חיים בזבל: למה עיריית ת"א מתעקשת על השכמה ב-3:30?
מילא שמשאית הזבל מתחילה לעבוד ב-6:00 בבוקר, אבל למה האנשים שמוציאים את הפחים צריכים לעשות את זה ב-3:30? מכתביה של אזרחית מותשת
מדי פעם - בדרך כלל זה קורה כשיש חג אחד יותר מדי ברצף החגים - מתפרסם באחד העיתונים פרויקט על האנשים שעובדים במקצועות הכי משונים. הנה אחד שעד כמה שהבחנתי, פוספס עד היום: מחזיר פחים.
לפעמים, בשעות הבוקר, אני נתקל בו ברחוב שלי. מוקדם יותר עברו האנשים עם משאית הזבל, רוקנו את הפחים והשאירו אותם באמצע המדרכה. מחזיר הפחים הולך בעקבותיהם ומשיב את הסדר על כנו. הוא נראה די מרוצה מהחיים: צועד עם אוזניות, שומע מוזיקה, ומדי כמה מטרים מגלגל פח ריק לעמדתו. אדם מוכשר יכול לחבר בראש דוקטורט בפיזיקה גרעינית תוך כדי העבודה הזו, ומשום מה יש לי הרגשה שזה בדיוק מה שעושה מחזיר הפחים מהרחוב שלי.
א', שגרה ברחוב מזא"ה, נתקלת בחבר'ה האלה בשעות הרבה פחות סימפטיות. הבעיה שלה היא לא עם ההחזרה של הפחים, אלא עם השלב שמוציאים את הפחים המלאים לטובת אנשי המשאית. מילא שמשאית הזבל מתחילה לעבוד ב-6:00 בבוקר, היא אומרת, לזה כבר התרגלתי, אבל למה האנשים שמוציאים את הפחים צריכים לעשות את זה ב-3:30? איפה הרחמים?
א' שלחה מכתב ברוח זו למנהל אגף התברואה
"אצלנו, ברחוב מזא"ה, נגררים הפחים ממחסיהם בין השעות 4:00-3:30 לפנות בוקר, בעוד משאית האשפה מגיעה לאסוף את הזבל בסביבות 6:00. מדוע מפנים את הפחים שעתיים לפני פינוי הזבל? מהו שיקול הדעת מאחרי פעילות זאת? בעבר, התנהלו גרירת הפחים וריקונם סימולטנית. באותם ימים קסומים התעוררנו ב-6:00 בבוקר לקול צעקותיהם של הפועלים וטרטורה של משאית הזבל. כעת ימים אלו מעוררים געגועים וכמיהה.
"מדוע בכל עיר אחרת בעולם המערבי (בדקתי את הנושא לעומק) לא מפנים זבל לפני 7:00 בבוקר על מנת להגן על זכותם של התושבים לישון, זכות המעוגנת בחוקי עזר עירוניים, ורק בתל אביב אין באפשרות העירייה לפנות את הזבל אלא באמצע הלילה? ביקורו של ראש עיריית פריז בעירנו יכול לאפשר למר חולדאי הזדמנות להתעדכן באופן פינוי האשפה בבירת צרפת. "אצלנו", כך אמרה לי קרובת משפחה פריזאית לפניה תיניתי את צרותיי, ?אסור לפנות את הזבל דקה לפני שבע, על פי חוק!"
עיריית תל אביב נלחמת, ובצדק, נגד מפגעי רעש עירוניים הנגרמים על ידי מסעדות ומועדונים. כיצד מרשה לעצמה העירייה לייצר מפגעי רעש כה חמורים? אני מעריכה את פועלו של רון חולדאי למען עירנו, אולם איכות החיים של התושבים נמדדת לא בפרויקטים הגדולים כי אם בפרטים הקטנים: האם הם מצליחים לישון בלילה? או לא?"
השאלה נותרה תלויה בחלל הבלוג, ללא התייחסות מצד חולדאי או מי מדובריו. כעבור כמה ימים חזרה א' וגוללה את קורותיה בלילות: "מר חולדאי, אני תוהה אם אתה מבקר בבלוג שלך מדי פעם. אני מבינה שכתיבה כאן משולה לכתיבה למגירה. הייתי שמחה לקבל את תגובתך לנושא המטריד כה רבים מתושבי עירנו. אהיה אסירת תודה לך אם תאפשר לי לישון.
"ובכן: הפועלים ממשיכים להוציא את הפחים ממחסיהם ב-3:30 (!!!) לפנות בוקר, והמשאית ממשיכה לאספם סביב 6:00. תפנית מפתיעה בעלילה חלה אתמול, כאשר לאחר כמה שיחות תלונה ל-106 התקשר אלינו נציג אגף התברואה בכבודו ובעצמו, ואמר: 'את התלוננת על השעות של פינוי הזבל? אני לא עושה את זה יותר. הזזתי את השעות, ומעכשיו לא יפנו את הפחים לפני 6:30'.
"אנחת הרווחה שלנו החזיקה מעמד זמן קצר. עוד באותו הלילה הוזזו הפחים ב-3:30. התעללות העירייה בתושבי העיר חייבת להיפסק! התעלמות העירייה מפניות התושבים גם היא חייבת להיפסק!! עלינו לצאת למאבק!"
לאחר שנואשה א' מלהמתין לתגובת העירייה היא פנתה אליי, ואני פניתי לעירייה. זה מה שנמסר לי בתגובה, אתם תחליטו לבד אם זה משכנע: "אגף התברואה העירוני מפעיל שיקול דעת מקצועי בכל אותם מקומות שאפשר לפנות בהם אשפה בלי להטריד את מנוחת התושבים.
"הוצאת הפחים לפני פינוים מתבצעת מטעמי קיצור זמני פינוי ויעילות תפעולית, מאחר שפינוי האשפה מהיר יותר באופן משמעותי מזמן הוצאת הפחים לרחוב. ראוי לציין כי מטעמי תברואה רצוי לפנות את האשפה בשעות הבוקר המוקדמות, כדי למנוע תסיסה ורקב של הפסולת האורגנית בשעות החום במכלי האשפה.
"עם זאת, אין בכך כדי לסתור את ההנחיות המפורשות לעובדים לשמור על שקט מרבי. כל תלונה שמתקבלת בנדון מטופלת מיד מול העובד והמנהל".
ביום העצמאות שידרו בטלוויזיה כתבה כעוסה על חרדים שהולכים ללמוד תורה כרגיל ולא מקדישים את היום להתייחדות עם השמחה על קום המדינה. אני מודה שראיתי את הכתבה רק מהאמצע, אולי בחלק שהחמצתי היו ממצאים חמורים יותר, אבל כללית הז'אנר הזה לא מדבר אל לבי. אולי כי ביום שכולנו נצטרך לספק הסברים למשטרת השמחה הפטריוטית, גם אני לא אעבור את המבחן בהצטיינות, ואולי סתם כי ללמוד תורה נראה לי מעניין קצת יותר מלעשות מנגל.
באחד האתרים מישהו כתב שתמיד הולכים לצוד חרדים שלא עומדים באחת הצפירות, ואילו לערבים עושים הנחות. אולי, אבל בהקשר הזה תשמעו את הסיפור הזה: בצהרי יום העצמאות החלטנו לשים את נפשנו בכפנו ולרכוב לים (אני מקווה שזה ציוני מספיק מצדנו). כשהתקרבנו לצ'רלס קלור, גילינו שנעלם הדשא, כלומר הוא עוד היה שם - קבור מתחת למיליוני בני אדם שעסקו בגרסאות שונות של רביצה ונפנוף.
כשפילסנו את דרכנו ביניהם, ומדי פעם גם עליהם, קלטתי משהו מוזר: רבים מהם, למעשה רובם המכריע, היו ערבים. המון-המון ערבים שעשו מנגל, נפשו ובאופן כללי נראו מרוצים מאוד מהקטע הזה של יום העצמאות.
אני מספר את זה לא כדי להעביר מוסר השכל כלשהו או להטמין אמירה פוליטית מאלפת. אני לא יודע אם זה אומר משהו על מצבו של הציבור הערבי, על המדינה, על החיים, על המזרח התיכון לאן. אני פשוט מספר מה ראיתי: הרבה ערבים ישראלים עושים חיים ביום העצמאות, ובהחלט לא נראים כאילו הם חושבים באותו רגע על הנכבה.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם