דני בר גיורא: צריך להחזיר את הכוח שאבד למנח"י
דני בר גיורא, המנהל המוערך לשעבר של התיכון לאמנויות ומי שנחשב לידידו הקרוב של ברקת לא מפחד מהמעמד. חודש לאחר מינויו למנהל מנח"י הוא מבטיח בראיון בלעדי לזמן ירושלים כי לא הכול אבוד, ומספר על התכניות להצלת החינוך בעיר
מנהלה החדש של מערכת החינוך הסבוכה ביותר במדינה מחזיק ברזומה עשיר הכולל הצלחות כבירות, כמו 11 שנה כמנהל התיכון לאמנויות וכראש מטה היישום של רפורמת "אופק חדש", תפקיד שהביא אותו למעמד של סמנכ"ל במשרד החינוך.
בר גיורא אוחז בילקוט גדוש בכל טוב הכולל, בין השאר, ים של כריזמה אישית, אופטימיות ומוטיבציה לשפר את רמת החינוך שמקבלים כל תלמיד ותלמידה בעיר. כמו כן פתוחות בפניו הדלתות ללשכת שר החינוך גדעון סער, יש לו פינה חמה בלבו של ראש העירייה ניר ברקת, מי שקידם אישית את מינויו, והוא נהנה מהערצה כנה של אלפי מורים, הורים תלמידים ובוגרים מכל רחבי העיר שלמדו או עבדו עמו. לאחר שנים של הידרדרות חסרת תקדים במצבו של החינוך בעיר, ניצנים של אופטימיות מתחילים לצמוח בכיכר ספרא.
בר גיורא נראה כעת קצת טרוד ועייף. הוא מקווה מאוד להצליח בתפקיד עם כל כובד האחריות הנלווה לו ובעיקר, כך נראה, חושש לאכזב. פחות מחודש בתפקיד, והוא מרגיש כמו בטירונות. בנצי נמט, קודמו בתפקיד במשך חמש השנים האחרונות, כבר פונה כנראה לעיסוקו החדש כמגייס תרומות לטובת קרן אמריקנית, וסיים את החפיפה האינטנסיבית עמו. עכשיו שרביט הניהול של מערכת החינוך המסועפת ביותר בישראל, על 226,694 תלמידיה ויותר מ-700 מוסדות החינוך שבה, נמצא בידיו. סוג של משימת התאבדות, אבל בר גיורא מוכן להיות שהיד.
"אני מרגיש שיש לי תנאים טובים מאוד לפעולה", אומר בר גיורא בראיון מיוחד ל"זמן ירושלים". "יש ראש עירייה שהוא תומך נלהב במערכת החינוך, דוחף בלתי נלאה, וגם תמיכה גדולה מאוד ממטה משרד החינוך, משם אני בא. אני יכול לומר בוודאות שאם אכשל זה בגללי, ולא כי הרצפה עקומה". לצד זאת, אליבא דבר גיורא, הצלחת מערכת החינוך טמונה מעל לכול בצוותי בתי הספר, על מנהליהם ומוריהם. "ברור לי לגמרי שהאנשים החשובים באמת בדרך לקידום מערכת החינוך הם מנהלי בתי הספר וצוותיהם.
"הייתי מנהל, בשנתיים האחרונות הסתובבתי מצפון עד דרום בבתי ספר, וברור לי לחלוטין שהם אלה שיכולים באמת להשפיע. זהו עיקרון חשוב מאוד ולצערי הרבה לא מכירים בו. מתן אוטונומיה למנהלי בתי ספר, כמו גם הגדלת משאביהם, הם דברים חשובים מאוד. אנחנו חיים בעיר ענייה מאוד, ואני מקווה להגדיל את המשאבים שיוקצו לטובת מערכת החינוך".
מערכת החינוך העירונית על מצוקותיה האין סופיות שותתת דם, כמעט גוססת, והיא זקוקה נואשות למושיע. לצד הבעיות המאפיינות את כלל מערכת החינוך בארץ, כמו תלמידות שנאנסו על ידי בני כיתתן, תלמידים המגיעים לבית הספר מפוחדים מדי יום, שימוש בסמים ושתיית אלכוהול, המערכת המקומית, עם שלל נבכיה ומגזרי האוכלוסייה שבה, סובלת גם ממחלות ייחודיות שפיתחה לעצמה: הנתון המטריד שלפיו תלמיד אחד בלבד מכל שמונה תלמידים בכיתה א' בעיר הוא חילוני, מצוקת מערכת החינוך במזרח העיר, מצוקת מבני החינוך במגזר החרדי ועוד חוליים שהיריעה קצרה מלהכיל. בר גיורא רואה לנגד עיניו את כל אלה, מודע לדברים ומקווה מאוד להצליח לשנות.
"יש לי עניין גדול מאוד שיהיו הרבה יותר תלמידים בעיר הזו ושמערכת החינוך תהיה מאוד משמעותית עבורם", הוא אומר. "לשם כך יש לענות על שני תנאים: שבית הספר יהיה מקום משמעותי בשביל התלמידים, מקום שבאים אליו בשמחה - שאולי אפילו מתגעגעים אליו בקיץ, רחמנא ליצלן - אבל עם זאת, שיהיה גם מקום שעוברים בו תהליכים התפתחותיים משמעותיים. ברור לי שמדובר בעבודה קשה, בתהליכי עומק גדולים מאוד שצריך להוביל. זו שפה, זו תרבות, לא
"עם זאת ברור לי שמכורח אישיותי והאמונה שלי בזה אקדם דברים. כל יום אני צריך להחליט איזה 700 החלטות, ותמיד השאלה היא עם איזה רעיונות גדולים אתה יושב ליד השולחן. כשאתה מקבל החלטות קטנות, אתה צריך לזכור את השאלות הגדולות ואת המשימות הגדולות. אין פטנט אחד לכך שבתי ספר יהיו משמעותיים. יש המון חלומות, דרכים ואנשים. אחד הדברים היפים בעיר הזו הוא שהיא צבעונית והטרוגנית מאוד, יש כאן המון מודלים של בתי ספר. יש ילד אחד שיכול לממש את עצמו בבית ספר לטבע ואחר במחשבים. אין בית ספר אחד אולטימטיבי, ולכן צריך לתת לאנשים ליזום, להוביל ולפתח את בתי הספר שלהם בהתאם למה שהם רואים לנכון".
בר גיורא מציב לעצמו שלושה יעדים מרכזיים בראש סדר העדיפויות שלו, והם מהווים אבני דרך להצלחה המיוחלת של מערכת החינוך בעיר. "קודם כול יש להשיב את הכוח למינהלת החינוך, שכן בשנים האחרונות חלה שחיקה ביכולת של מנח"י לנהל את מערכת החינוך בעיר הזו. שנית, יש להגדיל את התקציבים, ושלישית - צריך לבנות את מינהל החינוך במתכונתו החדשה, הכוללת גם את מינהל החינוך החרדי, שירותי הרווחה והיחידה לקידום נוער".
זה נראה לך בר ביצוע?
"קשה לדבר ברמה אחת על כלל מערכת החינוך המקומית, שכן בפועל יש ארבע מערכות: המגזר החרדי, מזרח העיר, המערכת הממלכתית והממלכתית~דתית. במזרח העיר ובמגזר החרדי צריך לצמצם פערים הרבה יותר בסיסיים, של תנאים פיזיים נאותים ללמידה. אני חושב שזו האנרגיה העיקרית שמושקעת שם".
איך בכוונתך להתמודד עם העובדה שרק אחד מכל שמונה תלמידים בכיתות א' בעיר הוא חילוני?
"זה מצער", אומר בר גיורא. "במגזר הכללי אין ספק שהמשימה היא לשמר את האוכלוסייה הכללית בעיר, זו משימה לאומית בעיניי. החינוך הוא אחד מהכלים החיוניים החשובים והמשמעותיים בכך. לא רק הוא, יש שאלות אחרות שהעיר עסוקה בהן, כמו דיור ותעסוקה, אך אין ספק שמערכת החינוך זקוקה להזרקת אנרגיה רצינית מאוד כדי לשנות את הגרפים. אם לא ישתנה כלום אנחנו יכולים לעמוד על הגג ולעשות קוקוריקו, לא יעזור כלום".
עם זאת, בר גיורא מתגאה בכך כי בשנה האחרונה כבר חל שיפור בעניין, ולראשונה מזה 20 שנה בשנתיים האחרונות יש גידול במספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי~דתי. בר גיורא משוכנע כי אם בתי הספר יהוו מקור לגאווה עבור בני העיר הזו, הם יהוו גם אבן שואבת ועוגן משמעותי בבלימת ההגירה השלילית ונטישתן של משפחות צעירות את העיר.
"המשימה היא לשנות את כיווני הגרפים, והחינוך הוא אחד מהכלים החשובים לכך: לחזק את מערכת החינוך הכללית, עד כמה ששאלת מערכת החינוך היא גורם מכריע בשיקולי אדם לקבע את מקום מגוריו".
לאחרונה עתרו שר החינוך לשעבר אמנון רובינשטיין ונשיא המרכז הבין תחומי בהרצליה אוריאל רייכמן לבג"צ בדרישה לחייב את המדינה לאכוף את תכנית לימודי הליבה בכל מוסדות החינוך החרדיים. בר גיורא, שהגיע לכיכר ספרא כשבראש העירייה עמדה קואליציה ימנית דתית, נראה כבוחר בקפידה את מילותיו כשהוא נשאל לעמדתו בסוגיה.
"השאלה עד כמה המגזר החרדי הוא חלק מהאוכלוסייה היצרנית ושותף לשוק היצרני היא שאלה לאומית משמעותית ביותר, לבטח נוכח הנתונים הדמוגרפיים הברורים. חשוב ביותר לבחון את הדרך להרחבת מעגל האזרחים היצרנים, אחרת המשק שלנו בדרך לאבדון. האם לאכוף את מקצועות הליבה היא הדרך הטובה ביותר להשיג את זה? אינני יודע. אני בעיקר בעד הידברות. כרגע אני בעצמי בתהליך של למידת מערכת החינוך החרדית, ואני חייב להגיד שאני נדהם לגלות עד כמה המערכת הזו מורכבת ושונה, ועם זאת סובלת מהרבה מאוד בעיות דומות לאלה שהמערכת הכללית סובלת מהן.
"יש לנו דימוי כזה של דבר אחד, אבל זה רחוק מאוד מלהיות כך. זה מורכב מאוד. אני חושב שמה שקורה בעיר היום, עם הקמת הקואליציה ברמה הפוליטית, זה שיש יש שיח ודין ודברים. אני חושב שהקמת המינהל המשותף עם החרדים, מציאת שפה משותפת ויצירת חיבורים יוכלו לקדם דרכים יצירתיות לשמור על הייחודיות ואורחות החיים שלהם. לדעתי לא בלעומתיות אפשר לקדם את המטרות הללו הרבה יותר טוב מאשר להחליט שזהו, לימודי ליבה זה ייהרג ובל יעבור. זה לא מה שיקבע אם המגזר החרדי יהיה מעורב יותר באוכלוסייה היצרנית בארץ הזו או לא".
בשנים האחרונות גוועו ונסגרו בתי ספר ממלכתיים רבים בעיר. האם מתוכננות סגירות נוספות בשנה הבאה?
"זה נכון שאנחנו מחזיקים הרבה בתי ספר קטנים בירושלים, ואם כבר מחליטים להשאיר בתי ספר כאלה מתוך תקווה שתהיה בהם צמיחה מחודשת של אוכלוסייה שתוכל למלא את שורותיהם, הרי שצריך לתת להם את התנאים הטובים ביותר להצליח. לא רק שאנחנו לא סוגרים בתי ספר השנה, אני שמח לבשר שאנחנו פותחים שני בתי ספר חדשים. האחד הוא בית ספר ממלכתי וממלכתי~דתי בשכונת הר חומה, במבנה חדש, והשני הוא בית ספר יסודי ממלכתי דתי בשכונת גוננים. מעבר לכך אנחנו פותחים השנה כיתות גן רבות, וכבר התקיימו אצלי דיונים בדרישה לשפשף את העיניים ולמצוא פתרונות למחסור צפוי בכיתות גן. הלוואי שאלה יהיו הצרות שלי".
