הדרך ארוכה ומפותלת: ירושלים הופכת למעצמת רכיבה על אופניים
פעם קראו להם מתבודדים, היום הם רוכבים בקבוצות גדולות. למרות האופי הטופוגרפי הבעייתי של העיר, ענף רכיבת האופניים תופס תאוצה גדולה ברחבי ירושלים
בסך הכול רכיבה על אופניים. מהר מאוד התברר לנו שהסיפור לא פשוט בכלל. נפילות, התרסקויות לתוך שיחים קוצניים ואיבודי שליטה אין סופיים היו רק חלק קטן ממה שעבר עלינו שם. אם תוסיפו לזה את העליות הקשות והשבילים הצרים שעברנו בהם, בפעם הראשונה התברר לנו שענף הרכיבה הוא ממש לא משחק ילדים.
בזמן שליגות הכדורגל והכדורסל נכנסות לפגרת הקיץ, עונת הרכיבה על האופניים תופסת תאוצה. בשלב זה של השנה מתחילות התחרויות הבין לאומיות והמקומיות, ובאזור ירושלים והסביבה אפשר להבחין במאות רוכבי אופניים, חובבנים לצד מקצוענים, בצדי הכביש ובמסלולי השטח השונים שיוצאים מדי בוקר לרכיבה.
אם בעבר בשעות הבוקר המוקדמות של ימי שבת ניתן היה לראות מכוניות בודדות עם מנשא לאופניים, הרי שעכשיו אין רמזור שלא נתקלים בו ברוכב אופניים אחד לפחות. "לפני שמונה שנים, כשהתחלתי לרכב, הייתי לבד על הכביש. היום כשאני יוצא לשטח אני רואה שיירות של מכוניות בדרך למסלולים השונים", מספר איוון טפרמן, מנהל חנות האופניים "מצמן את מרוץ".
בעשור האחרון הרכיבה על האופניים הפכה לטרנד בין~לאומי ואצלנו, בירושלים, היא הפכה ללהיט בעיקר בחמש השנים האחרונות. הרוכבים החדשים מופיעים כפטריות אחרי הגשם, כמות הנרשמים לתחרויות השונות עולה מדי שנה ובמקביל נפתחות חנויות אופניים וציוד רכיבה רבות.
אז מה גרם למהפכת האופניים בעיר, שרק הולכת ותופסת תאוצה? אולי הצלחתו הכבירה של רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג, סיפור החלמתו מסרטן והחשיפה התקשורתית לתחרויות האופניים, או שאולי פשוט המודעות הבריאותית עלתה בקרב הציבור, וסוג כזה של ספורט מתאים לכל הגילים, צעירים ומבוגרים כאחד.
"אין גיל מתאים לרכיבה. התחום תופס תאוצה גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה ספורטיבית", טוען טפרמן. "היום אנשים מחפשים חיים בריאים יותר וככל שהמודעות לכך עולה, כך רואים יותר רוכבים ברחבי העיר", מוסיף ישראל קסוביץ' (80), שנחשב לזקן הרוכבים בעיר.
"אדם חייב לעשות משהו עם הגוף שלו, ועובדה שאני לא לבד. מדובר במאות רוכבים מדי שבת ברחבי העיר". קסוביץ' מעיד כי כאשר החל לרכב לפני כ~30 שנה הוא היה מהבודדים שעשו זאת. "התחלנו בהליכה רגלית ואז שילבנו את האופניים. בהתחלה לא ידענו מה זה שטח, כי היו רק
בזמן שרוב בית ישראל מתהפכים במיטה בשבתות, משוגעי האופניים יוצאים בשעות המוקדמות של היום לרכיבת כביש או שטח במטרה לשרוף כמה עשרות קילומטרים. "השעה לא משחקת כאן תפקיד. אנשים מתמכרים לזה למרות הקשיים שהם עוברים בדרך", מספר קסוביץ'.
אבל למרות הפופולריות של הענף בעיר, רוכבים רבים מעדיפים לצאת מהעיר ולנדוד בעיקר לאזור המרכז והצפון. "אי אפשר לרכוב באזור ירושלים כי אין מספיק תשתיות לכך", מוסיף הרוכב הוותיק. אילן שעיה (38), שרוכב כבר יותר מחמש שנים, מחזק את דבריו: "ירושלים מוגבלת במסלולי השטח שיש לה להציע, לכן אנחנו מתרחקים מהעיר".
טפרמן חושב אחרת: "מי שרוכב רכיבת כביש יוצא מהעיר מכיוון שלא ניתן לבצע רכיבת נפח (למרחקים גדולים - ע"ד) בתוך ירושלים בגלל תנועת הרכבים והרמזורים. אני לא מסכים שאין מספיק מסלולי שטח באזור; יש מסלולים נהדרים בצובה, עין כרם, הר הרצל ועוד. אגב, לאחרונה רכיבת הכביש נכנסה חזק מאוד לטרנד, בשטח האנשים רוכבים בשביל הכיף ובכביש זה יותר לאימון".
כאשר בוחנים את איגודי הספורט השונים בישראל, אפשר להגיד בוודאות שלענף האופניים יש עוד הרבה מה ללמוד. אמנם קיים איגוד אופניים בישראל, אך זה מתעסק בעיקר בנבחרות ישראל, תחרויות בין~לאומיות ותחרויות עירוניות גדולות ופחות במאבקים פוליטיים לטובת רווחת הרוכבים החובבניים, ולראיה העובדה שבירושלים כמעט ואין מסלולי רכיבה לצד הכבישים הראשיים. "אי אפשר לומר שיש מועדון ירושלמי שמאגד את ענף הרכיבה בעיר", טוען קסוביץ'.
בעבר הוקמה בעיר "עמותת ירושלים בשביל אופניים" שדאגה לרווחת הרוכבים בעיר, אך זו התפרקה. נתן גד (75), רוכב ותיק וממקימי התנועה, אומר כי "העמותה התפרקה בגלל שלא היה מספיק עניין בה. ניסינו לעודד רכיבה בעיר ולהקים רשת של מסלולי אופניים בתוך ירושלים. ההצלחה הגדולה שלנו הייתה שביל האופניים מגן סאקר ועד לצומת פת. לאחר מכן העמותה עברה לארגון "אופניים בשביל ירושלים" שפעיל עד היום ודואג לתרבות הרכיבה בעיר. ואפשר לומר שהוא מממשיך דרכנו וכבר יש התקדמות בבניית מסלול ליד פסי הרכבת בשכנות בקעה".
עמותה שמאגדת קבוצות רכיבה – אין, אך עם הזמן הוקמו קבוצות רוכבים עצמאיות שמבדילות עצמן האחת מן השנייה על פי סגנון הרכיבה: כביש, שטח סינגל, שטח אתגרי, ארבע על ארבע ועוד. "קיימות קבוצות רכיבה רבות, אבל לא באופן מאורגן. יש אנשים בודדים שמארגנים את הקבוצות הללו", טוען קסוביץ'. אגב, פעם בחודש מתקיים מעין מפגן כוח של רוכבי האופניים בערים הגדולות, ביניהן גם ירושלים, שנקרא "מאסה קריטית", שבמסגרתו מגיעים רוכבי האופניים בעיר לרכיבה המונית משותפת.
סגנון האקסטרים שקשור יותר בירידות ובקפיצות מאשר בנסיעה למרחקים, נפוץ יותר באזור ירושלים בגלל המבנה הטופוגרפי שלה: המסלולים באזור אורה, "מסלול הפיראט" בחרבת סעדים ופארק קנדה הם רק חלק ממסלולי האקסטרים באזור. אך גם בתחום זה מתעוררת בעיה והיא העובדה שכמעט ולא נערכות תחרויות אקסטרים באזור. "אין תחרויות רשמיות באזור ירושלים", מספר חן קסנטיני (29), רוכב סגנונות פרי רייד ודאון היל ומתחרה בליגה.
"אני מניח שמדובר בבעיה של ביטוחים, אבל כן מתקיימות 'תחרויות פיראטיות' בין חברים, שכוללות מדידת זמנים, ממש כמו בתחרות רגילה. בארץ מתקיימת 'הליגה של אמיר כספי', שהיא ליגה מקצוענית בתחום הדאון היל, אך לא מתקיימות תחרויות בליגה הזו בירושלים". "האדרנלין שאתה מקבל מרכיבת סינגלים או מקפיצה מעל סלעים הוא מטורף", טוען שעיה, "לפעמים, אתה מגיע לאזור שבמשך שבועות פחדת לעבור, אבל אז אתה מחליט שהפעם אתה עושה את זה, ומצליח. ההרגשה שאתה מנצח את הפחד זה משהו שלא ניתן להסביר במילים".
ככל שענף הרכיבה הפך להיות נפוץ יותר ויותר, כך התפתחה הטכנולוגיה בתחום שתורמת לתעשייה ענפה של אופניים וציוד נלווה. אם בעבר זוג אופני הרים היו עולים כאלף שקל, הרי שהיום קיימים סוגי אופניים שונים, שמחירם עשוי להגיע גם ל~30 אלף שקל לזוג. "שיכוך קדמי", "שיכוך מלא" ו"ללא שיכוך" מהווים חלק מהמונחים שכל רוכב אופניים מכיר.
"קיימת מודעות למחירים של ציוד הרכיבה, וכאשר אנשים נכנסים לתחום הם אינם נרתעים מהם כמו בעבר", טוען טפרמן. "ככל שמשקיעים יותר, כך מקבלים ביצועים טובים יותר בשטח והרכיבה משתנה", מוסיף רועי ממן (29).
"קניית אופניים הפכה לתהליך שדומה לקניית רכב. אפשר לומר שקניית זוג אופניים זול מקביל לקניית ג'יפ של סוזוקי לעומת קניית זוג יקר המקביל לג'יפ האמר. לכל רוכב יש את הסטנדרטים שלו", מסכם קסנטיני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם