ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

פרנק אזולאי מסתמן כלהיט הבא של דרום ת"א

מבשל קאמבק: לאחר שורה של טרגדיות מסעדניות, השף פרנק אזולאי החליט לפתוח לראשונה מקום משלו. התוצאה: מסעדת "קנסטל", שארבעה חודשים לאחר פתיחתה מסתמנת כפנינה לוהטת בדרום העיר. הזדמנות מצוינת בשבילו לפתוח פה על כל העולם

בוקר אחד התעורר השף פרנק אזולאי, ולא ממש הבין למה זה טוב. "נהיה לי גועל נפש מהמקצוע שלי", הוא פולט באנינות, ומתחרט מיד על הכנות. "אולי לא גועל... לא היה לי הסיפוק לקום בבוקר ולהרגיש שאני הולך לעשות משהו טוב. לא התרגשתי. הייתי אז שותף ב'גזיבו' (בר מסעדה בהרצליה. אין סיבה להקדיש לו מילה נוספת - גב"ח), עשיתי את התפריט. ולא שהיה רע, אבל פרנק אזולאי לא חשב שהוא יגיש חומוס ומסבחה על שפת הים לאלף איש, ושלא תביני לא נכון: אני אוהב חומוס ומסבחה!"

מה בדיוק הגעיל אותך? שאחרי תכנית הטלוויזיה, המעמד, מסעדת השף, פתאום כשהמסעדה שלך נסגרה נאלצת לעשות מסבחה? חשבת שמגיע לך יותר?
"לא פיללתי למקום שהגעתי אליו. אז גם הבנתי שהרבה פעמים בקריירה שלי לקחו אותי כפלטפורמה, כי אני אדם מפורסם, אבל לא הקשיבו לי עד הסוף. השתמשו בפרנק אזולאי, וזרקו. לא התייחסו אליי ברצינות. אולי הייתי מגניב מדי, חבר מדי, אבל ראבאק, אני אדם רציני. זה מעליב".

בקיצור, חשבת שמגיע לך יותר מזה.
"אולי מה שבאמת כואב לי זה שבכל הדרך שלי, עשרים שנה, לא באמת הגעתי לטופ, לא טעמתי את הפרי. כמעט הגעתי, ואז זה נעלם לי פתאום. אבל יש הרבה פירות בעולם".

חשבת לחפש את עצמך במקצוע אחר?
"רציתי לעשות אקזיט מהתחום: ללכת לעיצוב, לפאשן. אני חושב שאני מודל חיקוי. אני השף הראשון שהפסיק ללבוש בגדי שף ולבש בגדים הכי נועזים ומגניבים וקעקועים. בורכתי בטעם טוב: בבגדים, באוכל. בקטע הזה אני נשי מאוד במובן הגברי שלי. אני אוהב דברים טובים: אוכל, ריח טוב, אנשים שלבושים יפה, ואופנה היא משהו שאני טוב בו".

למרות הכול, בסופו של דבר בחרת להישאר שף. לפחות בינתיים.
"אני אוהב את המקצוע הזה. נפגעתי, למדתי לא לסמוך על אנשים. הבנתי שאני לא רוצה הון או קשרים של מישהו אחר. אם אצליח, אצליח לבד, ואם אפשל, זה יהיה לבד. בלי שותפים. אני לא נהנה לזיין עם הזין של אף אחד, יש לי ברוך השם את הזין שלי".

נכון לעכשיו, קולקציית אזולאי לחורף 2010 כוללת אגרול של כבד אווז על צ'אטני פירות אקזוטיים ושיפוד סלמון ברוטב לימון. עצוב, אבל ככה זה בחיים - לפעמים פנטזיות אופנתיות נועדו לסיים בהקפאה או בפח האשפה. הנקודה המשמחת: אזולאי, שף שנוי במחלוקת וטיפוס מעורר שערוריות,

חוזר לבשל לעמישראל.

מאחוריו שרשרת טרגדיות מסעדניות ארוכה - אגב, הישג מסקרן לא פחות מהצלחה גורפת - אבל הפעם, לטענתו, הוא הסיק מסקנות. בהתאמה, עכשיו הוא משיק את עצמו בזהירות לא אופיינית. בלי צעקנות. בלי סלבס. בקטנה. התוצאה: "קנסטל", סטודיו לבישול כשר ולאירועי גורמה ברחוב השרון בדרום העיר. אזולאי, לראשונה בחייו, הוא הבעלים היחיד. זה גם המבחן הגדול שלו: הפעם, אם יתרסק או יצליח, האחריות כולה שלו. אפילו את החלל התעשייתי הוא עיצב בעצמו, כולל ספות עור אדומות ("זה פרנק מאוד!").

בשעת צהריים עצלה אני מוצאת אותו מזיע לבדו במטבח, כאחרון הפועלים. בעוד כמה שעות ינחתו במקום תריסר נשים ששילמו כ-500 שקלים כדי שאזולאי יעשה להן קרקס בחך. למרבה השמחה, יש דברים שלא משתנים: אזולאי הוא עדיין מופת לסטייל קיצוני. בתפריט: חולצת ארמאני, ג'ינס עדכני, מפלי שרירים, תכשיטים וקעקועים וגלון ביטחון עצמי ("אני יכול ללבוש ג'ינס של זארה, מוקסין של דולצ'ה וגבאנה וטי שירט של פרוט אוף דה לום, ולהיראות כמו מיליון דולר. הכי פרנק! אני יודע מה הולך עם מה!").
 

האמת? אזולאי מעולם לא היה טיפוס צנוע, אבל הפעם יש לו באמת סיבה להיות מבסוט. בארבעת החודשים מאז פתח את "קנסטל" נערכו במקום 25 אירועים ללקוחות פרטיים ולחברות כג'ונסון אנד ג'ונסון ולוריאל. מלבד זה, אזולאי נבחר לאחרונה להוביל קמפיין גדול לשמני זית ספרדיים, שיהיו ממותגים על שמו. השורה התחתונה ברורה: לאחר לא מעט משברים והיעדרות מהמטבח חזר אזולאי לבשל, והפעם זה בהחלט מריח כמו קאמבק.

"הרעיון בבסיס "קנסטל" הוא לקחת 15 אנשים ולפנק להם את התחת", הוא משוויץ. "היום אתה בא למסעדה בגלל השף, לא רק בגלל האוכל. אנשים רוצים את השף הפרטי שלהם, שייגש אליהם, ובמסעדה לא תמיד זה מתאפשר. רציתי לעשות משהו אישי, לא לבשל שוב ל-300 איש, שאני יכול לשלוט בו ולהתפרע קולינרית. מה שאני רוצה היום זה לעשות וואו למי שבא לאכול, ומה שאני אוהב אצלי זה שיש בי פשטות ותחכום ביחד. גם כשאני קיצוני בטעמים שלי אני מביא אותם ללקוח בצורה שהוא לא יהיה מאוים או פלצני, חס וחלילה".

חלילה . איך היית מגדיר את הבישול שלך?
"אני מבשל עם הרבה חושניות, אהבה וידע. אני לא מפחד מחומר הגלם. הוא נכנע לי. שאני אהיה שחצן? מעולם לא קרה שלא אהבו את האוכל שלי. וניחנתי בכישרון הזה כי אני אדם פשוט. אני יודע מה מתוחכם, אבל אני לא מתחכם. אני לא אצמצם ציר שבע שעות כשאני יכול - ואללה, אמיתי! - לקחת אבקת מרק טובה ולקבל אותה תוצאה. בעיניי זה עדיף מלהיות פלצן".

אללה יסתור. אבקת מרק?! חיים כהן יתחרפן.
"אין לי בעיה עם אבקות מרק. אנשים לא יעשו ציר בבית. אני גמיש. כבודו של חיים מונח במקומו, אבל כל אחד בוחר את הדרך שלו. אני מפשט, ואני עומד מול הקהל הפשוט".

ולמה כשר? במסעדות הקודמות שלך הגשת לובסטרים.
"זו הגבלה, אבל היא לא מפריעה. אנשים שואלים אם אני חוזר בתשובה. אני לא. אני אדם מאמין. אני גם מניח תפילין בכל בוקר ועולה לקברי צדיקים. לא מתרפס שם ובוכה, אבל הולך בכיף - ממלא את המצברים. אני קבעתי לעצמי את המגבלה של הכשרות, וזה כמו להגיד לצייר שבמקום מאה צבעים יש לו עשרה, וגם אני רוצה יום חופש בשבת, לקחת כמה דרינקים, לשבת עם הילדים שלי ושיזדיין העולם. את יודעת כמה שנים עבדתי בשבת? די. ברוחניות שלי אני מרגיש שאם אעבוד בשבת, אני מטנף את הקארמה שלי".

ואתה לא מתחזק.
"לא. מתבגרים. עוברים דברים קשים. היום אני בונה את עצמי מחדש, ולא מחפש לתת בראש כמו פעם. אני בטוח שאת פרנק אזולאי יגלו כאן עוד פעם. בסופו של דבר יבינו שמה שפרנק עושה אין הרבה שעושים".

משונה, אבל כמעט עשרים שנה אזולאי מבשל בישראל, במסעדות ובתוכניות טלוויזיה, ועדיין לא יודעים כאן איך לאכול אותו. על הביוגרפיה העסיסית שלו נכתב רבות, ובכל זאת, כמה נ"צ הכרחיים: הוא נולד בפריז, וכשהיה בן שש עזב אביו את הבית. המעשה גרם נתק בינו ובין בנו למשך שלושים שנה. אזולאי גדל אצל סבו וסבתו, ובגיל 13 הצטרף לכנופיית רחוב.
 

כשנתפס גונב אופנוע נשלח לשנה בפנימייה לצעירים בסיכון. בגיל 18 החליט שהוא עולה לארץ, ונחת בקיבוץ גינוסר. המפגש עם הקודים האופנתיים המקומיים היה טראומטי לאזולאי האלגנטי. "לבשתי ג'ינס עם חולצה ורודה. שאלו אותי אם אני הומו. אמרתי פאק איט. זה אני. לי לא הייתה דמות אבהית שיכלה להגיד לי 'תמשיך בדרך שלך'. הייתי צריך להגיד את זה לעצמי".

אחרי השחרור מצה"ל הוא חזר לפריז, למסע כומתה אצל כמה מהשפים החשובים בעולם כז'ואל רובושון, רוז'ה ורז'ה ודניאל בולו.

משם המשיך לשבע שנים בניו יורק, ונחת בישראל היישר למסעדת "דלידג" המיתולוגית. בתוך זמן קצר הוא הפך לכוכב, אבל נודע גם כשף קשוח וקפריזי. "מצד אחד אני גבר-גבר וערס, ומצד שני אני שף. זה חיבור שלאנשים כאן קשה אתו", הוא מנסה להסביר למה בישראל עדיין מתקשים לעכל אותו.

"אני כמו צפרדע שתקועה כאן לאנשים בגרון. בניגוד לשפים אחרים כאן, אף פעם לא ידעתי להיות יס מן. לא יודע לשחק את המשחק. אני לא מלקק את התחת הנכון. מישהו אמר לי שבחיים האלו צריך לרקוד עם השטן - אני לא יודע לעשות את זה. לכן פתחתי את 'קנסטל' לבד. נשבר לי הזין משותפים. מעדיף שלא יהיה לי מאשר להיות תלוי בחסדיו של מישהו. היום לא יבוא לי איזה שותף ששם מאה אלף שקל ויגיד שטויות. אני לא חייב לאף אחד דין וחשבון".

בכל זאת, יכול להיות שהשגיאה של אזולאי היא האטיטיוד שלו. שש שנים לאחר שהחל ב"דלידג" הוא הפך לשותף, אבל עזב בטונים צורמים ולא מעט חובות. מאוחר יותר שימש שף במסעדות כ"פרנק", "דוקסה" ו"פרנק פיש". בכל אחת מהן נגמר הסיפור רע.

עוד נקודה למחשבה: אם יש משהו שחשוב לאזולאי, זה שיתייחסו אליו ברצינות. אז נכון, הוא שימש שלוש שנים שף התכנית "סיגליות", והיה מהשפים הראשונים שחרכו את מרקע ערוץ 2, אבל בו בזמן הוא התפלש בטראש: ממתיחות מטופשות של סלבס ב"פספוסים" עד שף בשחקים ב"האח הגדול".

 תוסיפו לאלו מראה מטורזן ונטייה קלה לקריזות ומגלומניה, וקיבלתם פרסונה שעיתונאים אהבו לכנות "ססגונית", "פלייבוי", והכי גרוע - "הילד הרע של המסעדנות הישראלית". מהילד הזה אזולאי מנסה להיפטר עכשיו, לטובת תדמית אלגנטית של מבוגר אחראי. מה לעשות שעדיין מתפלק לו אזולאי הישן?

"בישראל פספסו אותי כי הקדמתי את המועד של עצמי! וגם אם אני אצא מתחום האוכל, אני אשאר בהיסטוריה הקולינרית של ישראל. כשפתחתי את 'פרנק' עשיתי תפריט ש'בן זונה' זו מילה קטנה לידו. ומה היה קיים אז? כלום! אהרוני היה רגע לפני הסוף ב'תפוח זהב'. היה 'מיקה', שזה היה אסייתי. אני רציתי פנטזיה! רושפלד היה אז בתחילת הדרך. עשיתי קינוח שוקולד וקראתי לו 'ממתק פרנק', ופתאום היה קינוח רושפלד. אבל אני מקבל את זה באהבה. לא מעניין מי היה לפני מי".

היית השף הראשון כאן שהצטלם בלי חולצה, שהופיע בטלוויזיה בבגדי קלאבינג. שהפך לסלב. בדיעבד, הפרובוקציות האלו לא פגעו בך?
"אני לא מתבייש בגוף שלי. אני נהנה ממנו. היו גם תקופות שעבדתי במטבח בלי מכנסיים ועם סינר. אני חושב שאני מודל חיקוי להרבה שפים אחרים - אני השף הראשון בארץ שהפסיק ללבוש בגדי שף ולבש בגדים נועזים ומגניבים. מה לעשות, אני יודע לעשות טלוויזיה. זה הביטחון שלי מדבר. לא אגו מופרז. אני רוצה מאוד שתהיה לי תוכנית טלוויזיה משלי כיום. אני חושב שיש לי אמירה. הגדירו אותי פעם 'המקגייוור של המטבח' כי אני מסוגל לעשות מנה בארבע דקות".

אז איך לא היית ב"קרב סכינים"?
"בגלל פאנל השיפוט. בתחילת הדרך ישבו פנינה רוזנבלום, יעל בר זוהר, גלית גוטמן וחיים רביבו. גלית גוטמן לא אוכלת שרימפס ולא אוכלת את ההוא, אז מה את עושה כאן? על מה אני עובד קשה, קיבינימט? הצעתי שאני אשב בפאנל השיפוט בטעימות, וזה מה שקרה. סטפן בעיניי שם את כולם בכיס הקטן, אבל בישראל לא אוהבים אנשים עם אמירות. כן, זה סטפן והוא מאדרפקר, והוא עושה מה שהוא רוצה, ואם הוא קם בבוקר ונעמד לו הזין על איזה צפחה? הוא ישיג את זה".

מ"דלידג" עד "פרנק פיש", כמעט כל מסעדה שתפקדת בה כשף סיימה בסגירה, בסכסוך. בו בזמן יצא לך שם של שף בלתי אפשרי. אתה יכול להסביר בדיעבד מה קרה?
"'מיני דלידג' הייתה ההסתבכות הכלכלית הראשונה שלי, ואני מקבל אחריות על הכול. הלכתי שבי אחרי השותף שלי. הייתי אתו שנים, והאמנתי שהוא ישמור עליי. זה לא קרה. למה שקרה במסעדות הבאות אני לא קורא הסתבכות. שילמתי מחיר, והיו לי ימים קשים. בכל זאת, 'פרנק פיש' לא הייתה כישלון. הבנו ביחד שעדיף להעביר דף. אם הייתי טראבל מייקר כשף? התמתנתי. אני כבר לא חושב שמגיע לי הכול.
 

"למדתי שעדיף לפעמים לסתום את הפה, אבל אני עדיין לא חושב שהלקוח תמיד צודק. היום אני יודע שהקהל הישראלי בוגדני מאוד וחצוף מאוד. אני סומך רק על עצמי. היום לא יהיה לי שותף או בעלים שמכיר את כל העולם, ופתאום אמצא את עצמי משנה תפריט בגלל איזה פקאצה שרוצה את המנה בלי סלמון. בזמנו הייתי צועק מהמטבח שאני לא עושה שינויים במנות ושמי שלא טוב לו שילך. היום זה פשוט לא יקרה. טעמנו כסף, הפסדנו כסף, זה לא העניין. אנשים אומרים לי: 'פרנק, היית צריך להיות היום מיליארדר!' ואללה, לא יצא".

אגב, אני חייבת לשאול: שמת לב שאתה מדבר על עצמך בגוף שלישי? כפרנק אזולאי?
"הייתי רוצה שיתייחסו אליי, ולא לשם פרנק אזולאי. אני חושב שפרנק אזולאי כשם הוא שם שעשה, הוא הראשון, אבל אל תתייחס אליי כאל פרנק אזולאי השף: תנסה להגיע אליי לבפנים שלי, כאדם".

לאזולאי נמאס. המסעדות שנסגרו, החובות, הקולגות שלא פרגנו, התקשורת שלא עשתה הנחות, כל אלו גרמו לו להשתבלל בייעוץ קולינרי, ולשקול מקצוע אחר. בשנה האחרונה הוא המשיך לייעץ, ובו בזמן שימש שף בפרויקט Dinner in the Sky.

את המסעדנות המקומית הוא התרגל לבחון מהצד: "היום מסעדה היא כמו חנות בגדים", הוא נאנח. "כל אחד יכול. בכל חור יש שף. בוטיק לחם או גבינות. לרוב השפים הצעירים עלה השתן לראש, ומסעדנות היא תחום שאין בו פרגון. כולם חושבים שהם הכי טובים ומחפשים לכלוך על אחרים. אנחנו חיים כאן על טהרת הג'יפה, ולא על טהרת הנורמה".
 

כאמור, לאחר לא מעט דפיקות לב החליט אזולאי להסתכן שוב, ולהמר על "קנסטל", אבל גם בלי דילמות מסעדניות עברה עליו תקופה לא פשוטה: הוא התגרש מאשתו, ובו בזמן החליט לסגור מעגל, ולהשלים עם אביו לאחר שלושים שנה של נתק. "הוא עבר ניתוח לב פתוח. קיבלתי טלפון מדוד שלי, הוא אמר לי שאנחנו לא צעירים, ואולי הגיע הזמן. צלצלתי, והייתה שיחה עניינית. ביקשתי סליחה על כל השנים, כמו שאני סולח לו, וניסיתי להיות אתו בקשר, וזה לא עלה יפה. לא בהכרח אפשר לפצות על השנים האלו".

כעסת?
"אני עדיין כועס, אבל אחרי שאני יודע מי אבא שלי אולי עדיף שהוא לא היה. אחרת הייתי הופך להיות חרא גדול יותר. אין לי כלום אליו. לא יודע באמת מי הוא. לא שופט אותו. אני בטוח שלא קל לו ושאם הוא היה יכול הוא היה עושה דברים אחרת, אבל יש דברים שמאוחר בשבילם. אני לא מתייסר. תכף אהיה בן 44. גם אני אבא וגרוש. הילדים שלי הכי חשובים לי. אני מאה אחוז שם בשבילם, כדי לעזור ולהבהיר להם את התמונה או לתת את הסטירה. זה איזה תיקון ילדות שלי".

איזה מן אבא אתה?
"מצד אחד אני אבא אולטימטיבי ודואג ומושלם, אבל אין לי מספיק זמן להיות אתם. לפעמים קשה להם אתי כי אני צעיר וקול ומקועקע, אבל אני חושב שהם די גאים בי והם היו שמחים לראות אותי פורץ חזרה. שניהם חושבים שמגיע לי".

ואתה חושב שמגיע לך?
"אמרתי לך: אני בטוח שאת פרנק אזולאי יגלו כאן עוד פעם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...