הרובע המוסלמי: העירייה רוצה לחפור, התושבים חוששים מקונספירציה
אחרי עשרות שנים של הזנחה מתכננת העירייה לשקם את הרובע המוסלמי. זה לא מרגיע את חרדת התושבים, הטוענים כי "שער שכם עומד להיסגר" ו"אל-אקצא בסכנה". ברשויות מנסים להרגיע אותם על ידי הצבת מצלמות אינטרנט לפיקוח על העבודות ומבטיחים: "רחוב הגיא יישאר כמו שהוא"
תחילת הפרשה הנוכחית הייתה ב~28 בפברואר השנה. לידיו של עו"ד קייס נאסר, מרצה באוניברסיטה העברית העוסק בדיני מקרקעין, הגיעו מסמכים של העירייה הכוללים סקר אדריכלי מקיף של העיר העתיקה.
נאסר העביר את המסמכים לעיתונות הפלסטינית, וזו שמחה מהמידע כמוצאת שלל רב. העיתון הפופולרי "אל~קודס" למשל נתן למסמכים מקום בעמוד הראשון. אתר האינטרנט של "אל~ג'זירה" הקדיש לנושא כתבה ארוכה. הכותרת שנתן "אל~קודס" לכתבה מלמדת כיצד פירשה העיתונות הפלסטינית את המסמכים: "פרטים על הפרויקט הישראלי שנועד לשנות את אופייה של העיר העתיקה".
העיתון הפלסטיני נתן לפרויקט פרשנות מרחיקת לכת, אבל כנראה היה כלי התקשורת הראשון, ערבי או ישראלי, שדיווח עליו באופן נרחב. האינפורמציה החדשה נפלה על קרקע פורייה. כבר כמה שנים מתרוצצות בירושלים הערבית שמועות על תכניות סודיות לחפור מנהרות שיחברו את נקבת השילוח לשער שכם, ויעברו מתחת לכל אורכה של העיר העתיקה.
לצד זאת מתנהל הקמפיין "אל אקצא בסכנה" מטעם הזרמים האסלאמיים בישראל ובשטחים. המסמכים האחרונים היוו אישור רשמי לכך שהנה, משהו אכן קורה. מפלס השמועות, שבכל מקרה היה גבוה, עלה עוד מדרגה.
אך מה הם המסמכים האלה באמת? בשנים האחרונות מתכננת הרל"י (הרשות לפיתוח ירושלים) תכניות מקיפות לשיקום ולשימור העיר העתיקה. חלק מהפירות של תכניות אלה אפשר היה לראות בחנוכה של שער יפו המחודש לפני שבועות ספורים.
השלב הבא והמורכב יותר כולל שיפוץ ושיקום של פנים העיר, קרי הרובע המוסלמי. מדובר בחלק שמתרכז סביב רחוב הגיא (אל-ואד), האזור המשתרע משער שכם ועד למסגד אל~אקצא ולכותל, ומהווה את עורק החיים הראשי של הפלסטינים. המסמך שהודלף ל"אל-קודס" ול"אל-ג'זירה" הוא למעשה סקר אדריכלי ראשון מסוגו, שנחשף כאן לראשונה בתקשורת הישראלית. המסמך מחזיק כמה מאות עמודים ומתאר באופן מדוקדק ומפורט כל סמטה ורחוב בעיר העתיקה.
הסקר בוצע
על רחוב שער שכם למשל נכתב כי הוא "רחוב שוקק חיים, תוסס, הומה אדם, משמש ציר כניסה חשוב לעיר העתיקה". גם חיי הלילה מפורטים: "הרחוב מעט רגוע יותר בשעות הערב... בימות החג מקשטים הסוחרים את המקום במנורות צבעוניות". על בסיס הסקר הזה אמורות להתבצע העבודות, אך עבור התקשורת הפלסטינית המסמכים האלה היו רמז למזימותיה של ישראל לשינוי פניו של הרובע המוסלמי.
ודיע חלוואני, תושב העיר העתיקה ובעל חנות ממתקים ברחוב הגיא, הצטרף לוועד הסוחרים שהתאגד כדי להיאבק בתכניות השיפוץ. הוא מסביר שאחת הסיבות העיקריות להתנגדות היא הכוונה לחפור במקום כדי להחליף את תשתית הביוב. כאשר נפגשו עם נציגים של הרשות לפיתוח ירושלים, טוען חלוואני, הם אמרו שהחפירות יגיעו לעומק של שישה מ', אבל הוא חושב שהחפירות יגיעו עד לעומק של 20 או 30 מ'.
"כל העיר העתיקה בנויה אבן על אבן", אומר חלוואני, "אם אתה מזיז אבן אחת זה יכול להגיע עד לכותל, כמו דומינו. בשנת השמונים עשו כאן שיפוץ כדי להחליף את מערכת הביוב, ועד היום אנשים מתקנים את הנזקים בבתים שלהם". החפירות מובילות לחשש נוסף: "הם יכולים למצוא כאן ממצאים ארכאולוגיים ואז לסגור את המקום לעוד יותר זמן", אומר חלוואני. עם זאת, הוא טוען, הובטח להם על ידי נציגי הרשויות כי אם יהיו שם ממצאים הם "יעלימו עין".
האם העלמת עין כזו אפשרית? הגורמים המקצועיים מתכוונים להתייחס ברצינות לכל ממצא. שחר פוני מרשות העתיקות מוסר כי "על פי הידוע לנו, הפעולות כוללות, רובן ככולן, שיקום ושיפור של מערכת התשתית העתיקה. פעולות אלה, המחייבות מן הסתם התערבות בתת הקרקע, חייבות להיעשות בפיקוחה של רשות העתיקות כדי למנוע פגיעה אפשרית בעתיקות.
היות שלהוציא שטחים מצומצמים שנחפרו בעבר מרבית השטח טרם נחפר, קשה להעריך מראש מה עתיד להתגלות במסגרת העבודות, אם בכלל. אם ייחשפו עתיקות, רשות העתיקות תציב תנאים שיאפשרו את שימור השרידים מחד ואת עבודות הפיתוח מאידך".
טענות נוספות שמעלים הפלסטינים ומגבירות את חששם קשורות לעובדה שהתכנית לא עברה הליכי אישור רגילים בוועדה המקומית והמחוזית, על אף שהיא מתמקדת באזור הרגיש ביותר בעולם. עו"ד נאסר, שכאמור חשף את התכנית בעיתונות הפלסטינית, טוען שמדובר בשיטה מתריסה באופן כללי. "זו השיטה הישראלית במזרח העיר: לקבוע עובדות בשטח, בלי לשמור על אמות מידה מינימליות של שקיפות ושיתוף הציבור ובלי להתחשב בזה שירושלים היא שטח כבוש על פי המשפט הבין לאומי".
מי שמרגיש מתוסכל מהפניקה ששוררת במזרח העיר הוא ראובן פינסקי, מנהל פיתוח אגן העיר העתיקה בהרל"י. לדבריו, כמנהל הפרויקט הוא עושה כל שביכולתו ליצור אווירה של אמון.
"נתתי חומרים לכולם, הכול פתוח, בכל הצמתים יש אנשי מקצוע שבוחנים את הפעילות שלנו", טוען פינסקי. הוא אומר שאפילו הציע לתושבים הצעה מקורית במיוחד: "הצעתי לשים מצלמות אינטרנט שישדרו 24 שעות במהלך החפירות ויוכיחו שאנחנו לא חופרים מתחת להר הבית".
לדבריו של פינסקי, גם אם התכנית לא עברה הליכי תכנון רגילים היא עברה באופן מקצועי. "לקחנו צוות פיתוח רחב ומולטידיסציפלינרי של אנשי תשתיות, חברה, קהילה, מוסדות ציבור ואדריכלים, ועשינו תכנית כוללת לכל העיר העתיקה. אחרי האזור של שער יפו, האזור של רחוב הגיא הוא החשוב ביותר כי הוא המאסף הראשי של הביוב בעיר העתיקה. תשתית הביוב נבנתה בשנות השבעים ויש שם הצפות כל חורף".
פינסקי לא לבד במחשבה שהאזור זקוק לשיקום דחוף. גורמים שונים מעמותות שמאל אומרים בשבועות האחרונים שבסך הכול מדובר בתכנית חיובית שצריכה לצאת לפועל, גם אם הם מבינים את החשש בקרב הפלסטינים. גם מאיר מרגלית, חבר מועצה מטעם מרצ, טוען שהפרויקט בסך הכול נחוץ.
"הפרויקט הזה נופל בשטח אפור", הוא אומר. "על פי אמנת ז'נבה, חובתה של המדינה הכובשת לדאוג לתשתיות, כך שמבחינת החוק הבין~לאומי אין פה מעשה שלא ייעשה". מצד שני אומר מרגלית כי "כל דבר בירושלים מריח פוליטי, וכל דבר כזה יכול לחזק את האחיזה היהודית במזרח העיר".
ואם היו לפלסטינים ספקות בקשר לתכניות של ישראל, ביום ירושלים הקרוב הם יוכלו לצפות בשני סלעי ענק בגודל 13 טון כל אחד שיונחו לראווה בכניסה לשער יפו. את הסלעים תניח עמותת הימין "נאמני הר הבית", המגדירה את הסלעים כ"אבני פינה לבית המקדש". אמנם "נאמני הר הבית" נחשבת לקבוצה שולית בישראל, אך את הפלסטינים האבחנות האלה לא מעניינות. עבורם הסלעים יסמלו עוד צעד של ישראל בדרך לנשל אותם מעירם. כך התיאוריות רק הולכות ומתפתלות, ותכנית שכמעט כל הגורמים מסכימים שהיא נחוצה וחיובית הופכת לאימת התושבים.
לצד הוויכוח התרבותי והחששות מפני מחטף שישנה את העיר העתיקה, למאבק יש פן כלכלי לא מבוטל. סוחרי העיר העתיקה ראו את עבודות הרכבת הקלה הורסות את עמיתיהם ממרכז העיר, וחוששים שגורלם יהיה דומה.
עורך הדין דאוד חורי הוא היועץ המשפטי שוועד הסוחרים שכר לאחרונה. הוא מייצג 15 סוחרים שנבחרו מקרב כ-500 סוחרים. עם בני משפחותיהם של הסוחרים, הוועד מייצג כ~10,000 מתושבי הרובע המוסלמי. לדברי חורי, החשש מפני הפגיעה הכספית הוא המרכזי:
"לסוחרים יש חשש שהתכנית תביא לקריסתם הכלכלית. לא צריך להכביר מילים על מה יקרה בעיר העתיקה אם יקרה משהו כמו הרכבת הקלה. בעיר העתיקה אין שטחים פתוחים שיאפשרו נגישות חלופית לחנויות. גם אם המהלך הזה נעשה כדי לשפר את התשתיות, מבחינת תועלת מול עלות הנזק שצפוי במשך כל תקופת הביצוע יהיה כל כך משמעותי שהוא גדול הרבה יותר מהתועלת".
חורי, בניגוד ללקוחותיו, אינו מאמין שיש תכנית נסתרת לייהד את העיר, אבל הוא חושש מתסריט אחר. "בעיתונים יכולים לכתוב כל מה שרוצים, החשש של האנשים הוא חשש כלכלי~עסקי, מסחר נטו. אם בעקיפין כל הסוחרים האלה ייפגעו קשות, ואם השווי של חנות מסוימת יירד ולא תהיה להם אפשרות לפרנסה, ביצוע התכנית יביא לפינוי ולסילוק של הסוחרים. תוצאה עקיפה של זה יכולה להיות גם דילול האוכלוסייה הערבית במזרח העיר".
פינסקי אומר בתגובה שהוא מודע לבעיות הכלכליות של הסוחרים, ולכן כרגע התכנית היא לעבוד לפי מקטעים. העבודה על כל מקטע תארך כחודשיים, אך סך כל זמן העבודה אינו קצר ויימשך בין שנתיים לשלוש. בשל הצפיפות שבין החומות בתוך העיר, הזמן הזה עלול להתארך עוד יותר.
בינתיים, בצל החששות, נעשו מהלכים מסוימים כדי לשתף את הציבור בתכנית. בפברואר השנה נערך כנס בעיר העתיקה ובו הוצגה התכנית לסוחרים. פינסקי מספר גם שהוא מפעיל עובד קהילתי ערבי שנמצא בקשר ישיר עם הקהילה, ואמור להרגיע את החששות.
ח'ורי, לעומת זאת, טוען שהשיתוף לא נעשה ברמה מספיק גבוהה. "יש עובד קהילתי שמועסק על ידי מינהל לב העיר כחלק מהמאמץ של העירייה להתוות לפעילות שלה פן פרו חברתי, אבל זה ציפוי סוכר", הוא טוען.
"זה מתקבל אצל התושבים כזלזול באינטליגנציה שלהם". חורי אומר כי הוועד הוא גוף חזק ומורכב ממנהיגים מקומיים שהם אנשים מתוחכמים. הם לא מרגישים שמישהו בדרגה של עובד קהילתי עונה על הצרכים שלהם.
"לעובד הזה אין שום תפקיד חוץ מלבוא ולנחם את הסוחרים על מה שהולך לקרות להם. אין שום יתרון בכך שהוא ערבי. הם הלב הפועם של האוכלוסייה, הם לא אנשים פשוטים. הם יודעים מה הם רוצים ופועלים על פי הספר. אתה לא יכול במצגת אחת לשכנע אותם בתכנית כל כך דרסטית".
חורי מבקש להדגיש כי כל האמצעים שבהם מתכוון הוועד לפעול הם אמצעים משפטיים ולא תהיה כל פנייה לאלימות. ברחוב אל~ואד ההצהרות נשמעות קצת יותר לוחמניות. חלוואני אומר כי "בעיתון 'אל-קודס' ניר ברקת נתן ראיון והצהיר שלא יהיו חפירות אלא בסיכום שני הצדדים, ושלא יבואו לעבוד פתאום בבת אחת. המדינה היא מדינת חוק, אם הם ילכו לפי החוק, אנחנו נלך לפי החוק". אבל מסביבו אפשר כבר לשמוע כרגיל מישהו מאיים באינתיפאדה.
במקביל למשא ומתן עם התושבים, מאשימים גורמים בעירייה את הרשות הפלסטינית בכך שהיא מתערבת ואף משלמת לסוחרים כדי להיאבק בתכנית. גורם בסביבת ועד הפעולה מכחיש בכל תוקף. לדבריו היה ניסיון של הרשות לבדוק את השטח, אבל הוועד דחה אותו מכול וכול. חברי הוועד, כך נטען, לא רוצים כל פן פוליטי או מדיני למאבק. לדעתם ממד כזה רק יביא לסרבול ולהרעה במערכת היחסים מול העירייה ולדה לגיטימציה של פעולותיהם.
מאיר מרגלית אומר שבסופו של דבר אין סיבה להפעיל לחץ בין~לאומי נגד השיפוץ והפרויקט אכן הכרחי. הוא מצדו מתכוון לפעול כדי שהעירייה תעניק לסוחרים הנחות בארנונה, או אפשרות לפתוח דוכנים חלופיים. גם חורי טוען שהם לא מתכוונים לפנות לאיחוד האירופי. למרות גל השמועות, נראה שכולם מעוניינים בשיפוץ הזה. חלוואני מבקש להדגיש עד כמה שימור המקום כפי שהוא חשוב: "כל המתפללים נכנסים מכאן, נוצרים, יהודים, מוסלמים. כאן זה לא שוק מחנה יהודה, יש הבדל של שמיים וארץ, זו העיר העתיקה'".
לעת עתה העבודות על התכנית והמגעים עם התושבים נמשכים, והשיפוץ צפוי לצאת לדרך בסוף 2010. מחזיק תיק מזרח העיר יקיר שגב טוען כי "הפרויקט הוא סיפור הצלחה. זה עובד מעולה כבר שנתיים, מי שעושה מזה עניין עושה זאת כדי לא לאפשר למשהו שהוא בבירור לטובת כולם לקרות". שגב גם דואג להרגיע ולומר כי "לא יהיה שם שום ממצא ארכאולוגי. הם שותפים וכל התהליך מולם שקוף, זה פרויקט שנעשה בכל העיר העתיקה חוץ מברובע היהודי, בהגדרה".
כרגע נראה שעל אף החששות, מדובר בתכנית שרבים מעוניינים שתצא לפועל. עם זאת, אם השיפוצים יתארכו מדיי, או אם התושבים לא ירגישו ביטחון לאורך הדרך בכך שהפרויקט לטובתם, אין לדעת לאן העניינים יתגלגלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם