הפרס על חשיפת השחיתות במינהל האוכלוסין: שנים של התעללות
מירה וולברג, פקידה בלשכת מינהל האוכלוסין בהרצליה, סבלה 8 שנות התעללות מצד מנהלה, יצחק אלמוג, במהלכן דיווחה על כשלים בהתנהלותו שהביאו לפיטוריו. במקום להפוך לגיבורה, עדיין נשללות ממנה הטבות מהן נהנים עמיתיה. עכשיו היא תובעת את משרד הפנים
להגיע כל בוקר לעבודה, לספוג עלבונות מהבוס, לשמוע שמבחינתו את יכולה גם להיות "לוכדת זבובים" או "טאפט על הקיר", להילחם נגד מסכת אינסופית של תלונות, לשבת לבד בחדר, להיות היחידה שקו הטלפון שלה מנותק, שהגישה שלה למחשב חסומה, שלא מקבלת הזדמנות לצאת לקורסים ולהשתלמויות ושלא נהנית מאחזקת רכב ומטלפון, לשלם על כל זה מחיר בריאותי כבד ולדעת שאת לא נכנעת.
ואולי בכלל מירה וולברג, כפי שטענו אחדים מיריביה, באמת לא שפויה. שהרי כמה אנשים נורמלים אתם מכירים שהיו מוכנים לעבור את המסכת הזו רק כדי לקום בבוקר, להביט בראי ולהגיד לעצמם שהם לא מתכוונים לוותר? שכך בדיוק צריך לנהוג מי שמאמין בעצמו?
עכשיו החליטה מירה וולברג שדי. אחרי שמידע שמסרה הביא לחקירתו של מנהלה ובהמשך לפיטוריו מהשירות הציבורי ואחרי שקיבלה תעודה לפי חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי, הגיע מבחינתה הרגע שמישהו יצטרך לשלם על כל מה שעברה. תביעת פיצויים שהגישה נגד משרד הפנים שהעסיק אותה ונגד יצחק אלמוג, המנהל שלה בלשכת מינהל האוכלוסין בהרצליה, מגוללת מסע בלתי אפשרי של לוחמת אחת, שלא הייתה מוכנה להישבר.
מירה וולברג נולדה ברוסיה לפני 62 שנים ובתחילת שנות התשעים עלתה ארצה. קודם לכן הספיקה לצבור שם תואר ראשון במשפטים ותואר שני בהוראת אנגלית, לשמש כמורה ובהמשך גם כיועצת משפטית במשרד עורכי דין.
לפני 16 שנים התקבלה לעבודה בלשכת מינהל האוכלוסין של משרד הפנים בהרצליה. הפרשה שבה אנחנו עוסקים החלה לפני כעשר שנים. וולברג, שסיימה קורס התאמה לעורכי דין עולים, יצאה אז לחופשה בת שנה ללא תשלום כדי להשלים התמחות במשפטים גם בישראל.
קודם לכן החלה האדמה לרעוד בלשכה בהרצליה, כששתיים מעמיתותיה לעבודה, שעמן הייתה בסכסוך, ניסו לפגוע בה. כשוולברג הייתה בחופשה ומנהל מינהל האוכלוסין, הרצל גדז', מינה את יצחק אלמוג למנהל הלשכה בהרצליה, חברו אליו השתיים.
מעט קודם לכן נולד תיק החקירה הראשון נגדה. היה זה כאשר קשישה הספיקה להגיש נגדה, חודשיים לפני שהשיבה את נשמתה לבורא, תלונה בטענה שביקשה ממנה כסף תמורת טיפול בעניינה. וולברג, שהכחישה מכל וכל, טענה שהקשישה הוחתמה על התלונה על ידי יריבותיה לעבודה בלי שהייתה בעניינים.
"התברר שאת תלונתה של הגב'... יזמה... שעבדה עמי ואשר הייתה יד ימינו של אלמוג", כתבה בתצהיר שהגישה לבית הדין. חקירה שנערכה נגד וולברג הסתיימה בלא כלום.
וולברג העלתה בתביעה שהגישה את החשש שלאלמוג הייתה סיבה טובה לחבור לקמפיין שניהלו נגדה השתיים. משרד הפנים היה אמור לפרסם מכרז פנימי לתפקיד המנהל, מכרז שהיו שהעריכו שלוולברג יש סיכוי לזכות בו נוכח כישוריה. אלמוג, שהגיע מחוץ לשירות המדינה ועבד על פי חוזה, לא היה זכאי לגשת למכרז הפנימי הזה. מכאן, טענה וולברג, הדרך לנסות להביא להפללתה או להעברתה מהלשכה בהרצליה לכל מקום אפשרי אחר, הייתה קצרה.
כך או כך, עוד כשהייתה וולברג בחופשת סטאז', יזם נגדה אלמוג את החקירה הראשונה שלו. ערב הבחירות לכנסת הגיעה וולברג בהתנדבות לסייע לחברותיה במאמץ המרוכז בלשכה. "למחרת", כתבה בתצהירה, "קיבלתי לתדהמתי טלפון מאלמוג בו הואשמתי בניצול מערכות המידע והוצאת מסמכים לצרכיי האישיים".
גם התלונה הזו לא העלתה דבר. כשחזרה מהחופשה זומנה ללשכתו של אלמוג, לפגישת היכרות, "שם התבשרתי כי אני חשודה בעיניו בעבירה של קבלת שוחד וכי תמיד אשאר כזו בעיניו אף אם שמי יטוהר", העידה. "נמסר לי על ידי אלמוג שאני בלתי רצויה בלשכה".
בהמשך הפכו התלונות של אלמוג נגד וולברג למעשה שבשגרה. תיקה האישי הלך ותפח במכתבים ממכתבים שונים בכתב ידו. וולברג, שמצאה את עצמה תחת מתקפה משולבת, פנתה לכל מי שרק יכלה, אך ללא הועיל. משרד הפנים כולו, מלמעלה ועד למטה, התגייס לטובת המנהל הבכיר אל מול העובדת הזוטרה.
גם התלונות של וולברג והדרישה לחקור את התיקים שנתפרו לה לא נענו. אינספור גורמים בשירות הציבורי נגעו בעימות בינה ובין אלמוג במהלך השנים. כל אחד מהם היה יכול לעצור את כדור השלג הזה. אף אחד מהם לא עשה את זה.
הנורה האדומה הראשונה ממש נדלקה בפרשת מקובסקי. יורי מקובסקי היה עולה חדש מחבר המדינות, שוולברג ביקשה ממנו להשאיר את מסמכיו האישיים, תעודות לידה ותעודת נישואים לבדיקה. כשזו הסתיימה, זומן מקובסקי לקחת את הניירות אולם מאוחר יותר העיד ששכח להגיע.
כעבור כמעט שנתיים, כשנדרש למסמכים, נזכר ומיהר למשרד. וולברג לא הייתה במקום. את מקובסקי קידמה אחת מיריבותיה במשרד, ילנה סלומון. מקובסקי העיד במסמך שהגיש לבית המשפט שסלומון לא טרחה לחפש את המסמכים אבל טרחה מאוד להסביר לו שוולברג היא שאיבדה לו אותם. אחרי שלקחה אותו לפגישה עם המנהל אלמוג, ביקשה ממנו להגיש תלונה כתובה נגד וולברג.
רצה הגורל וכעבור זמן לא רב פגש מקובסקי את וולברג בנסיבות אחרות ואת קורותיו במשרד הפנים הסכים להעלות בתצהיר ובמכתב שכתב ואשר הוגש לאחרונה לבית הדין לעבודה.
"עניתי שלא באתי להתלונן אלא בקשר למסמכים, אך סלומון התעקשה והסבירה שתלונתי תעזור להם למצוא תעודות שלי", כתב. סלומון, הצהיר מקובסקי, הסבירה לו שבמשרד ממילא לא רוצים את וולברג, שהיא איננה מקצועית ושיש נגדה תלונות רבות. כדי לשכנע אותו, שלא ירגיש לבד, היא הציגה בפניו תלונה נוספת. מקובסקי השתכנע והתלונן. ברוסית.
"היא אמרה שהבת שלה תתרגם לעברית וביקשה לבוא ללשכה ולחתום על התלונה", כתב מקובסקי בתלונה שהגיש לנציבות שירות המדינה. כשמקובסקי הגיע לחתום על המסמך, התברר שהנוסח בעברית, זה שאמור היה להישלח להנהלת משרד הפנים, לא ממש זהה לזה שהוא כתב ושמישהו טרח להוסיף לגרסה העברית שלו כמה סעיפים שהוא לא הוציא תחת ידו.
"הבנו שסלומון סילפה ועיוותה תלונתי, הוסיפה הרבה דברים שקריים וזדוניים נגד וולברג שאני לא
בסופו של סיפור הגיע מקובסקי למשרד ופגש בו את וולברג, שפתחה את הארון והוציאה ממנו את מסמכיו שנשמרו שם. וולברג ומקובסקי הגישו בנפרד תלונות נגד סלומון, אולם חרף חומרת הדברים לא דווח על שום טיפול בנושא עד היום.
בכתב התביעה מגוללת וולברג, בתאריכים מדויקים, כרונולוגיה של ההתעללות כלפיה: התבטאויות קשות מצדו של אלמוג, השפלות ועונשים חינוכיים. בשלב מסוים, בעקבות תלונה שלה, נרשמה התראה בתיקו של המנהל אלא שלוולברג זו הייתה נחמה קטנה מאוד.
כשאלמוג הגיש נגדה תלונה על ליקויים בעל בודה ועל גרימת נזקים, וולברג ביקשה לדעת באילו נזקים מדובר ומי בדיוק הניזוקים. אלמוג, העידה, התפרץ עליה בצעקות: "מירה וולברג, אני מבטיח לך שאת לא תעבדי בלשכת הרצליה ואני אעשה את כל המאמצים על מנת שתסולקי בכלל ממשרד הפנים כפי שסולקה בתיה כרמון".
את כרמון, עובדת ותיקה במשרד הפנים, ניסה לסלק הרצל גדז', מי שמינה את אלמוג, ונכשל. כמה שנים אחריו ניסה, כאמור, גם אלמוג לפעול באותה דרך וסיים עם אותה תוצאה. בינתיים נאלצה וולברג, שסירבה לכל הצעות המשרד לעבור ללשכה רחוקה יותר, לשלם מחיר אישי כבד.
זה התחיל כשאלמוג החליט שהיא לא יכולה לקבל עוד קהל והעביר אותה לחדר דרכונים, כשבחלק מהזמן מצאה את עצמה מעניקה שירותים במסדרון; המשיך עם ההחלטה למנוע ממנה עבודת ערב, בניגוד לשאר העובדים שצברו שעות נוספות; ונגמר עם ניתוק קו הטלפון בחדרה.
וולברג, אישה משכילה ומנוסה, מצאה את עצמה מניילנת תעודות זהות, גורסת ניירות, מדביקה מדבקות ומכינה שקי דואר. חברותיה לעבודה, סיפרה לבית המשפט, הוזהרו כי אם יאפשרו לה לשוחח מקו הטלפון שלהן יהיו צפויות להערה בתיקן האישי.
כשהלשכה עברה שיפוצים ועברה למשכן זמני, העידה, הוצבה דווקא היא בחדר ללא מיזוג אוויר. ארבע פעמים מצאה את עצמה וולברג במהלך השנים במעמד של שימוע במשרד הפנים ובנציבות. בכל פעם הוצע לה לעבור לתפקיד אחר. וולברג התעקשה להישאר. "לא עשיתי שום דבר רע", טענה. "אתם פועלים נגד הכתובת הלא נכונה".
כמעט כל העת המשיך יצחק אלמוג בכתיבה בלתי פוסקת של מכתבי תלונה נגד וולברג. כמעט כולם נשלחו ישירות אל הרצל גדז', מנהל מינהל האוכלוסין. גדז' הפך לכתובת שוטפת לכל הערה. ספק מתי העסיק את עצמו מנהל בכיר כל כך באופן שוטף כל כך בעניינה של עובדת זוטרה כל כך.
לגדז' עצמו היה, כאמור, עבר מרשים לא פחות בתחום הזה. היה זה כאשר לשכתו תפרה עשרות מכתבי תלונה חסרי שחר נגד בתיה כרמון. בדיוק כמו אצל כרמון, גם אצל וולברג נסגרו כל התלונות בלא כלום.
כשוולברג הבינה שתנועה בלתי פוסקת של תלונות זורמת אל תיקה האישי, היא ביקשה לממש את זכותה החוקית לעיין בו, כמו כל עובד מדינה. גם כאן נתקלה במחסומים. שלוש שנים של מאבק על הזכות הבסיסית הזו, כולל התערבות של התנועה לאיכות השלטון ושל בית הדין לעבודה, הייתה צריכה וולברג לעבור לפני שהצליחה לשבת מול 701 עמודי הקלסרים שהכיל התיק.
קודם לכן היה המשרד מוכן להקציב לה שעתיים לצורך העיון, בלי לצלם דף. כשהגיעה לתיק גילתה שמתויקות בו אינספור תלונות נגדה שלא נבדקו, שלא הוכחו ושבניגוד לחוק אפילו לא הוצגו בפניה על מנת שתתייחס אליהן.
המכתבים של אלמוג שנאספו שם היו קשים, לעתים עוקצניים. המנהל דיווח על ה"נזק" שוולברג גורמת, על "שכר לא מוצדק שהיא מקבלת", על כך שהיא "חצופה" ושהיא "מחבלת בעבודה". וולברג דורשת כעת מבית הדין להורות על הוצאת כל התלונות הללו מתיקה.
בוקר אחד, כשהגיעה לעבודה, גילתה שהיא לא מצליחה להיכנס למחשב. במערכת התמיכה שבה ניסתה להסתייע בישרו לה בצער שהרצל גדז', מנהל מינהל האוכלוסין, הורה להם לחסום את סיסמת הכניסה שלה. וולברג פנתה לקבלת הסברים מלשכתו של גדז', וקיבלה את התשובה הבאה:
"לאור מספר מקרים של טעויות שנעשו על ידך וגרמו נזק לציבור ולתדמית המשרד, החלטתי שבשלב זה לא תבצעי פעולות במערכת המשרד", כתב לה. גדז' לא הסביר באילו טעויות מדובר. "השלב הזה" נמשך ארבע שנים.
בין לבין לעגו עובדי משרד הפנים בהרצליה לכל הנהלת משרד הפנים, זו שהתייצבה לצדו של אלמוג והטיחה בוולברג פעם אחר פעם שהיא מעכירה את האווירה בלשכה. הבחירה שלהם בה כמי שהם רוצים שתייצג אותם ותעמוד בראש ועד העובדים שלהם בשבע השנים האחרונות, הייתה סוג של הוצאת אצבע משולשת לכל מי שהתנכלו לוולברג.
בינתיים, כאמור, המשיכו התלונות נגד וולברג לזרום. פעם אחת התלונן נגדה אלמוג שהיא מקבלת במרמה כספים עבור החזרי נסיעות בעוד שהיא מתגוררת סמוך לעבודה. בנציבות פתחו שוב תיק וחקרו את וולברג באזהרה רק כדי לגלות שהיא בכלל מקבלת פחות ממה שמגיע לה ושבמשך שנים הייתה זכאית לקבל החזר נסיעות אולם לא טרחה לבקש.
מכתב תלונה אחר שנשלח על ידי אזרחית, שנפגעה כביכול מהתנהגותה של וולברג, לווה ב"עדות" של מי שנכחה כביכול במקום. התלונה והעדות הוגשו על אותו נייר, בכתב יד זהה. איש לא בדק מה עומד מאחורי התלונה הזו.
בהזדמנות אחרת, בניסיון להסביר מדוע היא מורחקת מעבודה מול קהל, טענו במשרד כלפי וולברג כי היא ביצעה כמה טעויות בעבודתה. וולברג לא התעצלה ובדקה את נתוני הטעויות שאותרו בהרצליה ובשאר הלשכות ומצאה מאות כאלה. חרף זאת, היא הייתה היחידה שטופלה כך.
בשירות המדינה נדרש כל מנהל למלא פעם בשנה גיליון הערכה ומשוב לעובדים. הגיליון שמילא אלמוג לוולברג היה, כנראה, מהנמוכים שנראו בשירות המדינה. 37 סעיפים יש במסמך. כמעט בכולם קיבלה וולברג את הציון 3 מתוך 9. באף אחד לא הצליחה לצלוח את ה-5.
כשביקשה להתמודד על מכרז לתפקיד של אלמוג, מנהל הלשכה בהרצליה, התבקש אלמוג - צחוק הגורל - לחתום על טופס המועמדות שלה. "המועמדת אינה עומדת בתנאי הסף... בעלת יכולת מקצועית ירודה ביותר... משמעת עצמית נמוכה... אינה מתאימה לעבודה במגזר הציבורי", כתב ברוחב לב.
בהנהלת המשרד, כאמור, בחרו ללכת על הראש של וולברג, עם אלמוג, בכל הכוח. בדואר פנימי שנשלח באוגוסט 2006 מהנהלת המשרד אל מנהל מינהל האוכלוסין אז, ששי קציר, נתבקש קציר לאסוף חומרים על וולברג. ממש כך.
"מרגלית בוטרמן (פרקליטה במחלקה המשפטית - ק"ל) מעוניינת לדעת אם יש לכם חומר נגדה על אי סדרים שנעשו על ידה בלשכה בה מועסקת", נכתב בצירוף בקשה לתשובה מהירה.
בשלב כלשהו הוחלט במשרד לאפשר לעובדים לשפר את שכרם לאחר שיעברו בהצלחה קורס "ראש ענף". כל מי שעבר את הקורס קיבל תוספת שכר ואחזקת רכב גבוהה יותר. מוולברג נמנעה האפשרות לצאת לקורס בתקופת אלמוג. גם אחרי שהשלימה את הקורס בציון 95, באיחור ניכר ביחס לשאר העובדים, וולברג ממשיכה לדרוש, לשווא, את ההעלאה במשכורת.
לפני קצת יותר מארבע שנים גילתה וולברג מה שנראה היה לה כשיתוף פעולה מוזר בין הנהלת הלשכה שלה בהרצליה למשרד פרטי שעסק בסיוע למי שביקשו אזרחות פולנית. וולברג העבירה את הפרטים שנודעו לה בנושא לנציבות שירות המדינה ושכחה מהעניין. בנציבות בדקו את החומר וכעבור חמישה חודשים החליטו להעביר אותו לחקירת משטרה.
"בנושא נערכה בדיקה מטעם מבקרת הפנים של המשרד", כתב ממונה משמעת בכיר בנציבות, עו"ד אסף רוזנברג, במכתב שהוציא. "הבדיקה העלתה חשד לזיוף בקשות להנפקת תעודות אזרחות ו/או זיוף חתימות על בקשות אלו. ממצאי הבדיקה אף מעלים חשד לקבלת טובות הנאה של עובדי המשרד מאת החברה הפרטית".
המשטרה פתחה בחקירה וכעבור כחודש נוסף חקרה באזהרה את יצחק אלמוג. בנציבות ניסו להחזיק במקל בשני קצותיו ובמקביל לחקירתו של אלמוג דאגו לשדר כל העת לוולברג שאין שום כוונה לראות בה מי שחשפה שחיתות במקום עבודתה, כפי שביקשה.
הניסיון להמשיך לפגוע בוולברג גם עתה, כשנגד אלמוג מתנהלת חקירה פלילית, הגיע לאבסורד כאשר חודש לאחר שבנציבות התמודדו עם חומר החקירה נגד אלמוג, טרח עו"ד רוזנברג לשלוח מכתב לעו"ד יהודה לוי, פרקליטה של וולברג, כדי לבשר לו שבדיקת התלונות נגד וולברג העלתה כי "לא נמצא פגם בהתנהלותה", אולם "אין עוד מניעה מבחינת אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה להעביר את העובדת ממקום עבודתה הנוכחי". הנימוק היה מעניין לא פחות. "מחומר הראיות בתיק עולה כי בינה ובין מר אלמוג שוררת מערכת יחסים עכורה ובעייתית".
אלמוג , כאמור, נעצר על ידי המשטרה זמן קצר אחר כך בעקבות החומרים שהעבירה נגדו קודם לכן אותה נציבות. אלא שאם וולברג חשבה שעכשיו יבינו שם למעלה עם מי היה לה עסק כל השנים, הרי שהתברר שהסיפור רק התחיל. לאחר שלושה ימים שבהם שהה במעצר בית, הגיע אלמוג בחזרה לעבודה כשהוא מלווה בראש מינהל האוכלוסין, ששי קציר, שבא לחזק אותו.
אלמוג, שהיה באותה עת חשוד בעבירות חמורות, נכנס ללשכה כמו מנצח. קציר התייצב לצדו של החשוד, אסף את כל העובדים ופצח בנאום שנראה היה לכמה מהנוכחים כאילו נלקח ממשטרים אחרים, רחוקים.
"קרה משהו חמור בלשכה", פתח. "יש פה ניסיון לחפש ולהכפיש את מנהל הלשכה, מאחר שדברים הגיעו לזה שמנהל צריך להגיע לחקירת משטרה". קציר לא עצר. "יש פה כנראה מספר אנשים שחושבים אולי שההנהלה לא עומדת מאחורי מנהל הלשכה... הם טועים".
לוולברג היה ברור גם למי התכוון קציר בשורה הבאה. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. שיחשוב על זה במונחים כאילו עשו לך דבר כזה. היום זה הוא, מחר זה אתה. ומה שאתה לא רוצה שיעשו לך, אל תעשה לאחרים... העניין הזה ייבדק לעומקו. תשמרו אחד על השני".
קציר עזב את הלשכה, שרחשה ככוורת. בין העובדים הייתה תחושה שימיה של וולברג בלשכה ספורים. אלא שמנהל מינהל האוכלוסין לא הסתפק בזה. כעבור כמה שעות הוא גם שיגר מייל ברוח הזו לממונים והמנהלים במשרד.
"בתחילת שבוע זה נדרש מנהל לשכת האוכלוסין בהרצליה מר איציק אלמוג להתייצב בתחנת משטרה למענה על שאלות בעקבות תלונה שהוגשה. לאחר מתן תשובותיו נתבקש מר אלמוג כחלק מהליך של בדיקה שגרתית של המשטרה שלא להגיע ללשכה.
"בתום שלושה ימי בדיקה, ומשהתברר כי לתלונה אין בסיס, קיימתי שיחה עם עובדי הלשכה ומר אלמוג שב לעבודה סדירה... בכוונתי לחקור את הסיבות להגשת התלונה ולמצות הטיפול עם מי שעמד מאחורי הגשתה".
מעבר לאיום הלא ממש מרומז, כמעט שום דבר במכתבו של הפקיד הבכיר במשרד הפנים לא היה קרוב למציאות. שום תלונה לא התבררה אז כחסרת בסיס, עבודת המשטרה בכלל הייתה בעיצומה. מאוחר יותר הסביר קציר שמי שבלבל אותו היה אלמוג בעצמו, שיצא מהמעצר ובישר לו שהוא חף מפשע. קציר, כאמור, האמין בלי לבדוק דבר ורץ ללכוד את המתלוננת. במשרד הפנים לא התכוונו לתת לעובדות לבלבל אותם, והמשיכו ללכת עם אלמוג, חשוד או לא, בכל הכוח נגד וולברג.
עו"ד בוטרמן, מהלשכה המשפטית של המשרד, הרשתה לעצמה לפנות באמצע חקירת המשטרה אל הצוות החוקר רק כדי לעדכן אותו שהמשרד מתכוון ממילא להשעות את המתלוננת, מירה וולברג. סדום ועמורה, כבר אמרנו?
בנציבות שירות המדינה, שפעילות היתר של בכירי משרד הפנים הגיעה לאוזניה, הגיבו במכתב חריף למנכ"ל המשרד. "אנו רואים בחומרה רבה את התבטאותו של מר קציר שעולה כדי חשש לשיבוש מהלכי משפט וניסיון הדחת עד... אל לו לגורם בכיר בהנהלה להתערב בנושא מסוג זה... אין זה מתפקידו לבצע חקירות באשר לזהות המתלונן ו/או למצות הטיפול בו".
בנציבות התרעמו גם על התנהלותה של עו"ד בוטרמן. "יש לבצע בירור של התנהלות גורמים בכירים בהנהלת המשרד ולהבהיר להם כי זו אינה ראויה בשירות המדינה", כתב הממונה הבכיר למשמעת, עו"ד רוזנברג, בתוספת המלצה להשעיית אלמוג מהעבודה.
בהנהלת משרד הפנים החליטו בשלהי 2006 לא להחזיר את מירה וולברג לעבודה מול קהל, כל עוד אין החלטה באשר להליך הפלילי כנגד אלמוג.
בפרקליטות מחוז תל אביב, שנאלצה להתמודד עם פנייתה של וולברג לבית הדין לעבודה בתביעה שיחזירו אותה לכל תפקידיה, הבינו שהמצב בעייתי. שלתיק שבו העד המרכזי שלהם, יצחק אלמוג, חשוד בפלילים, יש סיכוי מוגבל מאד לנצח. נציגת הפרקליטות הודיעה, לפיכך, לבית הדין כי המשרד יאפשר את שילובה של וולברג בעבודה עם קהל באופן הדרגתי ולאחר שתעבור תקופת הכשרה.
"יש קושי רב להגן על עמדת משרד הפנים בתביעה לאור דלות הראיות ולפיכך הגעה לפשרה היא הדרך הטובה ביותר לסיום ההליך", כתבה במסמך פנימי נציגת הפרקליטות. "התלונות על תפקודה של התובעת בקבלת קהל הינן מלפני מספר שנים. כמו כן גם מר עינב (סמנכ"ל המשרד - ק"ל) קבע בשעתו בהחלטה בעניינה כי הטעויות שבוצעו על ידה אינן מצדיקות כשלעצמן את העברתה מתפקידה".
בתום החקירה המשטרתית הגיע אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה להסדר טיעון עם אלמוג, בשיתוף עם פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) לפיו התיק הפלילי ייסגר, אלמוג יודה בשורת אישומים שמיוחסים לו בתובענה שהוגשה נגדו לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, יפוטר משירות המדינה, תירשם נגדו נזיפה חמורה והוא ייפסל למשך ארבע שנים מכל תפקיד בשירות המדינה ולמשך שבע שנים לתפקיד במשרד הפנים.
אלמוג, כך נמצא, איפשר למכר שלו, שעמד בראש עמותה שטיפלה במתן אישורי אזרחות ללקוחותיה, לקבל אישורים תוך קיצורי דרך, בלי לדרוש התייצבות אישית של המבקשים כנדרש ולעתים אף ללא מסמכים נדרשים "וביקש לרתום את מי שהיה כפוף לו, לאותה שיטה של ניפוק תעודות סיטונאי".
הגורל יכול רק לחייך למקרא העבירות המשמעתיות שבגינן הורשע אלמוג: פגיעה במשמעת, התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה. רשימת עבירות דומה מאוד לזו שניסה במשך שנים להלביש על מירה וולברג.
לפני כשנה קיבלה וולברג מנציבות שירות המדינה "תעודת ממצאים" לפי החוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי, בעקבות תרומתה לחשיפת פרשת אלמוג.
במדינה נורמלית, מירה וולברג הייתה צריכה להפוך לסמל. לדגל. אצלנו היא נאבקת בבית הדין לעבודה נגד משרד הפנים שגם היום, עם כל התרומה שלה לשלטון החוק, הותיר אותה כמעט היחידה בלשכת מינהל האוכלוסין בהרצליה שלא מקבלת אחזקת רכב כמו כולם, שלא מקבלת טלפון נייד כמו כולם, שלא מוגדרת עדיין כראש ענף כמו כולם ושלא מורשית לחתום על דרכונים כמו כולם.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "הסוגייה מתבררת במלואה בימים אלה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לאחר שמירה וולברג הגישה תביעה נגד המשרד. עם זאת, ראוי להעמיד מספר נקודות על דיוקן:
"וולברג קיבלה דרגת 'ראש ענף' ב-1.1.2009. וולברג קיבלה אחזקת רכב א' ב 1.12.2009. יש להבהיר כי מתן אחזקת רכב לעובד כפוף לתקציב וניתן על פי נהלים. אנו משתדלים לדאוג לטובת כלל העובדים ולמותר לציין כי ישנם עשרות עובדים אחרים בדרגה זהה לזו של וולברג שלא קיבלו אחזקת רכב כלל, לרבות בלשכת הרצליה עצמה.
"תיקה האישי של וולברג פתוח בפניה, כפי שכל תיק אישי פתוח בפני העובד. לראיה, וולברג ניגשה לעיין בתיקה פעמיים ואף כתבה מכתב תודה על כך".
מטעמו של יצחק אלמוג לא נתקבלה תגובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם