כיכר דיזנגוף: סוחרים ואספנים חוגגים עשור לשוק הפשפשים
בזמן ששוק בצלאל מפרפר פרפורי גסיסה, הופך שוק הפשפשים בכיכר דיזנגוף לאחד ממקומות הבילוי התוססים והצבעוניים של העיר. לכל מי שבא לו על אות מלחמה של הצבא האדום, ספר היסטוריה מצהיב או תלושי מזון מגטו טרזיינשטט. בסוף החודש יחגוג השוק עשור להיווסדו
כל אלה הם רק המעט שבמעט מבין החפצים שאתם צפויים למצוא בשוק העתיקות, אשר נערך מידי שישי בבוקר וכן בימי שלישי באמצע השבוע, מתחת לכיכר דיזנגוף.
על האותנטיות ועל המקוריות של כמה מהחפצים אפשר בוודאי להתווכח. רבים אף יראו בדוכנים השונים מאגר של גרוטאות ואסופות שמונצעס, שאפילו בבוידעם הישן של סבתא אין להם מקום. אבל מהצבעוניות, מהחיות ומהאווירה הנוסטלגית האופפות את השוק המיוחד הזה וכן מפולקלור המהפכות וסיפורי המלחמות לא תוכלו - וגם לא תרצו - להתחמק.
"אנשים מוכרים כאן דברים שאם ייתפסו במכס בחו"ל, זה בית כלא", מגלה בוריס, אספן מברית המועצות אשר מחזיק מדליות נדירות שזכו בהן המנצחים באליפות שחמט שארגן המרשל ז'וקוב לאחר שהוגלה לאודסה בידי סטאלין ב-1946, זמן קצר לאחר תהילת העולם שזכה לה לאחר מלחמת העולם השנייה.
למה כלא? ואיפה?
"כי אסור להוציא את החפצים האלה מרוסיה. יש שם חוק כזה. אני חוזר לרוסיה כל הזמן לאתר עוד דברים, ומי יודע - בעוד שלושה חודשים אני נוסע שוב, והם יכולים 'לפרק' אותי ביציאה".
כמו בוריס, גם האספנים בדוכנים הסמוכים - רובם המכריע ותיקי ברית המועצות - נלחצים ומבקשים שלא נצלם את החפצים והפריטים שהם מציעים למכירה. רק לפני כמה חודשים גילה כתב "ידיעות אחרונות" כי מציעים כאן למכירה גם
המוכר, שמעדיף כמובן להישאר בעילום שם, ממש לא מבין על מה הייתה כל המהומה. "אין כאן שום עניין גזעני או אנטישמי", הוא מסביר בלהט. "מדובר בפריטים היסטוריים שנכללים בכל אוסף רציני שעוסק במלחמת העולם השנייה ומטבע הדברים גם בגרמניה הנאצית".
גם בשישי האחרון היה השוק מפוצץ אנשים - משפחות עם ילדים, חבר'ה צעירים, תיירים, חובבי עתיקות ואספנים ותיקים שעבורם זה הבילוי של שישי בבוקר. אף שהשוק פועל במתחם הזה עשור (בדיוק), הסוחרים מספרים כי בחודשים האחרונים גברה הפופולריות שלו ואף הוכפל מספר המבקרים.
כאמור, הסחורה נשארה מגוונת: חפצי יודאיקה, כרזות וגלויות, כלי עבודה מוזרים, שעונים ותכשיטים ישנים, סכינים וכלי נשק, מסכות אפריקניות, הרבה מערכות סכו"ם מכסף וחפצי אומנות, אוספי שטרות ומטבעות, צעצועים ישנים, אותות, מדליות ותגים של צבאות שונים, ספרים וסרטים דוקומנטריים נדירים, כרטיסי טלכרט ומה לא. יודעי דבר טוענים כי כדי למצוא מציאות אמיתיות צריך להגיע מוקדם בבוקר, ממש כמו בשוק הפשפשים המקורי ביפו.
"זה לא שאפשר לחיות מזה, אבל אצלי לפחות זה לא העניין של המכירה והשגת כמה שקלים, אלא המפגש והגישה לאנשים", אומר יוסף פרל, מעריך ואספן מדליות וסמלים מחיפה. "אני גם לומד כי התל-אביבים - להבדיל מאחרים - הם גם ידענים וגם יש להם כסף. יש מבקרים קבועים, ואני מעריך חפצים. אנשים קונים, מתעניינים, והרבה פעמים באים לעשות החלפות. לכל אספן יש דברים מיותרים וכפילויות בבית".
פרל מחזיק בכיס חולצתו סיכה שיוצרה עבור המכבייה השנייה, ומספר כי מרבית משתתפיה היו עולים שבאו במסווה של ספורטאים ובכך עקפו את מגבלות העלייה שכפה השלטון הבריטי. "אני מבקש עליה רק מאה שקלים, אבל אני לא רוצה למכור, ומעדיף להמיר אותה בחפץ אחר".
"אנשים מביאים אליי לקנות את מה שהם זורקים מהבית, ואני מנחש את הערך של החפצים ואת הסיכוי שלהם להימכר", אומר אילן, מטפל אלטרנטיבי ביום-יום ובעל דוכן בימי השוק שכולל חפצים אשר אין להם ממש מכנה משותף, כגון סרגל אדריכלים אנגלי מהמאה התשע עשרה. "אם רוצים, קונים, ואם לא, לא צריך. אני לא מתחייב על האותנטיות של החפצים כי אני לא סוחר עתיקות מומחה".
בינתיים אילן מנסה לשווק ארנק חרוזים מקושט שיש בו קצת חורים. "בחנות בבן יהודה מוכרים את זה באלפיים שקלים", הוא טוען, "וגם בשוק באנגליה ראיתי דבר כזה ב-270 פאונד (יותר מ-1,500 שקלים). אני מוכר את זה ב-500 שקלים".
"במקום שיש שוק, יש רמאים", מזהירה רולנדה, גננת מבת ים ואספנית של כפיות שמגיעה לשוק בדיזנגוף כמעט בכל יום שישי. "מה שכאן אני קונה במאתיים שקלים, בשווקים באירופה אני מוצאת בחצי אירו, אבל גם לי יצא למכור כאן, והלך לי לא רע".
מי הקרבנות של הקומבינות הקטנות האלה?
"יש הרבה תיירים שלא יודעים מה הערך האמיתי של כמה מהחפצים, אז אפשר לרמות אותם, אבל הכול עניין של היצע וביקוש. למשל, במקרה של מטבעות ובולים יש קטלוגים, ואפשר לדעת את שוויים הריאלי".
לפני כשנתיים תפסה המשטרה בשוק בדיזנגוף כ-450 מטבעות עתיקים שנשדדו על פי החשד מאתרים ארכאולוגיים בארץ. המטבעות שהוחרמו מכמה דוכנים היו מסוגים שונים ומתקופות שונות - מרביתם עשויים ברונזה, ומיעוטם - כסף. ערכם נע בין מאה שקלים למאה דולרים למטבע. על פי החוק בישראל, סחר בעתיקות מותנה בקבלת רישיון מידי מנהל רשות העתיקות וכן בקבלת התואר "אספן מוכר".
"מדובר בשוק אותנטי לחלוטין", מאשר דוד בן עמי אנדרס, מבית המכירות "בן עמי אנדרס", העוסק במכירות פומביות יותר מ-25 שנה. "יש שם הרבה אספנים וגם כמה וכמה סוחרים רציניים. לא נדיר למצוא שם מציאות. אם למישהו יש עיניים טובות והידע המתאים, הוא בהחלט עשוי למצוא שם דברים נפלאים".
איזו עצה היית נותן לאספן המתחיל?
"זה שוק פשפשים בסגנון האירופי, כלומר יש גישה ישירה לאספן. צריך לזכור שרק חלק קטן מוצג בשוק כי האוספים הגדולים נמצאים בבתים של האספנים. בשוק בדיזנגוף מציגים כמה מומחים בנשק קר, מומחים בפורצלנים ומומחים בספרים עתיקים.
"הכי קל כמובן לחפש "מתחת לפנס", אבל למעשה צריך להסתכל ולחפש מציאות בכל מקום ובכל דוכן, גם איפה שלכאורה לא הגיוני, בייחוד כשמדובר בשוק כזה".
"השוק הזה הוא בעיקר קרקע פורייה לביזנס טוב", מספר אריק אליאס, אספן בריטי שמגיע מדי כמה חודשים מלונדון. "אני קונה כאן ספרים ומסמכים מתקופת המנדט, ומוכר מוצרים שהבאתי מאירופה, בעיקר הנפקות של מטבעות מודרניים ושטרות כסף חדשים שיצאו במדינות האיחוד. אין ספק שיש הרבה זבל, אבל לא נדיר גם למצוא כאן דברים שווי ערך. אין פעם שלא הגעתי לשלב שאני גם לוקח הזמנות מלקוחות, וגם מזמין בעצמי כל מיני דברים".
שוק העתיקות בכיכר דיזנגוף מזכיר שוקי עתיקות בערי אירופה הקלאסיות בכך שהוא מאפשר לכל אחד להשתתף בו, בתנאי שימכור פריטים עתיקים ואביזרים מיד שנייה. כאמור, בסוף החודש הוא יחגוג עשור להיווסדו באירוע גדול שתפיק עיריית תל אביב.
"אנחנו מתכוונים לעשות איזושהי מחווה לשנות השמונים, כולל ריקודים, תלבושות ומכירות פומביות", מסכמת ידידה בר צבי, מנהלת פרויקטים ואירועים בעירייה, אשר יזמה את הקמתו של השוק באפריל 2000.
"המטרה שלי אז הייתה להרים את דיזנגוף, שהיה בתחתית בתקופה ההיא. רחוב מת. יצא לי לבקר במכירת חצר אמריקנית אופיינית בעיר באפלו שבמדינת ניו יורק בארצות הברית, ועלה רעיון לעשות משהו מהסוג הזה גם אצלנו. בכל הערים המרכזיות בעולם יש שוק מכירות כזה שמושך קהל רב. לדעתי, זו אמנות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם