שקופים: כך הפכו הירושלמים מחיות פוליטיות למכורי סלבס
ההפגנה מעוטת המשתתפים בסמוך לאולפן השקוף של ערוץ 24 הבהירה לאליק מרגלית עד כמה ירושלים כבר לא פוליטית. וגם: החגיגות האדומות במבצר של בית"ר צריכות להוביל לשינויים קיצוניים
רגע, בעצם יש לנו את האולפן השקוף של ערוץ 24. כבר התייחסתי בטור זה לנפלאות האולפן השקוף. אני רואה ב"מתנה" הזו לעיר לעג לרש, גימיק יחצני מבית היוצר של דוברות העירייה המקדם בסופו של דבר רק את "קשת" ולא את העיר עצמה.
בשבוע האחרון יצא לי לעבור שם כמה פעמים. יכול להיות שטעיתי. התקבל אצלי הרושם שהירושלמים דווקא מרוצים מהסידור החדש בכיכר ציון. מאות אנשים מתגודדים בכל שעה מסביב לאולפן המטופש הזה, הם אינם שומעים מילה או אפילו תו מוזיקלי אחד הנשמעים בתוך אקווריום הסלבס דה לה שמטע, אלא רק מכווצים את עיניהם בחוזקה כדי לפקס לעצמם את המראה המלבב של אלירז שדה ושרון חזיז.
קשה להבין את העניין הרב שהאולפן הזה יוצר, אך במוצאי שבת שעברה נפל לי האסימון. הירושלמים הם כבר לא חיות פוליטיות כבעבר.
אם הפגנת השמאל שזכתה לפמפום מאסיבי בכלי התקשורת השונים הצליחה להביא בקושי 2,000 מפגינים, ולאולפן השקוף הגיעו במצטבר כבר כמה עשרות אלפים, המסקנה ברורה: ירושלים, כמו מרכז הארץ, בוחרת בסלבס כדרך חיים ולא באידיאולוגיה.
אז נכון שהשמאל הלאומי הזה בהנהגת אלדד יניב ושמואל הספרי עושה רושם של תנועה קיקיונית שסוחפת בעיקר את עצמה, אבל נוכחות כה דלה היא תעודת עניות לעיר, בלי קשר לדעות הפוליטיות בעיר שנוטות ימינה.
פעם היו את הפגנות הענק בכיכר ציון, היו הזמנים שלתושבים היה אכפת ממה שקורה. היום ההפגנות הרציניות היחידות בעיר מיובאות משאר חלקי הארץ. לירושלמים, אם לא מדובר בסגירת חניונים, כבר לא איכפת מכלום. בעצם רק מאלירז שדה.
2. לפני כשבוע, כשהענקת הכתר להפועל תל אביב התרחשה בתוך הבית שלנו, הרגשתי מושפל. שחקני בית"ר, שמקבלים משכורות שרובנו יכולים רק לפנטז עליהן, מעלו באמוננו. השחקנים הם סוג של שליחי ציבור, הרי חלק ממשכורתם הם מקבלים מהאוהדים שמשלמים ממיטב כספם כדי לראות אותם נלחמים.
השחקנים בגדו בהם במאני טיים והם חייבים לשלם את המחיר. העונה אמנם נגמרה ועתידה של בית"ר לוט בערפל, אבל במקום היו"ר איציק קורנפיין לא הייתי מהסס וקונס את האמ-אמא שלהם (אם לאמץ את הז'רגון
טעויות כולם עושים, אין שחקן שחף מכך, אבל עידן טל לא צריך לשחק עוד שנייה אחת בבית"ר לאחר הטעות הקשה שלו. שנים הוא כבר כאן, מקבל משכורת עתק (300 אלף דולר לאחר הקיצוץ האחרון) ולא מביא לנו דיבידנד. לקראת העונה הבאה צריך לזרוק אותו ושכמותו, ובעיקר את ברק יצחקי האופורטוניסט ואת הזרים העלובים האלה שהתגלחו עלינו כל העונה.
זה הזמן לכוחות הצעירים לפרוץ החוצה ולהחזיר את לבית"ר את תחושת השייכות. עוד עונה כזו לא נסבול.
3. אל תשאלו, ראש הממשלה בנימין נתניהו לקח החלטה נכונה. אפילו לו זה קורה. על הברדק השכונתי בלשכת ראש הממשלה כבר סופר לא מעט; מורי ורבי שלום ירושלמי התייחס לכך רבות. נתניהו הוא אמן הפלגנות, הוא יודע לתקוע טריז בכל מקום שהוא פונה אליו, הבעיה היא שלעתים קרובות הוא מפלג את ביתו שלו.
כך אנו למדים מדי שבוע שראש הממשלה שלנו לא יודע לנהל לשכה, ובטח שלא לנהל מדינה. לאחרונה פרסמנו כי בכוונת נתניהו לגייס אליו טאלנט שינסה לעשות טיפה סדר בים הבלגן. מדובר בדובר העירייה גידי שמרלינג. אם להמשיך את הטרמינולוגיה של הסעיף הקודם, מדובר בהחתמת השנה במגרש הפוליטי.
שמרלינג הוא אחד הדוברים המבריקים והמוכשרים שיצא לי להכיר כעיתונאי. אורי לופוליאנסקי חייב לו חמש שנות שקט תקשורתי, שבעורמה רבה שמרלינג העניק לו בעיתונים היומיים (אצלנו הוא הצליח פחות), וגם ניר ברקת חב לו לא מעט. בכיכר ספרא יצטרכו להתרגל לעידן חדש ללא שמרלינג; לא יהיה להם פשוט, גם לעיתונאים לא.
4. ומילה למשטרת ישראל. אני יודע שאתם מתגאים בתפיסות הענק של החשיש והמריחואנה שייבשו את השוק. ואין לי ספק שהמעצר של עדי אשכנזי היה אחת ההצלחות הגדולות של המלחמה בפשע המאורגן. אבל אם להיות רציניים לרגע, בסופו של דבר מדובר בבדיחה אחת גדולה.
אני מתחייב לכם שייבוש שוק הסמים הקלים לא יפחית את תאונות הדרכים, הוא לא יוריד ולו בחצי אחוז את הפשיעה, ויש לי הרגשה שהנרקומנים האמיתיים שמשתמשים בהרואין וקוקאין לא ירגישו בחסרונו של הג'וינט.
מה שכן, מאות אלפי בני אדם (לא, אני לא מגזים) מסתובבים קצת יותר עצובים, הרבה יותר עצבניים והנירוונה היחידה שלה הם זוכים בארץ המוטרפת הזו נלקחה מהם בלי סיבה הגיונית.
אני לא חושב שיש צידוק ללגליזציה של סמים קלים, אבל אני הייתי מפנה את המשאבים של המשטרה לעבודה קצת יותר משטרתית. במדינה שבה בכל כמה שניות נפרץ רכב, או קשיש סופג מכות רצח ובחורות נאנסות בכל מקום, יש דברים קצת יותר חשובים.
הכותב הוא עורך זמן ירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם