בגובה העיניים עם אבירם ברוכיאן
הוא נולד ברחוב יפו ובקרוב יגור בארנונה, משוכנע שאורי מלמיליאן הוא אליל, לא מסוגל לשתות אלכוהול, וקובה זה החולשה שלו. 2,367 מילים עם אבירם ברוכיאן (25), נשוי, הקפטן של בית"ר ירושלים שמת לחזור לשחק וחולם על מדי אירופה
"הבית הנוכחי שלי".
ארנונה
"בימים הקרובים אני אמור להיכנס לבית החדש בארנונה. היה לי חשוב לגור ליד אמא שלי. אני חושב שזה מקום טוב יחסית מבחינת המיקום שלו. קניתי בית שם כי בארמון הנציב לא היו בתים מפוארים מספיק".
רחוב יפו
"המקום שנולדתי וגדלתי בו. המקום שקיבלתי בו את החינוך והתרבות, את דרך החיים שלי, גם בכדורגל וגם מבחינה חברתית. מתנ"ס לב העיר היה מקום מרכזי עבורי, כל הזמן שיחקתי כדורגל והשתתפתי באימונים. היה לנו מועדון ששיחקנו בו סנוקר ופינג-פונג והיו לנו כל מיני פעילויות. סבא שלי עדיין גר שם, וכולנו גדלנו בידיים שלו ושל סבתא שלי".
תיכון
"למדתי בתיכון שליד האוניברסיטה. האמת שבכיתה ט' כבר עליתי לבוגרים. בזמנו המאמן היה אלי כהן, הוא עשה את האימונים ב-10:00 בבוקר ולא שינה את השעה לשעות אחר הצהריים בגללי. כולם בבית הספר, גם המנהלת וגם ההורים שלי, ידעו שזה הייעוד שלי. בהתחלה צעקו עליי והזמינו את ההורים, אבל בסופו של דבר בבית הספר הלכו לקראתי כי הבינו את זה. זה מאד שימח אותי. בכיתה י"א המנהלת קראה לי לשיחה ואמרה לי, 'אני יודעת, כל בית הספר מדבר על זה'. היא אמרה שהיא רוצה שנפיק את הכי טוב מהמצב הנתון. הייתי מגיע אחרי האימון ולומד כמה שעות עם מורים פרטיים, וכך השלמתי 12 שנות לימוד ובגרות חלקית. הייתי מגיע לבית הספר וכבר היו מצטלמים איתי. האווירה הייתה חיובית".
ירושלים
"ירושלים זה הכול. זה עיר הקודש, זה התרבות, עיר מיוחדת, שקטה, אנשים טובים. כשאני בא לתל אביב השחקנים האחרים צוחקים עליי שאני לא יודע אך להתנהג בתל אביב".
"שלום פלאפל"
"החנות של סבא שלי. כשהתחלתי להתאמן עם הבוגרים זה היה בגיל צעיר ו'שלום פלאפל' היה המקום שהתחבאתי בו, שאף אחד לא הכיר אותי בו. הדתיים לא הכירו אותי כמו עכשיו. באתי ב-24:00 בלילה, נועל את עצמי בחנות, מנקה ושוטף את החנות של סבא עד 3:00 בלילה, וכך הייתי מתפרנס עד שאגיע לכסף הגדול. הפלאפל בגאולה עיצב את המשפחה, כולם התפרנסו ממנו".
אורי מלמיליאן
"אליל, דמות לחיקוי. כל מה שאני עושה, איך שאני מתנהג, איך שבחרתי את הדרך שלי מההתחלה, זה הוא. לפני שנהייתי שחקן ידעתי שאני רוצה לגעת באוהדים ולהתייחס לכל ילד ולהתקרב לכל האוהדים ולכל הילדים. אני חושב שזה העתק של אורי, ואני שמח על כך. רק מהשמועות עליו, מאנשים שעוצרים אותי במוניות ואוהדים מהימים של ימק"א, אף פעם לא שמעתי שדיברו עליו לרעה.
"אני חושב שאורי הוא מושלם. הוא דוד שלי, הוא לא יודע שהשווצתי על זה בילדות. אנחנו קרובים מאוד, הוא הכין אותי למשחקים מחשבתית ונתן טיפים. זה שהוא מונה למאמן של בית"ר זה הכיף הכי גדול בשבילי, לבית"ר ובשבילו. זה כמו לאכול את העוגה ושתישאר שלמה. הוא מתאים כמו כפפה ליד לתפקיד, והוא בא בזמן הכי נכון. אני מאמין שנעשה ביחד עונה טובה, כיפית ומוצלחת. אני שמח, כי מחכה לי עונה מאתגרת של מנהיגות ואחריות. זו העונה שאני הכי מחכה לה".
בית"ר ירושלים
"אני כמעט יכול להגיד 'הבית הראשון שלי'. זה הכול. זה הדלתות שנפתחו לי, התהילה, הפרנסה שלי. זה הבית שלי, ואני שומר עליו. לפעמים כשאוהדים מדברים רע על בית"ר אני מרגיש כאילו פגעו לי בבית. אני חושב שבית"ר זה סיפור החיים שלי".
הפועל ירושלים
"מקום נחמד מאוד. בצעירותי הייתי שם. היה הסיפור של אורי שהתחיל שם והתנכלו לו, אבל לי לא התנכלו. באחד הימים במתנ"ס לב העיר בא אליי השופט תבריזי, שהיה מאמן של הפועל. הוא ראה אותי והזמין אותי להתאמן בהפועל. שמחתי מאוד. המשפחה שלי בית"רית וכשסיפרתי להם, הם לא כל כך אהבו את זה. התחלתי באימונים והרגשתי שמתייחסים אליי כשחקן מיוחד. שיחקתי עם חבר'ה שהיו שנתיים מעליי ומאוד אהבתי את זה, אבל הרגשתי שמשהו חסר.
"אחרי שנה ביקשתי לעזוב וויקטור יונה, מבעלי הקבוצה, לא נתן לי לעזוב. היום אנחנו צוחקים על זה. נכנסתי לשנה הסגר, ועד שלא שכנענו את ויקטור דרך אבא שלי וקשרים, הוא לא וויתר. בסוף הוא הסכים לחתום על איזה מסמך. באתי לבית"ר ואז הרגשתי את הדם צהוב. הרגשתי שאני מלא, שאני מרוצה. הרגשתי שבאימונים העיניים שלי זוהרות. בקיצור, ידעתי שזה זה".
כדורגל
"זה בדם, מגיל צעיר. אני יכול להגיד לך שאלה שלא מדברים ומתעסקים בכדורגל הם חייזרים, לא קשורים לעולם. בשבילי זה הצורך לנצח כל הזמן. אני אוהב לשחק".
אלי אוחנה
"שלוש שנים של חינוך, של התבגרות ושל צעקות. אומרים שצריך את האבא שנותן מכה על היד במקל, אני קיבלתי את זה ממנו וזה עזר לי. בהתחלה לא אהבתי את זה שהוא לא נתן לי לשחק. היינו חבורה של שחקנים צעירים ולא שיחקתי כמוהם. שיחקתי חצי שעה וחשבתי שמגיע לי יותר אבל הוא לא נתן לי. בסוף יצאנו למחנה אימונים והוא נתן לי בראש ברמה שאני לא אשכח, כמעט בכיתי. הוא צעק עליי עד שרציתי לעזוב. הייתי ילד מפונק, חשבתי שמגיע לי בלי להתאמץ. אני חושב שבתוך תוכו הוא לקח אותי כפרויקט, ואמר לעצמו, 'קודם כול אני אחנך אותו ואז אתן לו לשחק'.
"אחרי מחנה האימונים
פציעות
"עכשיו אני בפציעה המשמעותית הראשונה שלי. המושג 'בריאות' זה משהו שהולך איתי כל רגע, הכול שולי חוץ מזה. הפציעה הזו גרמה לי לחשוב על הכדורגל ועל הפרופורציות בחיים, כמה חשוב לי לשמור על הגוף שלי. הייתה לי דלקת כרונית בגיד של הפיקה ואף טיפול לא העביר את הכאב הכרוך בזה. החלטתי לעבור את הניתוח, וכעת אני אחריו בתקופת שיקום. אני מסתכל על חצי הכוס המלאה: אחרי הניתוח חזר לי הרעב לשחק. אני מת לשחק כבר. אני מקווה שזו הפציעה האחרונה, כי אני מרגיש שיותר מאשר בי זה פגע במשפחה. בואי נגיד שאני האור של המשפחה, כשאני מחייך וטוב לי ואני לא על קביים ואז כולם שמחים. כל החיים שלי זה לשמח את המשפחה, שיהיה להם טוב, כשאני משחק. בשבת אני רוצה לשחק טוב לא כדי שארגיש טוב וכדי שאוכל ללכת בגאווה ברחוב, אלא כדי שהמשפחה שלי תוכל להתגאות בי".
גול
"התפרצות של כל החושים והרגשות הכי כיפיים שיש. זה אושר, שמחה, גאווה, תהילה, כל זה מתכנס בכמה שניות של אושר. זה לשמח את המשפחה, לשמח את הקהל ואת האנשים בבית. בגלל שזה קשה ואתה עובד על זה, וזה לוקח זמן, זה הופך את הרגע לעוד יותר מתוק. במהלך המשחק אני חושב על זה שהקבוצה תנצח, לא חושב על הגול, וכשזה קורה זה מדהים. הרבה פעמים יוצא שאני מרים את הידיים לפני שהכדור פוגע ברשת. זה מרגיש כאילו שאוויר נכנס פנימה והכול חלק, כמו תינוק שנולד ואין לו בעיות. זה בדיוק ככה".
פרשנים
"אני לא מתייחס אליהם. יש פרשנים שכן ודווקא אני, שמקבל הרבה מחמאות ופרגונים על דרך המשחק שלי, לא אוהב את הדרך שלהם. אני לא מדבר על עצמי, אבל קורה שאני יושב בבית ואני שומע פרשנות על חבר שלי שמשחק בקבוצה מסוימת ואומרים עליו שהוא שחקן גדול ונותנים לו את כל המחמאות. ואז עובר שבוע, הקבוצה שלו מפסידה, ופתאום הוא לא טוב ולא מתאים לנבחרת.
"אז מה השתנה בשבוע? בגלל זה אני חושב שפרשנים צריכים להיות יותר זהירים במילים שלהם. יש פרשנים שמפרשים את המשחק והם לא אינטרסנטיים. אלי אוחנה לימד אותי שהדרך הכי טובה זה לא לקרוא עיתון ולא להקשיב לרדיו, וכך באמת היה. ביטלתי את המינוי לעיתון וכשהייתה פרשנות עליי ברדיו או בטלוויזיה העברתי ערוץ. עד שלא נהייתי קפטן לא התראיינתי בכלל".
הימן וסגל
"אנשים שליוו אותי מגיל צעיר והאמינו בי אולי יותר מההורים שלי. אין ספק שחלק גדול מההצלחה שלי אני משייך להם. אני מודה להם ומעריך אותם ומקווה לעלות ולגדול עוד, כי אני יודע שזה גורם להם אושר".
הימורים
"מחנה אימונים. כשיש לנו פעם בשנה, זה כיף ללכת לקזינו להתפרק, כל אחד לפי יכולת הכיס שלו.
אני מהשחקנים שאוהבים ללכת ואני נלחם עם ההנהלה שייתנו לנו אישור ביום חופש שלנו פעם בשנה".
פוקר
"עם חברים פעם בשבוע, זה כיף אבל לא מעבר לזה".
מונדיאל
"בית. לשבת ולראות כדורגל, להכיר שחקנים חדשים. בכל משחק אני בוחן שחקן שהוא בתפקיד שלי ולומד ממנו דברים טובים. זה כמו שיעור פרטי. אנחנו נפגשים לראות משחקים כל החברים מהקבוצה והחברים האישיים, עושים על האש ומתערבים בינינו מי ינצח. הקבוצה שלי היא ברזיל".
נבחרת ישראל
"עוד לא הראיתי את היכולת האמיתית שלי, ואני עדיין חושב שאחוזים קטנים שלי התממשו בנבחרת. שתי הקדנציות הקודמות שלי לא היו מוצלחות כי לא שיחקתי הרבה, למרות שהבקעתי כמה שערים. אני יודע שבקדנציה הקרובה לואיס פרננדז רוצה שאהיה חלק משמעותי בנבחרת ואני שמח על כך. אני אוהב אתגרים ואוהב לשבור שיאים, ואחרי שלקחתי אליפות וגביע, אני רוצה עוד. אני רוצה להיות מהשחקנים הכי מתוארים בכדורגל הישראלי, לעשות משהו שאף אחד לא עשה - לעלות למונדיאל וליורוליג. אני רוצה מאוד להיות ברשימה של אלה שהיו שם ולכן חשוב לי להיות בנבחרת".
לואיס פרננדז
"התקופה עם לואיס פרננדס הייתה התקופה ששיחקתי בה את הכדורגל הכי טוב שלי בקריירה. כדורגל אירופאי, עם הרבה משמעת, הבנה של המשחק. אני חושב שלנבחרת ישראל יש מורה ששחקנים ישמחו מאוד ללמוד ממנו משהו חדש ושונה, אנשים לא יבינו עד כמה הם יכולים לשפר את היכולת שלהם. אני מקווה שיהיו לו הרבה אימונים כדי שהוא יוכל לשפר את כולם, אין ספק שהוא המאמן הכי טוב שאימן אותי".
הגנה
"לא כל כך אוהב. אני יודע שזה חובה, ואני עובד על זה בשנים האחרונות. אחד הדברים שאלי אוחנה וגם יוסי מזרחי עבדו איתי עליו זה העניין הזה. הם אמרו לי שמבחינה התקפית אני מושלם לאירופה והסיבה שאני עדיין לא משחק שם היא ההגנה. זה צובט לי בלב וזה דבר שאני עובד עליו".
ספסל
"לשמחתי אני לא שחקן ספסל".
ביישנות
"מילדות. אבל במגרש אני לא ביישן, אני מקלל והכול. זה פיצול טוב".
אוהדים
"לפעמים אני מאוכזב מהם ולפעמים בא לי לנשק ולחבק אותם. בשנים עם ארקדי גאידמק כל רגע היה כיף ורצינו להיות איתם ולשמוח איתם. אחרי ארקדי הם לא כל כך הבינו את המצב, קיללו ולא פרגנו. אני מבין את זה, הם אוהדים שאוהבים הצלחות והם דורשים את זה. זה בסדר, גם אני הייתי אוהד, אני בא מאותו היציע. בשנה הזאת שבאה עלינו, אני חושב שהם יבינו אותנו. כבר במשחקים האחרונים הם מחאו כפיים. בסך הכול אנחנו עוברים תהליך, ואני מאמין שהשנה האוהדים יהיו פקטור שידחוף אותנו קדימה בזמנים שנצטרך".
שש-בש
"סבא שלי. אני משחק רק איתו, הוא המורה שלנו. מלבדו, את כולם ניצחתי. הוא היחידי שאני לא מצליח לנצח. הוא ממש מדבר לקוביות. הוא לא מבין בכדורגל, שש-בש זה התחום שלו".
אלכוהול
"אף פעם. גם בחתונה שלי לא שתיתי".
רכילות
"לא אוהב את זה. לא אוהב לפתוח עיתון ולראות שהייתי פה, קניתי ככה ועשיתי ככה, אבל למדתי להשלים עם זה".
אירופה
"היעד הבא שלי, אין ספק. אם לא אגיע, גם אם אהיה השחקן עם הכי הרבה תארים בארץ, זו תהיה אכזבה בשבילי. אני חייב לנסות. הייתי רגל וחצי בפנים כמה פעמים, אבל בגלל שיבושים כאלה ואחרים זה לא יצא. אני מאמין בכל לבי שזה יקרה וסקרן לראות איך התהליך הזה יקרה".
קפטן
"התפקיד עשה אותי אחראי יותר. נהייתי מחנך, מורה, למרות שגם אני צעיר. בשנה הזאת היו הרבה שחקנים צעירים שתפסו אותי כדמות מחנכת. אמרתי להם מה לעשות ואיך להתנהג אחרי אימונים ומשחקים ואחרי הפסדים.
"אני חושב שבהתחלה לא עשיתי את התפקיד כמו שצריך, אבל אחרי חודש-חודשיים כבר הבנתי והתחלתי להרגיש מה זה אומר, הלכתי לכנסים ומקומות וייצגתי את הקבוצה. בהתחלה לא רציתי להתראיין לשום מקום. דובר הקבוצה פנה ליו"ר בית"ר איציק קורנפיין, והוא הסביר לי שאני הקפטן וכשאני מדבר, אני מדבר בשם בית"ר ולא בשם עצמי, ומייצג את כל השחקנים".
איציק קורנפיין
"אין ספק שהוא האיש שהעלה את בית"ר מעל פני המים. בזכותו בית"ר נושמת וקיימת. אם לא הוא, אני חושב שבית"ר מזמן הייתה מתפרקת ומגיעה לידיים לא רצויות. אין ספק שהתואר 'המושיע של בית"ר' מתלבש עליו כמו כפפה ליד".
"לה פמילייה"
"ארגון דומיננטי ומשפיע מאוד בבית"ר ירושלים. ארגון שרוצה להיות מעורב, לפעמים יותר מדיי. בזמנים הקשים אנחנו מרגישים את הנוכחות שלהם וגם ההפך, כשאנחנו בזמנים טובים. הם יודעים לתת הצגה בקהל. בתור שחקן, לראות הצגה של דגלים ושל שירה זה דבר שמאוד מחזק ומעלה את המוטיבציה. אני מאמין שהשנה הזאת הם יהיו יותר סבלניים ויותר תומכים בכיוון החיובי".
אצטדיון טדי
"מבצר. אצטדיון מושלם. אם ישלימו את החלק הדרומי, לא יהיה מגרש כזה. הקהל שלנו קרוב, הרימו את הגדרות, הדשא טוב. כאוהד ישבתי ביציע המזרחי על המעקה".
בית וגן
"הבוקר שלי. כל יום כשאני בא אני יודע איפה כל אבן נמצאת. בית וגן זה בית, אני מגיע ב-9:00 בבוקר ונמצא שם עד 15:00. זה חלק נכבד מהיום שלי. חורף, גשם, שלג. הטיפולים שלי, ההחלמה שלי".
גביע המדינה
"אחד התארים הכי כיפיים, כי זה משהו שזוכים בו בשנייה. הגביע קצת יותר מתוק מאליפות. לא שיחקתי בגביע האחרון, זה היה בזמן שיצאתי לניתוח. ישבתי בחוץ. כשידעתי שאנחנו הולכים להפסיד את הגביע, ודווקא ליריבה הספורטיבית הפועל תל אביב, ממש התאכזבתי. אבל בסדר, לקחנו שני גביעים".
בליינות
"מעדיף מסעדה טובה ולחזור הביתה".
ניר ברקת
"יצא לי לפגוש אותו ולדבר איתו הרבה בזמן האחרון. אדם חם מאוד, מתעניין מאוד, ורוצה לעזור ולתמוך. אני חושב שהוא ראש עירייה מבורך, הוא לא עושה אפליות לפה או לפה. הוא עוזר מאוד לבית"ר ירושלים. אני יודע שהוא מגיע למשחקים גם של הפועל. רואים שזה נמצא אצלו בדם".
הפועל קטמון
"יש לי המון חברים שם. יוצא לי לראות כמעט כל משחק בית שלהם כי אני אוהב לתמוך בחברים שלי ולראות אותם משחקים. הלוואי שזה יצליח. זה יצא גימיק נחמד, גם אחים שלי שיחקו שם. לטובת הפועל ירושלים והפועל קטמון, שיתאחדו וינסו לקרוא עלינו תיגר כי בירושלים חסר את הדרבי הזה".
היציע המזרחי
"זה בית"ר. אומרים שהשחקן ה-12 של בית"ר הוא היציע המזרחי. זה היציע שאחרי גול אתה רץ אליו וכשאתה רוצה לשמח יציע, זה ה- היציע הזה, כי הוא מאוד דומיננטי. הייתי שמח אם היו עוד שירים חדשים כי אנחנו עדיין שומעים את 'אלינור' וכאלה".
קובה
"המפלה שלי היא הקובה של יום שישי. כולם באים לבית של אמא שלי לאכול קובה חמוסטה, משפחה חברים, ומפרקים יחד סירים".
גילוח
"יש כאלה שיגידו שזה כדי שיהיה יותר נוח למסאז'יסט. לדעתי זה יפה. עוד לפני שהפכתי לכדורגלן ידעתי שחלק מזה יהיה לגלח רגליים, זה מין כרטיס קבלה כזה"
אבירם ברוכיאן
"כל מה שאני עושה ואעשה זה בשביל המשפחה ובשביל אשתי. באתי לעולם כדי לשמח את המשפחה שלי וזה היעד שלי. אני רוצה גם לסדר אותם כלכלית, ושבעזרת השם יהיה לילדים שלי הכול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם