הכי אחי: דברים שרציתי להגיד לאחי
אל תשתה הרבה. אל תעשה סמים. אל תאמין לפורנו. תחייך. ואל תשכח להרים טלפון. אחי הקטן, יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה ללמד אותך, גם אם לא תקשיב
בכל זאת, מסתבר שחלפו 16 שנה מאז הערב ההוא, כשצלצל הטלפון בביתה של סבתא שלי. "יש לכם אח!" היא קראה, ואחי ואני זינקנו לגובה אולימפי, והתחלנו לקפוץ על הספות המיושנות שלה. אח! בן! אמא שלי שמרה את מין העובר בסוד עד הלידה, אבל האמת היא שהיינו מזנקים גם אילו הודיעו לנו באותו רגע שנולד קוקר ספנייל מעורב עם תחש. מה זה משנה בן או בת? העיקר שהציפייה הסתיימה.
כמה ימים לאחר מכן אמא הביאה הביתה את האח המיוחל, ודי התאכזבנו לגלות שמדובר ביצור אדמומי, פחוס וצורח. ברגע מסוים, כששמעתי אותו פועה בעריסה, ניגשתי אליו, ובאינסטינקט שלא ידעתי שיש בי הרמתי אותו בזרועותיי. הייתי בת תשע וחצי. אמא שלי נבהלה, פחדה שאשמוט אותו, אבל באותה שנייה, כשהראש הזעיר נח על כתפי, נולדה אהבה. מהר מאוד הסתבר כי הכתף שלי היא המקום היחיד שהוא מפסיק לבכות בו. הוא היה הנס של כולנו, אבל רוב הזמן הוא היה רק שלי.
בלילות הייתי מתגנבת מהמיטה שלי לחדר של הוריי ועומדת ליד העריסה, משגיחה על הגוף הזעיר, סופרת נשימות ובודקת שהוא חי. רק שנים לאחר מכן גיליתי שזו התנהגות אופיינית לאימהות טריות.
כיכר הלחם המחותלת שפעם החזקתי בזרועותיי הפכה לנער שהתארך כל כך עד שבפגישתנו האחרונה גיליתי שעבר אותי בחצי ראש. את רוב ימיו הוא מעביר באימונים של שעות עם הגיטרה, שהוא התמסר לה באופן מוחלט אחרי שמיצה את התופים.
בליל הסדר בבית ההורים ישבנו, הוא ואני, בחדר שפעם היה חדרי, ועברנו על אוסף הדיסקים העצום שלי שנותר מיותם עם המעבר לנגן MP3. הצעתי לתת לו כמה. הוא לא התרשם. "מה עם פאט מאתיני, צ'ט בייקר, בי.בי קינג?" ניסיתי. "מה?! את מכירה אותם?" אמר, נדהם. צחקתי. מה הוא חושב, שהוא הראשון במשפחה הזו ששומע מוזיקה? מסרתי לו את הדיסקים, והוא רץ לאחסן אותם בחדרו, באושר של מי שגילה חיים על כוכב מרוחק. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה ללמד אותו.
לא שבגיל 16 ידעתי משהו מהחיים, אבל עכשיו אני כבר יודעת מעט. לי לא היה אח גדול שיספר לי, ולשאר המבוגרים שהכרתי בגיל ההוא לא האמנתי כשהבטיחו לי שיהיה בסדר, שגם זה יעבור. גם אם הוא לא יקשיב לי, גם אם הוא יבטל את עצותיי, כמו שנוטים לעשות בגיל הזה, הנה כמה מהן בקווים כלליים.
אל תשתה הרבה. כולם עושים את זה, וברור שההתגנבות לקניית אלכוהול במקום שאינו אוכף את החוק האוסר מכירה לקטינים מסעירה מאוד, אבל בסופו של דבר זה נגמר בהרבה מאוד קיא ומעט מאוד חדווה; ואם כבר השתכרת, אל תהיה אידיוט כמו שאני הייתי: תאכל משהו לפני כן, וכשאתה חוזר הביתה תספר לאמא. היא תשב לידך ותחזיק לך את הראש מעל הדלי.
אל תעשה סמים. גראס גדל על העצים, ובתיכון שלך, כמו בתיכון שלי, הוא נפוץ יותר ממרלבורו לייט. בכל זאת, מלבד החוויה הבסיסית
אם מישהו מספר לך על איזו נערה ש"מוכנה לעשות את זה עם כולם" או מעביר אליך שמועה על "הנותנת של השכבה", אל תעביר את זה הלאה, ובחיים אל תנסה לבדוק את אמיתות השמועה בעצמך. אף אחת, בשום מצב, ובטח לא בגיל 16, לא שוכבת עם כולם מרצונה החופשי. זה אולי נראה ככה, אבל אני נשבעת לך בכל מה שיש לי: זה שקר. גם אם אתה נתקל באחת כזו פנים אל פנים, גם אם היא מציעה את זה מיוזמתה - שלא תעז. אם ממש דחוף לך להראות שאתה גבר ויש לך ביצים, תספר על זה למישהו שיכול לעזור לה להיחלץ.
אל תאמין לפורנו. בגילך בטח כבר הספקת לצפות ביותר סרטים ממה שתעשיית הפורנו האמריקנית מסוגלת לייצר, אבל למרות מה שראית שם, במציאות אישה היא לא חבילת פלסטלינה שאפשר ללוש ממנה מה שרוצים. הבנות בסרטים הן מקצועיות שהגיעו לשם מסיבות שעדיף שלא תדע אם אתה רוצה לישון טוב בלילה. אולי יש בהן כמה שכן נהנות מכך ששלושה טכנאים ואינסטלטור קושרים אותן לאגזוז ומכניסים להן חוקן, אבל ממש כמו בתכניות פעלולים - אל תנסה את זה בבית.
אם אתה מתאהב, תגלה לה. תאמין לי, אין דבר מבאס יותר מלגלות בדיעבד שגם היא אהבה אותך אבל לאף אחד מכם לא היה אומץ לדבר על זה. בכל מקרה, יש לך נתוני פתיחה טובים - בנות מתות על גיטריסטים, ומקסימום, הכי נורא - היא תגיד לך לא. תתפלא כמה יצירה יכולה לנבוע מלב שבור.
תחייך. אם משהו מצחיק אותך, תצחק בקול. כן, ליד כולם. זה יבליט אותך לטובה. כל החבר'ה שלך מתנהגים אותו דבר - גוררים רגליים, מושכים בכתפיים ומדברים בלי להזיז את השפתיים. כשהייתי בת 16 הייתי משוכנעת שאם אראה עצובה מספיק, מי שאהבתי יבוא לנחם אותי וזו תהיה הזדמנות נפלאה לגלות לו שהוא הסיבה לייסוריי. זה לא קרה. אנשים מתרחקים מטיפוסים עגמומיים. ההוא שאהבתי אפילו אמר לי: "יאללה כבר, צאי מזה. הדיכאון איבד את הסקס אפיל שלו". מלבד ליקוי מוחי מצער שנתגלה בו (לא לאהוב אותי בחזרה), הוא היה איש חכם.
אם משהו מציק לך, מכאיב או עצוב - תרים טלפון. אתה זוכר את המספר. אני כבר לא גרה אתך באותו בית, ועוד מעט יהיו לך שני בתים, אבל דע לך שאני כאן. אולי כבר לא אצליח להניף אותך אל הכתף שלי בלי לפרוק אותה, אבל להקשיב תמיד אפשר. יום הולדת שמח אח קטן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם