י-ם: מאות יוצרים בעלי מוגבלויות בפסטיבל "יוצרים צמי"ד"
פסטיבל "יוצרים צמי"ד" שייפתח מחר (ב'), יכלול שורה ארוכה של מופעי תרבות ואמנות פרי יצירתם של כ-300 יוצרים בעלי מוגבלויות. ישראל סייקס, ממפיקי האירוע ופגוע נפש בעצמו: "בדומה למצורעים של פעם, החברה מציבה את אוכלוסיית פגועי הנפש מאחורי חומה"
בין אירועי הפסטיבל בולט מיזם "אירועי הגן הנעלם – יוצר(א)ים מהמסגרת", שייערך במתחם בית החולים למצורעים הנסן, ששימש עד לפני 40 שנה כמקום אשפוז למצורעים.
מדובר בהפנינג של סדנאות, תערוכות ומופעים של אנשים פגועי נפש שיכלול בין היתר קונצרט סביב הספר התנ"כי "שיר השירים" וסדנה על בסיס פרשת "מצורע". סופרים ואנשי רוח ישוחחו על נושאי משבר והתמודדות, על קצוות חיים ועל תהליכים שעברו בעצמם.
בין המשתתפים נמצאים המוזיקאי קובי אוז, חוקר הספרות ד"ר אריאל הירשפלד, הפילוסוף מאיר בוזגלו והמשוררים ארז ביטון, עיוור בעצמו, וחוה פנחס-כהן.
שני מפיקים הפועלים בפרויקט המורכב והמיוחד הזה הם פגועי נפש בעצמם, שלמה גולדשמיט וישראל סייקס, מנכ"ל רשת "נקודות מפנה", פלטפורמה למפגש אנושי ואינטרנטי של אנשים עם מוגבלויות.
"חשוב לנו שאת הפסטיבל יובילו בעלי המוגבלויות עצמם", מבהיר סייקס. "ארגונים אלה של בעלי מוגבלויות אינם מובילים אירועים כאלה בדרך כלל, אין ציפייה מהם למסוגלות מהסוג הזה. רק יוזמה עצמית יכולה
סייקס מדגיש כי "כדי ליצור שינוי אמיתי ומהותי, בעלי המוגבלויות עצמם צריכים להוביל מהלכים שיביאו לשינוי המיוחל. עם כל הרצון הטוב, של אנשי המקצוע ושל אנשי המערכת הרגילה, גם להם יש מוגבלות מאחר שהם באים מהפרספקטיבה המסוימת שלהם".
סייקס, בן 51 מסביר כי בחירת המקום הייתה שלב חשוב וסימבולי בבניית האירועים: "עבור תושבי העיר בית החולים הנסן הוא מאוד מסתורי, יש את ההרגשה הזו של מצורעים, משהו ישן ומפחיד. את אוכלוסיית פגועי הנפש, בדומה למצורעים של פעם, החברה בוחרת להציב מאחורי חומה חברתית מתוך חשש להידבק".
סייקס מציין כי "אירועי 'הגן הנעלם מתחילים מהמקום שבו מצוי בית החולים הנסן בתודעה הירושלמית. אנו רוצים לפתוח את המקום המרשים והיפה הזה לקהל הרחב, שייכנס למתחם המדהים מבלי לחשוש".
המפיק הנלהב גדל בבית יהודי בבולטימור, עלה לארץ לפני 30 שנה ומאז הוא מתגורר בעיר. היום הוא משמש כיועץ ארגוני של תנועת שתי"ל (שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי) בתחום המוגבלויות ומעביר קורסים לפיתוח היכולות ליזמות חברתית של אנשים עם מוגבלויות.
לפני שנה הוציא ספר תחת השם "מהחלמה אישית להחלמה חברתית". חשוב לו לגבור על המגבלה החברתית, הסטיגמה הקיימת סביב מחלות הנפש השונות. מבחינתו, מטרת העל של הפסטיבל היא "להראות לציבור הרחב שמדובר באנשים בדיוק כמותם ובדרך גם לשפר את תחושת המסוגלות של המוגבלים עצמם".
מה שהביא את סייקס לעסוק בתחום הפרעות הנפש הוא חוויית החיים האישית שלו. "היו לי תקופות של דיכאון, אובדנות, ייאוש, והיו תקופות טובות במיוחד", הוא מתאר. סייקס נכנס ויצא מטיפולים שלא סייעו לו וגם החל בקריאת ספרים רבים בפסיכולוגיה ובפילוסופיה שבאמצעותם ניסה ללמוד לבד לסייע לעצמו. במהלך התקופה הוא אף התחתן ונולדו לו שני ילדים.
"בכל פעם שחזרתי לדיכאון הוא נהיה קשה יותר, משום שהתחלתי להבין שגם בתקופות הטובות זה לא אמיתי. אתה מבטיח דברים בתקופה של היי ולאחר מכן מאכזב אנשים, לא יכול לבצע את הדברים".
ההפרעה הזו משכה אותו לעסוק בנושא כל הזמן, גם כמקצוע. הוא החל לימודי תואר שני בפילדלפיה בתוכנית לטיפול משפחתי ושם הבין לראשונה ממה הוא סובל.
"בשבוע השני של הלימודים בקורס על פתולוגיה המרצה דיבר על מאניה דיפרסיה", נזכר סייקס, "הקשבתי לסימפטומים של ההפרעה והבנתי שזה מתאר אותי. אחרי הרבה שנים של טיפולים פסיכודינמיים שדרכם בחנתי כל העת את מערכת היחסים שלי עם אמא ואבא, הבנתי ברגע אחד את האבחנה לגביי, הבנתי שיש לי מחלה, שאני לא דפוק".
סייקס טיפל בהפרעה באמצעות תרופות נוגדות דיכאון ואף החל לקבל מטופלים. "באותה תקופה, תחילת שנות השמונים, החלה המודעות להתעללות מינית בילדות", הוא מתאר. "עד אז העניין כלל לא עלה במהלך הטיפולים וכעת החלו מטופלים לדבר על כך, אלא שלא למדתי על כך בהכשרה, גם בהדרכה לא היה להם מה לתת לי".
סייקס ממשיך ומספר כי "הגיע מטופל, ילד בן תשע בתוך אדם מבוגר בן יותר מ-30. תוך כדי שסיפר את הסיפור שלו, מצאתי עצמי באאוט מוחלט, לא יכולתי להקשיב לו וניסיתי להבין למה זה קרה. התחלתי לבחון את עצמי וגיליתי עניין של ריבוי אישיויות, של ניתוק, התחלתי להכיר את עצמי ואז התחיל להתגלות לי שאני בעצמי עברתי אירועים חמורים של התעללות נפשית ומינית בילדות.
"זה חלק ממנגנון של ניתוק, אתה יכול לעבור את הדברים ומיד לא לדעת. הבנתי שכל ההיסטוריה שלי, כל מי שחשבתי שאני, חסרים שם אירועים חשובים ביותר, מעצבים, שלא ידעתי עליהם כלום".
סייקס נאנח ומקשר את הטראומות הללו לפסטיבל הנוכחי: "היום אני מבין שרובד הטיפולים שעברתי היה מאוד שטחי, המטפלים לא אפשרו לדברים הללו להיכנס אל תוך הטיפול. אלה הם קולות הגן הנעלם, החברה לא מוכנה לאפשר להם לצוף לתודעה.
"המון אנשים מגיעים למקצועות הטיפוליים בשל התמודדויות כבויות, אבל בתהליך ההכשרה המערכת הופכת זאת לבושה, מעודדת הסתרה, הם מפחדים שיגלו עליהם, המטפל מתבייש בעצמו כך שלא יכול לעזור למטופל לקבל את עצמו".
קבוצה נוספת המתקשה להשתלב בחברה היא זו של האוטיסטים. במהלך הפסטיבל הם יספרו בעצמם על בעיותיהם. "אנו אומרים שאוטיזם זו שונות לגיטימית, לא מחלה ולא אסון", אומר סייקס, "האסון מתרחש במפגש בין חברה שלא מבינה ולא משתדלת להבין את השונות, זו שרוצה להכריח את השונה להיות רגיל.
"דווקא במקום הזה, שבו לא רוצים לראות או לשמוע את האנשים האלה, אנו פותחים את הדלתות. המטרה היא לתת קול לאנשים הממודרים מהשיח הציבורי, מהתקשורת, דרך אמנות, דרך שיח, דרך מפגש. יש כאן משהו מאוד שונה מבחינה היסטורית מהגישה הלוחמת, הלגיטימית כשלעצמה, זו לא הפגנה או הצהרה נגד החברה הפוגעת".
פסטיבל "יוצרים צמי"ד" ייפתח ביום שני בהצגת התאטרון "חלב הלביאה", מחזה שנכתב בהשראת סיפור שכתב חיים נחמן ביאליק. המשתתפים יהיו שחקנים מעמותת אקי"ם ושחקנים מקצועיים מתאטרון פסיק.
במהלך הפסטיבל תעלה גם ההצגה "אדיפוס המלך" של תאטרון אישון המשלב שחקנים עיוורים ולקויי ראייה וכן יעלה המחזה "הקמצן" על ידי בעלי נכויות פיזיות ובבימויו של יהודה וקסמן, אביו של החייל החטוף נחשון וקסמן המנוח, שהוא גם אב לילד עם תסמונת דאון.
פסטיבל "יוצרים צמי"ד", ב'-ה', רחבי העיר; "אירועי הגן הנעלם – יוצר(א)ים מהמסגרת", ג'-ה', 21:00-17:00, בית החולים הנסן, דוד מרכוס 17, טלביה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם