ראשי » מקומי » ירושליםגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מיסתורין בחאן: המנהל עזב, התאטרון משגשג

תאטרון החאן מתנהל כבר כמה חודשים ללא מנכ"ל. זה לא ממש מפריע לו לגרוף בקלות חמישה פרסים ולקבל ביקורות מצוינות. לכל הזוכים יש מסקנה ברורה: הקהל הירושלמי מעז יותר וניתן לאתגר אותו בקלות

תאטרון החאן הירושלמי בדרך כלל אפוף מסתורין מסוים. זה קצת כמו שאלת הביצה והתרנגולת; לא ברור אם השהייה במבנה עצמו היא שתורמת לאווירה האפלה משהו, או שמא אנשים עם אופי מסוים פשוט נמשכים למקום. גם ההודעה של יקי הר-טל על התפטרותו בסוף נובמבר 2009, לאחר ששימש מנכ"ל החאן במשך שבע שנים, נותרה עדיין בגדר תעלומה. הר-טל סירב בעקשנות להתייחס לסיבות שהביאו להתפטרותו, וגורמים שונים בתאטרון טענו אז כי התפטרותו הגיעה על רקע חילוקי דעות לגבי תכניות הרחבת הפעילות ושיווקו של התאטרון. נכון להיום ממשיך התאטרון לפעול ללא מנכ"ל.
 
מה שבטוח הוא שעל אף המורדות והעליות ממשיך החאן לשמור על מקומו בסצנת התרבות הישראלית בכלל והירושלמית בפרט. הוא התאטרון הרפרטוארי היוצר היחיד בירושלים והוא נחשב לאחד התאטראות המובילים בארץ, ובין היתר מעלים בו מדי שנה בין שלוש לארבע הפקות חדשות.

הרפרטואר נבחר על ידי המנהל האמנותי מיכאל גורביץ' המתייעץ עם הדרמטורגית פרופ' נורית יערי. נוסף על תפקידו כמנהל אמנותי, גורביץ' גם כותב ומביים חלק מהצגות החאן. ב-16 במאי נערך טקס פרסי התאטרון לשנת 2009, ושם זכה החאן בחמישה פרסים מכובדים: פרס קומדיית השנה על "תעלולי סקפן" בבימויו של אודי בן משה; פרס ההעלאה המחודשת של השנה על "הנסיכה האמריקאית", גם כן בבימויו של בן משה; פרס השחקן שבו זכה אריה צ'רנר על משחקו בהצגה "הנסיכה האמריקאית"; פרס ההלחנה שניתן ליוסף ברדנשווילי על ההצגה "הקסם הגדול"; ופרס עיצוב התאורה הוענק לרוני כהן על עבודתו בהצגה "הנסיכה האמריקאית".

"זהו הישג גדול לתאטרון, הוא גרף חמישה פרסים בכל שלוש ההצגות שהיו מועמדות. אני מאוד גאה בזכייתה של 'הנסיכה האמריקאית', ואני מאוד מקווה שנסים אלוני ז"ל מחייך כעת בשמים לאחר ששמע כי המחזה שכתב זכה", אמר בן משה בעת הזכייה. "אני גם גאה מאוד בזכייה של 'תעלולי סקפן' בפרס קומדיית השנה, משום שהיא מוכיחה כי אפשר להעלות הפקות עם התרגום של אלתרמן, וכי לא נס ליחו. אני מקווה שהזכייה הזו תביא תאטראות נוספים לעשות שימוש בתרגומים שלו".

צ'רנר, זוכה פרס שחקן השנה, אמר בטקס כי לתת למחזה של נסים אלוני לזכות בפרס על העלאה מחודשת זה אות כבוד לתרבות הישראלית: "אני גאה בזכייה שלי שהושגה במידה רבה בזכות נסים אלוני ז"ל, הבמאי אודי בן משה והשחקן אודי רוטשילד שמשחק לצדי, והוא מבחינתי שותף מלא לזכייה. לאחר 24 שנה בחאן, זכייה בפרס השחקן הראשי היא סוג של סגירת מעגל עבורי".

עוד מוסיף צ'רנר כי ההרגשה נפלאה ולא רק בגלל ההכרה במשחקו, אלא גם "כי הזכייה ניתנה לי על תפקיד במחזה של אלוני. הוא מחזאי כל כך חשוב בעיניי ולא מרבים להעלות מחזות שלו. אולי העובדה שההצגה זכתה להעלאה מחודשת תמחק פחדים של תאטראות אחרים להתמודד עם אתגר כמו נסים אלוני. הוא מחזאי ענק וזה מקומם. בנקודה הזאת חשוב לי לציין כי יש לנו בחאן קהל מנויים שאיפשר את זה, שמוכן להסתכן וללכת איתנו בדרך. זה באמת קהל נדיר בתרבות הישראלית ואני שמח ששני הצדדים יוצאים נשכרים בסופו של דבר".

עלילת המחזה שכתב אלוני, "הנסיכה האמריקאית", מתרחשת בדרום אמריקה. המלך ובנו, נסיך הכתר פרדיננד, נמלטו ממולדתם. בארץ שעזבו היה האב מלך "בחסד אלוהים", אך היום הוא קורא לעצמו פליקס ומתפרנס בקושי רב משיעורים בצרפתית. בנו הנסיך לשעבר נקרא בגלות פרדי.

האב מרבה לבקר אצל מריטה הזונה, העובדת סמוך לתחנת הרכבת, ואינו יודע כי גם בנו נדרש לחסדיה. יום אחד מקבל המלך הגולה מכתב מדמות מסתורית, המכנה עצמה הנסיכה האמריקאית. למכתב מצורף מכשיר הקלטה והיא מבקשת שיקליט עליו את סיפור חייו. בתמורה היא שולחת לו סכום כסף חודשי.

מאוחר יותר מבקשת הנסיכה האמריקאית להשתמש בסיפור חייו של המלך כבסיס לסרט על חייו, ושולחת אליו את במאי הקולנוע הנודע ז'אן פול קרופניק. המלך מסרב להיות דמות קולנועית, אולם בנו מתלהב ומחליט לממש את הרעיון בכל מחיר. בתשלום שהוא מקבל עבור הזכויות על הסרט פודה המלך את מריטה מן הסרסור שלה.

הנסיך פרדי אמור לשחק בסרט את דמות אביו המלך בצעירותו, לשאת את אמו ולהוליד את עצמו. את המלך בבגרותו אמור לגלם שחקן הוליוודי נטול שם ופנים, אולם הנסיכה תובעת כי לפחות את סצנת הסיום של הסרט  - סצנת רצח - יגלם המלך האמיתי.

בן משה, שביים את ההצגה, מצטרף להתרגשות של צ'רנר בעניין המחזה של אלוני: "הזכייה בפרסים מרגשת מאוד בכלל והזכייה על 'הנסיכה האמריקאית' מרגשת אותי בפרט. צ'רנר שחקן נפלא וזה הישג גדול, ממש פריצת דרך. נסים אלוני הוא אחד מהגדולים שהיו פה ומשמח אותי שלחאן ולגורביץ' היה האומץ להעלות את המחזה. אני מאוד מקווה שזה מעין עידוד להמשך – יכול להיות שאם במאי יבוא לחומר הזה עם התלהבות ולא ביראת קודש, הוא יגלה שאפשר להפוך אותו לקומוניקטיבי. החומרים של אלוני מרתקים בעיניי. הוא מתעסק ביחסים שבין דור ישן לדור חדש, בין אב לבן – נושאים שנמצאים במהות הישראלית.

"הרי כל המדינה קמה מתוך ניסיון למחוק את העבר. בעצם, הקונפליקט בין עבר להווה, או אפילו בין עבר לעתיד, נמצא בשורש הישראליות, ואולי בירושלים אפשר לחוש את זה במיוחד. אלוני כתב על נסיכים ועל מקומות רחוקים, והחומר שלו אולי לא פה אבל זה לגמרי פה".

השמחה שעוטפת את החאן לאור הזכייה ניכרת היטב. צ'רנר שמח להרחיב על העבודה עם גורביץ' ובן משה וכן על הצפוי לנו בעתיד: "כל שחקן נשאל מה התפקיד שהוא הכי היה רוצה לגלם, ואני אומר בעיני הערצה – אני לא חולם. כל עוד אני יכול לעבוד עם מיקי גורביץ' החלום שלי התגשם, ואני ממשיך להגשים חלומות כל הזמן. העובדה שמיקי מנהל את החאן היא קסם שמשפיע על כולם, ואפשר להגיד שגם על העיר כולה.

"לגבי העתיד, למדתי בחאן שהמציאות הרבה יותר גדולה מהחלום. לעבוד עם אודי בן משה זו זכות ענקית. יצא לי לעבוד איתו רק בשתי הצגות ואני מקווה שייצא לי עוד בעתיד. אבל אין ספק שהחאן מספק חומרים מעולים לעבוד איתם וגם במאים ענקים, בסדר גודל של נולה צ'ילטון. הייתי בהחלט אומר כי אני מגשים את כל החלומות שלי בהיותי חלק מלהקת החאן. כיף לחוות את זה ולהיות חלק מהחוויה השלמה הזו".

בדבריו התייחס צ'רנר גם להצגה "תעלולי סקפן" מאת מולייר, גדול המחזאים הצרפתיים, שזכתה לביקורות נהדרות ובפרס קומדיית השנה:
                                                               
"אודי בן משה שבר את חוקי המתמטיקה במקרה הזה. הוא לקח את מולייר בתרגום של אלתרמן, זה כמו לקחת אחד ועוד אחד ובחיים זה לא יהיה שווה שלוש. לא האמנתי שזה יגיע למצב כזה, אבל ההצגה קורעת. אנשים ממש צחקו עד דמעות. הצלחנו להגיע לקומדיה של מולייר עם התרגום של אלתרמן. במצבים כאלה אני מרגיש ממש כמו המלך ב'נסיכה האמריקאית', מישהו שמנסה לשמור על העבר. אני לא נוהג להגיד דברים טובים על עצמי או על מקום עבודתי, אבל זאת באמת חגיגה וכיף לי להיות חלק ממנה".

המחזה "תעלולי סקפן" מגולל את סיפורם של אוקטב וליאנדר, שני בחורים צעירים המתאהבים בשתי בחורות ממשפחות פחות מיוחסות - זרבינט והיאסינט. שני האבות העשירים אך הקמצנים ארגנט וז'רונט מתכננים לבניהם חיים אחרים, ועל כן מחליטים הבחורים לבקש את עזרתו של המשרת סקפן - בחור מקסים, ספק עבריין ספק פרחח. בעזרת תושייתו האין-סופית ותככיו המבריקים מצליח המשרת לעזור לשני חבריו-אדוניו. בן משה הוסיף למחזה שירים בעזרתה של קרן פלס וכאמור בחר להשתמש בתרגום של נתן אלתרמן, אף על פי שקיימים תרגומים חדשים יותר.

בן משה מוסיף בעניין הזכייה על "תעלולי סקפן" כי מדובר בהישג מקסים של התאטרון מבחינתו: "היתה החלטה לשמור על התרגום של אלתרמן, כלומר על טקסט שהוא לא מתחנף ויש בו חגיגיות והקפדה על עברית נעימה, מעודנת וגם מורכבת. זה עבד וזה הצחיק. לא ניסינו להיות חנפנים או להוריד את הרף. אתגרנו גם את עצמנו וגם את הקהל. נוסף לכל זאת, גילינו גם את ויטלי פרידלנד. הוא היה מועמד לפרס על תפקידו ב'תעלולי סקפן' כבר בגילו הצעיר. בכלל, מדהים שהחאן זכה במספר הפרסים הגדול ביותר דווקא בתקופה שהמנכ"ל עזב. בסך הכול הזכייה היא הישג גם של יקי הר-טל, שהיה בתאטרון באותו הזמן, וגם של גורביץ'".

בניגוד לתדמית השמרנית של התאטרון הירושלמי, אנשי החאן טוענים כי הקהל הירושלמי מעז יותר מאחרים וניתן לאתגר אותו בחומרים קשים יותר לעיכול. "אני מודה כל הזמן לקהל הירושלמי של תאטרון החאן, הוא מוכיח שהעם לא התקלקל ושהטלוויזיה לא השחיתה את העם", אומר צ'רנר. "מי שצופה היום בתכניות אינסטנט בטלוויזיה לא יכול לקבל את הסבלנות של קריאה בספר או בצפייה בהצגה, כמו 'סוף משחק' למשל. אני משווה את הקהל הירושלמי לפילם בעולם שעבר לדיגיטלי. אם צריך לבחור אני בוחר בפילם על פני הדיגיטל, כי בפילם יש  צבע אמיתי".  
 

למרות זאת, מעניין לציין כי נפשות רבות הפועלות בחאן אינן מתגוררות בירושלים כלל, וחלקן דווקא תל אביביות: בן משה מתגורר בתל אביב וכמוהו גם גורביץ', שנולד בתל אביב ושימש במאי הבית של הבימה במשך שש שנים. אז אולי הקהל הירושלמי אכן נדיר ולוקח סיכונים, אבל איכשהו האחראים על העשייה בתאטרון ופועלים בעיר בוחרים לא להתגורר בה. נראה כי למרות הכול, ירושלים ממשיכה לחיות תחת הצל התל-אביבי הכבד.

נוסף על הפרסים על הבימוי והמשחק, החאן זכה בפרסים גם עבור ההלחנה של "הקסם הגדול", וכן על עיצוב התאורה ב"הנסיכה האמריקאית". "הקסם הגדול" נפתח במאהב המשלם לקוסם גדול כדי שזה "יעלים" כחלק מהמופע שלו את אהובתו, הנוכחת בקהל עם בעלה, וכך יוכל להתייחד עמה לכמה דקות. בזמן שהקוסם ממלא את חלקו בעסקה והבעל יושב מודאג בקהל, מחליט הזוג המאוהב לברוח יחד.

לקוסם, שמעוניין לגונן על הבעל, לא נותר אלא לאלתר סיפור כדי לצאת מהבלגן. הוא משגע את הבעל בפילוסופיה של משחקים, באומרו כי הכול בראש שלו ורק הוא יוכל להחזיר אליו את אשתו אם ירצה בכך מספיק. הקוסם מוסר לו קופסה קטנה בטענה שאשתו נמצאת בתוכה, אך עליו לפתוח אותה רק כשיהיה מוכן.

לאורך ההצגה עדים הצופים להידרדרות במצבו הנפשי של הבעל עד הסוף המפתיע, שבו מתרחש הקסם הגדול: אשתו שבה, אך חושפת בפניו את האמת המרה. ההצגה מלווה במוזיקה מאת ברדנשווילי, מלחין הבית של התזמורת הסימפונית בראשון לציון. המוזיקה שיצר מוסיפה מאוד לאווירה המבלבלת של התעתוע והאשליה.

בן משה מציין כי "יוסף ברנדשוולי הוא גאון מוזיקלי, ואחרי ההלחנה שעשה עבור 'הקסם הגדול' אני מקווה שבמאים נוספים יעבדו איתו. כמו כן, רוני כהן הוא תאורן גדול, וזו פעם שלישית שהוא זוכה בפרס. התאורה שעיצב עבור 'הנסיכה האמריקאית' הייתה ממש כמו טקסט והיא הופכת למרכזית מאוד בהצגות. התאורה היום בכל העולם הופכת להיות מרכיב יותר ויותר חשוב ביצירה, לכן אני חושב שגם לרוני מתאפשר לעשות ממש יצירה עם האור".

רוני כהן אומר כי "לזכות זה תמיד נחמד ונעים. הרגשה של הערכה היא הרגשה נהדרת. בסך הכול תפקיד התאורה חשוב בהצגות, ובמיוחד בהצגות של נסים אלוני. התאורה היא תחום מורכב אבל מעניין ומושך. זה דורש הרבה דמיון, בייחוד בהצגות כמו של תאטרון החאן. אין ספק כי בחאן עושים תאטרון אחר לגמרי בהשוואה לתאטראות אחרים, ריאליים יותר.

"במקרה של 'הנסיכה האמריקאית', מעניין לציין כי אלוני כתב הערות אפילו על התאורה, מה כדאי ואיך הוא רואה את זה, כך שכבר מהקריאה הראשונה של המחזה יכולתי לראות לאן הוא חותר. מובן שגם העבודה עם אודי בן משה תרמה, משום שהוא רואה את הדברים האחרים ולא את הדברים הסטנדרטיים. כך שהשילוב של כל הדברים אפשר לי לעשות את העיצוב הייחודי. הרבה קרדיט מגיע גם לגורביץ' על הניהול האמנותי ובחירת ההצגות. גורביץ' לא נכנע להצעות להביא לחאן הצגות שמדברות לקהל אחר, רחב יותר, והבחירות רק מוכיחות שההשקעה באיכות משתלמת". 

בסך הכול עברה על תאטרון החאן תקופה די מורכבת, בעיקר בעקבות הסערה שעורר הר-טל בהתפטרותו ועקב העובדה שהתאטרון ממשיך להתנהל ללא מנכ"ל. למרות זאת, העשייה התאטרלית בירושלים נמשכת וגורפת פרסים והקהל הירושלמי ממשיך לספוג את השבחים.
 

את דבריו סיים בן משה בנימה אופטימית, המשקפת את השמחה הגדולה: "אני מקווה שבעקבות הזכייה אנשים ימשיכו להאמין בחאן וירצו להצטרף לקהל המנויים. אחרי הכול, בחאן נמצאת להקה מיוחדת מאוד של אנשים שאוהבים תאטרון ופשוט מכבדים את הקהל ואת העשייה בתאטרון. אני מקווה שאנשים נוספים יסכימו להיות מאותגרים ויידבקו בהתלהבות של השחקנים בחאן".

נראה כי החאן ממש לא עוצר כאן, והפרסים היוו בעיקר חיזוק וביטחון להמשך השנה. באוקטובר מתחיל בן משה את החזרות על "הלילה השניים-עשר", הצגה שעתידה לרוץ בינואר: "זו פעם ראשונה שאני מביים מחזה של שייקספיר, כך שזה מפחיד ומרגש בו זמנית", אומר בן משה.

כמו כן, גורביץ' החל בחזרות על "גן הדובדבנים" מאת צ'כוב, והיא תעלה לקראת סוף ספטמבר. בהפקה זו תשתתף גם ליאורה ריבלין. כל מה שנותר לנו הוא לקחת סיכון ולחכות לבאות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...