אם קיבלתם כאקסיומה את הטענות בדבר אומללות תלמידי מערכת החינוך במזרח העיר, על שלל הבעיות המאפיינות אותה, לבר גיורא יש זווית קצת שונה על הדברים. טענות המגיעות מהאגודה לזכויות האזרח כמו גם מגורמי חינוך, מהורים וממורים רבים על מחסור חסר תקדים בכיתות הלימוד המוביל לצפיפות בלתי נסבלת, על שיעור נשירת תלמידים העומד על כ-50 אחוז, על אפליה בתקציבים, ועל 90 אחוז מהילדים בגילי שלוש-ארבע שאינם משולבים באף מסגרת חינוכית, אינן גורמות לו לנדודי שינה.
"אני מרגיש שהעניין הזה של לצייר את מערכת החינוך של מזרח ירושלים כמערכת נחשלת, נבערת ומתמוטטת הוא מעשה בעל אינטרסים פוליטיים", טוען בר גיורא. "אני לא טוען שהמצב שם גן עדן. המצב מורכב ויש בעיות פיזיות קשות מאוד של תנאי לימוד בתנאים סבירים, אף שמושקעים שם בשנים האחרונות הרבה משאבים. עם זאת, המצב רחוק מאוד ממה שמציירים מעל הבמות. יש עוד הרבה מה לעשות ולקדם, אבל להציג את זה כסוף העולם שמאלה זה... ביקרתי שם במסגרת תפקידי במשרד החינוך וראיתי שיש שם בתי ספר שעולים מבחינת רמתם הפדגוגית על בתי ספר רבים אחרים".
בר גיורא מצטרף לשורת מקבלי ההחלטות בעיר לאחר שנתיים אינטנסיביות שכיהן בהן כראש מטה היישום של רפורמת "אופק חדש" במעמד של סמנכ"ל במשרד החינוך. התכנית השנויה במחלוקת צפויה להיכנס בשנה הבאה לראשונה גם לארבע חטיבות ביניים (שאת שמן מסרב בר גיורא לחשוף בינתיים), ולהתפרס בכל בתי הספר היסודיים, נוסף על עשרות בתי הספר שכבר שולבו בתכנית.
עיקרי התכנית הם מתן שיעורים בקבוצות קטנות לתלמידים בשעות אורך ורוחב (שעות שיילמדו לצד מערכת השעות הקבועה ולאחרי תום שעות הלימודים). במסגרת זו יושבים המורים באופן פרטני עם קבוצות מצומצמות של עד ארבעה תלמידים, ומסבירים להם את החומר שבו הם זקוקים לתגבור נוסף.
המורים מתוגמלים על עבודתם הנוספת, אך מתנגדי התכנית טענו כי יישומה בעייתי מבחינות רבות, ובראשן הוצאת תלמידים משיעורי חובה בסיסיים במסגרת הכיתתית הרחבה לטובת שעות פרטניות, תוך שהם מפסידים חומר לימוד חשוב. טענה נוספת היא שלא ניתן תשלום הולם לשעות הנוספות שנותנים המורים. ההסכם בנושא נחתם עם הסתדרות המורים, ואילו ארגון המורים העל יסודיים קורא בימים אלה למורים החברים בו להחרים את התכנית.
"יש שני מקורות להתנגדות ל'אופק חדש'", אומר בר גיורא. "אחד הוא התנגדות טבעית של אנשים לשינוי, שכן הכניסה לתכנית מהווה שינוי דרמתי. כל מי שהיו מודיעים לו שממחר הוא יעבוד אחרת, בשכר אחר, ויקבל פנסיה שונה, היה מקבל זאת באופן המעורר התנגדות, קל וחומר במערכת שהאמון בה הלך ונשחק עם השנים. פחד וחשש משינוי הם בטבע האנושי.
"המקור השני הוא המצב הלא נורמלי, הלא בריא והלא טוב שבו המדינה הלכה וחתמה הסכם רק עם ארגון אחד. העובדה שהמדינה חתמה רק עם ההסתדרות ולא עם הארגון, וכך ניטשה מערכה עקובה מדם בין שני הארגונים, היא סיבה להרבה מאוד תרעלה, דיסאינפורמציה ורעש תקשורתי. השילוב של זה עם הרגע של כניסה לשינוי קטלני".
מתנגדי התכנית טוענים עוד שתגבור תלמידים באופן פרטני בא על חשבון שעות לימוד בסיסיות, והדבר גרם לפגיעה באותם תלמידים.
"אחד השינויים הגדולים בתכנית הוא שמורה, חוץ משעות הוראה פרונטליות, מחויב גם לשעות הוראה פרטניות בקבוצות קטנות. בחטיבות הביניים מדובר על ארבע שעות, ואילו בבתי הספר היסודיים מדובר בחמש שעות. אם לדוגמה בבית ספר יסודי ממוצע יש 20 מורים, הרי שיש מאה שעות הוראה פרטניות בשבוע. זה משאב אדיר למשך כל השנה. השאלה איך מפעילים את השעות הללו מורכבת מאוד, כמו גם השאלה איך מטמיעים זאת.
"אין ספק שהעובדה כי הרבה מאוד שעות שובצו במערכת כשעות מקבילות, שהוציאו בהן תלמיד משיעור אחד כדי ללמד אותו בקבוצה אחרת, היא מעשה שאינו נכון פדגוגית. הסיבה היא לא מרוע, זה תהליך של למידה. הבנו את הקשיים, חלקם פתרנו, חלקם עדיין לא. ברור לחלוטין, ואלה גם הנחיות המשרד, ששעה פרטנית לילד לא צריכה להיות במקום שום דבר אחר אלא נוסף להכול. זו תובנה פדגוגית ברורה וידועה, אבל היישום שלה לא פשוט מבחינת בניית מערכת שעות בית ספרית. יש כל מיני קשיים וסיבות, אך העיקרון הפדגוגי הזה ברור וידוע לכולם".
ומה לגבי הכוונות לשפר את שכר המורים והטענה כי למעשה בתכנית לא ניתן למורים תגמול על השעות הנוספות לפי שעה?
"הם מקבלים יותר כסף. הכסף כולו פנסיוני, לראשונה בתולדות המורים יש דרגות שכר. מורה צעיר עולה דרגה לאחר שלוש שנים ומקבל תוספת שכר של שבעה אחוזים וחצי. זו תוספת משמעותית. זה לא מספיק, זה רחוק מלהיות מספיק, אבל זו בכל זאת תוספת גדולה מאוד ויש לברך על זה. יש לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים ולקוות למקצה שיפורים. אנחנו רואים עכשיו גם את יו"ר ההסתדרות עופר עיני רב על תוספת השכר, אם שניים או שלושה אחוזים, והמורים יקבלו גם את זה".
למרות הביקורות והקריאות לעצור את יישום התכנית, בר גיורא מאמין כי התוצאות בשטח מעידות על הפירות שהיא מניבה. דוח הראמ"ה (הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך) שהוא מתגאה בו מציג לדבריו נתוני הצלחה מרשימים של התכנית מבחינת מדדי אקלים בית ספרי והישגים.
"המדינה הקצתה חמישה מיליארד שקלים לטובת הרפורמה, ורובם ככולם מופנים לטובת שכר המורים. ניתן להיות ציניקנים וביקורתיים ולומר שלא יקרה כלום, שהכיתות גדולות והטיח מתקלף, אבל אחת הסיבות המרכזיות שהלכתי לתפקיד הזה היא שהאמנתי שאסור לנו להמשיך עם הציניות. אם משקיעים חמישה מיליארד שקלים צריך לפעול הכי טוב שאפשר בשביל שהם ינוצלו טוב, ולהראות שגם המערכת הזו יודעת לתת תפוקות. הרפורמה רחוקה מלהיות כליל השלמות, והיא בטח לא מקיפה את כל הבעיות שיש במערכת החינוך, אבל זו התחלה טובה, משמעותית ונכונה".
אין טעם לפגם בכך שעזבת את התפקיד אחרי שנתיים בלבד, עוד בטרם הושלמה הרפורמה בראשותך?
"המדינה חתמה איתי על חוזה לשנתיים. עשיתי את מה שעשיתי לאחר התייעצות עם שר החינוך ומנכ"ל המשרד ד"ר שמשון שושני. מכיוון שידעתי את זה מבעוד מועד סגרתי את התפקיד בצורה מקצועית ביותר. היו לי שאלות סביב זה. התלבטתי מכל מיני סיבות, בין השאר, גם מן הטעם הזה, אבל אחרי התייעצויות החלטתי שזה מהלך נכון מבחינתי, שפה אוכל להשפיע יותר. יש אנשים טובים במשרד החינוך והם לקחו את המקל וממשיכים. בשנה הבאה כל מערכת החינוך היסודית בארץ נכנסת ל'אופק חדש' וזה כבר לא איזה פרויקט, אלא חלק משגרת החיים. מצפוני נקי".
בר גיורא (47 ) מתגורר בשכונת גבעת משואה. הוא נשוי ואב לשני תלמידים בבית הספר התיכון לאמנויות שאותו ניהל. הוא נחשב כאמור לאחד מאנשי החינוך המוכרים והמוערכים בעיר, ובעברו שנות הוראה וניהול רבות. רבים זוקפים לזכותו את הפיכת התיכון לאמניות לאחד מבתי הספר המובילים בעיר.
בעברו שימש מורה בבית אריאל בעיר ובתיכון שליד האוניברסיטה. בשנת 2004 זכה בר גיורא בפרס החינוך המוסדי של עיריית ירושלים. הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב, תואר שני במדעי המחשב וכן תעודת הוראה לבתי ספר על יסודיים מהאוניברסיטה העברית. הוא בוגר בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים ורס"ן במילואים בחיל האוויר ביחידת המזלטי"ם.
בדומה לראש העירייה ניר ברקת, המחזיק את תיק החינוך במועצת העירייה, גם בר גיורא הגיע למערכת העירונית מעולם ההיי טק כשהיה בשיא פריחתו, מתוך תחושת שליחות ורצון לקדם, בין השאר, את מערכת החינוך. ברקת הוא גם מי שקידם את מינויו של בר גיורא, ולטענת גורמים שונים בעירייה המינוי נעשה במסגרת מכרז שתוצאותיו היו ידועות מראש. בשבוע החינוך שנערך לאחרונה נראו השניים מאושרים בצוותא כמעט כמו חתן וכלה ביום חגם, צמד חמד.
השניים מכירים מזה שנים רבות, ומתייעצים זה עם זה על בסיס כמעט קבוע. "הכרנו לפני התפקיד", אומר בר גיורא. "מהרגע הראשון הייתה בינינו הערכה גדולה מאוד וזו אחת הסיבות המרכזיות שהסכמתי לבוא לתפקיד, למרות שזה מעשה לא לגמרי רציונלי".
'לא רציונלי' כי במשרד החינוך המשרה נחשבה לבכירה יותר?
"לא חשוב. לסיים פה תפקיד ולעבור למשרד החינוך זה יותר הגיוני ממה שעשיתי. אבל לא חשוב, היה לי קשר טוב מאוד עם ניר עוד לפני שנכנסתי לכאן. זה קשר מקצועי עם הערכה הדדית, ואני מרגיש שזה קשר שיכול להועיל מאוד למערכת החינוך בעיר".
על הסכסוך המתוקשר בין ברקת ליו"ר ארגון ההורים אתי בנימין, סכסוך שבמסגרתו עתיד להתקיים דיון נוסף בבית המשפט ביום ראשון הקרוב, מצר בר גיורא מאוד. כזכור, ברקת הגיש נגד בנימין תביעת דיבה בטענה שהכפישה את שמו כשטענה כי ניצל ילדים למטרות פוליטיות, משום שכשהיה אופוזיציונר הזמין עשרות ילדים למפגן מחאה בישיבת מועצה.
"הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?", תוהה בר גיורא. "הדבר היחידי שאני חושב שאני יכול להגיד בעניין הוא שצר לי מאוד שזה מצב העניינים. אני מכיר את בנימין שנים ואני בקשר עמה. אני לא צד בסכסוך. נראה לי שהיה עדיף לכולם אחרת, וכולם גם מבינים שזה לא המצב הראוי. אלה חלק מתנאי החיים של מי שנכנס לנהל את מינהל החינוך בירושלים. זה לא הקשה מביניהם, אבל זה עוד נתון שאני צריך לחיות עמו. למה את לא שואלת אותי על חביליו וברקת?".
בר גיורא מודה ומתוודה כי אין לו כוונה לעשות מהפכות גדולות בתחילת תפקידו, וכי גם במעמדו הנשגב הוא עדיין בעצם תלמיד כיתה א' בבית הספר כיכר ספרא. "יש לי הרבה כבוד למה שקורה", מסכם בר גיורא. "לא באתי לתקן קטסטרופה או להציל ספינה טובעת", הוא מבקש להדגיש.
"יש פה עשייה חינוכית רצינית וענפה, ויש לי גם הרבה מאוד מה ללמוד רגע לפני שאני מצהיר שכולם יחבשו כובעי טמבל ירוקים או יכתבו רק בעיפרון בי-2 ובזה כל צרותינו תיפתרנה. אני לא מתכוון לעשות שום דבר עד שאבין באמת אך זה משרת ומקדם את המערכת".
בין השינויים הבולטים שמתכנן בר גיורא, בגיבוי מדיניות משרד החינוך, נמצאת גם הפניית משאבים לטובת קידום הידע הטכנולוגי והמדעי בעיר במטרה להביא ל"צמצום הפערים הדיגיטליים לצורך הכנת התלמידים למערכת החינוך של המאה העשרים ואחת".
לדברי בר גיורא, "הרבה מאוד מוצרי מדף בשוק המשאבים שנעמיד לטובת בתי הספר יהיה בתחומים הללו, ומנהלי בתי הספר וצוותיהם יהיו שותפים מלאים בעיצוב פני הסופרמרקט הזה של המשאבים". כמו כן הוא מקווה להפחית את ממדי האלימות והפשיעה בקרב בני הנוער בעיר בעזרת שילובה של מערכת החינוך העירונית בשנה הבאה בתכנית "עיר ללא אלימות".
על פי אתר התכנית, מדובר ב"תכנית מערכתית, רב תחומית ומורכבת, המבקשת להתמודד עם כל סוגי ומצבי האלימות, הפשיעה וההתנהגות האנטי חברתית המתרחשים בעיר". מטרתה היא "להגביר את תחושת הביטחון האישי של התושבים באמצעות הקמת מערך מתואם ואפקטיבי, אשר מחבר את כלל המאמצים האזרחיים עם כלל המאמצים המשטרתיים בנושא".
בר גיורא רואה "ארץ נהדרת" ונהנה לדבריו במיוחד מטל פרידמן, אלא שהסיטואציות המועלות בתכנית מהוות לדעתו גרוטסקה של המציאות יותר מאשר שיקוף שלה. "לשמחתי הרבה נוצרה הבנה שמשהו יוצא מכלל שליטה, ואחד הדברים הראשונים שעשה שר החינוך הוא להשתמש בכישוריו הרבים כפרלמנטר מצטיין ולשנות את חוק זכויות התלמיד. יצא חוזר מנכ"ל חדש סביב הנושא, והייה לי הזכות להיות שותף בצוות הכתיבה שלו.
"ברור לי לחלוטין שצריך לשים גבולות הרבה יותר ברורים לענייני אלימות. זה נושא חשוב מאוד בעיניי, והכי חשוב לי שילדים יחזרו הביתה בריאים בגופם, ובהמשך גם בנפשם. בהקשר זה אנחנו באמת נכנסים השנה לפרויקט 'עיר ללא אלימות'. מעבר לכך, אני נפגש עם מנהלי בתי הספר בעיר ומדגיש בפניהם כי הם יקבלו ממני גיבוי מלא בכל פעם שיעמדו איתנים וזקופים מול ליטל מעתוק ושכמותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם