש מיוחד במינו וחוץ מזה, במאמן כדורגל בעל הבנה מעמיקה מאוד של כל האספקטים של המשחק. "הוא אחד המאמנים הטובים בארץ והמאמן הכי טוב שאימן אותי", אומר איציק זוהר ששיחק עם מלמיליאן במכבי תל אביב ואחר כך ירש אותו.
"היתרון שלו על מאמנים אחרים זה ביכולת שלו להפיק מאה אחוז מכל שחקן, בין שהוא שחקן מוכשר ובין שלא. יש לו הבנה עמוקה מאוד של המשחק, אבל מעל הכול הוא מכיר את נפש השחקן, מה מניע אותו, את הפסיכולוגיה העדינה ואת הפוילעשטיקים בחדר ההלבשה. אלה דברים שלא קשורים לטקטיקה ויותר קשה להבין אותם. שחקנים משחקים בשבילו.
קח כדוגמה את מה שהיה איתי בנתניה. אורי הלך כי הוא רצה לשמור על השחקנים שלו. אני הייתי מאוד דומיננטי בנתניה. הכנסתי הרבה שערים ובישלתי וזה נתן ביטחון לשאר השחקנים, ואורי היה נאמן לשחקנים, הוא לא היה מוכן שיפגעו בהם. הוא הלך כי הוא לא רצה שיגידו שהוא כאילו בוגד בהם".
עדויות נוספות מלמדות על אדם ישר והגון. אחד מאנשי הנהלת הכח בעבר מספר שמלמיליאן סירב להביא שוער קרואטי מעולה ששיחק בבונדסליגה מכיוון שזה לא יכול היה לשחק מיד אלא נדרש לתקופת המתנה של חודש, אף שחסר לו שוער איכותי למאבקי התחתית. "הוא אמר שהוא יסתדר עם מה שיש", אומר איש הנהלת הכח בעבר.
גם אברם לוי שופע מחמאות אף שאכל מרורים ממנו בכל פעם שהגיע זמן המשא ומתן. "תמיד היה קשה איתו במשא ומתן", אומר לוי, "כי הוא ידע מה הוא שווה. אורי תמיד רצה חוזים פיקס כי הוא פחד מבעיות. אוחנה ויוסי מזרחי היו קלים יותר במשא ומתן. אוחנה בכלל לא היה מגיע עם עורך דין ועם יוסי הייתי סוגר בחמש דקות. אבל אורי היה שונה.
"הוא בחור טוב וישר, הוא תמיד התנהג יפה למאמנים ולהנהלה. אני אספר לך סיפור על העקשנות שלו: כשהוא היה בצבא הוא ביקש מענק חתימה של 5,000 לירות. אילן רומן שהיה אז היו"ר אמר לי שאורי רק יודע לבעוט בעיטות מה-16 ושבאמצע העונה הוא יראה אם מגיע לו לקבל מענק. אני הוצאתי את הכסף מהכיס כי אורי אמר שעד שהוא לא יקבל את הכסף הוא לא יבוא לאימונים. אחר כך אילן ראה מה הוא שווה והחזיר לי את הכסף".
מלמיליאן לא יודע להיות פוליטיקאי. אם שחקן חורג אצלו מהנהלים, הוא ימצא עצמו בחוץ, גם אם מדובר בכוכב הגדול ביותר. את השיעור הזה הוא למד על בשרו כשחקן אצל דרור קשטן, אחרי שעשה שביתה איטלקית באימון. קשטן ניפה את הכוכב הגדול ביותר שלו גם מההרכב וגם מהסגל. כמה שנים מאוחר יותר הוא יישם, אם כי בצורה קיצונית יותר, את מה שלמד אצל קשטן הקשוח.
עקיבא מגרלשווילי, רונן בדש, משה גלאם ויוסי מדר ששיחקו אצל מלמיליאן בנתניה, נתפסו באמצע משחק קלפים סוער במהלך מחנה אימונים. בבוקר למחרת הם כבר היו מחוץ לקבוצה. בעונה שעברה שחקני בית"ר עשו סבוטאז' למאמן יצחק שום. באמצע העונה המאמן מצא את עצמו מחוץ למועדון. השחקנים המשיכו. אצל מלמיליאן מצב כזה לא היה מתרחש. אחת הסיבות היא שלשם אורי מלמיליאן יש הילה בכדורגל הישראלי שגורמת לשחקנים לרחוש יראת כבוד אליו.
בואו נגיד את זה ככה, אם מישהו משחקני בית"ר יעז לצייץ ציוץ שיצרום לאוזן הרגישה של מלמיליאן, הוא ימצא את עצמו בחוץ, גם במציאות הקשה. מי שיעמוד בין השחקנים למאמן הוא קפטן הקבוצה אבירם ברוכיאן, אחיינו של המאמן. יש המון קווים מקבילים על המגרש בין מלמיליאן לכוכב הצעיר ונראה שהדוד מייעד לאחיינו תפקיד מאוד מרכזי לקראת העונה הבאה. ברוכיאן מונה בעונה הקודמת לקפטן הקבוצה ודווקא אז חלה ירידה דרסטית ביכולת שלו.
יש שאומרים שהוא לא הצליח לעמוד בלחץ שכרוך בהובלת קבוצה ולא ידע להפריד בין חוסר שביעות הרצון של השחקנים מהמאמן שום ובין מחויבותם כמקצוענים. ייאמר לזכותו שהוא סבל מפציעה טורדנית שאין ספק שהשפיעה על היכולת שלו. העונה ברוכיאן יצטרך לעשות הפרדה אחרת: בין תפקידו כקפטן ובין הייחוס המשפחתי.
בעונה שעברה שחקנים פתחו פה בינם ובין עצמם על שום ולא נראה שזה הטריד את מנוחת הקפטן. בעונה הקרובה, המצב יהיה שונה. אם לשחקן כלשהו יהיה רצון להשמיע טענות נגד המאמן, הוא יצטרך לשים לב שהקפטן-אחיין, לא נמצא בסביבה. אם מלמיליאן יעמוד תחת זכוכית מגדלת, ברוכיאן הנהדר עומד למצוא את עצמו תחת מיקרוסקופ גם מצד השחקנים וגם מצד המאמן.
מי שלא ראה את מלמיליאן על המגרש, פספס את אחד מגדולי האומה בכדורגל. מלמיליאן היה שחקן ענק, גאון ודי יוצא דופן. סגנון החגיגות שלו אחרי שערים היה מוזר, תנועתו הייתה משונה. מישהו הגדיר אותו השבוע יוצמח. אוהדי בית"ר הוותיקים נזכרים בערגה במלמיליאן השחקן ותולים בו הרבה תקוות. אחד מאנשי השוק מדבר איתי כל שבוע כבר כמה שנים על מלמיליאן. עוד לפני ההודעה על המינוי, הוא הכריז שאם רק יתנו לאורי את הקבוצה הכול יהיה בסדר.
"אורי יביא שני בלמים תותחים מאירופה", קבע שמחוני, "ותראה איזו קבוצה הוא יבנה. הוא לא צריך כלום. כל הצעירים האלה יעשו לו כבוד ויתנו את הנשמה". אגב, לפי נסים בכר, האיש שהעלה את מלמיליאן לבוגרים, זה מה שיקרה. "אני ראיתי את אורי בימק"א בתור ילד שמבקש ממבוגר שיכניס אותו", נזכר עו"ד דב אלפרט, "אני מאוד מרוצה מהמינוי כי אורי בשבילי הוא בית"ר האמיתית, האותנטית והיפה. זה מחזיר אותי לתקופה שאוהדים ידעו לעודד ולא רק לקלל. אורי הוא הסמל האמיתי של הקבוצה ובזכותו הרבה אוהדים ותיקים יחזרו לטדי. חסרו הצניעות והענווה שלו".
הרומנטיקה והנוסטלגיה מפעפעים אצל מי שראה את הגאון בפעולה על המשטח העלוב בימק"א ואלה יתנו לאיש שקט נפשי לתקופה ארוכה כדי שיצליח. השאלה היא מה עם האוהדים שלא ידעו את מלמיליאן. 80 אחוז מהאוהדים שמגיעים למשחקים נולדו כשמלמיליאן יצא לסיים את הקריירה במכבי תל אביב ומתעדכנים היום בביצועיו ביוטיוב. האם להם תהיה סבלנות למי שנתפס בעיניהם בוגד שעזב לכסף הגדול של השפלה ולא מכירים את הסיפור האמיתי?
שלושה כוכבי על היו לבית"ר ירושלים עד היום: מלמיליאן כמובן, יוסי מזרחי ואלי אוחנה. שני האחרונים זכו לאמן את בית"ר, מזרחי בשתי קדנציות. בראשונה הוא הציל את בית"ר החבוטה מירידה ופוטר בתום העונה על ידי מאיר פניג'ל.
בפעם השנייה כמאמן הוא החליף אחרי תחילת העונה את אוסי ארדילס הכושל שהשאיר קבוצה נטולת כושר וסגנון והביא אליפות ראשונה מאז סוף שנות השמונים. עוד לפני חגיגות האליפות מזרחי פוטר בצורה מבישה על ידי האוליגרך גאידמק. הוא זכה ליחס דומה, בשני המקרים, מהאוהדים.
אפילו אלי אוחנה, מלך מלכי היציעים, אלילם של הטרמפיסטים, אכל מרורים בסוף קדנציית אימון בינונית אמנם אבל לא כושלת. הוא זכה לעונת חסד, שזה הרבה יותר זמן ממה שקיבלו יחד כל מאמני בית"ר בשנים האחרונות, אבל בסוף גם ממנו דרשו להתפטר. השאלה היא אם אוהדי בית"ר הצעירים, אלה שראו הרבה רגעים יפים בשנים האחרונות, יתנו את השקט הדרוש למלמיליאן כדי לבנות קבוצה צעירה ובריאה או שיגרמו לו להצטער שסטה מדרכו בקודש והגמיש את עקרונותיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם