חוכמת ההתברגנות: אילן הייטנר מתענג על המשפחתיות בכפר
אילן הייטנר, מחבר רבי המכר "חוכמת הבייגלה" ו"מלך החומוס ומלכת האמבטיה", הוא היום אב לשני בנים, ומוטרד פחות מנסיעה לקוסטה ריקה עם אינגה השוודית ויותר משאלות כמו היכן המוצץ. שיחה על רוח, על פרנסה ועל חופש
"לא יודע, טוב לי כך (צוחק לעצמו), כבר חודשיים אני בלי נייד, וזה נוח פתאום שאי אפשר לתפוס אותך", הוא מסביר, ושוב צוחק לעצמו.
כשכבר כן משיגים את הבחור (בטלפון של אשתו) והוא מבקש לעבור לדבר בטלפון הקווי - הוא עוצר לרגע, נזכר שאין לו מושג מה מספר הטלפון בבית, שואל את האישה, ואז מחליט לתת לה את השפופרת, כשבין ידיה תינוק, כדי שהיא תכתיב את המספר. בקיצור - בהיכרות שטחית, רחוקה ולמראית עין -נראה שהייטנר במציאות הוא אחד לאחד הדמות שהוא משרטט בספריו. רווק בנשמתו, שרחוק לאין קץ מעולם המבוגרים ומדפוסיו המקובלים.
אז זהו, שלא. כבר לא. אילן הייטנר - כלומר גולן מ"חוכמת הבייגלה", אמיר מ"מלך החומוס" ואריאל מ"קציצות" - הוא היום אב לשני בנים, הצעיר שבהם נולד רק לפני חודש,
כשמדובר באדם מן היישוב - זהו תהליך טבעי שעובר על כל גבר. כשמדובר בגורו (ממש כך) של מאות אלפי קוראים, שהנחיל תובנות על חיי הרווקות התל-אביביים, זיונים, ואגינות מגולחות וגבינות קוטג' - יש בכך סיפור.
"שניים זה כבר בורגנות", הוא אומר על הרך הנולד. "ברור שאחד היה שינוי, אבל שני ילדים? זו ממש משפחה. זה בלגן שלם. זה מקנא, להוא נפל, זה בוכה. כל הזמן אתה עסוק. אשתי עם הגדול, אני עם הקטן. בקיצור - אני בבלגן", הוא חושב לרגע ויורה מיד: "אבל בבלגן חיובי, כן?".
תסביר.
"החיים עכשיו קשים, אבל טובים. קשים, אבל נכונים. עד היום חיפשתי את הקל, ועכשיו זה קשה - ונכון. ההליכה הזו במסלול משמחת ומספקת. כל תענוג נובע מחוסר בחיים, את לא מסיימת סעודה ורוצה שוב לאכול. כדי ליהנות מארוחה את צריכה להיות רעבה".
מי אתה ומה עשית באילן? חזרת בתשובה?
"לא תשובה, אבל בהחלט עברתי תהליך של התקרבות פנימה. אני קורא טקסטים של יהדות, של יוגה, של בודהיזם. כל מה שיכול לגרום לי להבין טוב יותר את המציאות שאני חי בה. היום כל מה שהוא 'לזרום' - זה למטה, זה לא משהו חיוני. אין כבר 'לזרום'. כל מה שהוא 'לחתור' - זה למעלה, ו'לחתור' זה המשפחה, הילדים, מה שחשוב".
אם כבר בלגן, אז קצת סדר: על סיפור הסינדרלה של חוכמת הבייגלה - הספר שנדחה על ידי כל הוצאות הספרים, הוצא בהוצאה עצמית, והפך לרב-מכר ולסרט מצליח - כבר נכתב לעייפה. גם מאפייניו, ולמעשה כל כתביו של הייטנר (באוקטובר יהיה בן 40), מוכרים למדי: אסופה של תובנות על החיים נוסח סיינפלד, שהעלילה בהם משנית, ובמילים אחרות "ספר על כלום", כמו שכונה לא פעם.
ספריו "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" (2004) ו-"קציצות" (2008) בהוצאת מודן - נחטפו גם הם מהמדפים. מלבד זה, רשומים ברזומה שלו הסרט "ברונו מאוהב", שהופק עבור הוט, וכן ספר הילדים "אמא היפו, איפה את?".
דווקא ספר הילדים לא נשא בשורה מיוחדת. "הייתה מסיבת יום הולדת לבת של אחותי, סיפרתי שם סיפור לילדים, והחלטתי לחזור עליו", הוא מספר על תהליך היצירה. "הוא לא היה הצלחה, אבל הילד שלי אוהב אותו".
יצירותיו של הייטנר הן אוטוביוגרפיות במידה רבה, ומ"חוכמת" עד "קציצות" הוא למעשה התבגר לעיני הקוראים. בספר הראשון הוא בוגר פקולטה לכלכלה שנמצא אי שם בשלב האנאלי, שמחפש עבודה כי אבא אומר ושקופץ מבחורה לבחורה עד שהוא מתאהב.
בספר השני הוא מתאר את לימודי הקולנוע בניו יורק ואת מערכת היחסים עם חברתו, ובספר השלישי, המספר על בחור בן 37 לפני חתונה הוא כבר מעיד על השינוי שעבר, שינוי שהלך והתחזק עד ימינו.
כיום הייטנר, למעט הקטע של עניבה ומשרד, חי מופת של חיים בורגניים - גר במושב בשרון, וכאמור חובק משפחה בת ארבע נפשות - עם טוויסט רוחני רציני. את אשתו אלונה הכיר אצל חברים לפני שלוש שנים, כשהיא עצמה הייתה בת 34. "פשוט ידעתי, אין לזה תשובה אחרת", הוא מסביר את החיבור ביניהם.
"הדרך הארוכה שעברתי והסבל הרב של החיפוש וחוסר המשמעות של הקשרים הקצרים והלא ממצים גרמו לי לחדול מכל הרדיפה הזאת. הייתי שנה לבד, תרגלתי יוגה, התנקיתי והזדככתי, ואמרתי לעצמי שהבחורה הבאה שאדלק עליה - אתן הכול כדי שזה יצליח. הכרתי כמה בחורות, והן לא עשו לי את זה עד שהיא הגיעה, ומרגע שהיא הגיעה - היא הגיעה".
ואם היא הייתה באה שנה קודם לכן, היית מפספס אותה כי היית ילד?
"אם היא הייתה באה שנה קודם לכן, כנראה לא היינו ביחד. לא הייתי בשל שזה יקרה. אין מה לעשות, כשהתלמיד מוכן המורה מגיע. שנינו באנו לזוגיות הזו ממקום מאוד מוכן, בשל, רוצה. כבר רציתי להתיישב.
"אתה יכול לקום בוקר אחד בלי מצב רוח ולהרגיש שהיום אתה אוהב פחות את אשתך, אבל אהבה, וקשר, זה הרבה מעבר לזה. זה רצון, זה ערכים ומטרות משותפות, ראייה משותפת של העתיד, כשאחד ממש רואה את השני כדי לגדול ולצמוח ביחד".
הוא מתפרנס עדיין ממכירת ספריו ('"קציצות' מכר בטירוף. חבר שלי חזר עכשיו מהמזרח, ואומר שכולם קוראים אותו שם"), ועובד היום על ספר חדש ועל סרט דוקומנטרי. הייטנר, שכבר יודע דבר או שניים בשיווק, נמנע מלהרחיב על היצירות שבתנור, אבל יש להניח שגם הן יעסקו בחומרים מחייו.
מלבד זאת, כבר כמה שנים הוא מלמד יוגה בשיטת שיבננדה בשדרות ח"ן ("זה עשה לי טוב, אז רציתי להעמיק והפכתי למורה") והדבר קשור בתהליך שלם שעבר לדבריו.
"עולם החומר - מיציתי אותו", הוא מסביר, ופורס את משנתו, שמצלצלת, יש להודות, באופן מוכר למדי. "אנשים כל הזמן חיים במרדף אחר החומר, אחרי הג'יפ הגדול יותר, אחרי התואר, אחרי האקזיט. אני קיבלתי את החסד - להגשים חלומות בגיל מוקדם יחסית - אז זה עזר לי כבר לצאת מהמעגל הזה.
"תמיד כשאתה מגשים חלום אתה מבין שזה כבר לא זה, ואז אתה שואל את עצמך: אם זה לא נותן לי להיות בשמחה - כל הדברים החומריים האלה - אז מה כן? ואז אתה מבין שאתה לא שמח מבפנים. אתה מבין שמה שיעשה אותך שמח זו הנתינה, ההתגברות. זה לא משנה כמה יאהבו אותך בעולם, וכמה אתה צריך את זה כמו סם, מה שחשוב זה כמה אתה אוהב".
באמת מה עם סמים, עשית?
"אף פעם זה לא היה רציני. סתם עננים שמפריעים לך לראות את עצמך".
נולדת בבית אמיד ברמת השרון לאבא איש עסקים. זו לא חוכמה גדולה לדבר על רוחניות ולא לרדוף אחרי כסף כשיש לך גב.
"זה נכון וזה ברור מאליו. אין ספק שהעובדה שהיה לי גב - וזה בעיקר גב בתודעה כי זה לא שחייתי על חשבון ההורים - עוזר לך להיות אמיץ, אבל יש לזה גם 'אבל'. הרבה אנשים גדלו בבתים אמידים יחסית ולא הלכו למקומות האלה. הרבה אנשים גדלו כמוני, ונהיו עורכי דין או רואי חשבון ממורמרים. לא כל אחד שבא מבית כזה אכן עושה את מה שהוא חולם".
לדבריו, הוא אב מסור ונוכח, שמנסה להתרגל למצב החדש בבית: "זו רק ההתחלה, הקטן נולד לפני חודש. זה שלב ההסתגלות לשני ילדים. זה עונג ענקי, ואני סובב סביב זה פול טיים. הרי אני איתם בבית המון, את יודעת, לא חוזר מהעבודה ב-21:00".
אין פלאשבקים לחיים הקודמים?
"לא, אין פלאשבקים או געגועים. המקום שלי עכשיו הוא מקום טוב ונכון".
מה עם קצת חופש?
"אין לי חופש, וטוב שכך. שנים על גבי שנים הייתי בחופש מוחלט. זה רשום ב'קציצות' - אדם המחפש חופש, חופש לא ימצא. אדם המחפש חובה, אולי ימצא חופש".
ואיפה אתה בעוד עשר שנים?
"לא יודע. אין לי שום מושג. אני מנסה לגרום להווה להיות טוב יותר. אם ההווה יהיה טוב יותר, כך יהיה גם העתיד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם